"זה היה צפוי", אומרים גורמים בענף ראיית החשבון על הסכם הפשרה של פירמת רואי החשבון PwC קסלמן וקסלמן עם הכנ"ר בפרשת הבנק למסחר. "תמיד יחפשו את רואה החשבון בסופו של דבר, אבל הם לא היחידים שצריכים לחטוף בפרשה הזו", הם מוסיפים.
על פי ההסכם שהוגש לאישור בית המשפט, קסלמן וקסלמן ישלמו 23 מיליון שקל (מתוך תביעה בסך 271 מיליון שקל) על חלקם בפרשת הבנק למסחר. מצד אחד, זהו סכום לא מבוטל, ומנגד, בקסלמן וקסלמן טוענים שהפשרה מסתכמת, על פי חישובם, בסך הכל בכ-5% מסכום התביעה.
לגבי סכום הפשרה, טוענים גורמים בשוק, פירמת קסלמן וקסלמן הצליחה לעשות "עסקה טובה", בייחוד כשהביטוח, ככל הנראה, מכסה את הנזק. קסלמן וקסלמן, שהמנהל שותף שלה הוא אבי ברגר, העניקה באותה תקופה שירותי ראיית חשבון חיצוניים לבנק, וערכה את הביקורת על דו"חותיו הכספיים.
אחת הטענות היא שהפירמה התרשלה בביצוע הביקורת על הדו"חות הכספיים של הבנק, דבר שהקל על אתי אלון למעול בכספים ולהעבירם לאחיה, עופר מקסימוב.
במסגרת הסכם הפשרה קסלמן וקסלמן לא הודתה בטיעונים או בעובדות שהועלו בכתב התביעה, בהן טענות רשלנות. הודעת הפירמה לעיתונות היתה כדלקמן: "אנו ממשיכים להאמין כי עבודת הביקורת נערכה כראוי ובהתאם לתקני ביקורת ישראליים. עם זאת, החלטתנו ללכת להסכם פשרה, נובעת מהרצון למזער עד כמה שניתן את הצורך בהקצאת תשומות ניהוליות, משפטיות וכספיות לנושא".
דווקא בעניין זה טענו גורמים בענף ראיית החשבון כי אמנם אין זה תפקידו של רואה חשבון לגלות מעילות, וייתכן שאכן לא היתה כאן רשלנות, אבל תמוה מאוד שרואה חשבון מפספס מעילה בסדר גודל כזה.
לא בהכרח התרשלות
"מעטים מאוד המקרים שבהם נטענות טענות נגד רואה חשבון המבקר בנוגע למניעים לא כשרים. רוב הטענות הן על אחריות מקצועית על ביקורת שלא כדין". אומרת עו"ד סיגל שלימוף, ממשרד עורכי הדין גרוס אורעד שלימוף ושות', שמתמחה באחריות מקצועית של רואי חשבון. (שלימוף מייצגת את אחד הנתבעים בפרשת הבנק למסחר, אך לא את קסלמן וקסלמן).
לדבריה, בכל מעילה, תביעה, וכישלון עסקי - רואי חשבון המבקרים ייתבעו. לכ-40% מהתביעות האלה יש בסיס משפטי, ושאר התביעות הן ניסיון לשרבב אותם לתיק מפני שהם כיס עמוק".
לדברי רו"ח אהרון זהר, ממשרד זהר את זהר, "רוב התביעות נסגרות בפשרות, מכיוון שהמוניטין של רואה החשבון נמצא על הכף. צריך לזכור שפירמת רואי חשבון שסוגרת תביעה כזו בפשרה, זה לא בהכרח אומר שהיא התרשלה".
זהר, שעוסק גם במתן חוות דעת על תפקוד רואי חשבון לחברות הביטוח שמבטחות אותם, מסביר כי אם רואי החשבון שייכים לרשת בינלאומית, זה אומר שלרשת הבינלאומית, בהתחשב בכיסוי הביטוחי שלה, יותר נוח לסגור את התיק ולא לפגוע במוניטין שלה".
