מדד ביג מק: היואן הסיני והין זולים מדי, היורו יקר מדי - וגם השקל

הפוליטיקאים בארה"ב מתנגחים בסין בגין מדיניות החלשת היואן שלה. צרפת מאשימה את היורו החזק בכלכלתה המדשדשת. השוויצרים חוששים מהיחלשות הפרנק. הניו זילנדים דואגים שמא המטבע שלהם עלה יותר מדי.



כל החששות האלה נטועים באמונה כי שערי המט"ח אינם מאוזנים. האם חששות אלה מוצדקים? מדד "ביג מק" של "אקונומיסט" - מדריך קליל למרחק של מטבעות אלה מערכם האמיתי, מספק כמה תשובות. המדד מבוסס על תיאוריית מונחי כוח קנייה (PPP), לפי שערי החליפין אמורים להשוות בין סל מוצרים בכל 2 מדינות. סל המוצרים אמנם כולל רק מוצר אחד מייצג - אך הוא קיים ב-120 מדינות: המבורגר ביג מק במקדונלד'ס. כוח הקנייה הנובע ממנו - סטנדרט ההמבורגר - הוא שער החליפין שישווה בין מחיר ההמבורגר בכל המדינות.



מרבית המטבעות נסחרים הרחק ממדד זה. המטבע הסיני הוא הזול ביותר. ביג מק בסין עולה 11 יואן - כ-1.45 דולר. פירוש הדבר הוא כי המטבע הסיני מוערך בחסר של כ-58%. אך לפני שמבקריה של סין מתלהטים - כדאי שיזכרו כי כוח הקנייה מצביע על הכיוון שעל המטבע לנוע בטווח הארוך. מחיר ההמבורגר תלוי מאוד בנתונים מקומיים כמו דמי שכירות, ושכר, שקשה להשוותם על פני גבולות, והם נוטים להיות נמוכים יותר במדינות עניות יותר. לכן, כוח הקנייה הוא מדריך טוב יותר לחוסר איזון בין מדינות בשלבי התפתחות דומים.



המטבעות היקרים ביותר נמצאים בשוליים העשירים של אירופה: איסלנד, נורווגיה ושוויץ. אכן, כמעט כל המטבעות במדינות עשירות יקרים ביחד לדולר. יוצא הדופן הוא הין היפאני, המוערך בחסר של 33%. נראה שאנומליה זו מצדיקה את החששות כי trades carry - עסקות בהן משקיעים לווים מטבע של מדינה בה שיעורי הריבית נמוכים, כמו יפאן, על מנת להשקיע בניירות ערך הנקובים במטבעות ששיעור הריבית עליהם גבוה, כמו ניו זילנד - דחפו את הין נמוך מדי. עם זאת, מדדים רחבים יותר של כוח קנייה מעידים כי הין דווקא קרוב לערך ההוגן שלו. תייר מניו יורק המגיע לטוקיו צפוי לגלות כי אף שהביג מק זול, סחורות ושירותים אחרים דווקא יקרים. נסיעה לאירופה ודאי תרוקן את כיסו של התייר האמריקאי - היורו יקר ב-22% מערכו ההוגן.



הפרנק השווייצי, שכמו הין, מהווה מקור בתשואה נמוכה למהמרים בשוק המט"ח, מוערך ב-53% מעל לערכו ההוגן. החולשה של הפרנק השוויצי באחרונה היא תופעה נדירה של carry trades המניעים מטבע קרוב יותר לסטנדרד ההמבורגר. הסיבה היא שהפנק השוויצי מולווה ונמכר על מנת לרכוש השקעות בעלות תשואה גבוהה במדינות עשירות כמו ניו זילנד ובריטניה, שמטבעותיהן יקרים לעומת מדד ההמבורגר שלהן. ברזיל וטורקיה, שתי כלכלות מתעוררות אהודות על ספקולנטים, ראו גם את מטבעותיהן נדחפים כלפי מעלה.