ג'ף פלבר נחוש להפוך את חלומותינו למציאות

דבר אחד יודע ג'ף פולבר בוודאות - מה הוא ירשום על המדבקה שידביק על עצמו במסיבה שיערוך עוד שעות ספורות ב"גלינה" בנמל תל אביב. "I take having fun seriously!", זה מה שיהיה כתוב עליה.



הוא לא צוחק. מהרגע שהמיליונר היהודי האמריקאי וה"טק-גורו", כפי שהכתירו המגזין "ביזנס וויק", נוחת בעיר החוף החביבה עליו בתבל, הוא לא מפספס אף הזדמנות לתת בראש. לילות שלמים הוא חוגג איתנו, אותנו, בברים, מסעדות, מסיבות, פוקר, קריוקי, ואנחנו הלא תמיד מוכנים ומזומנים לחגוג את עצמנו. רק אתמול הוא בילה עד השעות הקטנות ביותר והיום כבר ב-8:30 בבוקר הוא ירד למטה ללובי של מלון הילטון תל אביב, למרתון פגישות עם סטארט-אפיסטים צעירים. אלה עולים אליו בזרם בלתי פוסק, מצוידים בלפטופים וחלומות, חגים סביבו, עושים לו עיניים, מחכים לתורם. קשה לפספס את פולבר. גם כי הוא נמצא בכל מקום, גם כי פשוט קשה לפספס אותו.



בשלוש בצהריים, פולבר, בן 44, איש גדול וחייכן הלבוש בג'ינס, חולצת הוואי וקפקפים, לוגם דיאט קולה ויושב בפגישה מספר 13, עם שרון אליאסי וניר ברקת, שני סטארט-אפיסטים צעירים שנותנים פיץ' לארון בגדים וירטואלי שפיתחו. הוא מתעניין ומפרגן, אבל אומר שהוא אוהב להשקיע בשלב יותר מוקדם. "אתם קצת מבוגרים מדי בשבילי. אני אוהב לספק את הכסף שיגשים לאנשים חלומות. כבר גייסתם את הכסף?" הוא שואל.



"עדיין לא, אנחנו בשלב הזה עכשיו", משיב אליאסי, דרוך. "מהניסיון שלי, ברגע שמישהו אחד שם משהו, כל השאר שמים גם". "אני יודע", משיב פולבר. "נדבר שוב, גוד סטאף, תודה". הם מבקשים קשרים, הוא מציע. הם מוודאים שיוכלו להיכנס למסיבה הערב. "החברים שלי מה'פייסבוק' (רשת חברתית וירטואלית) שמעורבים או בהיי-טק או במדיה יהיו שם", אומר פולבר באנגלית המהירה שלו. "כולם מגיא זהר ועד למי יודע מי עוד יהיה שם".



אין מה לומר, פולבר הוא גיק-על עם שריטה. לפני שהאלכוהול ממסיבת הענק הקודמת הספיק להידלל בדמו הוא שוב מגיח מאמריקה ומרים עוד פארטיה מהסרטים. המסיבות שלו ב"גלינה" כבר הפכו למסורת. רק לפני חודש התקיימה אחת בהשתתפות 1,400 איש כמחווה לתעשיית ההיי-טק הישראלית, כי פולבר רוצה להכיר לנו תודה על כל ההשראה שאנחנו נותנים לו. הוא רצה לחלוק את אהבתו עם כמה שיותר אנשים. אהבה, אלכוהול, "פינגר פוד", הכל נשפך שם חינם, ובכמויות. אפילו קריוקי היה, כי קריוקי זה חלק ממה שהוא מגדיר "תרבות הפולבר".



מה שרת?



"'סאמר נייטס' מ'גריז'".



