המבצע להצלת רשות השידור

חבריו של משה גביש, יו"ר רשות השידור והאיש שמוביל את מלחמתה לחיים או למוות של הרשות, מתקשים להסביר בשביל מה הוא צריך את כל זה. מקורביו מוכנים להישבע שאם גביש היה יודע לאן הוא נכנס, לא היה מעלה בדעתו לקבל את הצעת ראש הממשלה להתמנות ליו"ר הרשות.

גביש צמח בנציבות מס הכנסה, יצא לשוק החופשי ועשה חיל בעסקים פרטיים. כדי שלא להיקלע לניגודי אינטרסים בין פעילותו הציבורית הענפה בעבר ובהווה לבין עסקיו הפרטיים, פנה לעסקים בחו"ל. הוא הקים עם שותפים חברה להשקעות בנדל"ן, מדיפאואר, שהשקעותיה באירופה ומניותיה נסחרות בבורסה של תל אביב, ומנהל בימים אלה מגעים להנפקת חברה נוספת בתחום ההיי-טק. בתחילה סיפר גביש לחברים ולשותפים שהג'וב החדש לא יגזול ממנו יותר מדי תשומת לב. ואולם כשהתגלה לו המשבר ברשות, הוא מצא את עצמו שקוע עד צוואר במאמצי ההצלה.

יש הסבר משכנע למחצה מדוע התגייס גביש למשימה שכה רבים לפניו נכשלו בה. "עד גיל 52 עשיתי מילואים כמג"ד בגדוד חי"ר", הוא מספר, "ואז עברתי תאונת האופנוע שבעקבותיה אני נאלץ להיעזר במקל הליכה. התאונה השביתה אותי משירות במילואים. כל חיי אני חש שכולנו צריכים לתת יותר ממה שאנחנו עושים לעצמנו, ולכן החלטתי להמשיך בשירות המילואים בתחומים אזרחיים. מכוח ההחלטה הזאת אני היום יו"ר הוועד המנהל באוניברסיטת חיפה, דירקטור בחברת חשמל, יו"ר ועדת הכספים של המכון הישראלי לדמוקרטיה וחבר בוועד המנהל של המרכז היהודי-ערבי, וזאת רשימה חלקית. יש כאלה שהולכים לעזור בבתי תמחוי, ואני תורם במה שאני טוב בו - בניהול".

אבל יש גבול גם לציונות, לא? להיכנס לבית תמחוי בדמות רשות השידור?

"נדרשו כמה חודשים של שכנועים לפני שהסכמתי לבוא לפה. השר שהיה ממונה אז על רשות השידור, איתן כבל, וראש הממשלה אהוד אולמרט, דירבנו אותי וביקשו שאגיע לעשות סדר, כי השידור הציבורי יקר ללבם. היה ברור לכולנו שעד היום הרשות לא מילאה את מה שהיא צריכה למלא, ושהיא זקוקה להבראה דחופה. סיפרו לי שבמשך 20 שנה קמו כעשר ועדות שלא יצא מהן כלום, וחשבו שאולי אני יכול לשנות את זה. שיכנעו אותי.

"האמת? לרגע לא חשבתי שזה דבר שידרוש ממני להשקיע בו את רוב זמני. אמרתי לעצמי: מה זה לבוא להיות יו"ר לא פעיל? יום בשבוע לכל היותר. יומיים בשבוע נשמע לי כמו בדיחה רעה. אבל בסופו של דבר, מאז פברואר, אני פה כל יום, על חשבון פעילויות אחרות שלי - כולל עסקי הפרטיים. וזה בהחלט גורם לי הפסדים. לפני חודש וחצי הנפקתי חברה בבורסה (מדיפאואר), אני יושב על המון כסף בחברה, והשותפים שלי כועסים עלי שאני לא משקיע מספיק זמן בחברה - ובצדק. רוב העסקים שלי נמצאים בחו"ל, כדי לא ליצור ניגוד עניינים עם הפעילות הציבורית שלי פה, ואני מתקשה להגיע לשם. אני עומד לצאת בסטארט-אפ בתחום של ציוד רפואי, והכל פתאום בסימן שאלה".

