- שלדון, אני מודאג.
- אוי בחייך ביבי, מה מדאיג אותך היום?
- שלדון, אני צבר בן צבר, המדינה הזו היא הלב שלי. אל תשכח שאני הצלתי את הכלכלה כאן, ולמעשה את המדינה כולה.
- ואנחנו לא שוכחים את זה
- אבל שלדון, אני מודאג כי השחיתות פושה בכל מקום. כי האולמרט הזה יסיים קדנציה של 4 שנים בלי שאף אחד קורא עליו תגר, וזה עם 29 מנדטים בסך הכל. לאן הדרדרנו?
שתיקה
- יש מולנו את איראן, ויש כעת חוסר שקט בפקיסטן. זה מדאיג אותי שלדון, ועוד לא אמרתי שום דבר על רוסיה וסוריה וחמאס ואל קעידה. אבל מה שמדאיג אותי יותר מכל שלדון, זה התפוררות החברה הישראלית מבפנים.
- אני יודע ביבי. ואתה מנהיג אמיתי. אני מאמין בך, וגם החבר'ה ב"ישראל היום". אנחנו לא שוכחים לאולמרט דבר.
- אני מאד מקווה. אתה יודע, מה שהכי מרגיז אותי, שלדון, זה שהבן אדם הזה נראה כאילו הוא עסוק כל הזמן בעסקיו במקום לדאוג להישרדותו של העם היהודי. קשרי הון שלטון זה הנגע הרע האמיתי בחברה שלנו והמסורת השחורה שמותיר אולמרט מאחוריו. הוא במו ידיו החריב את מסורת השירות הציבורי הגאה שהיתה בארץ. הופ, אני נורא מצטער, אבל יש כאן משהו דחוף.
- נו פרובלם, נדבר מחר בבוקר. תדאג פחות?
- אני אנסה. ביי ביי. הלו, ארקדי? מצטער שנאלצת להמתין. אתה שומע?
** הטור שלעיל הינו סאטירי. כל דימיון בינו לבין המציאות נמצא בראשכם הקודח. אז אולי כדאי שתבדקו עם עצמכם הסוגיה
