המשבר ברשות השידור: מעדיפים שהרשות תמות לאט ובשקט

"האם ברשות השידור כבר קיבלו אישור של האוצר לתוכנית שלהם?" הקשה אתמול יו"ר לשעבר של רשות השידור. "כי עד שאין אישור של האוצר, לא תהיה שום רפורמה ושום תוכנית לא תצא לדרך. אני מכיר וזוכר לפחות עשר תוכניות הבראה שיצאו לדרך, ושום דבר לא יצא מזה אל הפועל".



את דבריו אומר היו"ר לשעבר יום לאחר הצהרת קברניטי הרשות על רפורמה נוספת שיוצאת לדרך. וכמו בכרוניקה ידועה מראש, שלשום בצהריים מילאו הצעקות את המזנון הקטן והישן של בניין רשות השידור בתל אביב. נציגים של חלק קטן מ-11 ועדי העובדים של הרשות ישבו ליד השולחנות הארוכים. "אם הם חושבים שניתן להם לפטר אותנו, הם טועים", צעק אחד הנוכחים. "הם יושבים שם כבר כמה שעות, מצביעים, עוד מעט יחייכו אל העיתונאים ויגידו שהכל יהיה בסדר ושרשות השידור בדרך להבראה. הם רק שוכחים מי פה באמת ה'בוס' הגדול. זה אנחנו, הוועדים".



שעה קלה לאחר מכן יצאו המאבטחים והזמינו את העיתונאים לחדר שבו ישבו "הם": יו"ר רשות השידור, משה גביש, המנכ"ל, מוטי שקלאר, והמשנה ליו"ר, עו"ד דורית ענבר, שקיבלו את הנכנסים בארשת פנים חגיגית ומבטיחה. לאלה שצעקו במזנון לא נתנו להיכנס לחדר. לרגע נעלמו המחלוקות הידועות בין המנכ"ל ליו"ר, ולנוכחים חולקו חוברות בכחול-לבן: "תוכנית הרפורמה לרשות השידור". יולי 2007, עוד רפורמה יצאה לדרך.



למה שיצליחו עכשיו?



בקרב רוב אנשי התקשורת ועובדי רשות השידור בעבר ובהווה, עוררה ההודעה על הרפורמה גיחוך. רובם ככולם הסכימו בדבר אחד: כן, יש צורך ואפילו הכרח ברשות שידור ציבורית, אבל הצורה שבה היא מתקיימת במדינת ישראל, מעוררת בהם גיחוך אמיתי. "תמיד חוזרים למקום הפשע", אמר אחד מיושבי הראש לשעבר, שהתייחס להודעה על הרפורמה. "מה שהתרחש אתמול במסיבת העיתונאים הזו זה בולשיט אחד גדול. היינו כבר במקומות האלה, של דו"חות ותוכניות, וניהלנו דיאלוגים עם הממשלה, והשאלה שתמיד ניסרה את האוויר היתה איך מעיפים את כל האנשים האלה משם. את כל אלה שמקבלים עשרות אלפי שקלים בחודש ולא עושים כלום. לא הצלחנו, ולמה שיצליחו עכשיו?



"מנכ"ל רשות השידור ויושב הראש שלה רבים כל הזמן, וזה, אגב, במקרה הטוב. שר האוצר התחלף, השר הממונה על הרשות התפטר ואיננו שר יותר, לשר החדש שנכנס לתפקיד עוד אין מושג מה הוא הולך לעשות עם הרשות וגם אין לו סמכויות בנושא.



"היו"ר יכול לבוא עם התוכנית הכי טובה שיש, אבל אם הוא לא יקבל את הסכמת האוצר ואת הסכמת הוועדים, אין סיכוי שמשהו יקרה. האוצר נוהג בדרך חכמה: הוא לא נותן כסף, כי הוא לא מאמין ברשות השידור. היו כבר כמה דו"חות: דו"ח לבני, דו"ח צוקרמן, דו"ח דינור, כולם הצביעו על החוליים ועל דרכי ריפוי. מה נעשה? כלום. האוצר נתן? לא. למה? כי הוא יודע שגם אם ייתן כסף, הכסף בסוף ילך לקרביים של הרשות, לכוח האדם, ולא להפקות ולמה שבאמת צריך לתת כסף. אז האוצר נותן לרשות השידור למות לאט לאט ובשקט, כי אף אחד לא יהרוג אותה בקול רם".