תשעה בניינים יש לרשות השידור בירושלים. הבניין שמאכלס את משרדי הוועד המנהל שימש בעבר כבניין בית החולים שערי צדק. בחדרים שבהם נמצאים היום פקידים ומחשבים שכבו פעם חולים ותלו עיניים ברופאים. צריך להיות נאיווי לחלוטין כדי להאמין שסוף סוף יגיע יו"ר חדש לבניין היפה וימצא את תרופת הפלא שתציל את הרשות מחולייה הקשים.

מישהו מרשות השידור, כבר לא ברור מי, לקח בעבר הלוואה מאחד הבנקים ורכש את הבניין. היום חייבת הרשות לבנקים 150 מיליון שקל על הבניין הזה בלבד. ואם יסגרו את הרשות? המדינה תשלם גם את החוב הזה. סך החוב של רשות השידור לבנקים מגיע לכ-300 מיליון שקל, והאוצר התחייב לתת יד לרשות ולסייע לה למכור את יתר הנכסים ולהעביר את כל המשרדים והאולפנים לבניין האחד והיפה הזה. סגן החשב הכללי, הרשות לפיתוח ירושלים ומינהל מקרקעי ישראל הבטיחו לתת יד ליוזמה הזאת, שתפטור את הרשות מחלק נוסף מחובותיה הענקיים והתופחים.

תוכנית הרפורמה של גביש מחייבת מימון בסך 800 מיליון שקל. גביש מציג חוברת בצבעי בכחול-לבן, "תוכנית הרפורמה לרשות השידור", שעמל עליה מיום כניסתו לתפקיד. בהקדמה לממצאים הוא כותב: "אנחנו ניצבים בפני חשש אמיתי לקיומו של שידור ציבורי בישראל. ללא תוכנית הבראה הכוללת סיכומים עם העובדים, מימון ביניים מן האוצר ומימון השינוי הנדרש, צפוי כי הרשות תגיע לחדלות פירעון ותקרוס".

בעמודי הסיכום של החוברת, לאחר שפירט את המטרות, השלבים להשגתן ועלויות השינוי, גביש כותב כי "רשות השידור נמצאת בנקודה בה ביצוע הרפורמה הוא בבחינת 'להיות או לחדול'". מקורבים לו אומרים שבחדרי חדרים הוא מודה שעשה טעות, אבל לא אדם כגביש יודה בכך באופן רשמי, ועוד פחות מכך ירים ידיים לפני שביצע את המשימה. גביש מסרב לקבל את הגדרת הטעות, וטוען שאם הסכים לקבל על עצמו את התפקיד לאחר מסע השכנועים - הרי שהאמין שיש עוד תרופה שטרם נוסתה. לעומת זאת, הוא אומר, "אני אכן לא לגמרי בטוח שנצליח הפעם היכן שקודמי נכשלו".

גביש מדגיש כי "זו הפעם הראשונה שהוועד המנהל מאשר את תוכנית הרפורמה. עד היום זה לא קרה. גם כשישבתי בישיבה המכריעה ביום ראשון, לא ידעתי עד לרגע האחרון מה יקרה. והנה, המליאה אישרה את התוכנית כמעט פה אחד, רק חברת ועד אחת נמנעה - וזה אומר הרבה. זה אומר שכולם באמת מבינים כמה קשה מצבה של הרשות. קיבלתי התחייבות לקיים את הרפורמה משר האוצר, מראש הממשלה, מהשר הממונה על רשות השידור ומהממונה על התקציבים. כולם, כמוני, כבר מבינים ש'להיות או לחדול' הן לא רק מלים אלא מציאות".

מה מצאת כשהגעת לכאן?

"מצאתי רשות במצב הרבה יותר קשה ממה שחשבתי, או ממה שנתנו לי להאמין, או ממה שאחרים באמת ידעו - כי עד שהגעתי לא נערך בדק בית אמיתי. קודם כל כספי. אני באמת לא בטוח שבאוגוסט יהיה לנו כסף לשלם משכורות. לפחות לא בטוח שזה יהיה בזמן. מצאתי נהלי עבודה משנות ה-70, וזה במקרה הטוב - כי בעצם כמעט שלא מצאתי נהלי עבודה. מצאתי הסכמי עבודה שמבקר המדינה התריע עליהם בכל שנה מחדש, ולא עשו עם זה כלום. אני חייב להדגיש שבהסכמי העבודה האלה לא העובדים אשמים".

