מאת אתי אפללו ונורית רוט
לפני מעט פחות מעשור פרש עו"ד רובי בכר ממשרד ש. הורוביץ, וחבר לעו"ד יששכר פישר למשרד אלמוני יחסית. האלמוניות לא נמשכה זמן רב, המשרד גדל במהירות והוא מונה כיום 85 עורכי דין. אבל בכר עדיין לא נח לרגע - והוא מחלק את זמנו בין תיקי בוררות, תיקי הגבלים עסקיים ובשביל הגיוון הוא מכהן כיו"ר דירקטוריון נטפים.
בכר ידוע כאחד המומחים הבולטים בתחום ההגבלים העסקיים, וכבורר שמו הולך לפניו, לאחר שהיה מעורב בתיקים כמו הסכסוך בין חברת הלוויין YES לבין חברת פליי.טי.וי - בעלת הזכויות בערוץ פלייבוי בישראל; הסכסוך בין איש העסקים אלפרד אקירוב לחברת אלרוב; הסכסוך בין אורי שנער לחברת קשת; פרשת אירונאוטיקס ותיקים נוספים.
שמו כיכב גם במדורי הספורט, בזמן ששימש כבורר בסכסוך המתוקשר בין יעקב שחר הבעלים של מכבי חיפה לבין מי שהיה המאמן של הקבוצה - גיורא שפיגל. שחר תבע משפיגל 300 אלף דולר שהעניק לו כהלוואה, ואילו לטענת שפיגל היה מדובר במענק. בכר אינו חובב כדורגל אבל שמו נקשר גם במכבי תל אביב - לאחר שייצג אותה בסכסוך מול אבי נימני, ובבית"ר ירושלים - לאחר שמונה לשמש בודק מיוחד בפרשת בית וגן.
למה לצדדים בכלל לפנות למוסד הבוררות?
"מוסד הבוררות הוא מוסד מצוין, הוא תופס תאוצה ויתפוס עוד יותר תאוצה ככל שהמערכת המשפטית תהיה יותר עמוסה. זהו הפיתרון הסביר ביותר לקהילת העסקים, שצריכה פתרונות שיתאימו לקצב שבו מתנהל העולם העסקי. כיום ברוב החוזים המסחריים יש סעיפי בוררות".
צדדים שהולכים להליך של בוררות לא אמורים לדעת מראש שהם מגיעים לסוג מסוים של פשרה?
"כאשר צדדים רוצים שההליך לא יהיה הליך של פשרה, הם מבקשים שהבורר יפסוק לפי הדין המהותי. צדדים שלוקחים את שופט העליון בדימוס (מאיר) שמגר כבורר ומציינים בהסכם כי עליו לפסוק לפי הדין המהותי, יודעים שהוא יפסוק כמו השופט המחוזי הטוב ביותר ולא יגיע לפשרה".
אנחנו שומעים חדשות לבקרים על בקשות לביטול פסקי בורר; האם המערכת לא נשארת עמוסה באותה מידה?
"הדברים שמגיעים לבית המשפט אלה המקרים הפתולוגיים שלא עבדו טוב. את הכמות העיקרית של התיקים שהצליחו - הציבור בכלל לא רואה. מתוך פסקי הבורר של שמגר תקפו אולי אחוז אחד וזה מה שהגיע לבתי המשפט. עם זאת, לדעתי, דווקא המערכת המשפטית צריכה להיות ליברלית בביקורת על פסקי הבורר ולבטל יותר פסקי בורר. אם אנשי העסקים יידעו שיש ביקורת אמיתית של המערכת על פסקי הבוררות, זה דווקא יתמרץ אותם לפנות למוסד הזה כי הם יידעו שלא יישארו עם פסק בורר בלתי סביר שהמערכת המשפטית תימנע באופן גורף מלבקר".
האם העלויות הגבוהות של הבוררות, כגון שכר הבורר, מצדיקות את ניהול התיק מחוץ לבית המשפט?
"צריך לזכור שאחד הגורמים הבעייתיים בניהול משפט הוא התמשכות ההליכים. מנהל שצריך להתעסק עם ניהול תיק במשך ארבע שנים - זמנו יותר יקר מאשר שכר הטרחה שהוא משלם לעורך דין שלו. הגישור הרבה יותר מהיר והוא מספק ודאות למנהל שיודע שהוא יכול לעבור הלאה".
מה דעתך על ההצעה להפנות לישיבת גישור חובה את כל התיקים המגיעים לבית המשפט?
"לא צריך לעשות זאת בדרך של חובה על פי חוק; זה יותר עניין של חינוך, הבנה ושכנוע ללכת לגישור. אם הגישור נכפה על הצדדים, הסיכויים להצלחת ההליך לא גבוהים".
מהם לדעתך המקרים שצריכים ללכת לבוררות?
"כל מקרה שאין בו אינטרס ציבורי שראוי שיידון בפומבי ושאין לו השפעה מעבר לצדדים המעורבים בסכסוך. בנוסף, כל סכסוך מסחרי - כאשר צריך לציין לגבי סכסוך מסחרי בין חברות ציבוריות, שהוא מגיע לציבור המשקיעים דרך כללי הדיווח של הבורסה".
