המסקנה של ניצב בדימוס משה מזרחי, עד לאחרונה אימת עברייני הצווארון הלבן ונחקרי הצמרת, חדה וכואבת: הקרב בין רשויות החוק לבין המושחתים הוכרע מזמן - ולטובת המושחתים. "זה לא כוחות", קובע מזרחי.
"קח את תיק קצב, תסתכל איזה מנגנונים הפעילו שם. קח את תיק רמון, שהוא כולה נשיקה אחת, תראה איזה מנגנון כביר ומסע הפעילו מול מערכת האכיפה, מול המתלוננת. מין מגרסה ענקית של כוחות. באים ואומרים שוויון בפני החוק. איזה שוויון בפני החוק? צריך דווקא להחמיר עם אנשי ציבור בגלל שהיכולות שיש להם בעשורים האחרונים, זה לא מה שיש לבוזגלו, שהתפגר כבר מזמן. עכשיו חיללו את גופתו ברבים בעסקת הטיעון הזאת. אלוהים אדירים".
עסקת הטיעון שרקח היועץ המשפטי לממשלה מני מזוז עם הנשיא לשעבר משה קצב, הבהירה למזרחי, כי בישראל, מסף מסוים, מוחק הכוח את האשם: "כאיש מערכת לשעבר זה זיעזע אותי. אותו פה שעשה את קצב ל'בני סלע', כמו שכתב מישהו, הפך אותו במחי יד ל'חיבוקי'. עורך דין ידוע טען בפני שהבעיה שלי היא שאני תופס את הדברים בשחור-לבן. השבתי לו אז שככל שמרחבי השטחים האפורים במציאות חיינו העכורה הולכים וגדלים, קשה
לשרוד כאיש נורמטיווי, בטח כאיש מערכת כזו. הנה, אתה רואה את היתרון של שחור ולבן? כשאתה עומד באותו קו, ואתה נחוש, אז יש גם אומץ להביא למבחן בית המשפט את התיקים האלה, גם אם יש שמץ של סיכוי שזה יגמר אחרת. אתה חייב לפתוח לעיני הציבור את התמונות המכוערות והמחליאות האלה, שחיינו איתן במשך שנים. אבל בשביל זה צריך אומץ. כשאין אומץ, אז סוגרים תיק, שולחים מכתב למישהו, עוד מכתב, אנחנו בסדר".
האם לראשי מערכת אכיפת החוק אין מספיק אומץ?
"אני חושב שכן. יש תהליך של שחיקה קשה ומתמדת של מערכת האכיפה. אני נותן לך ציטוטים אפילו של פרקליטים בכירים: 'מהתיק הזה הייתי בורח מכל מאודי'. אלה תיקים שאני מכנה אותם 'קוברי קריירה'".
המסר מחלחל למטה
משה מזרחי יודע אולי טוב יותר מכל שוטר אחר מהם תיקים קוברי קריירה. אחרי הכל הקריירה שלו כראש אגף החקירות של משטרת ישראל נקברה בעקבות חקירת השר אביגדור ליברמן, ובזמן טיפולו בחקירות השונות נגד ראש הממשלה דאז, אריאל שרון ובניו.
למערכת הפוליטית היו כל הסיבות בעולם לרצות להיפטר ממזרחי, ואילו המערכת המשפטית, בראשותם של היועצים המשפטיים לממשלה, אליקים רובינשטיין ומני מזוז, ששו ממש להקריב את ראשו.
עוד לפני כן, כראש היחידה הארצית לחקירת פשיעה חמורה ובינלאומית (היאחב"ל) פיקד מזרחי על חקירות השחיתות המורכבות ביותר, שהובילו בין השאר להרשעת גרגורי לרנר בשורה של עבירות שוחד ומרמה ולהרשעת עופר ויעקב נמרודי בשיבושי חקירה ומשפט.
לאחר שהודח מתפקידו כראש אגף החקירות והוגלה לתפקיד ראש אגף שיטור וקהילה במשטרה, היה לו הרבה זמן להסתכל מהצד ולצבור דאגה. "תסתכל על התיק של בניזרי", הוא אומר, "כמה זמן הוא נחקר וכמה זמן הוא שכב בפרקליטות עד שהגישו כתב אישום. קח תיק כמו של ראובן גרוס, ותבדוק כמה זמן הוא שכב. ובסוף מציבים פרקליט וחצי ואולי רבע מתמחה, מול סוללה כבירה של משרד עורכי דין שמונה 70 איש, שחופר כל נייר, עם עוד ערימה של יחצ"נים, ופיזור של חומרים ופיגועי עדים וכו'. ואי אפשר לבוא למערכות האלה בטענות. הן מתמודדות עם חזית גדולה מהן בהרבה".