מי אשם?

"זו ההסתדרות, זה משרד האוצר, זו הנהלת הרשות. מאוד כאב לי לשמוע בימים האחרונים כל מיני יו"רים ומנכ"לים לשעבר של רשות השידור, שמספרים ומדברים עד כמה הרפורמה טובה או לא טובה, ומה צריך או לא צריך. הרי אלה אנשים שאת פירות הבאושים שלהם אנחנו אוכלים כיום. יש פה טכנאים שיכולים להתחיל לעבוד ב-17:00 ולרשום שעבדו מ-8:00, וזה הרי מעוגן בהסכם השכר, הם לא סתם כותבים כך. אלה האנשים שגרמו לכך שכשהגיעו לראיין אותי, לפני שהייתי ברשות, היו מגיעים מרשות השידור שישה אנשים - בעוד שמהערוץ השני היו מגיעים שניים ומערוץ 10 אדם אחד. זה היה כורח של הסכמי העבודה שקודמי חתמו כאן. הם קבעו שעיתונאי ברשות השידור עובד ארבעה ימים, ובימי חמישי ושישי הוא לא עובד אבל מקבל שכר - ועוד של שעות נוספות. אנשים הסכימו לא להכניס ציוד חדש, כי אז הטכנאים לא יהיו נחוצים. כתוצאה מאותם אנשים שמבקרים עכשיו את הרפורמה יש פה כיום 11 ועדים, מה שלא מאפשר שום ניהול ושום שינוי".

יש דוגמאות לעיוותים האלה, שהם תוצאה של הסכמי העבודה הקודמים?

"לצערי, יותר מדי. הטכנאים, למשל, ממש לא מאפשרים את שידרוג התשתית. אנחנו מפגרים ב-20 שנה בעניין הזה. באולפנים של ערוץ 10 הכל דיגיטלי - ובאולפנים של רשת ב' נכנסים מים בחורף וכל יומיים יש קצר. אנשים שלי יוצאים עם טייפים שנוצרו לפני 15 שנה, ועד שהצלחנו לקנות 15 טייפים משוכללים שמאפשרים לכתב לצאת אתם לשטח, לערוך ולשלוח את הכתבה ישר לשידור - הטכנאים ניטרלו את מרכיב העריכה בטייפ, כי בהסכם העבודה שלהם כתוב שכתב לא יכול לערוך. זה בריוני, נכון, אבל אלה הסכמים חתומים.

"רק עכשיו הסברתי לעובדים שחייבים לקצץ 10% בשעות הנוספות. יש פה כאלה שמקבלים 60 שעות נוספות בחודש, יש שמקבלים 100 ויש שמקבלים 200. מישהו יכול לעבוד 200 שעות נוספות בחודש? אבל הם לא מוכנים לקצץ 10% מזה, וכבר מאיימים בהשבתת או בסגירת רשתות. ביקשתי מהעובדים לדחות חלק מהתשלומים, למשל ביגוד, אז אם כבר שני ועדים הסכימו, היתר מסרבים".

גביש מספר על דוגמה נוספת לבעייתיות שקיימת, לדבריו, בהסכמי העבודה ברשות. "רצינו להפעיל בחודשי הקיץ תחנה מיוחדת, שתשדר כל הזמן רק מוזיקה לצעירים. לפי הערכתי, תחנה כזאת היתה מביאה הרבה כסף לרשות השידור מפרסומות. מצאנו דרך לעשות זאת במשך שלושה חודשים במשדרים הקיימים, בעזרת מחשב, בלי כוח אדם ובלי עלויות. ביקשנו מהטכנאים שיילכו אתנו על זה, והוועד שלהם לא הסכים אלא אם יהיו באולפן שדר וטכנאי בשלוש משמרות - והכל ייכנס להגדרה של שעות נוספות מהשעה הראשונה שהם יעבדו בזה. כמובן שלא הסכמתי, אני לא אהיה כמו קודמי שהיו מסכימים לזה. אז כרגע נראה שאין הרבה סיכוי שתחנה כזאת תקום, ומכאן נובע גם אובדן הכנסות פוטנציאלי, והכל בגלל ועד הטכנאים שמשבית את הרעיון. זו מציאות נורמלית?".

