מיץ: "אם המדינה רוצה גוף חי ובועט, היא צריכה לסייע לחברת הנמל - הכי קל זה להרוג את נמל אילת"

"אני פונה ללב שלך, במטותא ממך, תענה לטלפון" - כך בוקע כרינגטון קולו של שימי, כוכב "ארץ נהדרת", ממכשיר הסלולר החדיש של משה מיץ. בחדווה מוסתרת בקושי הוא עונה. מיץ, 48, שבילה שלושה עשורים מחייו בעולם התקשורת והגיע עד לתפקיד סמנכ"ל המגזר העסקי בסלקום, עדיין מתקשה להיפרד מהעיסוק בגאדג'ט הסלולרי. זמן קצר לפני שפרש מסלקום התחיל מיץ ללמוד בקורס סקיפרים במרינה בהרצליה. שם הבחין באקראי במודעה קטנה, שהזמינה הגשת מועמדויות למשרת מנכ"ל חברת נמל אילת.



בינואר צילצל הטלפון הסלולרי של מיץ, וקול נרגש בישר לו כי גבר על 60 מתמודדים אחרים בדרך אל כס מנהל הנמל הדרומי. חצי שנה מאוחר יותר, מיץ כבר משתמש במכשיר הסלולרי כדי לעקוב בדאגה אחר הנתונים של פריקת המכולות על ידי עובדי הנמל. חצי שנה חלפה גם מאז למד מידיעה קטנה בעיתון הבוקר לאיזו סערה נקלע, עוד בטרם הספיק להתרווח בכיסאו החדש.



באחד הבקרים של ינואר התקבלה במשרדו של מנכ"ל נמל אילת היוצא, גדעון גולבר, שיחת טלפון ממנהל אזור ישראל בחברת הספנות צים, שאול רמון. האחרון בישר לקונית כי צים מודה לנמל על שירותו האדיב, אך החליטה כי תוך כ-30 יום תבטל את קו המכולות היחיד שפועל בנמל אילת, "צים סטאר". קו זה משנע מכולות בין דרום אפריקה לאילת. החברה הודיעה כי תעביר את פעילותה לנמל השטעון (אחסון מכולות ריקות) בג'יבוטי שבמזרח אפריקה, במקום זה שבקצה ים סוף.



כך, בשיחת טלפון קצרה ויבשה, בלא הנמקה - ובתפר שבין חילופי הגברי בהנהלה - נשמטה 13% מן הקרקע שעליה עומדים 115 עובדי הנמל. זאת בשעה שהם נתונים לחסדיה של היסטוריה מקפחת, ממשלות הססניות ושרים חסרי אונים; וכשהם מסתגלים אל מנהל חדש, שבמשך עשורים עסק בטלפוניה וטרם למד להבחין בין מטען כללי לתפזורת. באחת נזרק מיץ אל מימי הנמל העכורים, ומאז הוא מוצא עצמו נלחם בגלים שקיבלו את פניו בתפקידו החדש, ומאיימים לשטוף את רציפיו.







"כשהגעתי היתה החלטה על גיוס עובדים נוספים, על השקעה של עשרות מיליוני שקלים להגדלת הפעילות ועל הכנסת מערכות מחשוב מתקדמות. לזה הייתי אמור להגיע", אומר מיץ. "צים תפסה אותנו באמצע מסע רכש שניהל נמל אילת לקראת מימוש תוכניות הפיתוח לשנים הבאות. ברור לי שהשיקולים עסקיים, אך זו אינה דרך מקובלת. צים זכתה בשנים האחרונות לשירות יוצא דופן, והקטע המביך היה במיידיות ההחלטה - בלי לתת את הזמן הדרוש להתארגנות ולמציאת קווי מכולות חלופיים לקו המתבטל".



אל מי פנית?



"אל מי לא. אל שאול רמון ואל דורון גודר, מנכ"ל צים. אך התשובה חזרה על עצמה: 'השיקול הוא לטובת צים - ולא לרעת אילת'. כ'חברה גלובלית', הם מסתכלים רק על השיקול העסקי הטהור".



ודאי ציינת בפניהם את האינטרס הישראלי.



"כן, לכן הופעל לחץ פוליטי על צים וזו דחתה את השבתת הקו בכמה חודשים. כיום מתקיימים מגעים למצוא שיתוף פעולה מצומצם יותר, על בסיס אוניות הזנה קטנות יותר בקו בין אילת לג'יבוטי. עם זאת, טרם התקבלה כל החלטה, והשבוע אמורה האוניה האחרונה של צים לפקוד את הנמל. אני, בכל אופן, סקפטי באשר לצים. אני אופטימי יותר באשר למגעים מול חברות אחרות".



ומה עם בעלי החברה לישראל (בעלת השליטה בצים), משפחת עופר?