בשני קולות
"עם זאת, חבל מאוד שהמדינה לא נותנת דוגמה; המדינה מעודדת צדדים להעביר תיקים מחוץ לבית המשפט לבוררות או לגישור, אבל בכל הסכסוכים האזרחיים - בהנחיה של היועץ המשפטי לממשלה - המדינה נמנעת מלהגיע לבוררות. המדינה מדברת כאן בשני קולות וזה לא נכון. אם למדינה יש חשש מפגיעה בקופה הציבורית, שתפנה רק לבוררויות בכללים מאוד נוקשים ובהתאם לדין המהותי. צריך לזכור שכאשר המדינה לא מגיעה לבוררות, היא זאת שיוצרת את העומס הרב ביותר על המערכת".
מה דעתך על דרך הטיפול של רשות ההגבלים העסקיים במקרים שמגיעים לתביעות פליליות?
"יש בעיות בטיפול בתיקים הפלילים בתחום ההגבלים העסקיים כפי שהוא נעשה היום. העבירות מורכבות, התיקים מסובכים ועמוסים ולא סביר שתיק של הסדר כובל מעסיק שופט בבית המשפט המחוזי בירושלים במשרה כמעט מלאה במשך שנים ארוכות ואחר כך מעסיק שופטים בעליון; יתרה מכך, התיק לוקח את זמנו של חלק ניכר מהצוות העבודה של הרשות. יותר יעיל לדעתי לפתור את התיקים הללו בכלים אזרחיים".
אבל חלק מהרעיון של הענישה הפלילית הוא הרתעה - שלא מושגת בכלים האזרחיים.
"קנס גבוה מאוד ירתיע חברה הרבה יותר מאשר 14 יום של עבודות שירות אחרי משפט שמתנהל חמש שנים. בנוסף, צריך לזכור שיש היום טריגר נוסף לאכיפה בתחום ההגבלים העסקיים - התביעות הייצוגיות. השוק מתחכם וכמעט בכל נושא הוגשו תביעות יצוגיות. לדוגמא: קרוקס, מרצפות ואפילו נגד הבנקים. במקרה של תביעות ייצוגיות לא צריך לחכות להרשעה - התביעות מוגשות כמעט בכל מקרה שהגיע לחקירה, להגשת כתב אישום, שנקבע בו קיום הסדר כובל. אפילו אם נחשף שיש דרישת נתונים מחברות שונות על ידי הרשות להגבלים עסקיים - לפעמים כבר אז מוגשת תביעה ייצוגית".
ראינו שיש בעיה באישור הסדרים שמגיעים אליהם בתביעות הייצוגיות. לדוגמה הפשרה בתביעה הייצוגית של קרטל המרצפות, שנמצאת אצל היועץ המשפטי כבר זמן רב.
"הבעיה עם אישור הפשרות בתביעות הייצוגיות על פי החוק החדש, היא שהפשרה שהצדדים מגיעים אליה אחרי מאמץ, ויתורים ומשא ומתן - היא רק נקודת הפתיחה של היועץ המשפטי לממשלה שמתחיל לבדוק למה הצדדים הסכימו ככה ולא אחרת.
"בתיק פלילי שהסתיים באחרונה בעניין קרטל המעטפות, ניתן פסק דין שהכיל כשלוש מאות עמודים. כתב האישום כלל שלושה אישומים, כאשר באישום השלישי - הסדר כובל שנעשה בצורת תיאום של מחירונים - הורשעה חברה אחת וזוכו היתר. זה נראה לך מצב הגיוני שבו רק חברה אחת מורשעת בעבירה של הסדר כובל בעוד היתר מזוכות ממנה? האם הסדר כובל זו לא עבירה שצריכות לבצע לפחות שתי חברות?
"הסדר כובל זו עבירה שמבחינת טיבה אי אפשר להרשיע נאשם אחד ולזכות את היתר, אבל המערכת לא מושלמת, יש בתוכה פגמים אינהרנטיים שמושפעים מסדרי הדין וטיב הראיות לגבי כל אחד מהנאשמים, אז מגיעים לתוצאות שונות ולא תמיד הגיוניות".
אתה עוסק הרבה בנושא ביטוח והגבלים עסקיים. האם רשות ההגבלים העסקיים צריכה להתייחס אחרת לתעשיית הביטוח מאשר לתעשיות אחרות?
"לתחום הביטוח יש מאפיינים מיוחדים. בביטוח אנחנו רוצים יציבות ולא רק תחרותיות, אנחנו רוצים שהחברה שמכרה היום את ביטוח החיים לצרכן, תהיה שם עוד שלושים שנה כשהצרכן ירצה לתבוע את הכסף. בארה"ב יש פטור כללי מתחולת חוק ההגבלים העסקיים בכל מדינה שיש בה מפקח על הביטוח. באירופה יש "פטור סוג" שפוטר סוגי הסדרים מסוימים בלי קשר לזהות המתחרים, כגון, הסדרים שקשורים לבסיסי נתונים ולתמחור סיכונים מהפן המקצועי".