ניסוי חברתי בנט-וורקינג



הוא גר בגרייט נק שבלונג איילנד במדינת ניו יורק, מחזיק בית נוסף באזור ההמפטונס היוקרתי, גרוש ואב לתאומים שלאחרונה ערך להם בר מצווה כפולה של שלושה ימים. הוא משתתף באליפות העולם בפוקר בלאס וגאס, וגם כאן מוזמן לערבי פוקר של חברים מהתעשייה. הוא נעשה מיליונר בזכות היותו חלוץ ויזם בענף ה-VOIP (העברת קול על גבי פרוטוקול אינטרנט), תחום שנהפך עם הזמן לאחד המשגשגים והמעצבים מבין תחומי התקשורת; בין היתר הוא מכר את חברת VON שהקים לחברת הכנסים קומדקס תמורת 60 מיליון דולר.



היום, חוץ מפעילותו העסקית והציבורית (הוא לוביסט נלהב בתחום החקיקה המקלה על טכנולוגיות תקשורת צעירות), הוא מחזיק באחד הבלוגים המשפיעים בתחום (pulver.com) ותיק עיתונות שמן הכולל כתבות פרופיל ב"וול סטריט ג'ורנל" ו"בוסטון גלובס". עכשיו פניו לגמרי לוידיאו-אינטרנט. הוא מחפש לגלות ולהשקיע בכישרונות פורצי דרך ולנצל את הקשרים והכסף שלו כדי להפוך דברים קטנים לגדולים.



בשנים האחרונות הוא לקח על עצמו סטארט-אפ נוסף: אותנו. הוא נחוש להפוך את חלומותינו למציאות, לדאוג שאנחנו אוכלים ושותים יפה, לעזור לנו לפתח את כישורי הנט-וורקינג הצולעים שלנו ובעיקר לעשות לנו פאקינג גוד טיים. איך זה קרה לו? זה התחיל בתור קראש צפוי של יהודי אמריקאי טוב על המדינה הציונית, קיבל חיזוק מהעובדה שלישראל היה תפקיד מכריע בפיתוח הטלפוניה האלחוטית ונהפך לאהבה עיוורת וחסרת רסן שרק הולכת ומתלהטת. פשוט בא לו לאכול אותנו.



המתאבן הבא בתור הוא יקי שפירא, שמציג את עצמו כקולנוען דיגיטלי. שפירא לא מציע או מציג שום דבר. הוא אומר שקטן בישראל, ושאין לו קשרים. פולבר מציע לחבר אותו לחברו עמי גניגר ולאחרים. שפירא, שהיה במסיבה הקודמת, מבקש להגיע. פולבר אומר שהמסיבה סגורה לחברים שלו ב"פייסבוק" ושהוא כבר הגיש את רשימת המוזמנים הסופית.



"אני בפייסבוק", אומר שפירא.



"או, אבל אתה לא מוגדר כחבר שלי", משיב פולבר, וממהר לשלוף כרטיס. חבר חדש.



בכל רגע שמתאפשר לו פולבר לא מתאפק וגולש לדיבורים על המסיבה שתהיה, על המסיבות שהיו ועל אלה שעוד יהיו. מתברר שהמסיבה הערב היא ניסוי: "הערב ננסה לראות אם ישראלים באמת יעשו נט-וורקינג. זה ניסוי חברתי בנט-וורקינג, וניסיון ליצור מפגש של רשת חברתית וירטואלית פנים מול פנים. הזמנתי 200, בינתיים 135 אמרו שהם באים. אבל מה שחשוב באמת זה לראות אם הם באמת ידברו זה עם זה. אני מניח שהחבר'ה האלה יבינו את זה ויצרו את הקשרים החברתיים של עצמם".



מה הסיפור של הישראלים ונט-וורקינג? למה אתה כל כך מחויב לנושא?



"מה שהוסבר לי זה שהם פשוט לא עושים נט-וורקינג כמונו האמריקאים. הם לא 'רגילים' לזה, יש מין אי נעימות מזה. אני רוצה לגרום לזה לקרות ולהיות חלק מזה. אין לי אינטרס עסקי. למדתי שאפשר לעשות אאוטסורס של ביזנס אבל לא אאוטסורס של פאן. חשבתי גם לקחת את הרעיון של tagging (הדבקת תוויות וירטואלית) מה-2.0 Web ולבקש מכולם לכתוב תווית של עצמם על מדבקות, שם, שם חברה, משפט. ואם כבר טאגינג, אני יכול להשיג מדבקות שאנשים יוכלו לכתוב הערות ולהדביק על גבות של אנשים אחרים. זה מה שקורה עכשיו באינטרנט", הוא אומר ושוב חושף את המוטו שידביק על עצמו.