"אליהם פנו גורמים פוליטיים בכירים יותר, לא אני. קו המכולות הוא עיקרי - אבל לא חזות הכל. נוצר לנו איום, אך בה בעת גם הזדמנות. בחזוני, נמל אילת יכול להיות גם כעת הרווחי בישראל".



נמל נכה



נמל אילת מתבסס בעיקר על יבוא מכוניות (60% מהפעילות), ונהנה מכך שהלקוח הישראלי מעדיף כלי רכב יפאניים וקוריאניים (70%-60% מיבוא כלי הרכב). עוד נהנה הנמל מהעלייה החדה (40% בשנים האחרונות) בביקושי השווקים במזרח הרחוק לאשלגן ולפוספטים, שהפכו את מפעלי ים המלח ללקוח אסטרטגי המשנע דרך הנמל 2.5 מיליון טונה של כימיקלים בשנה (15% מפעילות הנמל).



נמל אילת נהנה בעקיפין גם ממחלת הפרה המשוגעת, שחסמה את שוקי אירופה וארה"ב עבור הצרכנים הישראלים, והביאה ליבוא של 80-100 אלף ראשי בקר לשנה מארגנטינה דרך אילת (12% מפעילות הנמל). הכנסות הנמל ב-2006 נאמדות ב-100 מיליון שקל והרווח ב-20-15 מיליון שקל.



בתנאים אלה, קו המכולות מספק בשנים האחרונות רק 13% מהכנסות הנמל. ואולם מיץ הבין עד מהרה את משמעות ההודעה של צים לגבי שוק התובלה הימית המתפתח: "העולם כולו עובר לשימוש תכוף יותר במכולות, ולכן הפגיעה אמיתית. נמל ללא מכולות הוא נמל נכה", הוא אומר.



עם זאת, הקשיים של הנמל אינם מסתכמים בקו המכולות בלבד.



"הנמל סובל משני חוסרים עיקריים. הראשון הוא המרחק מהמרכז, שאותו לא השכילה המדינה לקשר אל הדרום. זו כמובן לא סוגיה נמלית בלבד, אלא גם חברתית. אין סיבה שתושב הדרום לא יזכה לאותם שירותים של תושב המרכז. ייאמר לזכותם של שר התחבורה שאול מופז ושל מנכ"ל המשרד גדעון סיטרמן, כי התכנון הסטטוטורי של תוואי הרכבת לאילת תוקצב לא מכבר.



"החיסרון השני נעוץ באלטרנטיווה הנגדית של תעלת סואץ, והמגמה של הגדלת קיבולות האוניות, תוך הגדלת הכדאיות הכלכלית לעבור בה. המיקום שלנו כביכול אטרקטיווי, אך לא מספיק. אבל די לנו בשיעור של 0.5%-1% מהאוניות העוברות בתעלה כדי להפוך לנמל גדול".



ומה לגבי נמל עקבה המתפתח?



"כל דבר הוא בגדר איום, אך נושא בחובו גם הזדמנות. אחד המהלכים הראשונים שבהם נקטתי היה ליצור מצב של win-win. העובדה שאת עקבה פוקדות חברות הספנות הגדולות בעולם מהווה עבורנו הזדמנות, מכיוון שהן יכולות להביא גם מטען ישראלי ולשנע אותו דרכנו. המרחק בהפלגה הוא 20 דקות, והחיסכון מתבטא בהימנעות מדמי המעבר בתעלה (200 אלף דולר לאוניה) ומחיסכון של 4-5 ימי הפלגה.



"אך הבעיה אינה כלכלית, אלא פוליטית. רוב האוניות מאחסנות את המכולות הריקות בג'דה שבערב הסעודית, ולכן כפופות למדיניות החרם הערבי. בנוסף, הכלכלה המצרית נשענת באופן משמעותי על ההכנסות מן התעלה (6-7 מיליארד דולר בשנה). לכן מצרים כולה עלולה להיפגע מקו רכבת של מטענים מאילת למרכז".



האם יש בכלל צורך בנמל דרומי בישראל?



"עולם הסחר הימי צומח בישראל ובעולם בשיעור של 7%-10% בשנה. כלומר, בכל עשור יש צורך להכפיל את מספר המתקנים הנמליים. משיקולים לאומיים אסטרטגיים, המדינה חייבת שער נוסף לשעת חירום. לכן השאלה אינה אם צריך נמל, אלא באיזו השקעה.



"יש כאלה שחושבים כי יזכו בהחזר טוב יותר על ההשקעה אם שטח הנמל ייהפך לרצועת מלונות נוספת. אבל לדעתי האינטרס הלאומי לא עומד לנגד עיניהם. זו עשויה להיות בכייה לדורות, כי אם תסריט כזה או אחר יתממש, אין לישראל חלופה נמלית נוספת פרט לים התיכון".



