המלה הראשונה שהבת של מיכאל פינק למדה לומר באנגלית היא "גוגל". לא "מאמי", לא "דאדי", אפילו לא "הלו". זה אולי מובן - אחרי הכל, אבא מיכאל עובד בגוגל, אבל אפילו הוא עצמו מודה שזה קצת "לא נורמלי".
גם לבוס של פינק, יוסי מטיאס, נכנסה העבודה הביתה. יום אחד פנה אליו בנו בן התשע, והתלונן ש"משהו שם" בתוכנה של גוגל לא ממש עובד. מטיאס, ראש צוות מחקר ופיתוח של גוגל בתל אביב, הבטיח ללכת למחרת לעבודה ולדבר עם העובדים שלו, כדי שהתקלה לא תחזור על עצמה. "באותו יום עשיתי את הבן שלי למאושר באדם", הוא משחזר.
הדיבור על ילדים לא מביך את אנשי גוגל. להיפך, הוא נראה להם טבעי. מרכז המחקר והפיתוח של גוגל בחיפה, שנפתח לפני קצת יותר משנה באזור התעשייה שבכניסה הדרומית לעיר, אפילו נראה קצת כמו חדר ילדים. קווים ישרים, עיצוב פשוט, קירות לבנים וכורסאות בצבעים המוכרים של גוגל, מעניקים למשרדים האלה, שבהם מתכננים את חידושי המחר, אווירה של משחקייה. רק עם הרבה מאוד חוטים.
בשנה האחרונה החליטה גוגל העולמית לפתוח בארץ שני מרכזי מחקר ופיתוח - עדות לעוצמתה הטכנולוגית של ישראל. הראשון נפתח במארס 2006 בחיפה, ובראשו עומדת ד"ר יואל מארק, ובעקבותיו בא המרכז בתל אביב, שבראשו עומד פרופ' יוסי מטיאס. בשניהם עובדים כיום כ-40 מדענים מתחום מדעי המחשב, אך הכוונה היא לגייס עד כמאה מדענים בשני המרכזים.
מארק, ילידת צרפת, נחשבת מומחית עולמית בחקר אחזור מידע (information retrieval), תחום הידע שעליו מתבסס מנוע החיפוש של גוגל. היא עבדה קודם במטה יבמ בחוף המזרחי של ארה"ב, פירסמה עשרות מאמרים בתחום ואירגנה ב-2005 את כנס "sigir", שנחשב למוביל בעולם בתחום מנועי החיפוש. מטיאס, חבר סגל החוג למדעי המחשב באוניברסיטת תל אביב, המציא יותר מ-20 פטנטים ופירסם יותר ממאה מאמרים.
עם הידע והניסיון שלהם הם יכלו אולי לעבוד בנאס"א, או לפתח איזה לוויין שישוגר לחלל, אבל השניים מרוצים מאוד מהעבודה בגוגל, אף על פי שמנוע החיפוש הזה משמש הרבה מאוד אנשים בעיקר לבירור מידע על כריסטינה אגילרה או שאקירה. "אנחנו שמחים לגרום לילדים הנאה", אומרת מארק. "מבחינתי זה כמו להיות טבח. הרגע הכי מאושר זה לראות אנשים נהנים מהאוכל. יש משהו יותר מזה? זה אולי משחק ילדים, אבל מה רע בזה?"
ליטל איזראל
הביקור במרכז המחקר ופיתוח של גוגל בחיפה התקיים בשבוע שבו פורסמו מסקנות ועדת שוחט לבחינת ההשכלה הגבוהה, שעסקה בין היתר בבעיית בריחת המוחות מישראל. קשה לאמוד את היקף הבעיה בישראל, אבל לפי נתונים שהציגו חוקרים ממרכז שלם בוועדת המדע והטכנולוגיה של הכנסת ביוני 2006, שיעור היורדים מישראל בני 30-40, שיש להם השכלה של תואר שני ומעלה, גבוה פי 15 משיעור היורדים בעלי השכלה תיכונית.