האם המשטרה, בכוח האדם שלה, בתקציבים שיש ליחידות החוקרות מסוגלת להתמודד עם השחיתות של הצווארון הלבן?
"לא. יחידות החקירה קטנות על השחיתות. אנשים לא מבינים את זה. בימים שהיו באמת הרבה מאוד פרשיות, מי היו יחידות החוד שטיפלו בזה? ביאחב"ל שייעודה המרכזי היה לטפל ביעדי פשע מאורגן יוצאי חבר המדינות, היו אז 140 איש, וביאח"ה (היחידה הארצית לחקירות הונאה) היו 120 איש. זו בדיחה. ואז באות כל התלונות ההזויות של אותם אנשים שיושבים על ההר ואומרים 'הם מבזבזים משאבים ואמצעים על רדיפת אנשי ציבור ושחיתות במקום ללכת לתפוס את הגנבים הקטנים'. תגיד לי, הם מוטרפים לגמרי?! אלוהים אדירים, הם יודעים לטפל בזה? יש להם מושג בכלל באיזו חזית ענקית מדובר, וכמה דברים שוכבים על המדף שנים, שאיש לא נוגע בהם?"
האם קיים בממשל הישראלי סדר יום שמטרתו להחליש את כוחן של היחידות החוקרות ושל הפרקליטות כדי שלא יעסקו באנשי ציבור?
"למה אתה הולך רחוק? אני תמיד מביט על יאח"ה שנחשבה כיחידת החוד ללחימה בשחיתות. גם אני, בתקופתי כראש אגף החקירות, נכשלתי פעם אחר פעם בלתגבר את היחידה הזאת. זו היחידה היחידה שלא העצימו. אתה תשאל אז יגידו לך, אולי הוסיפו עוד שני משקלטים, שני חוקרים, אולי היא מונה היום 150 איש, לא 140. אין לה כלים כמו שצריך, היא נשענת על יחידות עיקוב של יחידות אחרות. זה מטורף, שיסלח לי אלוהים. להגיד לך אם זה מכוון או לא? לא יודע.
"בזמני, בקלי קלות, כשלממשל היה אינטרס מאוד ברור, אז היה קל לתגבר יחידות. רצו מנהלת הגירה שתטפל בעובדים הזרים? בום טראח, למרות שזה לא עניין משטרתי והיתה התנגדות דרמטית שלנו להיכנס לזה. וכך גם עם הקמת היחידה הכלכלית. יאח"ה, כדי לתת טיפול סביר למה שהיא אוספת ולתלונות שמגיעות אליה, צריכה לגדול פי שלושה או ארבעה".
אבל אולי הפוליטיקאים צודקים ויש הגזמה בכמות החקירות? אהוד אולמרט, גם שרון לפניו, טענו שהחקירות תוך כדי כהונתם מקשות מאוד על התפקוד.
"זו טענה מטופשת. העובדה שאנשים שנמצאים תחת חקירה חוזרים ומגיעים, לעמדות כאלה, זו תקלה ציבורית שנגרמת מכך שבית המשפט והיועצים המשפטיים לממשלה כל הזמן זורקים את זה 'למבחן הציבור'. הציבור רואה את המסר שמחלחל מהמערכות האלה כלפי מטה. אתה מסתכל במדינות אחרות, העיניים שלך כלות. על רבע מהדברים, שפה אפילו עכבר נורמטיווי לא יוצא מהם, אנשי מפתח הולכים הביתה. גם אלה שמובילים לא רוצים שיהיו לידם אנשים כאלה. ופה, כשאתה מסתכל על הממשל, אתה מקנא, הלוואי והמערכת שלי היתה מגוננת עלי כמו שהממשל מגונן על נחקריו. איזו קולגיאליות! אתה ממש רוקד הורה".
התחננתי להישפט
הציניות של מזרחי כלפי "המערכת שלו" נובעת גם מאופן הדחתו מתפקיד ראש אגף החקירות. מזרחי הועבר מתפקידו לפני שלוש שנים על ידי השר לביטחון פנים גדעון עזרא בגיבוי היועץ המשפטי לממשלה מני מזוז. זאת לאחר שקודמו של מזוז, אליקים רובינשטיין, חיבר דו"ח התוקף את התנהלות היחידה לחקירות בינלאומיות בראשות מזרחי. הדו"ח של רובינשטיין ביקר את אופן ביצוע האזנות סתר, בין היתר לשר אביגדור ליברמן, לח"כ מיכאל גורלובסקי ולדוד אפל, שכללו לטענת היועץ תמלול ותקצור שיחות שלכאורה לא היתה להן זיקה ממשית לחקירה נגדם. החלטתו של רובינשטיין להמליץ על הדחתו של מזרחי בלי כל הליך משפטי, פלילי או משמעתי, קרעה את התביעה הכללית לשני מחנות עוינים.
