כאשר פיטר הומר, מנהל במרכז קהילתי במיין, שמע שסוכנות נאס"א פונה לציבור הרחב בחיפוש אחר טכנולוגיות ורעיונות חדשים בנוגע לטיסה לחלל, צץ לו רעיון. כשסוכנות החלל האמריקאית מממנת שבע תחרויות פיתוח למוצרי חלל - החל ברכב המתאים לנסיעה בירח וכלה בכפפת חלל חדשה - כל אחד עם רעיון טוב יכול להיכנס.
עבודתו הקודמת של הומר כללה שיתופי פעולה קצרים ומגוונים עם תעשיית האווירונאוטיקה ויצרני מפרשים לסירות. לכן הוא ידע שאין ביכולתו להמציא חללית או רכב חלל, אך "התחרות לפיתוח כפפה נראתה לי מתאימה". לפי חוקי התחרות, הזוכה בה, ובפרס הכספי - 200 אלף דולר - הוא מי שיפתח כפפה שתתפקד טוב יותר מהכפפה הנוכחית שבה משתמשים צוותי החלל בכמה מבחני דיוק תנועה ועמידות.
הומר אוהב לתקן מכשירים, וכעת רצה להוכיח לבנו ש"ניתן לעשות הכל אם משקיעים. גם הכסף היה תמריץ", הוא נזכר.
נאס"א מקווה שתחרויות כאלה יביאו למציאת אוצר. אם בתור רעיון מוצלח ואם בתור ממציא מוצלח, דוגמת צ'ארלס לינדברג, שעיצב והטיס את המטוס הראשון שחצה ללא חניה את האוקינוס.
רבים חושבים שלהמציא משהו חדש משמעו "לזנק קדימה", אך למעשה, לרוב אלה צעדים קטנים של פתירת בעיות קטנות, מציאת הזווית הנכונה, העובי הנכון או המשקל הנכון, שבהם הכל מסתדר ופועל כשורה.
תחרות בתמיכה ממשלתית
ב-2004 הציגה נאס"א לראשונה את תחרות הרעיונות שנקראה ה-Centennial Challenges. הפרסים בתחרויות נעים בין 200 אלף ל-2 מיליון דולר והן קוראות למתחרים ליצור שבעה מוצרים: כפפה, מכשיר היוצר חמצן מקרקע הירח, מכונית מעופפת, חוט חזק במיוחד, מקדחה יעילה בקרקע הירח ויצירת רחפת אשר מקבלת את כוחה מקרן אור המוקרנת עליה.
הקונגרס האמריקאי הקצה לנאס"א 12 מיליון דולר לתחרויות, וכ-11 מיליון משמשים לפרסים. את התחרויות עצמן מנהלים ארגונים ללא מטרות רווח. המנצחים שומרים את הזכויות על המצאותיהם. אם זה עובד לפי התוכנית, כולם ירוויחו: הממציאים ירוויחו כסף, נאס"א תקבל טכנולוגיה.
במקביל לתחרויות של נאס"א, החלו להופיע תחרויות דומות שיזמו חברות פרטיות וממשלתיות, דוגמת ה-Ansari Prize - שמעניקה פרס של 10 מיליון דולר בעבור המצאת רכב שיכול לבצע טיסת חלל פעמיים בשבועיים. המהנדס האגדי ברט רוטן זכה בפרס זה ב-2004.
הקונגרס שוקל מימון תחרות Prize H - פרסים בסך של 10 מיליון דולר שינתנו בשש תחרויות בנוגע להמצאות בתחום אנרגיית המימן.
חכם על גדולים
באביב שעבר השתלט הומר על המחסן ועל חדר המשפחה והחל בניסיונתיו לפתח כפפה חדשה לנאס"א. כפפת חלל איכותית היא בעיה משמעותית, גם אם לא "זוהרת", של טיסות חלל.
מכיוון שחליפת החלל צריכה להיות נוקשה מספיק על מנת להתמודד עם הפרשי הלחצים - אם מפרקי האצבעות בחליפה אינם עובדים ביעילות מקסימלית, יתקשה האסטרונאוט לנוע בתוכה.
"בימים הראשונים", אמר אלן הייז, המנהל את תחרות הכפפות, "האסטרונאוטים איבדו את ציפורניהם. זה היה די מגעיל".
לאחר כמה חודשים של עבודה הופיע הומר עם הכפפה שפיתח. "פתרון בעיות והמצאות הם דברים פשוטים מאוד כאשר שואלים את השאלה הנכונה", אמר הומר, "על כן, הבעיה שאני החלטתי שצריך לפתור היא כיצד להגביל משהו ועדיין לאפשר לו לנוע".
הומר חשף כפפה שעל גב מפרקי האצבעות בה מונחות רצועות איזולירבנד מוצלבות. "הבנתי שאם אשתמש ברצועות אפתור את הבעיה של הגבלת ההתנפחות, ואם אצליב אותן אפתור את בעיית התנועה".
הומר הכניס ידו לכפפה, הניע את האצבעות והדגים כיצד הרצועות שעל המפרקים לא נקרעו ואפילו לא נמתחו. הוא הסביר שההצלבה גורמת למפרקים בחליפה להתיישב בדיוק מעל המפרקים באצבעות, ואף מקלה על התנועה.
מתחריו של הומר בעיצוב הכפפה היתה קבוצתו של גארי האריס, אחד ממפתחי לבוש החלל החשובים בעולם, ומחבר הספר "The Origins and Technology of the Advanced Etravehicular Space Suit". להאריס חבר ניקולאס מויסב, ממפתחי כפפת החלל של הקוסמונאוטים הרוסים. אך היה זה הומר שניצח, מאחר שהכפפה שלו קיבלה ציונים טובים מאלו של הקבוצה המתחרה.
נאס"א קיבלה סוף סוף את המנצח הראשון ב-Centennial Challenge והצליחה להתקדם בתחום כפפות החלל והומר זכה בפטנט מספר 60/915,444 וב-200 אלף דולר.
החממה הטכנולוגית בנאס"א: הסוכנות פונה אל הציבור הרחב בחיפוש אחר טכנולוגיות ורעיונות חדשים לגבי טיסה חלל
אבינועם מגן
12.7.2007 / 9:28