נתונים של הכלכלן דן בן דוד, שפורסמו השבוע ב"הארץ", מראים כי ישראל מובילה בייצוא חוקרים זרים לארה"ב - הרבה לפני דרום קוריאה, קנדה, אוסטרליה וטייוואן (לפי מספר החוקרים הזרים באוניברסיטאות אמריקאיות, לכל מאה אלף תושבים במדינת המקור).
הסיבה הבולטת ביותר לתופעת בריחת המוחות היא פערי השכר והקידום בין ישראל לעולם, ובעיקר בין ישראל לארה"ב. פרסומים בעיתונות השבוע של הסגל האקדמי הבכיר בישראל קובעים במפורש כי "בריחת המוחות היא תוצאה עיקרית של השחיקה הגדולה בשכר הסגל האקדמי בשנים האחרונות".
כחלק מהמלצות ועדת שוחט, הוחלט להגדיל את תקציב ההשכלה הגבוהה בישראל בכ-2.5 מיליארד שקל, ולהציע חבילת קליטה להחזרת מדענים מצטיינים לישראל, שתכלול שכר מוגדל לתקופה מוגבלת, השתתפות בהוצאות דיור, תקציבים מוגדלים למחקר, ועוד.
"כשחזרתי לישראל בשנות ה-90, אחרי סיום הלימודים", אומרת מארק, "זה נחשב להרס של הקריירה. המשכורת שלי היתה שליש ממה שיכולתי להשתכר בחו"ל ואפשרויות הקידום שלי היו קטנות בהרבה. העבודה שלי היום בגוגל מפחיתה את הסיכון לקריירה. היום הסיכון קטן הרבה יותר".
לאמירה הזאת מצטרפים עוד שישה חוקרים מתחום מדעי המחשב שעובדים כיום במרכזי הפיתוח של גוגל בחיפה ובתל אביב, ושרק בשבועות האחרונים החליטו לשוב לישראל. פינק, לדוגמה, דוקטורנט בחישוביות עצבית באוניברסיטה העברית בירושלים, אומר בפה מלא כי התוכנית המקורית שלו היתה לעבור לאוניברסיטת סטנפורד שליד סן פרנסיסקו. בעבר כבר עבד בחו"ל, אך פתיחת מרכז המחקר ופיתוח של גוגל מאפשרת לו להישאר בישראל. אלון דקל סיים תואר ראשון ושני בחו"ל, ועבד במטה גוגל במאונטן ויו בקליפורניה. הוא עבד בחברות סטארט-אפ בישראל, אבל, לדבריו, "הייתי תקוע בקריירה. לא הצלחתי להתקדם. הייתי כל הזמן באוברדרפט". הוא עזב את ישראל, אך לפני חמישה חודשים חזר לעבוד בחיפה.
ולמה ישראל? ניר ברלב, מנהל מוצר במרכז הפיתוח בתל אביב, אומר שההתלבטות הגדולה ביותר של ישראלים בחו"ל היא מתי לחזור. הוא נשוי לישראלית ועבד שנתיים במטה גוגל בקליפורניה. "רציתי לחזור לישראל, השאלה היתה רק מתי ואיך". מטיאס מציין כי לרוב הישראלים, מדינת ישראל היא בית. "גם כשיושבים שם, יש קהילה ישראלית. אנשים מנסים לבנות סביבם קהילה שתזכיר להם כמה שיותר את ישראל. הם מנסים בדרך כלל לבנות מעין ישראל קטנה בכל מקום שהם נמצאים".
מארק לא מתביישת להגיד גם את המלה "ציונות". "כל אחד מהאנשים כאן היה יכול לעבוד בחו"ל", היא אומרת. "זה לא שלאנשים האלה אין הזדמנויות אחרות. הם נמצאים כאן מבחירה. אבל ישראל זה גם האווירה, זה גם החברה. עבדתי הרבה שנים בארה"ב. אני יכולה להגיד לך שהיו לי הרבה חברים שם, אבל אף אחד מהם לא היה אמריקאי".