פרקליטת המדינה עדנה ארבל, מנהלת המחלקה הפלילית דאז עו"ד נאוה בן אור ופרקליטת מחוז הדרום יסכה ליבוביץ', שליוותה את התיק לבקשת רובינשטיין עצמו, ניסו לגונן על מזרחי בכל כוחן. עמדת שלוש הפרקליטות היתה נחרצת: מזרחי הוא קצין אמיץ שנלחם ללא מורא בשחיתות. הדחתו תהיה פרס לעבריינים וחשודים. במכתב ששלחו בן אור וארבל לרובינשטיין הן קבעו כי "לא ניתנה על ידי הניצב כל הנחיה לתמלל 'שיחות פוליטיות ככאלה'" וכי "בתי המשפט שנתנו את ההיתרים להאזנות הסתר ידעו מנימוקי הבקשה שהדוברים בשיחות יהיו אנשים המעורבים בפוליטיקה ובעלי תפקידים ציבוריים".
עיקר המחלוקת נסבה סביב האזנות הסתר לאביגדור ליברמן. בסוף שנות ה-90, בזמן שליברמן לקח פסק זמן מהפוליטיקה ועבר לגלגל עסקים חובקי עולם, פתחה היחידה לחקירות בינלאומיות בחקירה סמויה נגדו, שבה הוא נחשד בין השאר בקשרים עם הפשע המאורגן הרוסי. החקירה לוותה בהאזנות סתר לליברמן. בזמן החקירה הסמויה פצח ליברמן בהתקפה פרועה על מזרחי. הוא הציע להעניק לו את פרס "יקיר האנטישמיות", הודיע שהוא עוקב אחר תנועותיו והאשים אותו במניעים זרים. לחגיגת ההתקפות חסרת התקדים שנמשכה עד לפרישתו של מזרחי הצטרפו בהמשך אנשי ציבור נוספים וחשודי צמרת.
בתחילת שנת 2002 התברר כי בזמן החקירה נגד ליברמן, עבדה בתוך היחידה של מזרחי חפרפרת מחוכמת בשם סטניסלב יז'מסקי, שוטר זוטר, שנטל עמו לפני הפרישה, את כל ההקלטות מעמדות האזנת הסתר לליברמן, אפל, האוליגרך מיכאל צ'רנוי ועוד - ואז נמלט לקנדה. כמה מהתמלילים שגנב, שנבחרו בקפידה, פורסמו בעיתונות. עיתוי הפרסום, לשיטת מזרחי, לא היה מקרי. לדבריו, עשרה ימים לפני אותו פרסום פנתה אליו בכתב ראש יאח"ה, תנ"צ מירי גולן, וביקשה ממנו לזמן את ליברמן לחקירה גלויה, "וכשהבקשה היתה מונחת על שולחני, התחילו לצוץ האזנות הסתר".
פרסום תקצירי ההאזנות עורר סערה. כדי למנוע לזות שפתיים ביקש מזרחי עצמו מרובינשטיין שיפתח בחקירה לבירור הטענות נגד היאחב"ל על האזנות סתר חריגות.
"אני ביקשתי אותה במו פי", משחזר מזרחי השבוע, "ולמה? משום שלהזכירך כשהתפרסמו התמלילים, אז יושב שר (ליברמן), ויושב ראש ממשלה, שמתנהלת נגד שניהם חקירה, ומעלים שאילתות בממשלה סביב האזנות הסתר וחקירות מתנהלות. עולם שלישי. עולם שלישי. זה היה הזוי לראות את הממשלה עוסקת בזה. צומת מכוער בהיסטוריה של עם ישראל. רק במדינות מאוד מיוחדות, בישיבת ממשלה עוסקים הנחקרים בחקירות הנוגעות להם ומגישים שאילתות. והשר לביטחון פנים גם מעביר את השאילתות לתגובות. לא ייאמן. וכשזה התחולל, היה לחץ עצום בחוץ, הבנתי את היועץ, לכן התנדבתי לעניין, כי הפסקנו לתפקד. ראית שהלחץ הזה מניב פירות. לכן גם אני אמרתי: חבר'ה, בואו תשחררו אותנו, נלך לעבוד, שיחקרו עד מחר, בבקשה. אני ידעתי לאן אני מתגלגל?"