תוכן ירוד



בארבעת החודשים האחרונים שקדה ועדת היגוי פנימית של הוועד המנהל של רשות השידור, שכללה את היו"ר, המשנה ליו"ר, המנכ"ל, יו"ר ועדת הכספים, וחברי מליאה שזומנו מזמן לזמן (לטענת יו"ר הרשות, גם נציגי העובדים הוזמנו, אבל לא הגיעו). המליאה והוועד המנהל קיבלו דיווחים על ההתקדמות, וגם אגף התקציבים והממונה על השכר באוצר והשר הממונה על רשות השידור עודכנו באופן שוטף. העבודה בוצעה בסיוע חברת טאסק, שקיבלה על עבודתה כ-600 אלף שקל.



בשלב ראשון התבקשה חברת הייעוץ להשוות בין הרשות לגופי שידור אחרים בארץ ובעולם, ולנתח את הסיבות לכך שהרשות אינה יעילה באופן מובהק ואינה משיגה את מטרותיה. "כדי שרשות השידור תוכל למלא את ייעודה, עליה להתנהל באופן אחר", סיכם גביש. "יש לשפר את התוכן הירוד, להתייעל, להפחית ממצבת כוח האדם המנופחת, להגיע להסכמי שכר רציונליים ומאפשרי ניהול ומותאמי טכנולוגיה, להחדיר מוטיווציה בעובדים, לעצור נטישת טאלנטים, ובאמצעות כל אלה לחזור ולקבל לגיטימציה ציבורית.



"לאי ביצוע השינוי יש חלופות כבדות משקל: או שהרשות תמשיך להתנהל במתכונתה הקיימת, דהיינו תוכן ירוד והמשך נטישה, תוך סבסוד של מיליארד שקל במהלך חמש השנים הקרובות, אבל קשה לראות את משרד האוצר נותן לזה יד. או השנייה: סגירת הרשות, מה שיחייב פיטורי כל העובדים בעלויות גבוהות למדינה ובתנאים ירודים לעובדים, והטלת חובות הרשות על אוצר המדינה". גביש גם הדגיש שכיום נעשים המינויים למליאת רשות השידור ולוועד המנהל ולמנכ"ל הרשות על ידי גורמים פוליטיים. הוועדה מצאה שבעוד שבמדינות שבהן מצליח השידור הציבורי ואחוז הצפייה בו מגיע ל-30%, הרי שבישראל הוא עומד על 6%-7%.



לטענת הוועדה הכנסות הרשות הולכות ופוחתות, בהמלצת שר האוצר קבעה הכנסת כי אגרת הטלוויזיה תופחת מדי שנה ובסוף 2007 תגיע ל-60% בלבד לעומת 2004, הסכמי העבודה מונעים התייעלות ומעודדים אבטלה סמויה בצד תשלומים בעבור שעות ללא תפוקה, ועדי העובדים מתנגדים להתייעלות טכנולוגית, וכל זה מוביל למסקנה אחת: הידברות עם העובדים וביצוע התאמות במסגרת תוכנית הבראה, או סגירת הרשות והקמת רשות שידור חדשה.



הוועדה מצאה שמתוך 1,900 עובדי רשות השידור, מהם ותיקים מאוד שיעילותם נמוכה, די לרשות ב-1,200 עובדים, 1,100 מהם מתוך הקיימים, וכ-150 עובדים חדשים שיחליפו קיימים.



"הרבה עובדים מחכים שיפטרו אותם", אמר איש תקשורת בתגובה. "אלא שכיום הם יקבלו תנאים מחפירים בעבור עזיבתם. אם יתנו להם זכות ראשונים בהפקות חדשות, או לחילופין פיצויים הולמים, הם ילכו בלי ויכוח. לפחות 30 אנשים שאני מכיר מרוויחים מעל 30 אלף שקל בחודש, והם לא עושים כלום. הם נכנסו בתפקיד בכיר, הם נשארו ברשות אבל הועברו מתפקידם, והם לא עושים כלום וממשיכים להרוויח את סכומי העתק האלה".



