מה עובר על עופר עיני ושרגא ברוש?

בראשית מאי, ימים אחדים לפני הבחירות לראשות ההסתדרות, נפגשו בחשאי בביתו של נשיא התאחדות התעשיינים שרגא ברוש שני המתמודדים על התפקיד: יו"ר ההסתדרות עופר עיני ולאון בנלולו, המועמד האלמוני מאשדוד שהריץ יו"ר הליכוד בנימין נתניהו. באותה פגישה ניסה עיני בכל מאודו לשכנע את בנלולו להסיר את מועמדותו ולאפשר לו להישאר בראשות הארגון ללא בחירות - וכך לחסוך לקופת ההסתדרות המדולדלת כמה עשרות מיליוני שקלים. גם ברוש לא טמן את ידיו בצלחת וניסה אף הוא ללחוץ על בנלולו לפרוש מהמרוץ.

בנלולו לא השתכנע. הוא התייצב להתמודדות מול עיני, קיבל פחות מ-10% מהקולות ונמחק מהבמה הציבורית. ואולם זה לא הסיפור. המעורבות של ברוש בבחירות הפנימיות שקיימה ההסתדרות היא יוצאת דופן. אילו היה מדובר בבחירות פנימיות באיגוד לשכות המסחר או בארגון העצמאים היה בכך היגיון - אלה גופים המייצגים מעסיקים. אך כאן תיווך נשיא התאחדות התעשיינים במאבק פוליטי בתוך ההסתדרות, ארגון העובדים המצוי בצד השני של המתרס.

בוועידת ההסתדרות שנערכה בעקבות הבחירות לא הקדיש עיני את החלק הראשון של נאומו ל-40% מהעובדים ששכרם נמוך משכר המינימום וגם לא למעמדם הפגוע של יותר מ-100 אלף עובדים המועסקים באמצעות קבלני כוח אדם, אלא לברית עם ידידו, נשיא התאחדות התעשיינים, שנכח באולם. "שר האוצר הנכנס, רוני בר-און, אמר שהדבר הראשון שיעשה הוא להפריד בין המעסיקים לבין ההסתדרות. אני מודיע שאין לזה סיכוי", הצהיר עיני. "המעסיקים וההסתדרות מושיטים לך, שר האוצר, יד וקוראים לך להקים מחדש את המטה של שלוש הצלעות במשק - הממשלה, המעסיקים וההסתדרות".

הבחישה של ברוש בקלחת העכורה של ההסתדרות עשויה להיות נושא למחקר מעניין בתחום מדעי החברה, אך בהסתדרות ובלשכת התיאום של הארגונים הכלכליים איש לא הופתע לנוכח הדברים. אף גבה גם לא הורמה כאשר ברוש נקט צעד נוסף, שאינו מקובל בקרב ראשי ארגוני מעסיקים: בשבוע שעבר הוא נפגש עם הממונה על השכר במשרד האוצר, אלי כהן, לדיון על שכר העובדים במגזר הציבורי, משל הוא מכהן בעצמו בתפקיד בכיר בהסתדרות.

"לא קיימתי מו"מ על הסכם השכר במגזר הציבורי", יצטנע אחר כך ברוש. "נפגשתי עם כהן כדי לומר לו שעמדתו השוללת כל העלאת שכר לעובדים האלה אינה הגיונית. הסברתי לו שמצד אחד העובדים זכאים לתוספת של אחוזים אחדים. מצד שני, אמרתי, אין להפריז בגובה התוספת, כי הדבר יגרום לתביעות שכר דומות במגזר הפרטי וגם לקיצוצים בתקציב המדינה".

