זאב קרן עזב לבדו את נהריה בגיל 17 כדי לעבוד בהילטון

שם: זאב קרן.
גיל: 53.
מצב משפחתי: נשוי + 2 (27, 30) + 2 נכדים (חצי שנה, שנתיים).
מקום מגורים: מודיעין.
השכלה: לימודי מנהל בתי מלון מהטכניון.
תפקיד: מנכ"ל מרכז האירועים והקונגרסים אווניו בקרית שדה התעופה.



המרכז הענק (4,300 מטר + גינה בת ארבע דונם + חניה ל-1,200 מכוניות) שנפתח לפני שנה שייך לחנן לוי, מעסיק 100 עובדים קבועים ואירח בשנה האחרונה 600 אירועים עסקיים ופרטיים.



ילדות: "נולדתי בנהריה למשפחה פולנית שכללה עוד שלושה אחים ואחיות. מילדות אהבתי מאוד לבשל והחלטתי ללמוד את זה. בזמנו ניתן היה לשלב לימודים ועבודה במלון בזמן לימודי התיכון. למדתי ועבדתי כשוליית טבחים. כשהייתי בן 17 עזבתי את נהריה וכמו גדול עברתי לבד לתל אביב והתחלתי לעבוד במלון הילטון".



צבא וחתונה: שירתי בחיל המודיעין, שם פגשתי את אשתי. היינו יחד ארבע שנים והחלטנו שמספיק, מתחתנים. ככה זה כשאתה מוצא את האדם שאתה צריך להיות איתו. בגיל 23 כבר הייתי אבא".



קריירה: "אחרי הצבא חזרתי להילטון שם עברתי את כל שלבי עובדי המטבח עד שבגיל 27 מוניתי לשף ראשי, השף הישראלי הראשון שהמלון מינה. זה היה כבוד גדול. בד בבד כתבתי במוסף "זמנים מודרניים" של עיתון "ידיעות אחרונות" כפולת עמודים שנקראה "זאב קרן מגיש".



כך נהפכתי למפורסם בתחום. מכיוון שאני אוהב את המטבח הקר ואוהב לעצב מנות מחומרים שונים, הייתי מהראשונים בישראל שפיסלו בקרח.







"עברתי קורס בארה"ב. קניתי שם כלי משחית יפאניים חדים ויקרים והתחלתי לפסל אותיות, מספרים, חלק גוף עליון של פנינה רוזנבלום. זה עשה תהודה ענקית. אני זוכר חגיגת בר מצווה יוקרתית אחת עם הסירק דה סוליי כמופע בידור ו-700 אורחים שקיבלו 700 קוביות קרח מעוצבות, כל אחת שקלה כקילו ועליהן סידורי פירות.



אנשים לא האמינו למראה עיניהם ומבחינתי שלושה חודשי עבודה נמסו תוך כמה שעות. אחרי שנים כשף שימשתי גם סמנכ"ל בכמה בתי מלון וכמנכ"ל גן אירועים. אני מאוד מחובר למלון כי אני מרגיש מאוד טוב במערכת מסודרת ומאורגנת. אני גם איש מסודר ומתוכנן ורואה צעד אחד ויותר קדימה".



יום עבודה: "מתחיל בשש בבוקר אחרי חמש שעות שינה בלבד. אני הולך שעה על הליכון או בחוץ, הליכה מהירה ואגרסיווית ויוצא למשרד. אני חוזר הביתה רק ב-21:00 בערב, ולפעמים אף מאוחר יותר.



אבל בבית אני מתנתק, לא קורא מיילים ולא מדבר עם אף אחד אם לא חייבים. בבית אני לא מבשל. אם באים אורחים, אשתי אחראית על זה ואני עוזר עם התכנון והכמויות".



רק לעצמי: "כשאני חוזר מהעבודה אני נח קצת ומתיישב לקרוא עיתונים. לא חשוב כמה אני עייף, אני עובר על הכל ורק אז הולך לישון".



להיות סבא: הנכדים שלי עוד קטנים, אבל מכיוון שילדיי לא ראו אותי מספיק, אני מנסה לפצות דרכם. אני נהנה מאוד ללכת לנדנדות בגן השעשועים".



חופשות: אשתי ואני יוצאים לטיולים מאורגנים בחו"ל כי נעים לנו לפגוש אנשים אחרים ולתת למישהו אחר לתכנן במקום שזה יהיה על הראש שלנו. פעמיים בשנה אנחנו יוצאים כל המשפחה לסופשבוע משותף בצפון או בדרום. אנחנו שוכרים וואן כדי שכולנו ניסע ביחד ויוצאים לטייל שלושה ימים. אני ממליץ מאוד על השיטה הזו כי זו הדרך היחידה להיות באמת יחד".