אטיאס שומר על ילדיכם - בכוח

שני עוזריו של שר התקשורת פרצו ללשכה באמצע ישיבה ומסרו לשר עדכון דחוף: באינטרנט דווח כי ראש ועדת הסינון לתוכני האינטרנט גולש בביתו ללא תוכנת סינון אתרים, והוא אף רשום במאגרי ספקיות האינטרנט כמי שביקש להיחשף לפורנוגרפיה. "כיצד הוא מעז?" התרעמו אנשי הלשכה. "איך אדם שצורך בעצמו שירותים פורנוגרפיים יידע לבצע סינון הגון ומדויק של התכנים?"

השר ניסה להרגיע את אנשי לשכתו: "אבל הוא בגיר ואין לו ילדים בבית. שכחתם בשביל מה הנהגנו את חובת סינון האתרים? המטרה היא להגן על הילדים". ייתכן שתסריט דמיוני זה לא יהיה מופרך כל כך בעוד שנה, אם תתקבל הצעת החוק שמקדם שר התקשורת אריאל אטיאס, וסינון הגלישה באינטרנט יחויב בכל בית בישראל - אלא אם המנוי יוכיח כי הוא בוגר בגילו ויבקש באופן מפורש לבטל את הסינון ממחשבו האישי.

לפי הצעת חוק שעברה בשבוע שעבר בוועדת השרים בתמיכה מלאה ונדונה השבוע בוועדת הכלכלה, כל מנוי אינטרנט חדש בישראל יחויב לחתום על מסמך שלפיו הוא מודע שקיימים תכנים פוגעניים ברשת האינטרנט. אם לא יחתום על ההצהרה - לא יוכל לקבל את השירות. בנוסף, כל מנוי חדש שיצטרף לאחת מספקיות האינטרנט, יישאל אם הוא מעוניין בהפעלת מערכת סינון ללא תשלום. לקוח שלא יהיה מעוניין, יצטרך להזדהות כבגיר באמצעות תאריך לידה ומספר תעודת זהות. מנויים קיימים, לעומת זאת, יקבלו לביתם מכתב שיבשר להם כי אם בתוך 60 ימים לא יודיעו כי אינם מעוניינים במערכת הסינון, היא תופעל כברירת מחדל.

משרד התקשורת מנמק את ההצעה השנויה במחלוקת בצורך להגן על הילדים, ואינו סומך על ההורים לשם כך: "תצא מהבועה של תל אביב, ותבין שבישראל לא מכירים את האינטרנט, לא מכירים את התכנים הפוגעניים שבו, הורים לא מודעים לאתרים שאליהם נכנס הילד ואין להם כלים לפקח עליו", מסביר בכיר במשרד התקשורת. וזאת בדיוק הסיבה, לדברי אותו בכיר, שצריכה לקום ועדה שתדע לסנן תכנים בעבור מי שלא יודע מהי רשת האינטרנט.

מאחורי הטענה שיש הכרח בהתערבות ובסינון תכנים כדי להגן על נפש הילדים, עומדת המחשבה שיש הורים בוגרים שאינם דואגים מספיק להגן על ילדיהם מפני הרעות החולות של הרשת, ולכן דרושה ועדה שתמלא את תפקידם כהורים. סביר להניח שדור הילדים יקדים תמיד את ההורים ויידע להתגבר על מערכי סינון כאלה ואחרים, אם רק ירצה בכך. וזו הסיבה שהכל מתחיל ונגמר בחינוך מבית: חסימה גורפת מהווה בריחה מחינוך.

את הקונסנזוס סביב הצורך בהגנה על ילדים מפני חשיפה לפורנוגרפיה ואלימות ניתן בקלות לנצל לרעה. אחת השאלות היא מי יקבע מהו תוכן פורנוגרפי, אלים, או בלתי ראוי. לפי התוכנית, תוקם ועדה משותפת של נציגי משרד החינוך, משרד המשפטים, משרד התקשורת והמועצה לשלום הילד והיא שתקבע את כללי הסינון. הדבר יבוצע בהתאם לתקן אירופי קיים המציע קריטריונים לבחינת סינון התכנים, המושתת על מהלך דומה באוסטרליה.