שיתוף הפעולה בין ברוש (54) לבין עיני (49) החל בראשית 2005, כשעיני עוד כיהן כיו"ר האגף לאיגוד מקצועי בהסתדרות, שבראשה עמד אז עמיר פרץ. אלה היו הימים של המו"מ על הרפורמה בנמלי הים שיזם נתניהו, במטרה ליצור תחרות בין הנמלים ולהביא להתייעלות בהם. הוועדים באשדוד ובחיפה לא הפסיקו לאיים בפיצוץ המו"מ, אך ברוש ועיני גילו כי הכימיה ששוררת ביניהם מאפשרת התקדמות למרות האווירה הטעונה.

השניים ניווטו את השיחות לתוצאה שאותה היו יכולים להגדיר כנצחון של שני הצדדים: כל אחד מהעובדים זכה למענק חסר תקדים של 100 אלף שקל, והרפורמה (שמידת הצלחתה מוטלת כיום בספק) עברה בלא שהוועדים השביתו את הנמלים אפילו לשעה. לדברי ברוש, "דודו פרץ, אז איש הוועד החזק בנמל חיפה, אמר לי לאחר החתימה על ההסכם: 'סוף סוף עומד בראש התאחדות התעשיינים מישהו שמסוגל לדבר אתנו'".

מאז הדיונים על הרפורמה בנמלים, ובמיוחד לאחר שעיני נכנס לתפקיד יו"ר ההסתדרות בינואר 2006, החלו עיני ברוש לשלב את סדר היום הציבורי שלהם, בראשונה מאז הוקמו ההסתדרות וההתאחדות. עיני מצטרף מדי פעם לסיורים במפעלי תעשייה שמקיים ברוש, ולהיפך. עובדים שפגשו השניים, באסם ובתעשיות לכיש למשל, סיפרו כי לא ידעו לומר מי הוא מי.

הנה עוד שתי דוגמאות לעירוב התחומים בין יו"ר ההסתדרות לנשיא התאחדות התעשיינים. מי קיבל לפני שנה את פרס ההסתדרות למפעל חיים? לפי המלצת ברוש, היה זה נשיא התאחדות התעשיינים לשעבר דן פרופר, עד לפני שנה מנכ"ל תשלובת אסם, שהוגדר בטקס כ"מעסיק נאור". ומי ישב בשולחן הכבוד? נכון, ברוש.

כשבבנק הבינלאומי פרץ סכסוך עבודה קשה, ברוש נטל חלק, יחד עם עיני, בשלב המכריע של המו"מ עם צדיק בינו, בעל השליטה בבנק. מעורבותו סייעה בהשגת הסכם שהביא לשקט תעשייתי לאחר שנים של שביתות ושיבושים בבנק זה.

"שיתוף הפעולה ביני לבין עיני מוכיח את עצמו לכל אורך הדרך", התגונן ברוש בפני תעשיינים, שהביעו באחרונה בכמה הזדמנויות חשש מהקשר. לדעתם, חיבתו המופגנת של ברוש לעיני מחזקת אולי את תדמיתו הציבורית של יו"ר ההסתדרות, אך אינה מועילה לאינטרסים של המגזר העסקי.

"בשנות ה-90 ועד אמצע 2005 ישראל היתה בצמרת הטבלה של המדינות במערב בהן מתקיימות שביתות", אמר ברוש. "מאז 2006, השנה שבה עיני מונה לתפקידו, ישראל כבר אינה באחד המקומות הראשונים והעקומה ירדה פלאים גם ב-2007. בזכות שיתוף הפעולה ביני לבין עיני הרפורמה בנמלים עברה בשקט, וכך גם מבחן ההפרטה של בתי הזיקוק, עם יום שביתה אחד בלבד".

בעיני ברוש, הדוגמה המובהקת להצלחת שיתוף הפעולה היא הסכם הפנסיה לכמיליון עובדים במגזר הפרטי, שנחתם אתמול בין לשכת התיאום של הארגונים הכלכליים לבין ההסתדרות. "למיליון עובדים אין זכויות פנסיה, מעבר לקצבת הזקנה הבסיסית של הביטוח הלאומי שהם יקבלו לאחר הפרישה מהעבודה", הוא אומר. "ההסכם הזה הופך אותנו למעסיקים הוגנים יותר, מעבר לעובדה שהוא עושה צדק עם שכבת העובדים הנמוכה ביותר".