אם תפחת התחרות בין חברות הביטוח הצרכן לא ייפגע?
"המוצרים בתחום הביטוח מאוד מסובכים. הרגולטור עצמו דוחף לזהות בין המוצרים כדי שלצרכן יהיה יותר נוח להשוות ביניהם - דבר שיעודד מתחרים חדשים להיכנס לתוך השוק אם הם יידעו שיוכלו להיכנס על פלטפורמה של מוצר קיים שאושר. בנוסף, מדובר בתמחור סיכונים - לכל חברה יש ידע, מחקרים, תחשיבים של אקטוארים ולוחות תמותה. ממאגר מידע משותף שכולל את הנתונים הללו יכולות להרוויח דווקא החברות הקטנות, שצריכות לתמחר את הסיכון אבל אין להן כסף לערוך את המחקרים בהיקף גדול".
פירמידה ביטוחית
"מבחינת מחירים, סך הכל מדובר בתעשייה שבנויה בצורת פירמידה, וברוב התחומים התעריפים נגזרים בחלקם הגדול מתעריפי ביטוחי המשנה של חברות הביטוח; מדובר בקבוצה מצומצמת של מבטחי משנה בינלאומיים כך שלהערכתי למתן פטורים כאלה ואחרים לא תהיה השפעה על התעריפים".
מה המצב בישראל בתחום זה?
"בישראל חברות הביטוח פטורות רק ממאגר מידע בתחום רעידות אדמה. בארץ ככלל יש שמרנות רבה במתן פטורים לתעשיות: לא נותנים פטורי סוג לתעשיות (מלבד תעשיית התעופה הנמצאת בהליכים לקבלת פטור סוג על הסדרים מסוימים), ואפילו הפטור שחל על הקונסורציומים - שהם חבירה של שני ספקי אשראי לתת אשראי בהיקפים גדולים - נעשה דרך מכתב הרשאה ולא בדרך המלך בפטור סוג. מה גם שהפטור לחבירה בקונסורציומים חל רק על בנקים ולא על חברות ביטוח".
אפשר לומר שבישראל יש ניסיון רע עם תעשיית הביטוח - שעד תחילת שנות התשעים התנהגה כקרטל.
"התעשייה היום היא תעשייה בטראומה, וצריך לזכור שבארץ קטנה כמו שלנו לא חסרות הזדמנויות להיפגש. כך שהבעיה העיקרית היא לא עצם הישיבה יחד אלא מה אומרים באותה הישיבה. אם עושים את זה בצורה מסודרת - פגישה שכוללת סדר יום שנקבע מראש, מתועדת, עם ליווי משפטי - אני לא רואה בכך בעיה".
מה דעתך על מינוי שופטים מהמגזר הפרטי?
"שופטים צריכים להתמנות מכל המגזרים האפשריים. כל אחד מביא את הידע שלו ואת סט הכלים שצבר והמערכת יוצאת נשכרת. עורכי דין מהמגזר הפרטי הם משפטנים טובים ומועמדים ראויים".
צריך לדעתך למנות מועמדים חסרי ניסיון בליטיגציה - שלא הופיעו בבתי המשפט ולא באו במגע עם לקוחות?
"חלק מהשופטים המעולים ביותר שלנו לא עסקו מעולם בליטיגציה, אבל הם הגיעו מהאקדמיה, כמו למשל יצחק אנגלרד. העומס שמוטל כיום על שופטים הוא לא אנושי - כמות התיקים שהם אמורים להכיר וכמות החומרים שמצפים מהם לקרוא היא לא סבירה. כל אדם שמוכן לעזוב את העבודה שלו וללכת לעליון צריך לחבק ולברך".
אתה מכהן כיו"ר דירקטוריון נטפים; אנחנו רואים היום את ההתבטאויות של יו"ר הרשות לניירות ערך, ש"נגמרו ימי הקפה והעוגה" של הדירקטורים. יש בדירקטוריון חשש מאחריות מוגברת?
"יש כיום יותר מודעות לחובות שחלות על דירקטורים ולחשיפה שלהם. יש יותר חשיפה גם בגלל החקיקה וגם בגלל האפשרות לתביעות ייצוגיות. אבל למרות העלייה בחשיפה ובאחריות אין באמת מחסור בדירקטורים במדינת ישראל".
כל הזמן מדברים על זה שדירקטור כיום צריך מיומנות חשבונאית ופיננסית. האם חשוב שלדירקטור תהיה גם מיומנות משפטית או שהוא יכול להסתפק ביועץ המשפטי של החברה?
"בכל דירקטוריון צריךקשת של אנשים עם כישורים שונים: אחד שמבין בחשבונאות, אחד שמבין במימון אחד עם הבנה מקצועית בתחום עיסוקה של החברה, וכמובן שרצוי שיהיה דירקטור אחד לפחות עם מיומנות משפטית. הפלורליזם זה מה שהופך דירקטוריון לטוב".
רובי בכר: "אחת הבעיות בניהול משפט הוא התמשכות ההליכים - מנהל לא צריך להתעסק עם ניהול תיק במשך ארבע שנים"
אתי אפללו
22.7.2007 / 9:00