גורמים במשרד התקשורת טוענים כי הביקורת על שר התקשורת אטיאס, שמניחה שמפני שהוא חובש כיפה, הוא ידאג להרחיב את מימדי הסינון, אינה במקום. לאטיאס, כמו לכל שר תקשורת שיבוא אחריו, לא תהיה נגיעה בהחלטה של הוועדה הבין-משרדית, מבטיחים במשרד התקשורת.

ובכל זאת, גם אטיאס יתקשה להסביר כיצד הקמת ועדת סינון בלתי תלויה תוכל לתת דין וחשבון לציבור על פעילותה, ומדוע בעניינים מקצועיים אסטרטגיים מסובכים שמאפיינים את שוק התקשורת יכול השר לקבל החלטות, אך בנושא כמו צנזורת האינטרנט הוא מעדיף להתחבא מאחורי ועדה עלומה.

ואולם, כשנדרשת פעולה אקטיבית, הציבור אדיש, ואטיאס יודע זאת היטב. כשיש בחירה חופשית, אנשים אינם נוטים לבקש חסימות לתכנים, אך מצד שני, אם ייקבע סינון תכנים גורף, מרבית האנשים לא יבקשו להסיר אותו - וכך, מאפייני הגלישה בישראל ישתנו באחת. כדוגמה למדיה שבה קיים מנגנון לסינון תכנים אטיאס נוהג לציין את הטלוויזיה הרב-ערוצית, שבה הגישה לצפייה בשעות הלילה בסרטים פורנוגרפיים מוגבלת באמצעות קוד וסיסמה, בהתאם להחלטת בג"ץ.

אלא שהנתונים מצביעים על כך שרק 10% מההצופים בערוצים המספקים סרטים אירוטיים ופורנוגרפיים הבטיחו את הממיר בסלון בקוד סודי שאינו נגיש לילדים. אטיאס מוצא בכך הוכחה לכך שללא התערבות יזומה של הממשלה, הציבור לא ידאג להגן על ילדיו. אך כמו במקרה של ערוצי הסרטים בטלוויזיה הרב-ערוצית, כך גם באינטרנט, תוכנות סינון קיימות ונמצאות כבר על המדף - אך אין להן דורש. אבל במשרד התקשורת לא מתרשמים מכך, ורוצים לייצר בכוח את הביקוש למערכות הסינון.

מהצעת החוק הוסרו אמנם כמה מהדרישות המחמירות שהופיעה בה במקור, כמו הדרישה לזיהוי ביומטרי על פי טביעת אצבע של גולש שירצה לצרוך תכני פורנוגרפיה או אלימות קשה; כמו כן, הושמטה מההצעה הדרישה לחייב את ספקיות האינטרנט באחריות פלילית במקרה שההוראות לא ייאכפו כנדרש. ועדיין, לפי ההצעה, הגלישה לאתרים מסוננים תותר רק למי שיסכים למסור שנת לידה ומספר תעודת זהות, בדומה למגבלות החלות על שימוש בתוכן למבוגרים בפורטלים של חברות הסלולר.

בידי חברות האינטרנט יש מידע על אופי השימוש של כל אחד מאיתנו ברשת, אבל מצב שבו בידי ספקיות האינטרנט תהיה רשימה שמית של אנשים שביקשו לבטל את סינון הגלישה באינטרנט בביתם - בכל זאת מטריד יותר. יותר מכך, קטלוג השמות לא יבוצע עוד ברמת משק הבית, אלא יגיע לרמה הפרטנית של המשתמש, שכן כדי לבטל את הסינון, יידרש הגולש להציג תעודת זהות. ספקית האינטרנט תצטרך להכיר אישית את מנוייה ואת צורכי הגלישה שלהם - וזו פגיעה חמורה, ולא מחויבת המציאות, בפרטיות האזרחים.