ברוש אומר כי בימים שבהם הממשלה בקושי שולטת, המעסיקים וההסתדרות ממלאים לפחות חלק מהוואקום ויוצרים עובדות באמצעות שיתוף הפעולה ביניהם. לדבריו, שורה של הסכמים שעליהם חתם יחד עם עיני אילצו גם את הממשלה להיות שותפה בהם. בראש ובראשונה הוא מציין את ההסכם שנחתם לאחר מלחמת לבנון השנייה והבטיח פיצויים לבעלי העסקים בצפון ותשלום משכורות לעובדים שנאלצו להיעדר ממקום עבודתם.

"האוצר סירב לשלם את הפיצויים והמשכורות לנפגעים בצפון, ורק כשראה שההסתדרות והמעסיקים יוזמים במשותף הצעת חוק פרטית בכנסת בעניין זה הוא התקפל והסכים לשיטת תשלום במסלול מהיר. וכך, כל גזרת הצפון התאוששה ממוראות המלחמה תוך כמה חודשים", הוא טוען. "פעלנו יחד גם בחזית של שדרות ועוטף עזה. האיום שהפנינו במשותף פעל על ראש הממשלה, אהוד אולמרט, שהורה להעביר את החוק המפצה את בעלי העסקים ומבטיח את תשלום המשכורות לעובדים באזור זה".

ברוש אומר כי גם ההסכם שחתם עם עיני ומחייב את המעסיקים לקיים את חוקי העבודה גרר את הממשלה לתחום זה. לדבריו, שר התמ"ת, אלי ישי, הזדרז להודיע כי יגדיל באופן משמעותי את מספר הפקחים שמסתובבים באזורי עסקים בניסיון להפחית את מספר המעסיקים המפירים את חוקי העבודה. "אכיפת חוקי העבודה כדאית לא רק לעובדים, אלא גם למפעלים הקשורים בהתאחדות התעשיינים, מכיוון שהיא תורמת לתחרות הוגנת", טוען ברוש. "אני מקווה שהממשלה תיכנס לשותפות שהקמנו וכך יווצר משולש ממשלה-מעסיקים-הסתדרות, כפי שהיה ב-85', אז המשולש הזה תרם למאבק באינפלציה המשתוללת".

"הברית ביני לבין ברוש היא טובה ואפילו מצוינת", אומר מצדו עיני. "מה הועילה האיבה התהומית ששררה בין קודמי לתפקיד פרץ לבין נשיא ההתאחדות לשעבר עודד טירה? באותה תקופה המעסיקים היו בכיסה של הממשלה, ששיסתה אותם בעובדים. העניינים הרחיקו לכת עד כדי כך שעובדים נלחמו בעובדים. להזכירך, עובדי מפעל פניציה שבניהולו של טירה באו לשערי נמל חיפה כדי להשמיע קריאות גנאי נגד עובדי הנמל ששבתו. תוך דקות העניינים הידרדרו ועובדים משני הצדדים חטפו מכות רצח. עובדים אחרים נשלחו על ידי המעסיקים לבית הוועד הפועל כדי שיתעמתו עם עובדי ההסתדרות".

לדבריו, התיאוריה שלפיה מעסיקים הם אויבי העובדים ולהיפך פשטה את הרגל. "הקשר שלי עם המעסיקים מביא ליותר הסכמים במקום מצב המלחמה ששרר קודם לכן", אומר עיני. "ההסכם לאכיפת חוקי העבודה, הסכם השכר לעובדי תחנות הקמח, הסכם המלצרים או ההסכם המטיל על מזמין העבודה את האחריות להעסקה הוגנת של עובד חברה קבלנית - כל אלה יכולים להוציא עובדים רבים ממעגל העוני. ומתי קרה שהמעסיקים וההסתדרות ניהלו יחד משא ומתן עם רשות החברות והאוצר לחתימת הסכם שימנע שביתה בנמל אשדוד? מי היה מתאר לעצמו לפני שנתיים שנשיא התאחדות התעשיינים יקום ויודיע שיש לפצות את עובדי הנמל תמורת הסכמתם לעבוד שלוש משמרות ביום?"

