פרופ' רונלד חפץ, יהודי חם ומייסד המרכז למנהיגות באוניברסיטת הרווארד, אינו מסתיר את התפעלותו מישראל מקוב, מנכ"ל טבע המועזב. "מדובר באחד המנהלים הטובים ביותר שפגשתי", אומר המומחה שהיה יועצם של עשרות מנהיגים בעולם ועבד בישראל עם חברות כמו טבע, אמדוקס, קומברס ואפילו עם צה"ל.
"הוא עשה עבודה מצוינת מכיוון שהוא מבין שווקים בינלאומיים ומסוגל לערוך משא ומתן שונה, מול אנשים שונים. מקוב", ממשיך חפץ, "ניחן בראייה אסטרטגית נפלאה, והבין שני דברים: התנהלות נכונה מול שווקים בינלאומיים תסייע להפוך את החברה לגלובלית ולכן גם לרווחית יותר, ולא פחות חשוב: כדי להפוך אסטרטגיה לשורת רווח אתה זקוק לאנשים מצוינים. גדולתו היתה בפיתוח הכישרון המקצועי של אנשי החברה: הוא שלח אנשים לחיות בחו"ל כדי להבין את המנטליות, והביא לישראל הרבה מאוד מומחים מהעולם שלימדו את המנהלים שלו התנהלות שונה.
"מקוב הבין את מה שמנהלים אחרים מתקשים להבין: אתה יכול לגדול מהר ככל שהכישרון שלך מאפשר לך, לכן הקפיד לחבר בין הזדמנות עסקית למי שיוציא אותה לפועל. בעיתונים נכתב לא מעט על מיזוגים ורכישות של החברה, אבל לא קראנו על כל הפעמים בהן דחה מקוב הזדמנויות כשחש שאין לו מנהלים שיוכלו להובילן".
פרופ' חפץ, בוגר אוניברסיטת קולומביה, בית הספר לרפואה בהארוורד ובית הספר לממשל באותה אוניברסיטה, קנה לעצמו שם עולמי בזכות עבודתו החלוצית בתחום הוראת והפעלת מנהיגות.
מחקרו האקדמי מתמקד בשאלה איך לבנות יכולת הסתגלותית בחברות וארגונים. "העולם משתנה מהר מאוד. תיאוריות פרקטיות של מנהיגות הן דבר נחוץ", אמר כשהגיע כאורח הכנס "מנהיגות ניהולית במשבר" של להב - הפקולטה לניהול באוניברסיטת תל אביב.
מנהיג פוליטי ומנהל עסקי ניחנים באותן תכונות?
חפץ: "מנהיג הוא מנהיג, בין אם הוא בפוליטיקה ובין אם הוא בעסקים. למנכ"ל חברה קל יותר מכיוון שאינו צריך לרצות קואליציות גדולות ומגוונות (אלא את עובדיו ובעלי המניות בעיקר), ומפני שיש לו 'שוט ארוך יותר' או במלים אחרות: אוטוריטה ברורה.
גם היכולת לכמת הצלחה פועלת לטובת המנהל העסקי. בעוד בתחומו נבדקת בעיקר שורת הרווח, הרי שבפוליטיקה הצלחה היא עניין נזיל ונתון לפרשנות. אל מול השוני עומד גם הדמיון. שני המנהלים/מנהיגים צריכים לדעת להתמודד עם פוליטיקה פנימית פעילה המהווה גורם משמעותי להצלחה עתידית".
לדוגמה?
"אחת השאלות שעומדות בפני מנכ"לים שפועלים בכפר הגלובלי היא האם לנסות לכבוש שווקים בינלאומיים. מנכ"ל הנדרש לסוגיה יעמוד בדילמה: הגדלת רווחי החברה מול הסיכון שבאיבוד זהותה המקומית.
"מדובר בהחלטה שעלולה לגרום להתנגדות גדולה ודורשת הרבה מאוד פוליטיקה פנימית כדי להוציא אותה לפועל. כשמדובר בחברות ישראליות זה אפילו קשה יותר מפני שהן מאוד אוהבות לשמור על הזהות המקומית ופוחדות לאבד אותה.
"טבע היא חברה ישראלית שרוצה לשמור על השם הישראלי ולהשאיר את המטה בפתח תקוה. יציאה לשווקים בינלאומיים מכרסמת בזהות המקומית המושרשת. אמדוקס, למשל, הצליחה לפתח מהר יחסית זהות מעורבת - ישראלית ובינלאומית".
בין מה למה בדיוק ההנהלה מתלבטת?
"בין הטווח הקצר (שיכלול השקעת משאבים) לטווח הארוך (שיכלול הגדלת רווחים), ובין הערך הכספי לערך החברתי. חברה שיוצאת החוצה עלולה לפגוע לא רק בזהותה אלא גם בעובדיה, אולי הם ייהפכו ליקרים מדי, אולי צריך יהיה להעביר מטה ממקום למקום, אולי העובדים המקומיים, אלה שהחברה הצליחה בזכותם, יהיו הרבה פחות שמחים בעקבות הפעילות הגלובלית - גם אם הכנסות החברה יעלו.
מדובר בדילמה אמיתית וקשה. נוסף על כך, אם כבר החלטת שאתה מנסה לחדור ליותר שווקים, אתה, כמנהל, תיאלץ לפתח עוד ועוד כישורים פוליטיים פנים ארגוניים מכיוון שכל שוק או סניף יפתחו את הפוליטיקה הפנימית שלהם".
כיצד עוברים את השלב הזה בצורה הנכונה ביותר?
