עצור - מלשין לפניך

נסיעה בכבישי ישראל היא חוויה שמשקפת נאמנה את מצב החברה. כמוה ככניסה לזירת טוקבקים שוצפת על גלגלים, שבה ערב רב של נהגים מהירים לרגוז מצפצפים על חוקי התנועה ומנסים להגיע הביתה בשלום.



אין זה מפתיע איפוא שאמיר ברק, בן 36, ואיציק פופ, בן 30, שניהם מפתחי אתרים במקצועם, פנו לטפל דווקא בהתנהגות הנהג הישראל, כשחשו צורך "לעשות משהו נגד הייאוש במדינה".



אתר אור אדום (oradom.co.il), שיזמו השניים, מציע לגולשים לרכז דיווחים מצולמים על עבירות תנועה וחניה הנקרות בדרכם. בחודש שבו האתר קיים כבר הצטברו בו למעלה מ-250 דיווחים, ובהם לא מעט עבירות לכאורה שבוצעו על ידי אנשי משטרה. כל דיווח מלווה, כנהוג, בתגובות רמות של הגולשים ובדירוג העבירות לפי חומרתן.



"הגיע הזמן לעשות משהו", אומר ברק, "אם נחכה ששר התחבורה יעשה משהו, כלום לא יקרה. "בדיוק כמו בשדרות: אם זה לא בא מהעם, מאנשים פרטיים, הממשלה לא עושה כלום. בדרך הקצרה שאני עושה בכל יום מהבית לעבודה ובחזרה, 7 דקות לכל כיוון, אני מעורב, כמעט, בעשר תאונות.



הגעתי למצב שאני מחכה באור ירוק כדי שלא להיתקע בנהג האחרון שגונב את הרמזור. כל רגע נתון אתה נמצא בסכנה ואנשים מתחמקים מעונש. כבר קרה לי לפני כמה שנים שמישהו חתך שלושה נתיבים ומרח אותי עם הקטנוע. הוא נעצר אחרי 40 מטר, הסתכל אחורה והמשיך לנסוע".



בשבוע הראשון לעלייתו לאוויר, מספר ברק, התקבלו באתר כ-15 דיווחים על שוטרים שעברו על החוק לכאורה. "אנחנו מאמינים במסה קריטית. היום אני יכול לשים בפתח המשטרה 250 עבריינים לכאורה, שחלקם שוטרים, כולל עדויות. אמרו לי, 'המשטרה תתעלם מזה'. המשטרה אולי תתעלם מ-250 עבירות, אבל יהיה לה קשה להמשיך להתעלם אם יהיו 1,000 דיווחים".



ברק מדגיש כי האתר אינו כלי לסגירת חשבונות אישיים, והמטרה העיקרית שלו היא להציב מראה לפני הנהגים, שיראו כיצד הם מתנהגים בכביש. "היום אתה צולמת, מחר מישהו אחר יעשה אותו דבר, ואתה תקלל אותו בלי לקלוט שעברת בדיוק אותה עבירה".



לשם כך גם הוכנסו דירוג העבירות והתגובות לדיווחים. "אנו מעודדים דיון על הנושא וחושבים שהוא חלק חשוב ממניעה עתידית".



הבעיה היא שחלק גדול מהדיווחים מלווים בתגובות קשות, התקוטטויות, הטחת האשמות והשמצות, כל מה ששייך לתרבות שפופ וברק יוצאים נגדה. דיווח על נהג שאכל בעת נסיעה, למשל, זכה לכותרת "הלוואי שתיחנק" ועורר תגובות נגדיות, חריפות לא פחות: "דיווח דבילי של שטינקר מתקדם! כולכם שטינקרים!" כתב אחד המבקרים.



ברק עצמו אינו מתיימר להיות צדיק - גם לא על הכביש. "אני יודע שבאותה מידה יכולים לצלם גם אותי. אם מישהו באמת יצלם אותי, אני לא אמנע את זה ואעלה את התצלום לאתר".



במידה מסוימת אתם לוקחים את החוק לידיים ומוקיעים את מבצעי העבירות לכאורה על עמוד הקלון. "אלה שלוקחים את החוק לידיים ומסכנים אחרים הם אלה שעוברים את העבירות. אם זו לא היתה תופעה כל כך נרחבת, אני חושב שלא היתה סיבה לאתר. אין סיבה להקים אתר כזה במדינה מתוקנת. גם אם אני לוקח את החוק לידיים, אצלי זה לפחות בא מכוונה טובה".



חברת מעקב



אולם כוונות טובות אינן מכפרות על הכל. הד"ר מיכאל בירנהק מהפקולטה למשפטים באוניברסיטת חיפה סבור כי האתר מעורר בעיות של חדירה לפרטיות. לדבריו, ייתכנו מצבים שבהם אדם מפר לכאורה את החוק, למשל חונה בחניה אסורה, אולם יש לו הצדקה לכך.



"בדיני העונשין מכירים בהגנת הצורך והכורח. נניח שחניתי במקום אסור משום שנוצר מצב חירום רפואי. סביר להניח ששוטר לא היה כותב דו"ח, ובית משפט היה מזכה, אילו זה היה מגיע לשם".



בירנהק מוסיף כי חדירה לפרטיות פחות בעייתית במקרה של שוטרים, משום שהניידות אינן שייכות להם באופן אישי, ולכן קשה יותר לזהות אותם. "ואפילו אם היתה, הייתי אומר שיש עניין ציבורי לדעת אם וכיצד גורמי אכיפת החוק שומרים על החוק".







במקרה של אזרחים הסיפור, כאמור, יותר מסובך. החוק קובע כי "פרסום תצלומו של אדם ברבים בנסיבות שבהן עלול הפרסום להשפילו או לבזותו" הוא בבחינת חדירה אסורה לפרטיות.



בחלק מהתצלומים באתר אמנם לא נראים אנשים, רק מכוניות, אולם הלוחיות גלויות ולכן אפשר לזהות את בעלי הרכב. "אלה תצלומים שטוענים לכאורה שהיתה כאן עבירה פלילית. לכן יש כאן, בעיני, השפלה וביזוי", מסביר בירנהק.



אבל הבעיה, לדבריו, עמוקה יותר. "במקרה של 'אור אדום', הכוונות טובות, ללא ספק - לשמור על החוק ולעודד שמירה של החוק. אבל לכוונות טובות יש לעתים מחיר. מצב כזה מקרב אותנו לחברת מעקב, שבה כולנו עוקבים אחרי כולנו. כן, המטרה ראויה, אבל המחיר גבוה. אני לא הייתי רוצה לחיות בחברה שבה כולנו מסתובבים עם פנקסים ומנהלים חשבונות כל הזמן".