דו"חות הרבעון השני שיתחילו להתפרסם בימים הקרובים יכילו בראשונה הערכה כמותית של השפעת יישום התקינה החשבונאית הבינלאומית (IFRS) על המאזן ועל דו"ח רווח והפסד של החברות שנסחרות בבורסה.
יישום המהפכה החשבונאית נתקל באתגרים לא פשוטים ובביקורת חריפה של סמנכ"לי כספים, אם לשפוט מדברים שהושמעו בכינוס שערך משרד רואי החשבון קסלמן וקסלמן PWC בשיתוף עם משרד עורכי הדין גרוס קלינהנדלר חודק ברקמן ושות' אתמול בת"א.
רו"ח אבי ברגר, שותף מנהל בקסלמן וקסלמן PWC, המליץ להנהלות החברות לבצע את המעבר ל-IFRS בצמוד לדירקטוריון. לדבריו, המעבר לשיטה חשבונאית שנותנת שיקול דעת רחב יותר לבחור בין מגוון חלופות חשבונאיות, מגדיל את אחריות המנהלים והדירקטורים - שלא יוכלו לצאת ידי חובתם בכך שיאמרו שביקשו חוות דעת מומחה, אלא ייאלצו לבחון ביסודיות את ההנחות שעמדו בבסיסה. לדבריו, ההחלטות שמתקבלות כיום על בסיס הערכות שווי וחוות דעת יעומתו בעוד כמה שנים למבחן קשה עם העובדות. ההמלצה השנייה של ברגר לדירקטורים היא לא להחליט על חלוקת דיווידנדים במנותק מהתאמת הרווח החשבונאי לרווח על בסיס מזומן, שחשיבותו עלתה מאחר שהרווח החשבונאי על פי התקינה הבינלאומית יושפע מחוות דעת מומחה.
ד"ר משה ברקת, מנהל מחלקת תאגידים ברשות ני"ע, הדגיש שהרשות תעקוב אחר הדו"חות שיפורסמו בידי החברות לרבעון השני ותבחן שהמעבר נעשה בצורה נאותה. לדבריו, אף שהמעבר המלא ל-IFRS יתקיים ב-1 בינואר 2008, כלומר החל בדו"חות לרבעון הראשון של 2008, יהיה צורך לעדכן את סקירת הדירקטוריון המלאה ("דו"ח ברנע") כדי שייכללו נתונים על בסיס IFRS.
ברקת הזהיר את הדירקטורים שיהיה עליהם לבחון את חוסר ההטיה של ההנחות והאומדנים ואת נאותות הערכות השווי, ולבחון שבחוות הדעת המומחים שיוגשו להם יש היגיון כלכלי.
ברקת גילה שבכוונת הרשות להתאים את תקנות ני"ע לתקינה החדשה באמצעות ביטול סתירות בין המערכות.
ברקת גילה שבכוונת הרשות לבטל את החובה לצרף דו"חות של החברה האם בניטרול החברות הבנות (דו"חות סולו), משום שעל פי התקינה החדשה אין צורך בדו"חות אלו. לדבריו, מעתה יפורטו רק נתונים עיקריים מדו"ח הסולו בביאור לדו"חות.
לקחים מ-50 חברות
רו"ח משה פרץ, שותף וראש המחלקה המקצועית בקסלמן וקסלמן PWC, הציג לקחים ומסקנות מיישום מוקדם של ה-IFRS בידי 50 חברות ישראליות, ש-40 מהן היו כצפוי מתחום הנדל"ן ו-34 מהן מעורבות בתחום הנדל"ן המניב.
פרץ ציין ש-12 מהחברות הכירו מיידית ברווחים או בהפסדים האקטואריים שנבעו מהמעבר ליישום IFRS; 12 נוספות זקפו את השינויים להון העצמי; אחת העדיפה לפרוש את הרווח או ההפסד על פני תקופת ההעסקה הממוצעת הצפויה של העובדים; כשכל היתר 25 העדיפו שלא לגלות את המדיניות החשבונאית שלהם.
