איך הצליחו החברים של רמון לסבך אותו בפרשה נוספת, ובצורה כל כך חובבנית?

באמצע יוני הגיעה ה', האשה שחיים רמון ביצע בה מעשה מגונה, למלון הפאר דייוויד אינטרקונטיננטל בתל אביב. היא עלתה לחדר הישיבות של המלון, שהושכר במיוחד בשביל הפגישה. חוקר פרטי המתין לה' חנוט בחליפה. על השולחן הונח כיבוד מסוגנן. מצלמות סתר תיעדו כל תנועה. החוקר הציג את עצמו כנציג של חברה להפקת אירועים, שמתחילה בקרוב לעבוד בישראל. הוא ריאיין את ה' לתפקיד ברמנית בחברה, רמז שהמשכורת תהיה גבוהה וקינח בהבטחה שהעובדים ייצאו בקרוב לגיבוש תענוגות בקלאב-מד במרקש שבמרוקו.



מי שאירגנה את הראיון המדומה הזה היא החוקרת הפרטית דנה בן שושן, או בשמה הבדוי דנה ברסקי, שפגשה את ה' שבועיים לפני כן בהפסקת סיגריה על ספסל ציבורי מתחת למקום העבודה של ה', ויצרה אתה במהירות יחסים קרובים. זמן קצר לאחר הפגישה במלון הבינה ה' מבן שושן כי התקבלה לעבודה.



"ראיון העבודה" הזה נחשב לאירוע מפתח בפרשת המעקבים אחרי ה', שנחשפה השבוע ב"הארץ". התפאורה המזויפת, ההשקעה הכספית ובעיקר הבטחות השווא - נראות למשטרה על פניהן כמזימה שחורגת מגבולותיה של חקירה פרטית לגיטימית.



מטרת החקירה היתה לגייס ראיות שיוכלו לערער את העדות שמסרה ה' במשטרה ובבית המשפט. מדוע היו החוקרים זקוקים למצגי השווא האלה כדי להבין אם יש ביכולתם לגייס ראיות שיספקו את הלקוח? מדוע פיתו את ה' בהצעת עבודה רווחית? מדוע האירוע תועד, אם לא נאמרה בו מלה על הפרשה שבגללה הוזמנה החקירה? לכל השאלות האלה אין כרגע תשובה ברורה. חוקרי החברה העריכו השבוע כי מטרתה של הפגישה במלון היתה להעלות את קרנה של בן שושן בעיני ה' כמי שהשיגה לה ראיון עבודה משובח, כדי לנסות ולדובב אותה בהמשך ולשמוע את "האמת" על הפרשה.



ה' פיקפקה אמנם באמינות הצעת העבודה, בעיקר כשזו בוששה לבוא, אך היא לא הטילה ספק ביושרה של החברה דנה ברסקי והמשיכה לשמור אתה על קשר, גם כשהחוקרת ניסתה, ללא הצלחה, באירוע מבוים נוסף, במסעדת סושי בלב תל אביב, לדובב אותה תוך הצגת אמירות פרובוקטיוויות, כמו "חיים רמון נראה טוב לדעתי", שמטרתן היתה להפריך את גרסתה. ה' לא שינתה את גרסתה.



רק ביום רביעי שעבר, כשחיים רמון הושבע לתפקיד המשנה לראש הממשלה והשר האחראי למו"מ עם הפלשתינאים, הפך הצייד לניצוד, והניצוד לצייד. אל ה' הגיע מידע מבוסס, כי ברסקי היא בעצם בן שושן, חוקרת פרטית. בן שושן חשדה עוד לפני כן כי ה' עשויה לחשוף את זהותה, וציננה את הקשר ביניהן. בשלב הזה, משמשרד החקירות הבין כי לא יצליח להפריך את גרסתה של ה', הוחלט להפסיק את החקירה.



השלב הזה בחקירה החל לפני כמה שבועות, אך היתה גם חקירה קודמת שביצע אותו משרד חקירות, ויצמן-יער, עוד בזמן שהתנהל המשפט. במסגרת חקירה זו ניסו החוקרים לדובב את מקורביה של ה'.



