מערכת השירותים החברתיים בישראל כוללת חמישה מרכיבים: הבטחת הכנסה, חינוך, בריאות, תעסוקה ושיכון, שעליהם מופקדת בעיקר הממשלה, ומרכיב נוסף - שירותי רווחה אישיים, שעליהם מופקדות הרשויות המקומיות.
נכון אמנם שהתייחסות הממשלה לכלל השירותים החברתיים בעייתית ומחייבת שינוי, אך שירותי הרווחה האישיים נדחקו לתחתית סדר העדיפויות.
ההתייחסות הממשלתית לשירותים אלה משתקפת היטב בחלוקת ההוצאה החברתית של הממשלה לשירותים החברתיים. ב-2006 היתה התפלגות ההוצאה כדלהלן: 40% להבטחת הכנסה, 31% לחינוך, 17% לבריאות, 6% לשיכון וקליטת עלייה ו-6% בלבד לשירותי הרווחה האישיים.
מדובר בסכום של כ-5.5 מיליארד שקל, שכ-45% מהם הוקצו למימון שירותים לזקנים במסגרת חוק ביטוח סיעוד. הרשויות המקומיות אמורות אמנם להשתתף בתקציבי הרווחה המקומיים בהיקף של 25%, אך רבות מהן - ובעיקר הרשויות החלשות - מתקשות במילוי תפקיד זה.
ההתייחסות השולית לשירותי הרווחה האישיים משתקפת גם בעובדה שבהצעות השונות להתמודדות עם העוני שהועלו באחרונה על ידי משרד האוצר והמועצה הלאומית לכלכלה הושם דגש על העלאת ההכנסה של משפחות עניות באמצעות השתלבות בעבודה ומס הכנסה שלילי - אך אין כל התייחסות לתפקיד המרכזי שיכולים למלא בתחום זה שירותי הרווחה האישיים.
אי מינויו של שר רווחה במשך תקופה ארוכה הוא עדות נוספת להתייחסות הממשלתית לשירותים אלה.
התייחסות זו לשירותי הרווחה מעוררת תמיהה לנוכח העובדה ששירותים אלה מספקים מענה חיוני ביותר לצורכי האוכלוסיות החלשות והפגיעות ביותר בחברה הישראלית - ילדים ובני נוער בסיכון, זקנים עריריים ומוגבלים, משפחות במצבי משבר ומצוקה, נשים נפגעות אלימות, נכים ובעלי פיגור שכלי, חסרי בית ומכורים לסמים ולאלכוהול.
השירותים הקהילתיים והמוסדיים המסופקים לאוכלוסיות אלה כוללים בין השאר ייעוץ וטיפול אישי, משפחתי וקבוצתי, מסגרות מוסדיות לילדים, זקנים, נכים ובעלי פיגור שכלי המתקשים להמשיך ולהתגורר בקהילה, מקלטים לנשים מוכות, מרכזי חירום לילדים הסובלים מאלימות והזנחה, מרכזי יום, שירותי מבחן לבני נוער ומבוגרים, קהילות תומכות ומועדונים חברתיים לזקנים, הוסטלים קהילתיים לנכים ומשפחות אומנות לילדים.
לפי דיווח של משרד הרווחה והשירותים החברתיים, רק כשליש מהילדים ובני הנוער הזקוקים לסיוע, כעשירית מדרי הרחוב והמכורים לאלכוהול ולסמים, כשליש מבעלי המוגבלות וכ-60% מהזקנים מקבלים מענה, לעתים חלקי, לצורכיהם.
בישראל פועלות תוכניות רבות שכבר הוכיחו את כוחן בקידום אוכלוסיות חלשות, אך בשל היעדר משאבים הן מיושמות בצורה חלקית ביותר.
מצב זה שבו מרבית הנזקקים לסיוע חיוני משירותי הרווחה האישיים אינם מקבלים אותו מהווה מחדל חמור המטיל כתם על החברה הישראלית. התייחסות הממשלה לשירותי הרווחה האישיים חייבת לעבור מהפך.
המהפך צריך לבוא לידי ביטוי בדרכים שונות, ובראש ובראשונה גידול משמעותי בהוצאה הממשלתית לשירותים אלה, שחייב להתחיל בתקציב 2008 ולהמשיך בשנים הקרובות.
הכותב הוא רכז צוות הרווחה במרכז טאוב לחקר המדיניות החברתית בישראל
ההומלסים יישארו בינתיים בחוץ
יוסף קטן
23.7.2007 / 10:01