"איי לייק איט", מצחקק שפירא.



בעניין של קארמה



הוא ישן שעתיים וחצי בלילה. בכלל, בישראל הוא לא מוצא רגע של שקט, במובן החיובי של המלה. "ב-12 בצהריים כמעט התעלפתי, הייתי חייב לעלות למעלה לרבע שעה להתרענן. זה בטוח לא ג'ט-לג כי למדתי שאין ג'ט-לג כשלא הולכים לישון בכלל. אין לי ג'ט-לג כשאני בא לפה. זירו. אפס. בדרך כלל אני עונה למיילים במהירות הברק אבל בישראל זה אחרת, אני בפיגור של 1,800 מיילים".



מה יש לך נגד שינה?



"בדרך כלל הגוף שלי צריך בין 3-4 שעות שינה. כשהייתי פה ביוני ישנתי רק 90 דקות בלילה. ניסיתי אבל לא יכולתי, וזה לא ששתיתי 22 כוסות לאטה, פשוט היו לי כל כך הרבה אנרגיה ורעיונות. כשאני בא לפה זה כל כך אינספיריישנל, הראש שלי פשוט רץ ורץ. אני פוגש אנשים ומתחיל לראות בכזאת רמת בהירות שאני לא מקבל בשום מקום אחר. אני כבר אישן בטיסה הביתה בשישי בלילה".



אף אחד לא יכול לשכוח את המסיבה הקודמת. כמו כל מסיבה, היא היתה אמורה להיות מוגבלת למה שהוא מכנה "Friends of Friends of Jeff's" (FFOJ's), אלא שהגיעו הרבה, הרבה יותר. עכשיו יש לפולבר נוסחה חדשה, "פארטי 2.0", לפיקוח על מספר המוזמנים למסיבות שלו. זה יילך ככה: לגרעין הקשה של 300 חבריו ה"משמעותיים" הוא יאפשר להזמין את חבריהם. "אלו יהיו אנשים במרחק של מעגל אחד ממני, ובתיאוריה, למרות שאף פעם לא פגשתי אותם, אני בטח אחבב אותם ובטח נתחבר. זה נקרא פרויקט Friends of Friends of Jeff. ואז בפעם הבאה שאני אעשה עוד מסיבה, גם החברים של החברים יוכלו להזמין חברים, אבל אלו יהיו כולם קשרים מהימנים וזה ימשיך לגדול". לי זה נשמע כמו מתכון לליין מסיבות שייקרא "FFFFFFFFFOJ", אבל פולבר מאמין בשיטה. "זה דינמי, זה רנדומלי, אבל זה לא יוצא משליטה. אני יכול בקלות להזמין 2,000 אנשים, ולא אכפת לי לשלם על דרינקס כדי שלחברים שלי יהיה פאן, אבל כשזרים מוחלטים נהיים עוינים כלפי בגלל שחברים שלהם לא מצליחים להיכנס למסיבה אז אני מצטער, אני נדיב אבל אני לא מטומטם. ככה שהערב תהיה גרסת אלפא של זה".



במסיבה הערב הוא גם מתכנן לחגוג את העלייה הווירטואלית שלו. זה קרה לפני כחודש, אז שינה את ההגדרה המקומית שלו ב"פייסבוק" מניו יורק לישראל. "כשהבנתי שיש לי יותר חברים בישראל מבכל מקום אחר עשיתי עלייה וירטואלית, והחלטתי לפני שבועיים להזמין את החברים שלי מ'פייסבוק' כדי שכולם ייפגשו פנים מול פנים. בכך הראיתי את ההשתייכות החברתית שלי ואת האהבה שלי. יש לי גם פה סטארט-אפ עכשיו". "Network2", שפירא מפגין בקיאות.