אחריות מורחבת
בכתב ההגנה שהגישה קסלמן וקסלמן בעניין הבנק למסחר נאמר כי מטרת הביקורת אינה לספק רמת ביטחון טובה או גבוהה לגבי נאותות הדו"חות, אלא לספק מידת ביטחון סבירה שהדו"ח הוכן בהתאם לכללי החשבונאות.
השאלה שמטרידה רואי חשבון רבים בשל התביעות הרבות היא מה בעצם מצופה מרואה חשבון שמבצע ביקורת חיצונית. בגילוי דעת של לשכת רואי החשבון בישראל נקבע כי "מטרת הביקורת החיצונית היא לאפשר למבקר החיצוני לחוות דעה אם הדו"ח הכספי הוכן בהתאם למסגרת הדיווח הכספי שנקבעה, וזאת במידת ביטחון סבירה.
זהר מציין כי "רואה חשבון הוא לא בלש ולא מפקח ולא שוטר. אין זה תפקידו לחפש מעילות. הוא צריך לבצע את הביקורת לפי כללי חשבונאות נאותים".
"עם זאת, צריך לזכור שההגדרה 'מידת ביטחון סבירה' היא הגדרה פתוחה, ובתי המשפט יוצקים בה תוכן", מסבירה שלימוף. "המגמה היא להרחיב את האחריות של רואי החשבון כלפי המשקיעים". מגמה זו עמדה בבסיס פסק דין שעסק בתובענה יצוגית שהוגשה נגד דן ריכרט, מבעלי חברה ריכרט, ורואי החשבון החיצוניים שלה, רסולי ושות'.
חברת ריכרט שעסקה בייצור ושיווק מוצרי בטון, פירסמה תשקיף להנפקה, שצייר תחזיות אופטימיות. עם זאת התברר כי דו"חותיה הכספיים באותה התקופה היו מוטעים. בית המשפט ציין כי הקלות הבלתי נסבלת שהצליחו מנהלי החברה להונות את ציבור המשקיעים דורשת חשיבה מחודשת לגבי היקף האחריות של רואי חשבון.
"לא ניתן לצמצם את תפקיד רואה החשבון למי שבודק מכנית אסמכתאות ועושה חשבונות אריתמטיים", נפסק.
על פי שלימוף, בתי משפט החלו להגדיר אחרת את תפקידו של רואה החשבון: מכלב שמירה שרק צריך לפקח על הדיווח הכספי להגדרת תפקיד הרבה יותר אקטיווית. "רואה חשבון אינו יכול לבוא בגישה ג'נטלמנית כפי שהיה מקובל בעבר, ולהניח שבעלי החברה נוהגים ביושר.
הוא חייב להתייחס למבוקר בבחינת 'כבדהו וחשדהו", והוא חייב לקחת בחשבון בעת הביקורת אפשרות לקיומן של טעויות וגם אפשרות לתרמית. בית המשפט קבע בעבר כי ההתפתחות של הכלכלה המודרנית, הגדילה את מעורבות רואי חשבון בענייני החברה המבוקרת. ולכן עלו חובותיהם ובכך גם חובת הזהירות המרבית", היא מציינת.
בנוסף מציינת שלימוף כי האחריות שמוטלת על רואי החשבון כלפי המשקיעים הורחבה אף היא כחלק ממגמה כללית של הרחבת אחריותו של רואה החשבון והרחבת שיקול דעתו בעידן החשבונאות המודרנית שכוללת בתוכה את הSOX (תקנות הסרבנס אוקסלי) והתקינה הבינלאומית החדשה, ה-IFRS.
"המגמה הזו לא חלה רק על רואה חשבון מבקר", מדגישה שלימוף. "המטרה היא לחזק את כל המנגנונים כדי שהמשקיעים יידעו שהביקורת עניינית. כך לדוגמא, כיום גם דירקטורים נדרשים להיות בעלי מומחיות חשבונאית".
