קרן אנדי וורהול לאמנות ויזואלית מואשמת בניסיון מונופוליזציה ביצירות האמנות של האמן האמריקאי

קרן אנדי וורהול לאמנות ויזואלית מואשמת בניסיון לזכות במונופול על יצירות האמנות של וורהול ובהגבלת המסחר ביצירות. זאת על מנת ליצור מחסור מלאכותי בשוק ביצירות האמן ובמקביל לייקר את שווי היצירות הנמצאות ברשות הקרן.



יוצר הסרטים הניו יורקי ג'ו סיימון-ווילן הגיש תביעה המאשימה את הקרן בגין יצירת קשר בן 20 שנה "על מנת להטות את שוק האמנות בניו יורק, ארה"ב ואירופה" לפי רצונותיה.



כמו כן, התביעה מאשימה את הקרן ב"קיום מפגשים סודיים" ו"זיוף מסמכים" בניסיון להגיע ל"שליטה כוללת" בשוק יצירות האמנות של וורהול. סיימון-ווילן דורש מהקרן פיצוי של 20 מיליון דולר.



מאז מותו של אנדי וורהול ב-1987, היתה קרן אנדי וורהול לאמנות ויזואלית האחראית הראשית על עיזבון האמן. הקבוצה שלא למטרות רווח, המחזיקה בכמה יצירות של וורהול, מעניקה תמיכה לאמנים צעירים באמצעות מכירה של עבודות ויצירות אמנות של האמן האמריקאי בעבור מיליוני דולרים.



הקרן היתה נתונה לחקירה בגין חשדות למניפולציה פיננסית בשנות ה-90, דבר שהוביל לשימוע סוער בנוגע לאישור צוואת וורהול, שהסתיים ללא הגשת אישומים. כעת משתמש סיימון-ווילן בחשדות העבר כקרש קפיצה עבור התביעה שלו.



סיימון-ווילן טוען בתביעה כי הקרן והמועצה לאותנטיות יצירות אמנות של אנדי וורהול חברו יחדיו ב"יוזמה מושחתת במיוחד", שמטרתה להעלות את ערך העבודות הנמצאות בבעלות הקרן. ההעלאה מתבצעת באמצעות הכחשת האותנטיות של מספר עבודות המתיימרות להיות של וורהול.



התביעה, שהוגשה ביום שישי בבית המשפט הפדרלי המחוזי של מנהטן, נסובה סביב פורטרט עצמי עלום למדי של וורהול, אשר הוענק למו"ל ריצ'רד אקסטרקט ב-1964. לאחר שהחליף הציור מספר ידיים, רכש אותו סיימון-ווילר בעבור 195 אלף דולר ב-1989.



לפי התביעה, האותנטיות של הציור אומתה לפני שנים על ידי וינסנט פרמונט, סוכן המכירות הבלעדי של העיזבון של וורהול ופרד יוז, המוציא לפועל של הצוואה.



כאשר רצה סיימון-ווילר למכור את היצירה ב-2001 בעבור שני מיליון דולר, המועצה לאותנטיות הכחישה את אותנטיות היצירה. סיימון-ווילר הציע את היצירה למכירה שניה ב-2003 ושוב נדחה, למרות מסמכים שונים שהיו בידיו שאישרו את האותנטיות.



לפי התביעה, המטרה העיקרית של "מזימת וורהול" היא "לדחות כמה שיותר עבודות כדי ליצור מחסור מלאכותי בהיצע של עבודות וורהול ובכך להמשיך ולהעלות את ערך נכסי הקרן".



פרמונט, האשם העיקרי לפי התביעה, אמר כי כל הנושא הוא "הבלים מזעזעים" וכי "הסיפור גורם לי לכאב ראש חזק".