במשרד התקשורת לא רואים בדרישה להזדהות כבוגרים כל בעיה או פגיעה בצנעת הפרט, בנוסף, מבטיחים כי לא ייערך כל תיעוד של המנויים שיירשמו לחבילות הגלישה הבלתי מסוננות, אלא רק אצל ספקיות האינטרנט. במשרד מנסים להרגיע את הציבור, ואטיאס נוהג להכריז מעל כל במה אפשרית: "אנחנו לא הולכים לצנזר את האינטרנט, ולא צריך להיבהל" - הצהרה שרק מעוררת בהלה, שכן המרחק בין התחלת צנזורה לבין שימוש לא ראוי בכוח קצר, כידוע. מומחים התריעו לפני משרד התקשורת כי לא ניתן לסנן אתרי פורנוגרפיה ואלימות מבלי שיסוננו גם תכנים נוספים, שבינם לבין אלימות או מין אין כל קשר (ראו תיבה). את המחיר הזה מוכנים מציעי החוק לשלם, אך האם חברה דמוקרטית וליברלית מוכנה לכך? במשרד מאמינים כי סינון חלקי עדיף על המצב הנוכחי, שבו הרשת פרוצה לגמרי.

במשרד התקשורת מצדיקים את סינון התכנים בטענה שקיימות מדינות נוספות שמבצעות או שוקלות לבצע מהלך דומה. אלא שבאף מדינה במערב לא קיים מודל של צנזורה באופן שצפוי להיות מיושם בישראל שכן במערב הסינון הוא ברמת המחשב הביתי, ואילו בישראל מוצע סינון ברמת ספקיות האינטרנט, שיחסום אתרים ספציפיים ושל כתובות IP. בכירי תעשיית התקשורת בעולם רואים את המהלך בישראל בדאגה. גם במשרד התקשורת לא יכולים להתעלם מהחשש לפגיעה בתדמיתה של ישראל בעולם ובקשרים העסקיים שלה.

מלבד הביקורת הבינלאומית והפגיעה בתדמית המדינה, אטיאס, שבמשך שנה וחצי עמל קשות לבנות לעצמו תדמית של שר שמציב את זכויות הצרכן בראש סדר העדיפויות שלו, עשוי להתמודד גם עם העובדה שמהלך כזה יעלה את מחירי השירות למנויים. בכל שוק שבו מונעים שירות מסוים מהציבור, יוצרים לשירותים אלה תווית מחיר יקרה יותר. אטיאס מדגיש אמנם כי מחיר חבילות האינטרנט המסוננות יהיה זהה לאלה הפתוחות, אך לאורך זמן חלוקה זו לא תישמר ושירותים זהים בתשלום יצוצו בצורה בלתי מפוקחת, ובתשלום גבוה יותר, שישרת את חברות התקשורת.

בכירים בקרב ספקיות האינטרנט טוענים כי זיהו אצל השר אטיאס ממש תחושת שליחות בכל הקשור להצעת החוק הזו. "כבר בתחילת הדיון השר אמר שהוא שולט בספקיות האינטרנט וכי הוא יכול לבצע תיקון לרישיון ספקיות האינטרנט גם ללא הליך החקיקה". בעניין ההצעה לסינון תכנים ברמת המחשב הביתי, טוענים הבכירים כי לא ניתן לוודא שכל הורה שהוריד את התוכנה, אכן התקין והפעיל אותה. בנוסף, הועלו תהיות בשאלת המחיר: "חוות הדעת של משרד התקשורת, לפיה ההיערכות לשינוי כרוכה בהשקעה של 10 מיליון שקל לכל החברות, רחוקה מהמציאות", קבעו אנשי התקשורת. "מדובר בהשקעות שעשויות להגיע לעשרות מיליוני שקלים לחברה אם יחייבו אותנו לבצע שינוי בשרתים. הפתיע אותנו שמשרד המשפטים לא פצה פה בדיון. ברור לנו כי החוק יעבור, אך מוקדם עוד להגיד כיצד נגיב".