מה עם עלייה אמיתית?



"אני לא יודע, תלוי. אבל אני פה הרבה, ב-18 חודשים האחרונים הייתי פה 12-13 פעמים. אני מנסה לעשות הרבה בשביל ישראל. אני מאמין במחוות בחינם מתוך נחמדות. ואני מאמין בלעשות את הבלתי צפוי ולא לבקש שום דבר בתמורה. אני מנסה לתת לפעמים מתנות באנונימיות. לפעמים אני עושה דברים ממש מצחיקים. סיפרתי לך מה אני עושה ב'בראסרי' לפעמים?"



לא.



"או מיי גוד, לפעמים כשאני שם, מאוחר בלילה, או לא, אני קונה אוכל לאנשים זרים בגלל שאני במצב רוח טוב".







"בהתחלה עשיתי את זה לבחורות שישבו ואכלו לבד מאוחר בלילה וריחמתי עליהן, ואז אמרתי לעצמי שאני מפלה אז הזמנתי זוגות. חשבתי שזה נחמד, אנשים בדייט, ואז פשוט עשיתי את זה לאנשים, לגמרי ברנדומליות, כי היה לי יום טוב. אני לא מנסה למשוך תשומת לב, אני לא מנסה להשיג שום דבר, סתם חשבתי שזה די קול. זה לא שאין להם כסף לאוכל, אבל רק לראות את התגובות שלהם זה פרייסלס. אבל עכשיו כשאני מגיע ל'בראסרי' האחראי משמרת כבר מכיר את זה. כשהייתי בלתי נראה זה היה יותר טוב, אני לא רוצה שזה יהיה צפוי. אני מאוד בעניין של קארמה, אני מקווה שזה יחזור אלי, אבל אם זה לא יחזור זה גם קול".



"גם אני מאמין בקארמה", מסכים שפירא בפה מלא. "לא במובן המיסטי, אבל כשאתה עושה דברים כאלה, אז כשדברים טובים באים אליך זה הגיוני לחלוטין".



בן אדם אליל



הוא תיכנן לצאת לארוחת צהריים במסעדה הטורקית "פאשה", אבל הסטארט-אפיסטים לא מפסיקים לעלות לרגל, אז הוא אומר לכולם להזמין לעצמם מה שהם רוצים ולו עצמו מזמין ספגטי עם חמאה ועוד דיאט קולה, חותך את שרוכי הפסטה לחתיכות קצרות ואוכל תוך כדי התעלמות משלושת עלי הבזיליקום הדקורטיוויים.



בהם פולבר כבר השקיע, בצביקה טל, בן 30 וקצת, וטל חלוזין, בן 20 ומשהו, מחברת ההזנק Innovid. הם נפגשו ב"כנרנט", מחנה הגיקים השנתי של יוסי ורדי בכנרת, ידיד טוב של פולבר, ואף הזמין אותם לארוחה ערב לפני. הסטארט-אפ הסודי שלהם עוסק בהעשרת מדיה; מבלי לחשוף יותר מדי, ניתן להגדיר את התוצר שלו כ"פופקורן דיגיטלי". מדובר בחזון שהגה פולבר לפני כשנה, ואז גילה במקרה שיש מוחות ישראליים שהופכים את חזונו למציאות. "בבתי קולנוע באמריקה רוב הרווחים מגיעים ממכירת פופקורן ומשקאות קלים ולא מהכרטיסים", הוא אומר, ומתכוון ליישם את הרעיון הזה באינטרנט באמצעות פרסומות ממוקדות ומסחר וירטואלי. "אני מאמין שה'דיגיטל פופקורן' יוצר הזדמנות עסקית ענקית. דוכני הפופקורן החדשים יהיו אנשים כמו החבר'ה האלה".



