היהלומים כבר לא כל כך נוצצים: ענף היהלומים המסתורי והשמרן מעולם לא היה תזזיתי ורב תהפוכות כפי שהוא כיום

ענף היהלומים המסתורי והשמרן מעולם לא היה תזזיתי ורב תהפוכות כפי שהוא כיום. מוסכמות העבר קורסות, שיטת שיווק אחת מחליפה את רעותה, רווחיות האבנים הקטנות נשחקת, וחלק מהשחקנים בתחום עברו למגרש אחר - לנדל"ן.



רווחיות היהלומים הגדולים הכפילה עצמה ואף יותר מכך, והמעטים שפועלים בענף חוגגים כל הדרך אל הבנק. מונופול יהלומי הגלם העולמי, דה בירס, איבד את מעמדו המונופוליסטי ואתו גם את יראת הכבוד והפחד שרחשו לו לקוחותיו.



בישראל מספק כיום דה בירס 18% בלבד מיהלומי הגלם, לעומת כ-30% ב-2000. את מקומו תופסות חברות קנדיות, רוסיה ולב לבייב, שמזרימים לישראל יהלומים.



מעמדה של דה בירס מורגש היום יותר מבכל יום אחר. זהו היום האחרון להגשת בקשה להיות בעל סייט (מכסת יהלומי גלם תקופתית) בחברה. הבקשה שורדת הכנה של ניירת מסורבלת, המפרטת את הפרופיל העסקי של כל חברה, החל בתזרים מזומנים וכלה בתוכניות שיווק. ישנם משרדים שהעסיקו בחודשים האחרונים כמה עובדים רק לצורך הכנת הניירת הזו.







מי שהבטיח את מקומו ברשימה מראש, הוא מי שהסכים לפתוח מלטשות בנמיביה, בבוצואנה ובדרום אפריקה. מדינות אלה מחייבות ללטש בתחומן 20%-25% מחומרי הגלם שהן מוכרות. לכן ההכרעה של דה בירס מי לשבט ומי לחסד הסייט שלה, כבר אינה מסתורית כבעבר, והמתח סביב העניין התפוגג.



מי שמלטש באפריקה, מצבו הפיננסי איתן ויש לו תוכניות שיווק מבטיחות, ימשיך להיות בעל סייט של דה בירס. החברה כבר אותתה שמתוך כ-90 בעלי סייט שלה בעולם, מהם כנראה כ-15 ישראלים בישראל ובחו"ל, יישארו רק כ-60.



עד לפני כמה שנים שאלת הסייט היתה משמעותית לכל יהלומן. אנשים היו מוכנים להילחם בחירוף נפש כדי לזכות במעמד, שהיו בו סמל סטטוס, כבוד ופרנסה. לפני שנים ספורות הם היו מוכנים "להתאבד" עסקית ולהיכנס לסחרור הוצאות כדי לענות לכל גחמה של דה בירס.



אבל כיום כבר לא ממש אכפת להם. גם כאלה שכל חייהם עבדו עם דה בירס, לא מוכנים להיכנס יותר למערבולת השקעות חדשה, הכרוכה בפתיחת מלטשות באפריקה ובהכשרת העובדים המקומיים. עם זאת, הם יודעים שדה בירס לא תהסס להפנות להם את הגב, והם יצטרכו להתחיל לחזר אחרי ספקי גלם אחרים.



"ענף היהלומים כבר לא כל כך זוהר", אמר אחד היהלומנים השבוע. "זה לא מקרה שיהלומנים רבים עוברים לתחומים אחרים, אפילו הגדולים שבהם. לב לבייב למשל, עוסק יותר בנדל"ן, ובני שטיינמץ הוא יותר בעל מכרות ופחות יהלומן. יש גם אחרים, מפורסמים פחות, שעזבו את הענף ועברו לנדל"ן".



מספר המועסקים יורד



על אף שהיקף הפעילות בענף היהלומים הישראלי נאמד במיליארדי דולרים, מתברר שמועסקים בו מעט עובדים. מספר היהלומנים בישראל, בעלי רישיון לעסוק ביהלומים, היה 1,880 בסוף 2006, מהם 705 יהלומנים בעלי רישיונות יצרן, ו-1,175 בעלי רישיונות סחר. ב-2005 היו 1,900 בעלי רישיונות.