וסרגיי אומר
יש עוד סיבה לכך שהמדענים האלה החליטו לחזור לישראל, והיא - גוגל. עובדה ידועה היא שגוגל נחשבת למקום העבודה הטוב בעולם. מעידים על כך לא רק המשכורות והאופציות אלא גם מתקני האוכל והשתייה המפוזרים במקום העבודה, שהשימוש בהם הוא חינם. זה חלק מהחוק בגוגל, שלפיו אסור שמקור מזון או שתייה יהיה במרחק גדול מ-50 מטר מכל עובד. "זה גוד ביזנס", אומרת מארק, "זה לא פינוק של העובדים. אם אתה חונק את העובד, מתייחס אליו באופן שלילי ומקמץ בכל דבר, ככה גם הוא יתייחס אליך. זה בדיוק כמו עם ילדים. אם אתה קשוח מאוד עם הילדים, ואוסר עליהם כל דבר, היצר הראשון שיתפתח אצלם זה הרס. אם אתה נותן לכל אחד לשתות כמה שהוא רוצה, הוא לא ישתה יותר, הוא לא ינסה לנצל אותך. הוא ינסה לנצל אותך רק אם לא תיתן לו מה שהוא צריך".
האמת צריכה להיאמר - במהלך ביקור של כמה שעות במרכז הפיתוח בחיפה, כורסת העיסוי הנוחה להדהים, היתה מיותמת. גם מסך הענק של הפלייסטיישן. מדי פעם לקח עובד אחד את הסגוויי לסיבוב התרעננות במסדרונות, אבל לא יותר. "כשעושים כתבות על גוגל", אומר ברלב, "תמיד מדגישים את המשחקים ואת התנאים, כאילו זה מה שעושים כאן כל היום. אבל זה ממש לא נכון. ההנאה המרכזית שלנו היא העבודה".
מלה אחת שחוזרת בדברי העובדים היא "השפעה". למעשה היא נאמרת באנגלית, "אימפקט". מטיאס אומר שהעבודה בגוגל בישראל מאפשרת "לחיות בארץ, אבל להרגיש בינלאומי". הכוונה היא לכך שכל חידוש של החברה מגיע למאות מיליונים של משתמשי מחשב ברחבי העולם. "עבדתי גם בהיי-טק", אומר ברלב, "היי-טק זה מבאס. אתה יכול לבזבז כמה שנים מהחיים ולא לראות שום תוצאות. מבחינה פיננסית, אתה יכול לעבוד על פיתוח הרבה מאוד זמן ופתאום לגלות שאין כסף. גם מבחינה טכנולוגית, פתאום אתה מבין שמשהו לא עובד. אתה קצת עובד עם עצמך. פה ההשפעה היא מיידית על כל העולם".
ההשפעה מורגשת גם בתוך החברה עצמה. מייסדי גוגל העולמי מכונים רק בשמותיהם הפרטיים - לארי (פייג') וסרגיי (ברין) - כאילו כל אחד כאן נפגש אתם לפחות פעמיים ביום. הסיבה לכך, מסביר מטיאס, היא ההיררכיה השטוחה בחברה שאין בה בוסים ופועלים שחורים. כולם אמורים להיות מסוגלים לעשות הכל: להעלות רעיונות, לפתח פרויקטים ולתכנת, ובעיקר לעבוד בצוות.
"בשבוע הראשון שמגיע לכאן מישהו חדש, הוא מעלה 20 רעיונות והוא תמיד חושב שהם מדהימים", אומרת מארק. "אז הוא מגלה שעשרה מתוכם נוסו כבר ונכשלו, ושהעשרה הנותרים נמצאים בשלבים שונים של פיתוח. אבל יש עוד כל כך הרבה דברים לגלות ולחדש. אנחנו ממש רק בתחילת הדרך. הנה, רק בזמן האחרון שמעתי על תוכנה שמזהה גגות של בתים ברחבי העולם שיש להם צורה של אותיות באנגלית. יש תוכנה שמסוגלת לשגר מלים שמורכבות מגגות כאלה של בתים. כמו שפעם היו שולחים מכתבי איומים מאותיות שנגזרו מכל מיני מקורות. אין לי שום מושג למה הדבר הזה טוב. אבל זה מאוד קול, לא?"
יואל מארק מגוגל: "אנחנו רק בתחילת הדרך"
עדי שורץ
20.7.2007 / 23:10