דבר נוסף שפולבר מאמין בו הוא צירופי מקרים. המוזר ביותר שקרה לו, הוא זוכר, היה כשנתקל בניקי סיקס, הבאסיסט של להקת מוטלי קרו, ארבע פעמים בטווח של שלושה ימים, עד שהרוקיסט שאל אותו אם הוא עוקב אחריו. "אם מדברים על צירופי מקרים, הדבר המטורף הוא שהחבר'ה האלה למעשה מוציאים לפועל חלום שהיה לי לפני בערך שנה, ויצא לי להיתקל בהם. ואם אני אקח את מה שהם עושים ועוד כמה סטארט-אפים ישראליים, החלום שלי הופך למציאות".



"אתם עושים דברים מדהימים. השמיים הם הגבול. אתם רוק סטארס", הוא אומר לטל ולחלוזין וליתר חבריהם מאינוויד. "אז איפה הבייבס?" שואל אחד. "הן יגיעו יותר מאוחר. אבל אני חושב שאם הייתי מציע לחברים שלך איי-פון או אשה יפה הערב, הם יילכו על האיי-פון". פולבר לא מספק את הבייבס, אבל פינק אותם באיי-פון חדש יום לפני.



הוא מספר לחבורה על רעיון המדבקות, ומתעניין איפה אפשר לקנות מדבקות בעיר. הם מבטיחים להשיג לו מדבקות. "ברצינות, תוכלו לקנות לי את הסטיקרים? אני אשלם לכם. אם תוכלו לעשות את זה זה יהיה מגניב". הוא שולף את הארנק, אבל הם מצחקקים ומסרבים. "תביאו את זה לשם. אין לי מושג כמה יגיעו, אבל תקנו הרבה, אם יישארו יהיה בשביל הפעם הבאה". השעה כבר חמש, ופולבר, שתיכנן לעלות לחדרו כדי להתקלח ולהירגע, עדיין צריך לנהל עוד שתי פגישות עם סטארט-אפיסטים שאורבים לו בכורסאות שליד.



ב-19:30, שעת שקיעה כתומה ולחה, גלים משתפלים, הניסוי מתחיל. פולבר מגיע בדיוק בזמן, מקבל את פני אורחיו, אדיב ועליז כתמיד. הוא הספיק להחליף לחולצה ורודה מכופתרת שמדגישה את לחייו הסמוקות, ולנעול מעין נעלי בית שחורות עדינות שמיימיות עם גולגולת ועצמות מוצלבות. ברקע מתנגנת מוסיקה מהאיי-פוד שלו, מיקס של היפ הופ ורוק. "זה צריך להיות מתון כי אמור להיות נט-וורקינג", מסביר פולבר.



פולבר עומד, מדבר עם גיא זהר ואחרים. ברדיוס קרוב אליו נמצאת כל הזמן שרון קופר, מי שהופכת את חזון המסיבות למציאות. היא אשה נמרצת שמגיע מתחום שוק ההון ועכשיו היא חברה טובה של פולבר ומארגנת המסיבות שלו (ומקושרת ל"גלינה"). היא פגשה את פולבר בכנס שעשה. "הוא אמר: 'אולי אני אעשה מסיבה קטנה לחגוג את זה'", היא משחזרת. "התחלנו לגלגל את זה. הוא אמר 'אולי 200-300 איש', החברים שלו בארץ, ואז אולי גם כל המשתתפים בכנס, ודרך אגב גם כל אנשי ההון-סיכון, וכל האנשים בתפוצה של יוסי ורדי, ואז מישהו באתר של 'הארץ' העלה לינק להזמנה".



מה הסוד?



קופר: "זה הקסם שלו. הוא בן אדם שמאמין שכיף לו כשכיף לאנשים מסביבו. הוא מאוד אוהב את המדינה הזאת. בן אדם אליל".



