במבואה הענקית של מתחם מגורי הפאר סיטי וילאג' בשכונת המשתלה בצפון תל אביב עסקו פועלים בסוף השבוע שעבר בפירוק במת עץ, שהוקמה בבריכת השחייה במתחם. כמה ימים קודם לכן הופיע על הבמה הצפה הזמר הראל סקעת בלוויית תזמורת במסיבה לכבודו של מתכנן הפרויקט, האדריכל רם כרמי, במלאות לו 75.
אמנם המחווה איחרה בשנה - כרמי הוא יליד 1931 - אבל מחווה היא מחווה ומי כמו כרמי זכאי לה. למרבה האירוניה, האירוע עצמו נועד בעיקרו לצורכי שיווק, כפי שאמרו אנשי המכירות בפרויקט, והביוגרפיה גויסה כמקדם מכירות.
סיטי וילאג' היא קומפלקס מגורי פאר שבו 35 דופלקסים, דירות גג וגן ופנטהאוזים מדורגים בסגנון "ים-תיכוני" מסביב לחלל מרכזי עצום ומעוצב בדרמטיות הזויה ומגוחכת של מרחצאות רומיים בשילוב בית המשפט העליון ורחבת הכותל. אף שהוא עומד על תלו כבר כשבע שנים, רק שבע מהדירות נמכרו. היזם המקורי פשט את הרגל והבעלים החדש של הנכס פתח בקמפיין שיווק שבמסגרתו יזמו את המחווה לכרמי. במשרד המכירות במתחם מוחזק עותק של ספרו "אדריכלות לירית", ובו פרש את משנתו שברוחה תוכנן הפרויקט.
כרמי רואה באדריכלות הלירית, כהגדרתו, תרופה לחולייה של האדריכלות המודרנית ובעיקר של תכנון הערים המודרני, ש"לא ידע לדבר בציבור", ומאמין שהיא תשיב לאדריכלות את הממד הציבורי והאורבני שאבדו לה. במתחמי המגורים הוא רואה מענה לצורות המגורים הקיימות בשיכונים, בשיטת "בנה ביתך" או במגדלים. בראשונה פיתח את הדגם במתחם רוזמרין שתיכנן בהרצליה פיתוח ובו הוא גם גר. בחזונו הוא מפנטז ש"סדרה של רוזמרינים עשויה ליצור רקמה אורבנית של חללים לשימושים מעורבים, עבודה, חיים, נופש, פעילות חברתית או טקסית".
סיטי וילאג' הוא עוד גרסה של החזון האדריכלי-האורבני - ועדות נוספת לשברו. הדיבורים על שיבתו של הממד הציבורי והאורבני לא הניבו אלא מתחמים מסוגרים בתוך עצמם, סגורים מאחורי חומות ומנוכרים להוויה עירונית יותר מכל צורת מגורים שהם מבקשים להחליף. החיפוש אחרי "המלט שממנו עשוי מבנה העיר, כור מחצבתה של התרבות", כפי שכותב כרמי בספרו, נותר כהצהרה ריקה מתוכן לנוכח המתחמים הממוקמים באזורים פרווריים מובהקים ומאפשרים ניתוק שלם וכמעט הרמטי מכל הוויית העולם שמחוץ להם.
"השאלה הראשית שהנחתה אותי", כותב כרמי על תכנון האב-טיפוס של המתחמים בהרצליה, "היתה אם אפשר להציע לישראלי של היום סינתזה בין הצורך המקודש בפרטיות לבין קשר אנושי רחב יותר, קשר מתוך בחירה ולא מתוך כורח הנסיבות הכלכליות". זהו לעג לרש, המעיד יותר מכל על עולם המושגים שמתוכו פועלים אדריכלים רבים היום, וכרמי בראשם, הרחק מהאתיקה החברתית שאליה התחייב דור האבות של האדריכלים המודרניים (ובהם אביו של כרמי, דב) ואותו מבקר כרמי בחריפות.
מתחמי המגורים שאמורים לספק את קנה המידה הציבורי והממד האורבני הנכספים ל"ישראלי של היום" מיועדים למעשה לישראלי העשיר מאוד של היום, שידו משגת לרכוש דירה במחיר שנע בין מיליון ל-1.8 מיליון דולר ולעמוד בנטל התחזוקה והאבטחה - וגם זאת בתנאי שיעמוד בתנאי הכניסה ובסלקציה של ועדת הקבלה, שמטרתה "להכניס למקום אנשים טובים שנמאס להם מווילות וגינות אבל הם אוהבים שכנים כמוהם", כפי שציינו אנשי השיווק.
הממד הציבורי במתחם מיועד לציבור הדיירים בלבד ולא לעוברים ושבים, אם בכלל יש כאלה בשכונת המשתלה. זהו שטח של אלפי מטרים רבועים של אולמות כניסה, גשרים, מעברים, גרמי מדרגות, שערים, מבואות ויציאות היוצרים מבוך סוריאליסטי כמעט בלתי ניתן לפענוח וגובל בחוסר אחריות תכנונית. בסופו של דבר, כמעט שאין בהם צורך. יש מעליות ישירות מהחניון לפתח הדירה.
הדירות עצמן, על אף שטחן הגדול, מעוררות געגועים לשכל הישר של הדירה הישראלית המודרנית הסטנדרטית. את מיקומו של המתחם במדרג העירוניות היטיב לתאר דייר בפרויקט, שהסביר שאפשר לבלות שם ימים שלמים בלי שום צורך לצאת מפתח הבית.
הדובר עצמו מתגורר במקום רק כמה חודשים בשנה - תסמונת מוכרת בענף מגורי הפאר, היוצרת שכונות רפאים של "תושבי חוץ" ועוד ירייה ברגל האורבניות הישראלית. כשלעצמה היא פורחת דווקא הרחק מעינם הפקוחה וידם המתכננת של ארכיטקטים.
על "הרוזמרינים" שלו הטיל כרמי גם להוציא לפועל את מה שהוא מגדיר כממד הטקסי, הרגשי והלירי בארכיטקטורה, ולספר "מעשייה שמאפשרת לנו להעביר נורמות וערכים חברתיים, מעשייה הספוגה ברוח ההיסטוריה ובמיתוסים של זמן עבר. מעשייה שלא רק משקפת את המציאות החיצונית אלא גם הפנימית והמיתית, ובכך פותחת לנו פתח אישי אל הלא מודע".
הניסיון מלמד שכשמתחילים לספר מעשיות באדריכלות, צריך לתפוס מחסה, ומהפתח האישי אל הלא מודע עוד יכולה לצאת עוד תחנה מרכזית חדשה. ובעניין הנורמות והערכים החברתיים, זאת בוודאי בדיחה.
מתחם מגורי הפאר סיטי וילאג' מעוצב בדרמטיות מגוחכת של מרחצאות רומיים בשילוב בית המשפט העליון ורחבת הכותל
אסתר זנדברג
19.7.2007 / 13:23