עיני מציין את תמיכתם של התעשיינים במאבק שניהלה ההסתדרות בשנה האחרונה למען תשלום שכרם המעוכב של עשרות אלפי עובדים ברשויות מקומיות ומועצות דתיות. "שרגא השמיע קול ברור בעניין", אומר עיני. "אמנם הוא הודיע כי יפנה לבית הדין לעבודה כדי לאלץ אותנו להפסיק את השביתה שעליה הכרזנו כחלק מהמאבק, אך הוא הבהיר שהוא מגלה הבנה למניעי השביתה וכי משכורות יש לשלם בזמן.

"יכולתי לנהוג אחרת: להיות מיליטנטי, להכריז שביתה בגלל כל בעיה במקום עבודה נידח. ומה היה יוצא מזה? כולם היו משלמים את המחיר, גם העובדים. במקום זה עדיף שברוש ואני נשתף פעולה. זה מועיל לא רק להסתדרות ולמעסיקים, אלא גם למשק. לא, זו לא חזית נגד הממשלה אלא הזמנה שהיא תצטרף.

"הסכם הפנסיה שעליו נחתום עם המעסיקים הוא דוגמה. הממשלה יוזמת חוק פנסיה שתוקפו יהיה רק מ-2010. זה בלוף, ספין תקשורתי. למה לחכות עד 2010? מי יודע מה יקרה בישראל עד אז? אז ההסתדרות והמעסיקים גיבשו הסכם פנסיה שייכנס לתוקף כבר מינואר 2008. נכון, ההסכם החדש מבטיח אחוזי פנסיה נמוכים יותר לעובדים לעומת הסכמי הפנסיה שכבר מופעלים, אך בעבור מיליון עובדים המועסקים בבתי עסק, משרדי עריכת דין ובתי מלאכה, שייהנו בראשונה מהפרשות לפנסיה, ההסכם הזה יותר טוב מכלום.

"לממשלה לא תהיה לבסוף ברירה, אלא לתמוך בהסכם. בכלל, כשהמעסיקים בכיסה של הממשלה, כפי שהיה לפני שלוש וחמש שנים, פקידיה נוהגים בנו בברוטליות. כיום, כשהמעסיקים נוהגים באיזון, היא פחות בטוחה בעצמה ביחס להסתדרות. זה עשוי לסייע לנו במשא ומתן על שכר עובדי המגזר הציבורי המתנהל כעת עם האוצר. ולא, לשרגא ולי אין שום תוכניות להקים מפלגה או להתמודד במשותף בבחירות כלשהן. שנינו איננו מתעניינים בפוליטיקה".

ברית עיני-ברוש משפיעה על עמדותיו של נשיא איגוד לשכות המסחר, אוריאל לין, שמעולם לא הצטיין בחיבה יתרה להסתדרות. בעבר הוא אף ניהל מערכה ציבורית נגד נשיא בית הדין לעבודה, השופט סטיב אדלר, בשל פסיקותיו שהתפרשו על ידיו כחד-צדדיות לטובת ההסתדרות והעובדים. "שיתוף הפעולה בין עיני לברוש הוליד כמה דברים חיוביים, כמו ההסכמים בנוגע לפנסיה ולאכיפת חוקי העבודה", הוא אומר. "עם זאת, כדאי שניזהר מפני ההשלכות של ההסכם לאכיפת חוקי העבודה, כי הוא עלול ליצור רשת של מלשינים, למשל עובדים שפוטרו או בתי עסק מתחרים שינסו לנקום במעסיקים מסוימים. אני גם חושב שברוש טעה כשהציע לפתוח את הסכמי השכר בנמל אשדוד. זה ייצור תוהו ובוהו".