חושבים שהוא קלינטון



פולבר שוב רעב. הוא מתיישב על הבר ומקבל קערת פסטה עם חמאה, הפעם בצורת פרפרים. תרבות הפולבר. אנשים ניגשים אליו בזה אחר זה, הוא מנהל סמול-טוק עם כולם. חלוזין ממהר אליו עם שקית מלאה במדבקות וטושים, פולבר מודה לו בלבביות ורושם את מה שהבטיח לרשום על המדבקה שלו. מה חלוזין חושב על העלייה הווירטואלית של ג'ף? "זה דבר מבורך. בחברה שלנו אנחנו קוראים לו 'קול-בר'. כן ירבו. הוא מנצל את היכולת שלו לעשות שמח. המסיבות של תחום ההיי-טק יבשות, כאן זה היי-טק אבל זה קול".



"היי ג'ף, אני רון שושני", מציג את עצמו מי שמזדהה על המדבקה שלו כ"רונשו", מחברת קומברס. כמו לכל מי שניגש אליו, גם לו מראה פולבר את האיי-פון שלו, מצלם, מגדיל את התמונה במכשיר המרטיט והחדש של אפל שמשגע את אמריקה. הילידים מתרגשים. "ישראל זה וירוס", מפרשן רונשו. "המון אנשים באים לפה ונדבקים. באיזה עוד מקום ג'ף יכול להפוך לכזה סלב? פה הוא בא וחושבים שהוא ביל קלינטון, ניגשים, לוחצים לו את היד. האדם היחיד שמצליח להביא יותר אנשים מג'ף למסיבה זה גאידמק. לישראלים תמיד יש קראש על אמריקאים, והנה בא הדוד העשיר מאמריקה וכולם רוצים לגעת בו".



פולבר משוטט בין האורחים, אוחז בוודקה-קרנברי המי יודע כמה. הוא תופס את המיקרופון. "ברוכים הבאים ל'גלינה'. תודה שבאתם. תשתו הרבה כולם, אני כבר שילמתי וצריך להגיע לסכום המינימום. אז אל תתביישו". הוא אומר לקהל להצטייד במדבקה ומסביר את הקטע. "לפני בערך חודש עשיתי עלייה וירטואלית". מחיאות כפיים. "גיליתי שיש לי יותר חברים בישראל מבכל מקום אחר, אולי בגלל המסיבות ב'גלינה'". ואז הוא מכריז על החגיגה הבאה, פסטיבל מוסיקה בשם "!Jerusalem Rocks" שיתקיים ב-9 בספטמבר. פולבר יביא שורת אמנים מהעולם ומהארץ, כולל את להקת בלק אייד פיז. הם לא יהודים אבל הם מתים על ישראל, ופה הם יתחילו את סיבוב ההופעות העולמי שלהם, הוא אומר. זה לא חינם אבל זה ללא מטרות רווח, והוא יחלק 4,000 כרטיסים במתנה וגם יארגן אוטובוסים. וזה יהפוך לפסטיבל שנתי. הוא מבקש מכולם להפיץ את המלה.



הוא יורד מהפודיום. כולם מתקרבים אליו, מברכים. המקום הומה אדם. הקוקטיילים ומגשי המתאבנים מתפזרים בין כולם. האם חלומו התגשם? האם הם עושים נט-וורקינג? "אני חושב שכן. צריך לעשות עוד כאלה, כדי שאנשים יכירו יותר טוב את התהליך. חלק עושים מאמץ לעשות את זה. אנשים באים מסיבות שונות".



לא כולם מ"פייסבוק".



"אמרתי שיכולים להביא פלוס אחד. לא אמורים להיות הרבה שלא ב'פייסבוק'".



האיי-פון נעלם. פולבר מסתובב מודאג, שואל את הנוכחים אם מישהו ראה אותו. בסוף הוא נמצא אצל רונשו. רונשו מתנצל. "אל דאגה", משיב המארח.



קופר צמודה אל פולבר גם כשהוא מקבל את החשבון. המסיבה הבאה קוראת לו. פולבר מכריז שמהשעה עשר הבר הפתוח נסגר והמקום ייפתח לקהל הרחב. הוא אומר שהוא ממשיך למסיבת השקת תקליט ב"בארבי", ומזמין את כל החבר'ה לבוא איתו. "ומי שבא איתי נכנס בחינם", הוא מוסיף.