עם זאת, בשונה מהרחבת האחריות של רואה חשבון מבקר כלפי המשקיעים, כאשר מדובר על אחריות פלילית, בתי המשפט נוקטים גישה זהירה יותר כלפי מעורבותם של רו"ח המבקרים. לפיכך כדי להרשיעם בסיוע לעבירה פלילית בעבירות כמו "הפרת חובת דיווח", הם אינם מסתפקים בכך שאישרו, גם אם ברשלנות, את הדו"חות הכספיים המוטעים של החברה.
"בית המשפט קבע כי כיום, פעולה לפי הכללים החשבונאיים המקובלים אינה מספיקה לשם קביעה שרואה החשבון פעל כיאות ויש להוסיף לכך את הדרישה שהוא פעל לפי מיטב שיקול הדעת", מבארת שלימוף.
"בעניין זה, רצוי שלשכת רואי החשבון תוציא חוזר מפורט כדי שרואה חשבון מבקר יידע מהם הקריטריונים להפעלת מיטב שיקול הדעת בביקורת, כדי שהוא יוכל לקבל אומדן מתי הוא חשוף לטענת רשלנות".
ללמוד את הסביבה העסקית
ואולם, שלימוף וזהר - וכך גם בתי המשפט - טוענים כי כדי שרואה החשבון המבקר לא יתרשל, אסור לו להרפות כשמתעורר אצלו חשד, ועליו להתעקש דווקא בנקודות הבעייתיות, ולדרוש תשובות מהחברה המבוקרת.
לפי שלימוף, את הביקורת בראש ובראשונה צריך להתאים לאופיו ולגודלו של הגוף המבוקר. שלימוף ממליצה שלפני שניגשים לעבודת הביקורת יש לערוך תכנון ביקורת מפורט בכתב, שבו יצוינו הפרמטרים שנלקחים בחשבון בעת עבודת הביקורת.
מכיוון שהביקורת החיצונית נעשית בצורה מדגמית, ראוי לכתוב מה השפיע על קביעת היקף המדגם: גודל החברה, היקף הביקורת הפנימית בה, מורכבות עסקיה וכדומה.
בנוסף, שלימוף טוענת כי ישנם קריטריונים נוספים שרואה חשבון צריך להתחשב בהם בעת קביעת אופי הביקורת. כך לדוגמא, רואה חשבון צריך לבדוק את מבנה ואופי החברה, ולראות אם יש בחברה ריכוז סמכויות גבוה, שכן ריכוז כזה מחייב ספקנות מצדו. רו"ח צריך לבדוק את הצהרות המנהלים של החברה וספרי הנהלת החשבונות שלה.
כאשר יש לו חשד, הבהירה, עליו לפנות ליועצים חיצוניים ולהעמיק. אם יש מסמכים שהוא יכול לקבל גם ממקורות חיצוניים, כמו בנקים או ספקים, עליו לבקשם ולאמת בעזרתם את המסמכים שהוצגו לו על ידי החברה המבוקרת.
זהר מוסיף כי רואה חשבון מבקר צריך ללמוד את הסביבה העסקית של החברה. אם לחברה יש הרבה תנועות מזומנים, זה דורש תשומת לב. יש ללמוד את המלאי, צריך לשים לב אם יש בחברה גלגול צ'קים, החלפת צ'קים עם ספקים וסוגי לקוחות והגינותם.
לדעת זהר, חשוב שרואה חשבון מבקר יידע לאפיין את בעלי החברה. אם הם בעלי יושר בסיסי או אם היו פרשיות שמעוררות חשד לטעויות או תרמיות בעבר. אם כן, הוא צריך לבחון את הנתונים שמוצגים לו, להעמיק את המדגמים ולקבל חוות דעת חיצוניות. מובן שרואה חשבון חיצוני צריך לשים לב אם לחברה הרבה עסקות עם בעלי עניין. אם התשובה חיובית, הדבר מחייב תשומת לב רבה יותר.
רו"ח אהרון זוהר: "תביעות נסגרות בפשרה כי המוניטין של רואה החשבון על הכף"
אתי אפללו
16.7.2007 / 11:36