עו"ד מוטי מירוני, מומחה ליחסי עבודה שהיה המגשר במשבר הרופאים לפני שבע שנים ובסכסוך הקשה בבנק המזרחי לפני שנתיים, מגדיר את שיתוף הפעולה מרחיק הלכת בין עיני לברוש כ"נפלא". לדבריו, יחסי העבודה הכוחניים ששררו בימי כהונתם של יושבי הראש הקודמים של ההסתדרות ושל התאחדות התעשיינים לא הוכיחו את עצמם.

"ההסתדרות מבינה שכוחה מוגבל למגזר הציבורי", אומר מירוני. "במגזר הפרטי, שהוא רובו של המשק, היא חלשה. לכן עיני משמיע קולות שקשה להאמין להם: הוא מגלה הבנה לצורכי העסק ומודיע על הקמת קו טלפון אדום בינו לבין נשיא התעשיינים לצורך התערבות במוקדי התלקחות. גם בעבור ברוש שיתוף הפעולה עם עיני הוא נכס, מכיוון שהדבר מקטין מאוד את סכנת השביתות במשק, בעיקר במגזרים בהם למעסיקים יש עניין, למשל בנמלים.

"ההסתדרות תחת עיני והתאחדות התעשיינים תחת ברוש מוכנות להתנסות במדיניות חדשה ומנסות להכיר זו בצרכיה של זו. התוצאה היא שנשק השביתה בישראל הולך ונעלם. לא מקרה הוא שעובדי בנק המזרחי ויתרו על זכות השביתה למשך חמש שנים. זה מצב שאפילו ההסתדרות תרוויח ממנו כי דימויה השלילי בציבור, בעיקר בעיני הצעירים, ישתפר".

ואולם מנכ"ל המכללה החברתית-כלכלית, אפרים דוידי, שהיה עד לאחרונה חבר הנהגת ההסתדרות וכיום הוא באופוזיציה בארגון, טוען שהברית בין עיני לברוש אינה משמחת כלל. "הסכם הפנסיה שרקחו השניים לא עבר שום דיון ציבורי ובכל מקרה הוא אינו טוב", הוא אומר. "זו קומבינה מאחורי גבם של העובדים. במגזר הציבורי לא נחתם כבר 14 שנים הסכם ארצי לתוספת שכר. אז מעבר לכימיה האישית בין ברוש לעיני, שהיא מובנת, שיתוף הפעולה ביניהם טומן בחובו סכנה למצב העובדים. ברוש מתערב עכשיו במשא ומתן על השכר במגזר הציבורי, אבל למעשה הוא לוחץ על האוצר 'לתת קצת וזהו'. בכך הוא פועל נגד האינטרס של ההסתדרות ושל העובדים".

----------
עופר עיני

גיל: 49

מצב משפחתי: נשוי + 4

מגורים: באר שבע

תפקידים קודמים: יו"ר הוועד הארצי של עובדי מס הכנסה

עוד משהו: עיני הוא יו"ר ההסתדרות הראשון שהיה פעם יו"ר ועד עובדים. כל היתר היו פוליטיקאים או עסקני מפלגות

------------

שרגא ברוש

גיל: 54

מצב משפחתי: נשוי + 2

מגורים: רמת גן

תפקידים נוספים: יו"ר לשכת התיאום של הארגונים הכלכליים, הבעלים של מפעל י.ברוש שיווק ושירותים, העוסק בייצור סיבים סינתטיים לתעשיית השטיחים

עוד משהו: עבד כמה שנים בהסתדרות העובדים הלאומית והגיע עד לתפקיד יו"ר ועדת הביקורת. "אלמלא עזב, הוא יכול היה לעמוד כיום בראש הארגון כמנהיג פועלים", אומרים שם בחיוך