הזמנת החקירה נגד ה' מעידה בעיקר על חוסר גבולות ועל טיפשות. בניגוד לנרטיווים השבורים של המתלוננות מפרשת קצב, הגרסה של ה' לגבי אירוע הנשיקה היתה קוהרנטית ומדודה. היא נמסרה לאנשים רבים סמוך לאירוע. זו הסיבה שהיועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, הסכים לקחת את הנשיקה לבית המשפט. זו גם הסיבה שרמון הורשע פה אחד ולא עירער. הסיכוי לחלץ מה' סיפור דמיוני, שיאושש את התיאוריה של מקורבי רמון על קונספירציה שנרקמה נגדו, היה אפסי, ולא הצדיק את ההשקעה הכספית, הסיכון והפגיעה החוזרת בפרטיותה של המתלוננת.



החקירה הפרטית נגד ה' מצטרפת למקרים נוספים שבהם מופרת שלוות חייהן של נשים שהעזו להתלונן נגד אישי ציבור על עבירות מין. מקרה נוסף, מפחיד הרבה יותר, התרחש בפרשת הרשעתו של השר לשעבר, יצחק מרדכי, בביצוע מעשים מגונים. מרדכי הורשע, בין השאר, כי ביצע מעשה מגונה בנ', פעילת ליכוד בירושלים. לאחר שהורשע בכל הערכאות ניסו מוקיריו לשדל את נ' לחזור בה מעדותה. בעקבות לחץ שהופעל עליה, ביקשה נ' משופטי בית המשפט העליון שיחוסו על מרדכי.



המכתב הושג בשל הפעלת טרור נפשי בלתי נסבל על נ'. היא נלקחה למשל לרב ירושלמי שאמר לה, לפי עדותה בבית המשפט, כך: "בזוהר כתוב שאת צריכה לסלוח, יש לך קללה. הקללה תוסר רק אם תסלחי לו... אני מגיעה לרב, הוא עוטה לבן, כל החדר מלא בנרות, עשו לי פולסא דנורא... העלו את אבא של מרדכי מהקבר והוא קילל אותי, הפחידו אותי עד שיצאתי מהרב. אמרתי לבעלי, אני אכתוב מה שהם רוצים, רק שיעזבו אותי. כל מה שכתבתי זה לא מיוזמתי. היד כתבה - הנפש לא כתבה".



קונדה מארגן



לפני שנה וחצי, בשיא מערכת הבחירות לכנסת, כשחלום "המפץ הגדול" שהזה רמון התממש בדמותה של קדימה, הוא נהג לקיים פגישות חשובות בבניין משרדים יוקרתי בתל אביב. המשרד היה שייך לחברו הקרוב, אפרים קונדה.



לכל פוליטיקאי מוביל יש נאמן טוטלי בדמותו של קונדה. אהוד ברק מחזיק לצדו שנים ארוכות את עו"ד דורון כהן, הגיס לשעבר, ששימש במשך השנים בכמה תפקידים לצד ברק: איש סוד, מגייס תרומות ושותף לעסקים. את אולמרט מלווה שנים ארוכות שותפו לשעבר למשרד עורכי הדין, עו"ד אורי מסר, שנחשב גם הוא לאיש האחראי על התחום הרגיש ביותר בחייו של פוליטיקאי: תרומות.



כהן ומסר כבר פגשו את רשויות אכיפת החוק בעבר בפרשות הקשורות לאדוניהם: כהן נחקר בעבר בפרשת העמותות של ברק, שהסתיימה ללא כתבי אישום, ושמר בה על זכות השתיקה. מסר נתן עדות במשטרה בפרשת האי היווני, ומככב בדו"ח מבקר המדינה שגילה כי אולמרט סייע ללקוח של מסר בזירוז מענקים של עשרות מיליוני שקלים מקופת המדינה, כשכיהן כשר התעשייה והמסחר.