המדגם שנערך בעניין הטיפול החשבונאי בשערוך הרכוש הקבוע גילה כי 42 חברות העדיפו שלא לשערך את הרכוש הקבוע, ואף לא אחת בחרה לשערך אותו. פרץ הסביר שהסיבה לכך היא שהשערוך נזקף לקרן הון, כלומר אינו מגדיל את הרווח הנקי וגם לא את פוטנציאל חלוקת הדיווידנדים, אך גורם לפגיעה ברווח התפעולי משום שהוא מגדיל את ההפרשה לפחת. תוצאות המדגם בנדל"ן המניב היו הפוכות, כש-32 מהחברות בחרו לשערך את הנדל"ן המניב לשוויו ההוגן, ורק 2 בחרו להמשיך ולרשום את הנדל"ן המניב שלהן על בסיס עלותו ההיסטורית המופחתת.
עו"ד ורו"ח אסתר קורן, שותפה וראש מחלקת חברות במשרד עורכי הדין גרוס קלינהנדלר חודק ברקמן ושות', טענה על פי הנחיות רשות ני"ע החברות יידרשו לתת גילוי להשפעה הכמותית של המעבר לתקינה החדשה, תוך נקיטת הזהירות הדרושה כדי שלא ליצור מצג מטעה. "מדובר בדרישה לדרגת אמינות גבוהה של דווח במיוחד, לנוכח העובדה שהרשות הבהירה שההגנה שניתנת על מידע צופה פני עתיד על פי סעיף 32 א לחוק ני"ע אינה חלה על ההערכות שהחברות ימסרו בנוגע להשפעה הכמותית של המעבר ל-IFRS. זאת, אף שחלק גדול מהנתונים שיימסרו בדו"חות לרבעון השני מסתמכים על הערכות שווי, שחלקן מתבסס על תחזיות עתידיות לגבי רווחים ותזרימי מזומנים", קבעה קורן.
עו"ד ירון הרמן, שותף במחלקת החברות מיזוגים ורכישות בקלינהנדלר חודק ברקמן ושות', זיהה את הבעייתיות שנוגעת לדרישה הנובעת מכללי IFRS, שלפיה עו"ד של החברה ייתן הערכה כמותית של החשיפה הפוטנציאלית של החברה לתביעות שהוגשו נגדה ושלא נעשתה הפרשה מלאה בקשר אליהן. לדבריו, גילוי הערכת החשיפה הפוטנציאלית הוא הודאה של החברה באחריות וכן הודאה בנזק ובשיעורו. דרישה זו יוצרת אי סימטריה בין חברה ציבורית שנתבעת וחייבת בדווח, בעוד התובע - גם אם הוא חברה ציבורית - אינו חייב בכללים זהים להערכת התביעה.
הרמן אמר שדרישת הערכת החשיפה מעמידה את עו"ד החברה במלכוד ועלולה לחזור לפתחו של הדירקטוריון, שכן אם תיתכן בתום לב הערכה שגויה הוא עלול להיתבע על רשלנות.
הרמן ציין שצוות שהקימה לשכת עורכי הדין המליץ באחרונה לאמץ את מדיניות לשכת עורכי הדין האמריקאית, שעל פיה העו"ד של חברה יימנע מלהביע את דעתו באשר לתוצאות המשפט, אלא אם מדובר במקרה שבו סיכויי התובע להיכשל קטנים וסיכוי הלקוח להגן על עמדתו קלושים. לשכת עורכי הדין האמריקאית הנחתה את חבריה לתת אומדן כספי של גודל ההפסד רק אם העו"ד מאמין שההסתברות של האי דיוק בהערכתו קלושה, כלומר קטנה מ-10%.
לדבריו, סירוב של עו"ד לתת הערכה של פוטנציאל ההפסד בתביעה עלול לגרור את דירקטוריון החברה לבקש חוות דעת מעו"ד שאינו מכיר לעומקה את התביעה, ואולי אף למצב שבו תבחר את חוות הדעת הנוחה לה מבין כמה חוות דעת.
ביקורת חריפה על ה-IFRS לקראת עונת הדו"חות; משה ברקת: דירקטורים יצטרכו לבחון את ההיגיון הכלכלי בחוות הדעת
יורם גביזון
18.7.2007 / 9:42