אנשים השואלים, במה כדאי לי להשקיע - מוטב שישאלו את עצמם קודם כל במה הם מאמינים. אדם המאמין כי עבודה קשה, חסכון והיעדר ארוחות חינם לא ייכנס לבורסה וייצא ממנה מדי יום. אם הוא מאמין כי סין תשיג את ארה"ב תוך עשור כמעצמה הכלכלית המובילה, עליו להשקיע חלק מכספו בקרנות המושקעות בסין, אם הוא מאמין כי ההגמוניה של ארה"ב בכלכלה העולמית תימשך - וכי החולשה הנוכחית נובעת ממדיניות שגויה של הממשל הנוכחי - עליו לבחון את המועמדים לממשל הבא, ולהחליט אם להשקיע בדולר האמריקאי ואולי גם באג"ח ממשלתיות. להלן כמה פרדיגמות אפשריות - ומדיניות ההשקעה הנגזרת מהן. אם הפרדיגמות עומדות בסתירה לאמונתכם - גזרו מהן את המסקנות ההפוכות.
1. מתפתחות משיגות את המפותחות
פרדיגמה: הפער ההולך ונסגר בין מדינות מתפתחות למפותחות גרם לתיסוף במעמדם של מטבעות שהיו בעמדת נחיתות שנים רבות. סגירת הפער היתה תהליך חד סטרי, הפער לא יחזור וייפתח שוב.
דוגמאות: הזלוטי של פולין, הראנד של דרום אפריקה והשקל של ישראל.
השלכות: כח הקנייה של תושבי המדינות המתפתחות גדל, רמת החיים משתפרת, הן נהפכות לשחקניות יותר משמעותיות בכלכלה הגלובלית אולם צמיחתן מועדת להאטה.
מסקנות להשקעה: אותן מדינות שמטבעותיהן כבר עלו חדות מול הדולר כבר אינן אטרקטיביות כשם שהיו קודם לכן; מדינות שעדיין נמצאות בפיגור ויש להן פוטנציאל לשיפור נהפכות לאטרקטיביות יותר. כדאי לשים לב להתפתחויות באפריקה (אם כי מדובר בטווח ארוך למדי) ולמדינות שנמצאות בשלבי יציאה מסכסוכים צבאיים-פוליטיים קשים. היואן הסיני הוא הג'וקר שבחבילה - בטווח הארוך ממשלת סין תיאלץ לנייד אותו, והתיסוף הוא בלתי נמנע.
2. הסיוט ששמו בוש נגמר
פרדיגמה: הנשיא ג'ורג' וו. בוש הוא אחד הנשיאים הגרועים ביותר שהיו לארה"ב מאז ימי המלחמה הקרה, כמעט בכל חזית אפשרית, ובהחלט בחזית הכלכלית. האסון שנקרא הפלישה לעיראק ידוע בעיקר ככשלון מדיני, אולם מאחוריו עומד גם כשלון כלכלי חמור, ששורשיו נעוצים בחוסר יעילות וגם בשחיתות שלטונית.
הנשיא שיחליף את בוש צפוי לנקוט במדיניות כלכלית אחראית יותר - יפעל להקטנת הגירעון הפיסקלי ויכניס מידה של אחריות לחגיגת הנזילות הענקית של העשור האחרון, ואף יצמצם משמעותית את הוצאותיה של ארה"ב בעיראק - אחד המקורות הגדולים לגירעון.
סקירה מזורזת: מבין שלושת המועמדים המובילים לנשיאות של המפלגה הדמוקרטית, הילרי קלינטון היא היורשת המובהקת של כלכלת-קלינטון, זו שיצרה עודף תקציבי עצום, צמיחה כלכלית בעלת חיות וניחוחות עזים של גלובליזציה. יועציה הכלכליים של קלינטון הם ותיקי ממשל קלינטון, אך עם זאת קלינטון חורגת ממורשת בעלה בגישתה הזהירה כלפי הסכמי סחר גלובליים - המס שהיא משלמת לצד השמאלי של מפלגתה.
ג'ון אדוארדס, מנגד, הוא הפרוטקציוניסט חביב האיגודים. חלק מהמצע הכלכלי שלו מזכיר את זה של שוורצנגר בקליפורניה - רפורמות בשוק הביטוח, הטלת מס על חברות שלא מספקות ביטוח בריאות לעובדיהן, הרחבת סובסידיות לעניים. בעבר נאבק נגד סחר חופשי, אך דעותיו התמתנו.
ברק אובאמה נחשב למי שנמצא בתווך בין השניים הקודמים, אם כי בענייני סחר חופשי הוא נחשב לליברלי יותר, ובעל נטייה חזקה יותר לכלכלת שוק. כמו כן הוא מעסיק במחנה שלו כמה כלכלנים מבטיחים ביותר בתחומי הבריאות, הפנסיה וכלכלה ציבורית. בין שורות הרטוריקה הליברלית-דמוקרטית שלו אפשר למצוא יציאות מקוריות: הוא אמר לתעשיית המכוניות שעליה להתייעל כדי להציל את עצמה, ואמר כי הממשלה תושיט לה סעד בעניין הוצאות הבריאות העצומות שלה בתנאי שתשקיע את הכסף בפיתוח טכנולוגיות רכב מקטינות פליטות מזיקות.
בצד הרפובליקאי נמצאים מועמדים שמרניים יחסית, כמו ג'ון מקיין ומיט רומני, וכמובן, המועמד העצמאי רודי ג'וליאני - שרץ לראשות ניו יורק ב-1993 עם מצע של שמרנות תקציבית ויישם שורה של רפורמות מרשימות שחילצו את העיר ממיתון כלכלי, והחזירו אותה למסלול יזמות.
השלכות: האמריקאים כנראה טרם בשלים לנשיא שחור או נשיאה אישה, כך שהסיכויים גדולים למדי שהנבחר ב-2008 יהיה השמרן שבין הדמוקרטים, או אחד הרפובליקאים. קיצוצי המס של הנשיא בוש לא יבוטלו - אך לכך אין משמעות גדולה בהקשר הכלכלי הרחב. ארה"ב תיזקק לשנים רבות כדי לצאת מבעיות הסחר והגירעון התקציבי שלה.
מסקנות להשקעה: לא להתייאש מהדולר, אבל בטווח הקרוב אין לצפות לנחת. אירופה יוצאת בצעדים בטוחים ממיתון, והרחבת האיחוד משפרת בטווח הקצר-בינוני את סיכויי הצמיחה שלה. בטווח הקצר מגמת הריבית חזקה יותר מההשפעה הפוליטית של המרוץ לנשיאות (בארה"ב אין כמעט כלכלת בחירות - בוש לא יבזבז כסף כדי להבטיח שיורשו יהיה בן מפלגתו, אם כי קרוב לוודאי שיבזבז כסף מסיבות רבות אחרות...)
3. לשקל כבר אין חוקים משלו
פרדיגמה: בשנים האחרונות הפסיק השקל לרכוב על הדולר מול המטבעות העולמיים. ישראל נתפסת יותר ככלכלה מתעוררת אטרקטיווית למשקיעים זרים, ולא כספיח של כלכלת ארה"ב.
השלכות: השקל התחזק מול הדולר במידה ניכרת (מ-5 שקל לדולר ב-2002 ל-4 שקל לדולר השנה). מדיניות ממשלת ארה"ב כלפי ישראל איבדה מחשיבותה.
מסקנות להשקעה: אל תמהרו להמיר את שכר הדירה שלכם מדולרים לשקלים. טיול לארה"ב עשוי להיות זול יותר מטיול לאירופה.