עכשיו הגיע תורו של קונדה להיחקר ולהיחשף. במפלגת העבודה שמו מוכר. אחד מאנשי המפלגה נזכר השבוע, כי כשרמון התמודד על ראשות ההסתדרות ב-1994, הוא ביקש להפנות למטה הבחירות תרומה מאיש עסקים. רמון הפנה אותו לקונדה. למסירות של קונדה לא היה קץ. כשרמון התמודד על ראשות מפלגת העבודה ב-2002, אז הובס על ידי עמרם מצנע, תרם קונדה כסף מכיסו לקופת הבחירות של החבר. עוד לפני כן, ב-1997, כשיוסי ביילין התמודד מול יריבו המרכזי של רמון, אהוד ברק, על ראשות המפלגה, שילשל קונדה תרומה גם לקופת הבחירות של ביילין. עד לפני שנתיים אירגן קונדה בעבור פטרונו אירועים במסעדות יוקרה בתל אביב, שבהם השתתפו פעילים פוליטיים של רמון ובעלי הון. קונדה היה מארגן את המפגשים ומשגר הזמנות שנשאו את הכותרת "החברים של חיים".



ידיד משותף סיפר השבוע, כי "קונדה הוא חולה רמון בצורה מטורפת. הוא חושב שרמון הוא המשיח. הוא משוכנע כבר 20 שנה שרמון חייב להיות ראש ממשלה. הוא השני שחושב שתפרו לרמון תיק. הראשון שחושב כך הוא רמון בעצמו".



"אין שום אפשרות שהוא עשה את החקירה על דעת עצמו", העריך השבוע ידיד קרוב אחר, "הוא בטח לא יעשה משהו שישפיע על הגורל של רמון מבלי להתייעץ אתו. רמון הוא עבור קונדה כל החיים, הוא לא איש בעל מחשבה עצמאית ואני מתקשה להאמין שיעשה פעולה כזאת על דעת עצמו".



קונדה הוא במובן מסוים תוצר הזמן. הוא מגלם את הקשר החדש שנוצר בישראל בין הון ללוחשי לחשים. הוא מקורב לאיל ההון נוחי דנקנר ונחשב גם ל"שר החוץ" של הרב רנטגן, ולבעל יכולת לקצר את התור המתארך בפתח חצרו של הבאבא מהדרום. קונדה אמר בשבוע האחרון לידידיו, כי אין לו כל טענות כלפי ה'. כשנשאל מדוע בכל זאת הזמין את החקירה, הוא השיב: "תפרו לחיים תיק". מעניין אם הוא נועץ עם הרנטגן לפני שיצא למשימה ההזויה הזאת.



אולמרט מתפלל



בשבועות האחרונים, אחרי ניצחונו של ברק וחזרתו של רמון לשולחן הממשלה, היתה אשליה רגעית שממשלת אולמרט יוצאת לדרך חדשה, בטוחה יותר. אך פרשת רמון החזירה את ממשלת אולמרט ממרומי הפסגה בשארם א-שייח לתחתית של חדרי החקירות של היחידה הארצית לחקירות הונאה בבת ים.



בשבועות הקרובים אמור היועץ המשפטי לממשלה להודיע מה יעלה בגורלן של שלוש פרשות המחשידות את אולמרט בפלילים: פרשת מרכז ההשקעות, הרשות לעסקים קטנים והבית ברחוב כרמיה. עוד לפני כן, ככל הנראה, תמסור הפרקליטות לחברו של אולמרט, שר האוצר היוצא אברהם הירשזון, את טיוטת כתב האישום נגדו. במקביל תבחן הפרקליטות את התיק בעניין המעקבים אחר ה' ותכריע אם אכן מדובר בעבירה פלילית.



עולם קטן: לרמון ולאולמרט יש חבר משותף בשם אריה דרעי. דרעי הורשע בקבלת שוחד, בין השאר הודות לעדות של עד המדינה, החוקר הפרטי יעקב שמולביץ'. במהלך משפט דרעי פעלו חוקרים פרטיים כדי להתחקות אחר עברו של שמולביץ', ובעיקר אחרי הסתבכות כלכלית של שמולביץ' בשווייץ. עורך דין שווייצי נשכר על ידי פרקליטיו של דרעי כדי להשיג מהרשויות השווייציות מידע הקשור לעד המדינה. מי שאיתר עבור הפרקליטים את עורך הדין היה איל ההון מרטין שלאף. דבר אחד בסיסי משותף לשלאף, דרעי, קונדה ורמון: כולם חשבו שרמון הוא האיש המתאים ביותר להיות ראש ממשלת ישראל.