חבורת סוד מוחלט בהחלט

מאת רותם שטרקמן

בתוך שנה השתלטה "קבוצת חייל" , כפי שהיא מכונה בתקשורת, על שורה של חברות בורסאיות. העסקה האחרונה של הקבוצה, לפי שעה, היתה כנראה המפתיעה ביותר. קבוצת חייל רכשה מניות פורמולה מידי דני גולדשטיין בהיקף של 68 מיליון דולר.

למרות חובת הדיווח הנהוגה בחברות ציבוריות, עיקר פעילות הקבוצה (שרבים מחבריה שירתו במוסד, בשב"כ ובצה"ל) נותרה סמויה מהעין. השאלות המרכזיות הנוגעות לפעילות הקבוצה נשארות לפי שעה - ללא מענה.

מהי המטרה שעומדת מאחורי הרכישות? אילו שינויים מתכוונים לערוך בעלי השליטה החדשים בחברת התוכנה הגדולה בישראל? מדוע נרכשו דווקא חברות העוסקות במגוון תחומים, שאין ביניהם מכנה משותף? ומאיפה מגיע הכסף למימון הרכישות? דבר אחד כבר ברור - בקרוב צפויות התרחשויות נוספות מכיוון הקבוצה.

תחילת המהלך לרכישת המניות של פורמולה היתה באוגוסט 2000, עת רכשו רפי פלד, יוסי מימן, דב וייסגלס, אריה גבעוני ומשקיעים נוספים את השליטה ביצרנית הנייר הוותיקה, ז'ק מיטרני, מידי משפחת מיטרני. סכום הרכישה היה כמיליון דולר. תוך כמה חודשים מכרה החברה את פעילות הנייר שלה לאליעזר מיטרני, ושינתה את שמה ל"קרן פלד השקעות". באמצעות קרן פלד, רכשה הקבוצה את מניות השליטה בחברת הנדל"ן החיפאית, חייל אחזקות, שהונפקה ב-98', מידיהם של לאה ויעקב חי.

לאחר ההשתלטות על חייל, החל מסע חיפושים נמרץ אחר חברות לרכישה. חברת פורמולה הוגדרה כיעד העיקרי להשתלטות, אך בדרך אליה ניהלה חייל משא ומתן עם כמה חברות בורסאיות נוספות, בהן ישראלום ות.א.ת.

הסכם רכישה נחתם עם עזריאל פויכטונגר, בעל השליטה בקבוצת החברות פויכטונגר . קבוצה זו היוותה יעד מעניין להשתלטות הן בגלל נכסי הנדל"ן, וקופת המזומנים הגדולה שלה, והן בגלל פעילותה התעשייתית. פעילות תעשייתית בתחומי מערכות חשמל ומיזוג אוויר סינרגטית לפעילות חברותיו של איש העסקים, אריה גבעוני. הרכישה בוצעה לפני שבועיים, כמו במבצע צבאי המתנהל בשני ראשים: האחד של גבעוני באמצעות משב , עליה השתלט שלושה חודשים קודם לכן, והשני, העיקרי, באמצעות חייל עצמה.

לא עבר שבוע מרכישת השליטה בפויכטונגר, וחייל החלה ברכישת השליטה בשלבים בקרן ההון סיכון יסקל, מידי בעלי מניותיה. יומיים לאחר חתימת ההסכם ביסקל, פורסם שהקרן תרכוש את מניותיהם של דני וגדי גולדשטיין בפורמולה (18%) תמורת מזומן ואיגרות חוב של יסקל.

למה דווקא פורמולה?

לשאלה "למה דווקא פורמולה"? יש כמה תשובות אפשריות. אחת מהן היא השותפות עם דני גולדשטיין, הידוע כבעל ידע, קשרים ויכולת מוכחת בפעילות בשוקי ההון בישראל ובעולם. תשובה נוספת טמונה במבנה הבעלות המבוזר של החברה, המקל על השליטה בה. מבנה זה איפשר לקבוצה לרכוש את 18% המניות של גולדשטיין ולהיות בעלת המניות הגדולה בחברה. סיבה נוספת לרכישה עשויה להיות נכסי החברה, בהם פעילותה העסקית הענפה בתחומי המחשוב והתוכנה, וקשריה העסקיים הטובים.