מספר המועסקים (פועלי ייצור) בענף עומד על כ-3,000 - ירידה בהשוואה לכ-3,200 ב-2005 וכ-30 אלף לפני עשור. המגמה הנמשכת מאז שנת 2000, של ירידת המועסקים בענף, נובעת מהעתקת ייצורן של אבנים קטנות להודו ולרוסיה, מהכנסת מיכון לענף עיבוד האבנים הגדולות, ומסגירת מפעלים כתוצאה מקשיים פיננסים.



2006 היתה שנה קשה לענף היהלומים הישראלי, שחווה מהפך אשר התבטא בירידה במכירות ועלייה בהיקף החוב. האשראי של הענף ב-2006 טיפס ל-2.552 מיליארד דולר, לעומת 2.384 מיליארד דולר ב-2005. מנגד, ירד היקף הייצוא של הענף ל-9.3 מיליארד דולר לעומת 10.2 מיליארד דולר ב-2005.



אם עד עכשיו הסבירו ראשי הענף שהאשראי אינו מסוכן כי הוא עולה עם עליית המכירות, הפעם הם נדרשים להסברים אחרים, כמו: "מצבנו לא שונה מהמצב בענף היהלומים במדינות אחרות".



בדיקה של נתוני 2006 בנוגע להיקף המימון כאחוז מהיצוא, מראה כי המצב בענף הישראלי הורע. ב-2005-2003 היה היקף המימון 21%, ואילו ב-2006 הוא עלה ל-23%.



"נתונים אלה מעידים על הרעה מסוימת באיתנות הפיננסית של הענף ב-2006", קובע שלום הרשקו, מנהל יחידת אכיפה ומנהלה בבנק ישראל, בדו"ח השנתי שהכין על תעשיית היהלומים הישראלית. לדבריו, המסקנות משקפות את דעתו ולא את עמדת הבנק.



לפי הנתונים של בנק ישראל, ב-2006 היה עודף של יצוא יהלומים, לעומת יבוא. יצוא היהלומים המלוטשים ירד ב-1.5% ב-2006, לאחר עליות רצופות במשך שנים, והסתכם ב-6.6 מיליארד דולר. היקף יבוא היהלומים המלוטשים עלה ב-3.3% ל-4 מיליארד דולר.



עוד קובע הדו"ח, כי היקף יצוא יהלומי הגלם ירד ב-23% ב-2006, ל-2.7 מיליארד דולר, ואילו יבוא יהלומי הגלם ירד מ-5.3 מיליארד דולר ב-2005 להיקף של 4.7 מיליארד דולר ב-2006. נתונים אלה משקפים מגמה של העברת רוב הייצור להודו משיקולי חיסכון בכוח אדם, והפיכתה של ישראל ממרכז ייצור למרכז סחר ביהלומים.



ההיקף הכולל של יצוא היהלומים מישראל ב-2006 היה 9.3 מיליארד דולר, לעומת 10.2 מיליארד דולר ב-2005. יבוא היהלומים הכולל הסתכם ב-8.7 מיליארד דולר, לעומת 9.2 מיליארד דולר ב-2005.



הרשקו אומר כי ב-2006 הסתכם האשראי ליהלומנים ישראלים ולתושבי חוץ החיים בישראל, כולל אשראי ישיר מבנקים בחו"ל, בכ-2.6 מיליארד דולר - לעומת כ-2.4 מיליארד דולר ב-2005 ו-2.1 מיליארד דולר ב-2004.



"העלייה באשראי התרחשה למרות הירידה המתמשכת בפער הריביות (במט"ח ובשקלים), שהוזילה יחסית את האשראי השקלי", מוסיף הרשקו. "לאור השינויים המבניים שהתחוללו בענף, ובעיקר הרחבת הייצור בחו"ל על חשבון הייצור בישראל, נראה כי חלק מהאשראי בישראל משמש למימון הסחר ביהלומים ולפעילות השיווק של היהלומנים בחו"ל. לכן, יש להתייחס בזהירות לנתונים על גובה האשראי בענף ב-2006".