שדרת הניהול ברשות השידור קרסה לחלוטין. מה קורה עם מכרזים לאיוש המשרות?

"הוצאתי לא מזמן מכרז למנהל טלוויזיה. מכרז פנימי. אני מודה שחטאתי: כתבתי במכרז שצריך ניסיון ניהולי. חשבתי שמי שיבוא לנהל כ-1,000 עובדים, עם תקציב של מאות מיליונים, חייב ניסיון ניהולי. אז המכרז תקוע היום בבית הדין לעבודה, כי אגודת העיתונאים אמרה שהתנאי הזה פוסל רבים מלגשת. זה נשמע כמו בדיחה גרועה, אבל זו אמת. והרי הוועדים באו אלי ושאלו למה לא מוציאים מכרזים.

"כבר הרבה זמן מבקשים להציל את הארכיון, שהוא בעצם מדינת ישראל. יש שם 70 שנות רדיו ו-40 שנות טלוויזיה, וזה הולך ומתכלה. אמרתי שעכשיו צריך לתת לזה 30 מיליון שקל; אבל מסתבר שעוד ב-2003 באו להנהלת הרשות וביקשו להוציא מכרז להצלת הארכיון. אז אמרו שזה יעלה 3 מיליון שקל, והוועד המנהל אישר. יצא מכרז על 15 מיליון שקל, שמשום מה לבסוף לא נכלל בו סעיף הארכיון. מהמכרז הזה שילמו 5 מיליון שקל לחברה פרטית. יש קבלה. ומה התוצר? קנו ציוד ששוכב במחסנים, ואין ארכיון משוחזר. זו התוצאה בשטח.

"אחד הדברים הראשונים שעשיתי פה היה להוציא מכרז לסמנכ"לים לכספים, כוח אדם וטכנולוגיה, ואז מכרז למנהל טלוויזיה. העובדים לא מבינים את זה, כי הם חיים בפער עצום בין הידיעה שחייבים לעשות רפורמה לבין העובדה שתהיה רפורמה. כך הם התרגלו מימים ימימה".

גביש אינו מנהל צעיר, וודאי שאינו נאיבי. הוא כבר ראה וניהל כמה מערכות מורכבות ומסובכות. הוא מוסמך במינהל עסקים, עורך דין, ועבד במשרד האוצר במשך 17 שנה. ארבע שנים היה נציב מס הכנסה, ב-1994-2000 היה מנכ"ל בנק מרכנתיל דיסקונט ומ"מ יו"ר דירקטוריון חברת החשמל, ומיולי 2000 הוא בעסקים פרטיים, שלפחות חלקם מצליחים יפה. הוא דירקטור בחברות ויו"ר ועדות כספים במקומות שונים. ניסיונו המקצועי בא לידי ביטוי כשהוא עובר לדון בעובדים: בכיפופי ידיים הוא די בקיא, אם כי אינו בטוח שיוכל לשבור את המונופול של הוועדים ברשות השידור.

"רוב העובדים מבינים שצריכה להיות רפורמה", הוא אומר. "ביקשתי גם מהם לקחת חלק בוועדת ההיגוי של התוכנית. אגודת העיתונאים קיבלה את האתגר והיה נציג, אבל בהסתדרות לא הצליחו למצוא נציג אחד מרוב מאבקים פנימיים בינם לבין עצמם. כולם מודעים לכך שאין פה ניהול, כולם מינויים בפועל או זמניים. אין מנהל תוכניות, אין מנהל חדשות, תקופה ארוכה לא היה ועד מנהל. 1,900 אנשים עובדים פה, חלקם דעתנים, והם מודעים לכך שהכל פה תלוי על בלימה. אני מאמין שגם הם מבינים את הצרכים".

אחת הבעיות היותר קשות של רשות השידור היא הפוליטיזציה. המליאה, הוועד המנהל, המשרות הבכירות - גם אם לכאורה היו מכרזים, הם היו תפורים. גם אתה במידה מסוימת מינוי פוליטי.

