דירוג הערים הנעימות בעולם: מינכן במקום הראשון

מאת טיילר ברולה



שנים רבות טיפחתי פנטזיה על מגורים בציריך. מאז ביקורי הראשון בעיר ב-1983, בגיל 14, הוקסמתי מהסדר ומהנוחות שלה. כשעברתי ללונדון ב-1990, ציריך נהפכה ליעד נסיעות אהוב בסופי שבוע.







ב-2002 נטשתי את לונדון לטובת הגבעות של ציריך. הרומן שלי עם העיר הסתיים ברגע שבו הספות שלי חצו את מפתן הדלת. שילוב של שכנים מהסוג הלא נכון, פיקוח עירוני נמרץ מדי וחוקי ועד בית שהתאימו יותר לילדים חוסים במרכז שיקום מאשר למבוגרים אחראים - הוביל לפרידה מהירה מהעיר.



עם זאת, מאז שנטשתי את ציריך אני מתגעגע מאוד לאיכות החיים שם, שחסרה לי כל כך בלונדון. בציריך אפשר ללבוש בגד ים במשרד, לנעול סנדלים, לקחת מגבת ולקפוץ לשחייה באגם בזמן הפסקת הצהריים. אפשר גם ליהנות בערב מבילוי ספונטני בעיר ולחזור הביתה בתחבורה ציבורית או ברגל.



בלונדון, לעומת זאת, קשה למצוא מקום לשתות בו אחרי 11 בלילה, ואפילו הדברים הבסיסיים ביותר - בתי ספר, בתי חולים, שדות תעופה, רכבות - עשויים להפוך את החיים לגיהנום.



אחרי הכל, אלה הם הדברים ששיחות על ערים נוטות להתמקד בהם. למרות הבאז סביב ההזדמנויות בשנגחאי ובסאו פאולו אנשים לא מתלהבים מאיכות החיים שם. אין ספק שרבים מדברים על הפריחה הנוכחית בלונדון, אבל השיחות במפגשים חברתיים מתמקדות תמיד בכך שהממשלה אינה משקיעה בתשתיות טובות וחכמות יותר.



לפני שלושה חודשים החלטתי, יחד עם העורכים שלי במגזין "מונוקל", להשיק סקר שנתי חדש שיבחן את איכות חיים בערים. ואולם במקום להתמקד בדברים הבסיסיים, כמו שעושים במדדים אחרים של איכות חיים, בדקנו גם גורמים המהווים את הקצפת של החיים בעיר.



אל תטעו: לא מדובר בדירוג של הערים הכיפיות ביותר או דירוג הערים שהכי קל לעשות בהן כסף. מדובר בשילוב של כל הדברים שעושים את החיים בעיר טובים יותר.



רק חלק מהשמות ברשימה יפתיעו אתכם. בכל הקשור לרווחה וביטחון אישיים, הערים בארה"ב קיבלו ציונים נמוכים, מלבד הונולולו. אם מדברים על איכות חיים טהורה, טוקיו ניצבת במקום הראשון הודות לתשתית התחבורה המעולה שלה, הסטנדרטים הגבוהים של השירות, שיעור הפשיעה הנמוך והכמות האינסופית של אירועי תרבות.



עם זאת, בסופו של דבר נאלצנו לתת את הפרס הגדול למינכן. העיר הדרום-גרמנית קיבלה ציונים גבוהים בכל הקטגוריות, ואף תשיק בקרוב פרויקטים שאמורים להעלות את רמת החיים בה עוד יותר.



.1 מינכן: גאה בקלישאותיה



לאחר דיונים ארוכים ומתישים, מינכן נבחרה לעיר בעלת איכות החיים הגבוהה בעולם. שילוב מנצח של השקעות בתשתיות, דיור ברמה גבוהה, פשיעה נמוכה, סובלנות, עיתונות מפותחת ותחושה כללית של נעימות הפך את מינכן לעיר מעוררת השראה.



מינכן שופעת סתירות: קשה למצוא עיר גרמנית יותר, או עיר הגאה יותר בקלישאות שלה - מתושבים בלבוש מסורתי הלוגמים בירה בכוסות של ליטר בפארקים הציבוריים ועד מדענים עוטי חלוקים לבנים במרכז המחקר על שם מקס פלאנק. ואולם מתחת לגאווה מסתתרת עיר נינוחה באופן מפתיע.



"יש כאן אווירה איטלקית במידה מסוימת", אומרת אושי שניצר, מנהלת אירועים בת 35, כשהיא מניחה את ספרה על השולחן בבית קפה בשוובינג, אחד האזורים התוססים בעיר, באחר צהריים שמשי אחד. "בחורף נהנים מהאלפים הבוואריים ובקיץ - מבתי הקפה, גני הבירה והאגמים. מה עוד אפשר לבקש?"