לדברי הרשקו, בהשוואה לבורסות יהלומים בעולם, כמו בלגיה והודו, ויחסית לענפים אחרים במשק הישראלי, מדובר עדיין ברמת מינוף נמוכה.



עוד אומר הרשקו: "רמת המימון לענף ב-2006 היא בהיקף של 27% מיצוא היהלומים השנתי, או 3.3 חודשי יצוא. זאת, לעומת 2.8 ו-2.7 חודשי יצוא ב-2005 וב-2004, בהתאמה. בעוד שרמת הפעילות בענף ירדה ב-7% ב-2006, היקף האשראי גדל ב-7%.



העלייה בחוב הענף לאורך השנים משקפת את קשיי השיווק והתחרות שגברו, בעיקר מצד הודו, רוסיה וסין, ואת המלחמה בטרור העולמי. גידול החוב הושפע גם מעלייה בתקופת אשראי הלקוחות שהעמידו יהלומנים ישראלים לקניינים בחו"ל, ובנוסף - מעלייה במרכיב יבוא הגלם ממקורות נוספים לסינדיקט דה בירס, הדורשים תשלום במזומן בלבד".



לדברי הרשקו, גם העובדה שקניינים רבים הדירו רגליהם מישראל לטובת הודו, בטענה ששם המחירים נוחים יותר, גרמה לישראלים להעתיק את פעילותם לבורסת בומביי, ולכן הגדילו את האשראי שלהם.



ריכוזיות הלווים



הבנקים הנושאים בחלק הארי של נטל המימון בענף הם דיסקונט, אגוד ולאומי (70%). ריכוזיות הלווים עדיין גבוהה, אף כי היא נמוכה מעט מהמצב ב-2005. בתוך אוכלוסיית הלווים בענף, הכוללת 395 יהלומנים, לוו 38 יהלומנים (10% מהלווים) סכום כולל שהוא 70% מהחוב. שלושה לווים (1%) נטלו 35% מסך האשראי.



יתרת האשראי של שני לווים נוספים היתה גבוהה מ-50 מיליון דולר ב-2006. מנגד, 300 לווים, שהם 73% מהלווים, נטלו אשראי בסכום הנמוך ממיליון דולר ללווה.



"מבדיקת התפלגות אוכלוסיית הלווים נמצא, כי הריכוזיות בענף היהלומים גבוהה משמעותית מהריכוזיות באשראי בסקטור העסקי. במגזר העסקי, עשר חברות נטלו 17% מהאשראי הנקוב והצמוד במטבע חוץ ממערכת הבנקאות בישראל, ו-30 חברות נטלו כ-27% ממנו, אומר הרשקו.



נתוני ריכוז היצוא מעידים על ירידה מתמשכת בחלקן של החברות הגדולות בענף, ועלייה קלה בחלקן של החברות הבינוניות והקטנות. נתון זה מלמד על התפתחות הענף. ב-2006 תרמו 28 היצואנים הגדולים, שהם 3% מהיצואנים, חלק שנאמד ב-43% מהיצוא המלוטש. עשרת היהלומנים הגדולים ייצאו ב-2.1 מיליארד דולר, כ-32% מהיצוא.







ובאשר לביטחונות הבנקים, יותר משליש מהחוב - 730 מיליון דולר - נמצא עדיין בסיכון גבוה עם הערבויות הפחות טובות. ביטחונות באיכות הגבוהה ביותר (פיקדונות, ערבויות בנקאיות, תוכניות חיסכון ונדל"ן) כיסו 350 מיליון דולר מהחוב (25%), לעומת 20% ב-2005.



ביטחונות ממדרגה שנייה, הכוללים צ'קים דחויים של יהלומנים, כיסו 430 מיליון דולר מהחוב (20%), בדומה ל-2005. ביטחונות מדרגה שלישית שעיקרם שטרות מלקוחות תושבי חוץ, כיסו 2% מהחוב.