"בהחלט יש מקום לשידור ציבורי במדינת ישראל, אבל לא בפורמט הזה", אומר אחד ממנכ"לי הרשות לשעבר. "צריך לשנות את החוק. לא רוצה שיצטטו אותי, אבל כל מי שמכיר אותי יודע את דעתי, וקודם כל צריך להחזיר לרשות את הכבוד האבוד שלה.



"לפטר עובדים זה הפתרון הכי קל והכי פשוט, אבל זו לא הדרך. צריך לשנות את חוק רשות השידור, צריך לשנות יעדים. אז יפטרו? יופי. ונגיד שהאוצר יסכים לתת 800 מיליון שקל? עוד יופי. אז מה? מהר מאד יבנו שוב גירעון תקציבי חדש, כי לא הגדירו את יעדי השידור, כי לא עשו את הדבר הנכון".



געגועים לעמוד האש



יצחק לבני, ששימש מנכ"ל רשות השידור במשך חמש שנים: "הדו"ח שאני חיברתי, דו"ח לבני, היה האמא של הוועדות והדו"חות. הדו"ח שלי לא מומש, ואני לא רואה שום סיבה למה הדו"ח הנוכחי, שהוא עשירי במספר, ימומש. כן, אין לי ספק שחובה שיהיה ערוץ ציבורי. עדיין אפשר להציל את מה שכמעט מת. . הציבור רוצה ערוץ איכותי, ויש מקום לערוץ שעיקר האינטרס שלו הוא לא רק היקף הצפייה אלא גם מתן איכות, ועובדה שאפשר.



"אילנה דיין ומיקי רוזנטל משיגים רייטינג יפה ובעזרת איכות. היו תוכניות נפלאות בערוץ הראשון: "עמוד האש", "ניקוי ראש" הסאטירית. הציבור מתגעגע לזה וחייב לקבל את זה בחזרה, וגם רשות השידור תבריא כך. נכון, עושים פשרות, אבל האיכות נשארת. המצב איום ונורא, אבל צריך לעשות הכל כדי להימנע מסגירה. ובראש ובראשונה צריך להיפטר מאחת הרעות החולות העיקריות. אסור שאת המנכ"ל תמנה ותפטר הממשלה, ואסור שהוועד המנהל ייבחר על ידי הממשלה. צריך גוף ביקורתי כלפי הממשלה, שהצדק יראה דרך רשות השידור".



אי אפשר לאמר שהדברים נעלמים מעיניו של שקלאר: "אנחנו עומדים בפני תקופה ממש לא פשוטה. אבל אני מאמין שהאוצר בסוף ייתן את הכסף, ונוכל להבריא את רשות השידור".



למה לא ללכת לפי האסכולה שאומרת שבוא נסגור את הרשות, נהרוס את הבית ונבנה בית חדש עם יסודות איתנים, ולא נשאיר את היסודות הרקובים ונבנה רק מעטפת חדשה?



"כי אני לא בעד האסכולה הזו של אורי שנער, של לסגור ולפתוח".



אולי כי אתה חושש שאז גם אתה לא תישאר?



"אני חושב שצריך לתת לתוכנית ההבראה להתחיל לצאת לדרך ובמקביל להמשיך לרוץ בשידורים. הערוץ הראשון משרת את האינטרס הציבורי, והוא חייב להמשיך בכך. כשמשרד האוצר חשב בזמנו שחשוב שהערוצים 2 ו-10 ימשיכו להתקיים, הוא העניק להם הקלות. זה מה שצריך להיות גם במקרה של רשות השידור, ואני חושב שמשרד האוצר יבין זאת. אני חושב שצריכות להיות הפקות חדשות ואיכותיות, שערכים יעמדו במרכז ההפקות, ואז רשות השידור גם תבריא וגם תסחוף אחריה רייטינג הרבה יותר גבוה מאשר עכשיו".