אך תושבי העיר לא רק מבלים, אלא גם עובדים קשה. במקום שבו דמי השכירות הם מהגבוהים באירופה, אין להם ברירה. מצד שני, לא קשה למצוא כאן עבודה: מינכן היא אחת הערים בעלות הצמיחה הכלכלית המהירה ביותר בגרמניה, ושיעורי האבטלה והפשיעה בה הם הנמוכים במדינה.



"מינכן רבתי היא האזור הכלכלי המצליח במדינה", אומר ראש העיר, כריסטיאן אודה, אך מוסיף כי המסחר אינו חזות הכל. לדבריו, הפרויקט העירוני החשוב ביותר הוא פתיחת המרכז היהודי החדש במרכז העיר, הכולל בית כנסת ומרכז קהילתי. "הקהילה היהודית קיבלה מחדש את מקומה בלב מינכן, והמרכז היהודי הוא תרומה חשובה להתפתחות העיר", הוא אומר.



4. טוקיו: הזרים נהנים יותר







מעטות הערים שייצרו סטריאוטיפים רבים יותר מטוקיו, עם אורות הניאון המסנוורים ברחובות הראשיים, האופנות המשוגעות, המחירים מרקיעי השחקים והאינטנסיוויות האורבנית הכללית. כל האמור לעיל נכון, אך המבקרים בטוקיו מופתעים בדרך כלל מהצד השני שלה, המהווה מעין אלטר-אגו: הרכבת התחתית השקטה, רחובות המגורים השלווים והאווירה המיושנת.



טוקיו, הכוללת 23 רבעים, היא תעלומה. כיצד ייתכן כי עיר מתועשת עם 8.5 מיליון תושבים וצפיפות האוכלוסין הגבוהה ביפאן הצליחה להגיע לאן שהגיעה מבלי לסבול מהתחלואים החברתיים, הפשיעה וחוסר היעילות המאפיינים את החיים בעיר?



כיום, עם אינפלציה נמוכה ושער חליפין בריא, בירת יפאן זולה בהרבה משהיתה ומספקת תמורה טובה עבור הכסף. הרחובות בטוחים, המסעדות מעולות והתחבורה הציבורית היא היעילה ביותר מבין כל הערים הגדולות בעולם. אפילו התיירים הביקורתיים ביותר יהיו מוקסמים מהאדיבות שבה ייתקלו.



טוקיו רבתי משתרעת על 2,187 קמ"ר, וכוללת 31 ערים ושמונה כפרים. באזור זה מתגוררים 12.5 מיליון תושבים - 10% מאוכלוסיית יפאן. אחד החסרונות הבולטים בעיר העצומה הזו הוא מיעוט השטחים הירוקים, אך בסך הכל זהו מחיר נמוך תמורת המגורים בה.



9. הונולולו: לא רק לגולשים







הוואי היתה תמיד יעד מועדף בעבור אמריקאים בחופשה וגולשי גלים. ואולם הונולולו - עיר עטורת עצי דקל, עם אוכלוסייה מגוונת כמעט כמו הצמחייה המאפיינת אותה - כבר מציעה הרבה יותר.



התיירות היא עדיין מנוע הצמיחה הכלכלית של הונולולו, והיא ייצרה רווח של 12 מיליארד דולר ב-2006 (רבע מהכנסות המדינה). 8 מיליון תיירים מבקרים בהונולולו מדי שנה בגלל הרי הגעש הנשגבים, המלונות המפוארים, המסעדות והחופים. הפריחה בתיירות, לצד תעשיית הקפה הרווחית, אחראית לכך ששיעור האבטלה בעיר הוא הנמוך באמריקה. עובדים בתעשיית התיירות מקבלים משכורות הנמנות עם הגבוהות במדינה, דבר המקל על עלות המחיה. כדי להרחיב את הפיתוח, הוואי מציעה הקלות מס ותמריצים לעסקים בתחומי חקר החלל, מדעי האוקיאנוס, הסרטים והטלוויזיה.



רשת הרחובות המקיפה את הנמל נהפכה ממוזנחת למסוגננת בתוך עשור, וסצינת האמנות באזור פורחת. התיאטרון של הוואי, שנבנה ב-1922, משקף יותר מכל את השינוי, לאחר שעבר באחרונה שיפוץ בעלות של 21 מיליון דולר.



עם זאת, הונולולו אינה חסינה מפני הבעיות העומדות בפני ערים מודרניות. היותה נקודת מעבר בין אסיה לאמריקה גובה מחיר בדמות פקקים איומים בכביש 1-H בשעות השיא. כעת נבנית בעיר מערכת רכבות חדשה, שאמורה לפתור את הבעיה.