"לומדים ליצור ארכיטקטורה של שינוי".
ישראל: תרבות וכחנית ומרדנית
ארכיטקטורת השינוי, על פי חפץ, עוברת דרך כמה שלבים קריטיים. "קודם כל מבינים שהפעילות בבוליביה לא תהיה דומה לזו שבצרפת או ארה"ב", הוא אומר. "ואז מפנימים את העובדה שהדרך ליצור את השינוי עוברת דרך הקשבה ושאלת שאלות".
המושגים "הקשבה" ו"שאילת שאלות" הם אולי מושגי יסוד בתרבויות אחרות, אך בישראל מוצא חפץ בעיה אמיתית: "המנהל הישראלי יודע לדבר ולתת תשובות במקום להקשיב ולשאול שאלות. הוא מגיע כדי ללמד ולא כדי ללמוד.
"המנטליות היהודית בכלל, והישראלית בפרט, מערערת כל הזמן על סמכות. מי שהיו בעלי הסמכויות פגעו בנו במהלך ההיסטוריה, וגם בעלי הסמכויות בקהילות שלנו לא ידעו לשמור עלינו. אם מוסיפים לזה את הלגיטימציה שניתנה כבר בימי התלמוד והגמרא להתפלפלות ולאי קבלת דעתו של האחר, הרי שאנו עדים ליצירתה של תרבות וכחנית, שמערערת על סמכות ומוכיחה ידע.
"כשאתה רוצה ליצור שינוי אתה חייב לנהוג אחרת: ללמוד במקום ללמד, לשאול במקום לענות, להקשיב במקום לדבר. כרגע, הישראלים טיפה חכמים מדי. רק חברות שמבינות שחייבים לקנות את החוכמה החיצונית הזו יוכלו להתקדם".
איך עושים את זה?
"שולחים אנשים לחיות בחו"ל וללמוד כיצד הדברים קורים שם, לוקחים יועצים מקומיים ומביאים מומחים זרים לישראל כדי ללמוד מהם כמה דברים. כרגע יש רק למעט אנשים בישראל ניסיון בינלאומי ואת הידע הזה צריך לרכוש לאורך זמן".
ניתן לקצר את תהליך הלמידה הארוך?
"ישראלים מפנימים מהר מאוד ידע חדש ומפתחים במהירות את היכולת לפעול בשווקים בינלאומיים, אבל זה לוקח זמן - שלישראלים אין אף פעם. ניתן, אולי, לקצר במעט את התהליך על ידי חיקוי חברות שכבר הוכיחו הצלחה".
בספרך "מנהיגות במבחן" אתה טוען שהבעיה הנפוצה לכישלונות ניהוליים מכל סוג היא חוסר ההבחנה בין בעיות טכניות לאתגרי הסתגלות.
"נכון. בעיות טכניות הן בעיות שניתן לפתור בעזרת ידע קיים שנמצא אצל הגורמים המוסמכים. חברות ישראליות סובלות גם כאן מקושי: מכיוון שיש ערעור תמידי על סמכות, גם בעיות טכניות שיכולות להיפתר בקלות באמצעות הקשבה לבוס עוברות תהליך ארוך של שכנוע. זה הופך את התהליך לבלתי יעיל ומבזבז זמן ארוך ללא תועלת, מה שלא קורה במקומות כמו יפאן.
"בעיות מסוג הסתגלות, לעומת זאת, הם משהו אחר לגמרי. מדובר בכל אותן החלטות אסטרטגיות אמיתיות (כמו יציאה לשווקים חדשים) הדורשות סיעור מוחות וחשיבה יצירתית - ופה הישראלים טובים מאוד. הבעיה היא שלעיתים מתייחסים לאתגרי הסתגלות כמו לבעיות טכניות, ומציעים עבורם את אותם פתרונות.
"ננתח לרגע ארגון גדול ומכובד כמו צה"ל", הוא לא מתאפק. "ממש כמו צבא ארה"ב שייצר לעצמו עבודה והחל להילחם בבעיית הסמים בבוליביה וקולומביה כאילו מדובר במלחמה אמיתית ולכן נכשל כישלון חרוץ, גם בישראל מציע הצבא פתרונות טכניים במקומות שדורשים שינוי והסתגלות.
"הפתרון הטכני-לוחמני אינו יכול לפתור בעיות פוליטיות שייפתרו רק כששני הצדדים ישבו לדבר. באותה מידה מציעים אנשי החמאס פתרון טכני לאתגר הסתגלות שלהם - הם יכולים להתפוצץ באוטובוסים ולזרוק קסאמים, אבל ייטיבו להסתגל לשינוי (מדינת ישראל קיימת) אם יגידו לאנשיהם לקבור את מפתח הבית ביפו, ויישבו לדבר. פתרון טכני לא יפתור בעיית הסתגלות, וככל שמבינים את העניין מהר יותר כך נתקלת החברה בפחות קשיים.
"כל מנהל וכל מנהיג צריכים לבחון כל הזמן את הבעיות העומדות בפניו: בעיות טכניות דורשות פתרונות טכניים ואתגרי הסתגלות דורשים חשיבה מקיפה ושינוי קונצפציות. היכולת להפריד ביניהם תסייע בחיזוק החברה, יכולותיה וכפועל יוצא גם תרחיב את הצלחותיה".
nihul@TheMarker.com
לרונלד חפץ, פרופ' רב תארים מהרווארד, יש הרבה מה להגיד על המנהל הישראלי
טלי חרותי-סובר
16.7.2007 / 13:23