"נכון, אבל אם מישהו חושב שזה ישפיע על השיקולים שלי, הוא טועה. אני לא איש פוליטי, הביא אותי לפה ראש ממשלה מקדימה. מי שהביא אותי לחברת החשמל וחתום על כך הוא אריאל שרון, ומימי לא הייתי בביתן 28 ולא היה לי אתו שום קשר. ברור שחלק מהרפורמה, ואנחנו מריצים הצעת חוק בעניין, כולל הפרדה מוחלטת של הרשות מהפוליטיקה. שהמינויים ייעשו באמצעות ועדה שבראשה יעמוד שופט, בלי שיקולים פוליטיים".

ושופט גם ישפוט בעימותים האופייניים בין יושב הראש למנכ"ל?

" ממני אף אחד לא שמע עד היום מלה רעה אחת על המנכ"ל, מוטי שקלאר. לא אמרתי מעולם שיש לי בעיה אתו, עד שהתחלתי לקרוא על זה בעיתונים".

בפרשת גבי גזית, שעזב לטובת 103 FM, לא הססת לנזוף בשקלאר. יש אומרים שאתה המנכ"ל בפועל.

"אני לא חושב כך. יש עניינים שאנחנו לא רואים בהם עין בעין ואולי הסמכויות לא ברורות, וגם זו ירושה של קדנציות קודמות. לכן אני עובד עכשיו לפי נהלים קיימים, אבל מוסיף חדשים. עד שהגעתי לא היה נוהל של ועדת ביקורת, של טובות אישיות, מה מותר לקבל ומה לא, ואיך פועלים בהפקות חיצוניות. לא קיים כל מה שקשור למחלקת רווחה, שבכלל אין פה. אני מביא לכאן נהלים מכל המקומות שבהם עבדתי או שאני מכיר, ונכון שעל הרקע הזה יש לפעמים חילוקי דעות עם המנכ"ל. אבל זה לא המצב המוכר של הסכסוכים המתוקשרים בשנים הקודמות.

"הרפורמה, למשל, היא עבודה משותפת. מישהו יעלה על הדעת שהמנכ"ל יסכים להמשיך לתת 80 מיליון שקל בשנה לשעות נוספות? אלה הסכמים ישנים שיש למוטט, כמובן תמורת דאגה שהעובדים ייצאו מפה עם ראש מורם ועם הכנסה הוגנת, ולא כפי שזה קיים כרגע. מוטי ואני הולכים על זה ביחד. ועדיין יש ויכוחים. אני האדם הראשון שמתנגד לצנזורה על סרטים, אבל כשהקרינו את 'רוח שקד' (סרט תיעודי של רן אדליסט על סיירת שקד - י.ו) עמדתי על הרגליים האחוריות כנגד דעתו של המנכ"ל לשדר את הסרט בשידור חוזר. בעקבות ההקרנה הראשונה התחוללה שערורייה במצרים ומשרד החוץ דרש שלא תהיה הקרנה חוזרת, אבל הרשות החליטה על הקרנה שנייה. נלחמתי, והוועד המנהל פעל מכוח סמכותי".

היית מחליט כך לו עמדת בראש ערוץ מסחרי?

"קל וחומר. ערוץ מסחרי היום לא משדר פרסומות של עובדי חברת חשמל כנגד פואד. נורית דאבוש, יו"ר מועצת הרשות השנייה, טוענת שצריך לעשות תוכניות על ספרי איכות ולא רק על ספרות פופולרית. אני לא מגיע עם ההנהלה לשם, אבל בנקודות קיצוניות יכול להתערב מי שיש לו אחריות וסמכות - וכן, לפעמים זה גורר ויכוחים".