ביטחונות מדרגה רביעית, שכוללים יהלומים המופקדים בבנקים או אצל מתווכים, היו 2.1% מהחוב. ביטחונות מדרגה חמישית, שכוללים יצוא מיוחד לצד שלישי היו 16.7% מהחוב, וביטחונות בדרגה השישית, הכוללים יצוא למקורבים, נאמנויות וערבויות אישיות - 33.9% מהחוב.



ישראל - מרכז סחר ליהלומים



כמו בשנים קודמות, גם השנה מעידים הנתונים על כך שישראל הופכת למרכז סחר ביהלומים, במקביל להיחלשותה כמרכז ייצור. "ישראל מתקשה להתחרות במחירי הליטוש במדינות שבהן שכר העבודה נמוך, ובראשן הודו ורוסיה", אמר הרשקו. "כיום, יותר ממחצית יהלומי הגלם בעולם מגיעים לישראל, וחברות ישראליות מחזיקות כאן בעיקר את המטות שלהן".



תרומת הענף למאזן התשלומים, משמע עודף יצוא על יבוא, נמצאת בנסיגה גדולה. ב-2006 היא עמדה על 600 מיליון דולר, לעומת מיליארד דולר ב-2005. עם זאת, בחישוב תרומת הענף לתל"ג יש להוסיף את התרומה לתעסוקה במגזרים נוספים, כמו תיירות, ביטוח ובנקאות.



היבט זוהר פחות של הענף הוא דווקא הגעתם לישראל של היהלומנים. לא שמישהו לא רוצה אותם כאן, אבל נראה שעלייתם ארצה מונעת ברובה מהסיבות "הלא נכונות". הדבר לא מחמיא לישראל, שמעוניינת לעמוד בסטנדרטים פיננסיים בינלאומיים.



מתברר, שגם כשאנחנו נלחמים בהלבנת הון, אנחנו עושים את זה פחות בתקיפות מהמקובל בעולם. כתוצאה מכך, בשנתיים האחרונות נראות בבורסת היהלומים ברמת גן יותר חברות זרות. "עשרות יהלומנים יהודים מחו"ל, בעיקר מבלגיה ומצרפת, עוברים לישראל. הסיבה העיקרית היא החוקים המכבידים בחו"ל למניעת הלבנת הון", מסביר הרשקו.



בתחילת 2007 הוגשה לוועדת שרים לחקיקה טיוטת תיקון להצעת חוק איסור הלבנת הון, הכוללת את החלת החוק על היהלומנים. קבלת ההצעה תחייב את היהלומנים לדווח לרשויות למניעת הלבנת הון על פעולות כספיות הנעשות במזומן, מסכום של 50 אלף שקל.



אחת הסיבות המרכזיות ל"התנדבות" של היהלומנים להיכלל בחוק איסור הלבנת הון, היא חששם מהפסקת היצוא לארה"ב, הקולטת כ-60% מיצוא היהלומים הישראלי. האמריקאים אינם מוכנים לאשר יבוא שאינו כפוף לחוקים למניעת הלבנת הון, והישראלים נאלציםלהתאים עצמם למחוקק האמריקאי.



מידת האטרקטיוויות של ישראל לחברות זרות נמדדת לפי מספר הבקשות לקבלת רשיון לעסוק ביהלומים בישראל. ב-2006 הגישו 15 חברות זרות בקשות לרשויות הפיקוח לפתיחת עסקים בישראל, לאחר שב-2005 הגישו עשר חברות בקשות דומות.



כיום פועלות בישראל 60 חברות זרות, רובן מהודו ומקצתן מארצות הברית, רוסיה, בלגיה ויפאן. מדובר בחברות שמסיטות את עיקר פעילותן לישראל.



למהלך זה תרמו גם תקנות האיחוד האירופי, המחייבות את העוסקים בענף להמציא אישור בכתב על סוג מסגרת האשראי לכל לקוח וסוג ביטחונותיו, תוך חשיפת הביטחונות בחו"ל שמשועבדים לטובת האשראי ליהלומים.