ואולם נראה כי האינטרס של חייל בפורמולה - נוסף על שליטה בקופת המזומנים הגדולה שלה - טמון גם בשליטה במספר לא קטן של חברות בורסאיות. חברות אלה מסוגלות לגייס כספים בהיקפים גדולים ובאופן מיידי, בישראל ובחו"ל - כששוקי ההון יאפשרו זאת - ולהוות פלטפורמות לרכישות נוספות.

מלבד פורמולה עצמה, הנסחרת גם בנאסד"ק, שולטת החברה גם בשתי חברות הנסחרות במקביל בניו יורק ובתל אביב (קריסטל, ומג'יק). החברה גם בעלת מניות גדולה בסאפיאנס הנסחרת בנאסד"ק. פורמולה שולטת גם ב-6 חברות הנסחרות בתל אביב: סיון, ניו אפליקום, קומסופט, סינטק, מלל ומטריקס.

בנוסף, עם רכישת מניות פורמולה, קיבלה הקבוצה גם חבילה של מניות משוב מחשבים שחולקו לבעלי מניות פורמולה ימים ספורים לפני הרכישה. משוב, הנסחרת בבורסה של תל אביב, הפכה לזרוע ההשקעות של פורמולה בחברות סטארט אפ.

במסגרתה, רכשה מפורמולה את האחזקות בכ-20 חברות סטארט-אפ תמורת אג"ח. בין היתר מחזיקה משוב במניות בחברות פרדיים, וואלה ובבילון.

לא ברור אם רכישת מניות פורמולה במחיר הגבוה בכ-150% משווי השוק שלה היא עסקה טובה עבור הקבוצה, אך דבר אחד כן מוסכם על האנשים הספורים שמוכנים לדבר בנוגע לקבוצת חייל, והוא כי לדני גולדשטיין יש סיבות טובות להיות שבע רצון.

גולדשטיין הצליח לקבל 25 מיליון דולר במזומן, וגם להעניק לעצמו שלוש שנים כדי להחליט אם הוא רוצה לחזור ולשלוט בפורמולה, באמצעות שליטה ביסקל. אם יחליט שאיננו רוצה לחזור, יגרוף 43 מיליון דולר נוספים.

על ההשערות שמועלות בתקשורת לגבי המטרות של חייל, כמו פירוק פורמולה ומכירת נכסיה, אמר גולדשטיין כי מכירת חברות כלל לא באה בחשבון בשלב זה.

לדבריו, גיוסי הון הם תמיד טובים כשניתן לבצע אותם, אך כרגע אין תכנון קונקרטי בגלל המצב בשוקי ההון. לגבי רכישת חברות באמצעות פורמולה, אמר גולדשטיין, כי מתקיימים מגעים עם כמה חברות בישראל, אך רכישות אלה יבוצעו במסגרת תחומי העיסוק של פורמולה, והחברה לא תהווה פלטפורמה לרכישות בתחומים אחרים. גולדשטיין הוסיף כי הוא "ממשיך כרגיל לנהל את פורמולה, כך שמבחינת החברה לא צפויים זעזועים בשלוש השנים הקרובות".

מהיכן הכסף?

נשאלת השאלה מי מממן את מסע הרכישות היקר של בעלי השליטה בקרן פלד. ידוע כי לרפי פלד, שהיה שנים רבות עובד מדינה, אין את ההון הדרוש למימון רכישות כאלה, ונשאלת השאלה, האם מאחוריו עומד משקיע עם כיסים עמוקים, או שהמימון מבוסס על נכסי החברות הנרכשות ו"הצפת הערך".

רכישת חייל למשל בוצעה בכ-54 מיליון שקל, וגם הרכישות שבאו בעקבותיה בוצעו במזומן, כך שסעיף הוצאות המימון בקבוצה עתיד לגדול בחודשים הקרובים. הוצאות המימון של קרן פלד עצמה הסתכמו בחצי הראשון של 2001 בכ-10 מיליון שקל. מכאן שעל הקבוצה להתחיל לייצר הכנסות כדי לעמוד בדרישות מימון אלה.

כל שלוש הרכישות האחרונות בוצעו באשראי בנקאי גדול, המבוסס על קופת המזומנים הגדולה של חברת פויכטונגר ונכסיה ועל מניות פורמולה. היקף המימון לרכישת 36% ממניות פויכטונגר השקעו