על דבר אחד אין ויכוח: המטרות שהציב לעצמו גביש עם כניסתו לתפקיד ברורות, והאנרגיה, הזמן והמאמץ ממוקדים. כן, הוא בהחלט מתכוון להעלות את אגרת הרדיו והטלוויזיה (כיום 510 שקל בשנה) ב-10%: "מטרת הרפורמה היא שהרשות תחיה מאמצעיה שלה. אם אכן האגרה תחזיר 10% מההפחתה, אני מבטיח שהרשות לא תצטרך תמיכה מאף אחד, ומ-2010 - בתוך חמש עד שבע שנים - נחזיר חצי מהסכום של הרפורמה לאוצר (400 מיליון שקל) מהתקציב השוטף". בהתייחס לרעיון שעלה לא פעם בעבר ברשות, גביש גם לא רואה בעיה בכך שחברות הכבלים והלוויין יעבירו לרשות את רשימות המנויים שלהן, כדי שהרשות תוכל לפקח על גביית האגרה מכל מי שמחזיק טלוויזיה בבית.

על האג'נדה של גביש נמצאת הקמת מערכת חדשות חדשה וחדישה. לדבריו, "זה ייתן מינוף". הוא יודע שפרישה מרצון היא לא האלטרנטיבה העדיפה - "כי הטובים, שיש להם לאן ללכת, ילכו" - ומודע לכך שהעובדים לא אוהבים אותו, אבל משוכנע שהם יבינו שאין ברירה וילכו, ברגע שהתנאים יבשילו מבחינת הסכמי פרישה הוגנים. "אני לא נאיבי, נגיע עם ההסתדרות והעובדים להסכמות", הוא מצהיר, "אבל יהיו עוד שינויים ברפורמה. לא אוציא מפה עובדים שירעבו ללחם משום שיצאו בלי הסכמי פרישה ראויים". גביש גם רוצה לשדרג את המשדרים, כדי שיוכל לשמוע רשת ב' כמו שצריך בביתו שבקיסריה - ויותר חשוב, כדי שערביי ישראל יהיו קשובים לתחנות רדיו ישראליות, ולא יאזינו במקום זאת למה שהם קולטים טוב יותר: רדיו אל-ג'זירה ורדיו מונטה קרלו.

גביש הגיע, לדבריו, להסכם פריסת חובות עם הבנקים. בנוסף, גביש מקווה שבזק תוותר על 40 מיליון שקל בעבור אחזקת משדרים לבזק, למרות שקשה לו להאמין שזה יקרה. ואולם, על אגרת תדרים למדינה בסך 25 מיליון שקל גביש כמעט בטוח שהמדינה תוותר - בדיוק, הוא אומר, כמו שוויתרה לערוצים המסחריים. הוא גם רוצה להיכנס לאינטרנט, ולצורך זה כבר גייס מתנדבים מההיי-טק כמו יוסי ורדי ויאיר גולדפינגר, וכמובן עמל על הצעת חוק שתרחיק פוליטיקאים מהרשות - שזאת אולי הבעיה הגדולה ביותר, גם לדעתו.

יש משהו שישבור את רוח הלחימה שאוחזת בך מאז שנכנסת לתפקיד?

"בטח. ברור לי לחלוטין שעם ההסתדרות והעובדים נגיע להסכמות - יהיו שינויים, אבל נגיע - אבל הגוף שכל הסיפור תלוי בו זה משרד האוצר. אני לא אשאר פה שלוש וארבע שנים ואחר כך אצא כמו קודמי, ואומר לאלה שיחליפו אותי שהם לא בסדר. התלות שלי באוצר היא מוחלטת. הגעתי לכאן עם הבטחה של ראש הממשלה שהממשלה תסייע בביצוע הרפורמה, ובלי תמיכתו ותמיכת האוצר לא נוכל לעשות דבר. אם זה לא יתבצע בזמן סביר, הרשות תתמוטט, תקרוס לגמרי".

אתה דורש 800 מיליון שקל בעבור הרפורמה. הצבת אולטימטום לקבלת הסכום לביצוע הרפורמה?

"לא, אבל אם בתוך חודש האוצר לא יודיע שהוא מאמץ את הרפורמה, ואם בתוך חודשיים-שלושה הדברים לא יזוזו קדימה, לא תהיה רשות. הרי מספיק שבעל חוב אחד ידרוש עכשיו את כספו, והרשות קורסת מיד. אני חושב שהגיעה שעת האמת: עופר עיני כבר מבין, ראש הממשלה כבר מבין, וגם השר הממונה על הרשות. אם האוצר יבין ויתחיל לסייע, האורות ימשיכו לדלוק בבניין הזה".