10. מדריד: רנסאנס תרבותי







אלברטו רואיז גלרדון, ראש העיר של מדריד, הוא אדם עם חזון: הוא יזם בנייה של תעלה תת-קרקעית שמסתירה חלק מהכביש המהיר החוצה את הבירה ומאפשרת לתושבי העיר גישה נוחה יותר לשני הפארקים הגדולים, קאזה דה קמפו ופארקו רטירו. לאחר השלמת הפרויקט, שעלה 3 מיליארד יורו, לראש העיר צץ רעיון חדש: להקים פארק ענק ליד הנהר, שיצמצם את כמות הערפיח ממנו סובלים 3.2 מיליון תושבי מדריד.



בשנים האחרונות חוותה מדריד רנסאנס תרבותי. אחרי שנים של השתרכות אחרי ברצלונה היא כבר לא נחשבת פחות מוצלחת מהבירה הקטלונית ומושכת אליה מגוון רחב של מופעי תרבות מקומיים ובינלאומיים. עם זאת, במישור העסקי העיר עדיין סובלת מדירוג נמוך מפני שרשויותיה מערימות קשיים בפני יזמים המעוניינים להקים עסקים חדשים. גם מחירי הנדל"ן בה גבוהים, אך מצד שני התושבים נהנים ממסעדות זולות ומתחבורה ציבורית יעילה.



19. פאריס צפופה, ירוקה וריחנית







שאלת טריוויה: מה המרחק הגדול ביותר בין כל נקודה בפאריס לבין תחנת מטרו, מאפיה או בית מרקחת? הולך רגל המסתובב במרכז בירת הקרואסונים העולמית לא יצליח להתקדם 500 מטר מבלי לפגוש תחנת מטרו, ונראה שבאותה הליכה יעבור גם דרך אחת מ-1,280 המאפיות שבעיר - וייתקל גם בכמה בתי מרקחת.



למרות מחירי הנדל"ן המטורפים בבירה הצפופה ביותר באירופה, פאריס היא גם אחת הירוקות שבערי היבשת. 2.15 מיליון תושביה עושים שימוש נרחב בפארקים שלה, וכך גם בני טיפוחיהם: סקר שנערך באחרונה הראה כי ל-70% מהפאריסאים יש כלב. העירייה מדווחת על איסוף 16 טונות של "יציאות כלביות" מדי יום, וקוראת לבעלי הכלבים לעשות את הלא ייאמן: לאסוף אחריהם.



17. סינגפור: ארכיטקטורה מחו"ל, אמנות מבית







סינגפור פורחת בזכות מספר גדול של ארכיטקטים מקומיים ובינלאומיים, בהם טויו איטו, קון פדרסון פוקס וגם משה ספדי, המשאירים את חותמם על פניה.



העיר עדיין שמרנית, אך נהנית מפריחה תרבותית; בשנים האחרונות הוקמו בה לא מעט מוזיאונים וגלריות. רבות מהעבודות המוצגות בהם הן פרי יצירתם של תושבי העיר, שלמדו ועבדו בחו"ל - בלונדון, ונקובר, טוקיו וסידני - וחזרו הביתה.



הנדל"ן והמכוניות יקרים בסינגפור, אך רוב השירותים יעילים מאוד ולא יקרים. שיעור ידיעת הקרוא וכתוב הוא מהגבוהים בעולם, ומערכות הרגולציה והפיננסים מצטיינות בשקיפות וביעילות.



12. מונטריאול: בין צרפת לבין אמריקה







מונטריאול, העיר השנייה בגודלה בקנדה, מחברת בין הסטייל הצרפתי לאורבניות האמריקאית. שדרותיה עמוסות בתי קפה, בארים ובוטיקים קטנים.



במונטריאול חיים יותר מ-100 אלף סטודנטים, הממלאים את העיר בחיים ובאהבה לתרבות המקומית של קוויבק. החיים בה אינם יקרים, ומחיר בית ממוצע הוא כ-165 אלף יורו. אם תרצו להתמקם באחד הלופטים החדשים, המוקמים חדשות לבקרים בבנייני האבן המרשימים מן המאה ה-18, תיאלצו לשלם מעט יותר.



16. אוקלנד: היאכטות עשו את ההבדל







אוקלנד משכה את תשומת הלב העולמית לאחר שאירחה את תחרות היאכטות America's Cup ב-1995. בשנים האחרונות אוקלנד משנה את פניה: אחד מכל שלושה תושבים בעיר הוא מהגר. אף שמשחקי הרוגבי הם עדיין "הגביע הקדוש" של העיר, באחרונה היא מארחת יותר ויותר פסטיבלים, תערוכות ואירועי תרבות, שבאיהם מתפזרים בלילה בין בתי הקפה והפאבים הרבים.