מה עוד ניתן לעשות?



"יחד עם יו"ר דירקטוריון הנמל, יאיר חזן, אנו בודקים פיתוח רציף דרומי נוסף באורך 250 מטר ובוחנים את הגדלת העורף הלוגיסטי. אבל המסר שלי הוא שצריך לפתור את בעיית ההובלה היבשתית. אם באמצעות קו רכבת מטענים בין אילת לאשדוד, למשל, או באמצעות השבת סבסוד ההובלה היבשתית שהופסק עם החלת הרפורמה בנמלים ב-2005. אז הסבסוד היה בהיקף של 10 מיליון שקל בשנה".



אך מהו הפתרון לעצם הצורך המצומצם בנמל?



"אנו מאמינים שניתן לייצא מנמל אילת מטענים מלקוחות גדולים בדרום, כמו כי"ל, מכתשים אגן, טבע או נטפים, שאינם פועלים כיום דרך הנמל".



אם זה היה כלכלי, הם כבר היו עוברים דרככם.



"נכון שהשיקולים עסקיים, אבל אם רואים בנמל גוף חיוני ואסטרטגי, צריך ראייה ארוכת טווח כיצד מקיימים אותו. למשל, אפשר לחייב לפרוק בו סחורות מהמזרח הרחוק. אולי תקום תחילה צעקה, אך אני מסוגל להתחרות בנמלי חיפה ואשדוד ברמת השירות. בעתיד נדע לתת פתרון גם לעלויות הנלוות הנוספות.



"אם המדינה רוצה גוף חי ובועט, היא צריכה לסייע לחברת הנמל במשאבים הבסיסיים, ואין שום סיבה שברמה הלאומית לא נדאג לזה. להרוג את נמל אילת זה פשוט מאוד. אולי יש אינטרסנטים שרוצים את זה. אם כך - שיגידו את זה".



למה שיהיו מי שירצו "להרוג" את הנמל?



"בין אם אלה יזמי נדל"ן החושקים בקרקע, הצבא שמעוניין להעתיק את בסיס חיל הים, העירייה שרוצה להרוויח עוד פיסת קרקע על החוף או המדינה שלא מעוניינת בהשקעת משאבים נוספים. כך או כך, 40 שנה לאחר מלחמת ששת הימים - ישראל מוותרת על השער הדרומי שלה".



שומר על קשר



מיץ הוא מהנדס תעשייה וניהול ובעל תואר שני במינהל עסקים. כיום הוא תושב רעננה, אב לשתי בנות (18, 22) ולבן (13). לתחום התקשורת נכנס כבר במהלך שירותו הצבאי בחיל הקשר, ומשם התקדם דרך שדרת הניהול של בזק, עד לתפקיד מנהל חטיבת הצפון ומנכ"ל בזקכל. מאוחר יותר עבר לסלקום, שם עבד ארבע שנים שאותן סיים בתפקיד סמנכ"ל המגזר העסקי. בינואר 2006 פרש מן החברה במסגרת הרוויזיה שהנהיג המנכ"ל הטרי עמוס שפירא בשדרת הניהול. אולי היתה זו יד הגורל שהוליכה אותו כמה חודשים לפני כן אל לימודי קורס הסקיפרים במרינה בהרצליה, שם הבחין במודעה שגילגלה אותו לתפקיד בנמל אילת.



"הים לא זר לי", אומר מיץ. "את ימות נעורי באשדוד העברתי בעודי משקיף מדי בוקר על הנמל. כמנהל החטיבה הצפונית בבזק העתקתי את מקום מגורי לחיפה, ומביתי ברמת אלמוגי נפרש נוף הפעילות הנמלית של חיפה. עם זאת, לא האמנתי בשום שלב שאהיה לאופרטור של נמל".



מדוע רצית בזה?



"רציתי לחזור ולנהל חברה, ולא להיות סמנכ"ל. לחפש אתגרים חדשים שלא בתחום התקשורת".



ואיך מסתדרים עם המעבר לאילת?



"שכרתי דירה באילת, ואני טס דרומה שלושה ימים בשבוע. למען האמת, מרבית העבודה מתרכזת בחיפה ובירושלים. ואולם אשתי שמחה, שעוסקת בפיסול ובציור, תאהב את הרוגע במקום".



ובכל זאת, רגשות חרטה?



"ממש לא. על כמה אנשים אתה יכול לומר כי הם עושים מה שהם באמת רוצים? אני נהנה מהעשייה, ומגשים דברים שלא חשבתי שאזכה לממש אלא לאחר הפנסיה. מחלון חדרי בנמל אני רואה את הים ואת השמש. בזמני החופשי אני יכול לשחות, לשוט ולעשות דברים שרק חלמתי עליהם".