ראש אגף החקירות הפך לנחקר. בסיום החקירה שניהלה המחלקה לחקירות שוטרים הומלץ לרובינשטיין להעמיד את מזרחי לדין משמעתי. עוד לפני כן המליצו ראש מח"ש דאז, ופרקליט המדינה היום, ערן שנדר לרובינשטיין להעניק חסינות מהעמדה לדין ליז'מסקי, למורת רוחן של ארבל ועמיתותיה שהתנגדו לכך בתוקף רב. הן סברו כי יז'מסקי עבר עבירות קשות וכי יש למצות נגדו את החקירה, שתבהיר אילו כוחות עמדו מאחורי מבצע גניבת אלפי האזנות הסתר. רובינשטיין התנגד לעמדת הפרקליטות, החליט לחלץ את יז'מסקי מהעמדה לדין והראה למזרחי את הדרך החוצה.
"כל מערכת מתוקנת היתה מקיאה מהלך של מתן חסינות לשוטר פושע, שגנב, לא רק את האזנת סתר של ליברמן, אלא את האזנות כל היריבים הגדולים שלנו", אומר מזרחי. "האיש, עוד לפני שאנחנו נתנו הוראות בלתי חוקיות כביכול, כבר מפעיל ומעתיק - מהתמליל הראשון!".
בדו"ח סיכום החקירה הטמין רובינשטיין למזרחי מלכודת דבש: הוא קבע כי אמנם אין די ראיות כדי להעמיד אותו לדין, פלילי או משמעתי, אך המליץ להדיח אותו מהתפקיד. "בטרם פרסום הדו"ח", אומר מזרחי, "אני שלחתי את עורכת הדין שלי כדי שתרד על הברכיים מול היועץ, למרות שהיא התנגדה לזה בכל מאודה, כדי שהוא יעמיד אותי לדין משמעתי, ושלא יוציא דו"ח עם השורה הזאת, שלא מאפשרת לי להתגונן בשום מקום ובשום מצב. היו פה גם יצר וגם התלהמות, שהיא מעבר למידתיות הראויה ליועץ משפטי לממשלה. מתוך יצר נקמנות - אין לי הגדרה אחרת - הוא שפך 70 דפי דו"ח ציבורי על ראשי, עם כל הפירוט, שפגע בפרטיות של הרבה מאוד אנשים, דרך אגב, וגם במודיעין שלנו. הייתי בשוק".
בסבטקסט של הדו"ח מייחס לך רובינשטיין איסוף חומר על פוליטיקאים משיקולים זרים.
"הרוח הכללית של הדברים היא פחות או יותר כזאת, גם אם לא נכתב כך בדו"ח. למרות שרובינשטיין עצמו ציין בדו"ח שוב ושוב שהכל נעשה בתום לב ולצורך קידום חקירה קשה וסבוכה. עכשיו, זה הרי מטופש. לא החזקתי את זה בכיס. לכולם נדמה שלקחתי את זה הביתה. זה היה ביחידה, שמור בכספת, כחומר שהיו אמורים להמשיך לעבוד איתו, ולימים גם נלקח ליאח"ה לצורך חקירה, בידיעת רובינשטיין, זה לא משהו ששכב מת. הרי החקירה שנעשתה נגד ליברמן ונגד האחרים כמו אפל, היתה על הרקע הפוליטי שלהם, של שימוש בפוליטיקה כפוליטיקה משחיתה ומושחתת. זה מה שאנחנו חקרנו, אלה היו הנימוקים שהוצגו בבית המשפט. הצהרנו את זה בבית המשפט באופן מלא".
רובינשטיין טען שתומללו שיחות אינטימיות וכי בוצע מעקב פולשני אחרי פגישות של ליברמן.
"כן, זה היה נוח כדי לתת נופך לדו"ח. ואני אומר כאן קבל עם ועדה: לא היתה בהאזנת הסתר של ליברמן אף לא שיחה אינטימית אחת שתומללה. נקודה. אני לא יודע ממה סמרו שערותיו של רובינשטיין, אבל הן סמרו מדברים אחרים, שבכלל לא נוגעים אלי, ולא קשורים בכלל לכל האזנת הסתר של ליברמן. נקודה שנייה, כשרובינשטיין בא להסביר את הדו"ח בוועדת חוק חוקה ומשפט, הוא שתק. חברי כנסת עשו מהעניין פורנוגרפיה שלמה, ודיברו על כביכול צילומים אינטימיים ומעקב אינטימי. לא היה לדברים האלה שחר: לא היה כל מעקב אינטימי. היה מעקב אחרי ליברמן, והמעקב חבק את כל מי שנפגש עמו. להמצאה הזאת אין שום סימוכין. ואם היתה פגיעה קשה ומיותרת באנשים, כולל ליברמן עצמו, היא מהפרסום חסר המעצורים של 70 עמודים מפורטים. אם אנחנו כמשטרה היינו עושים באיזה סיכום חקירה את הפרטאץ' הזה, רק בשביל להכפיש מישהו, היו תולים אותנו על עץ גבוה. אם זה היה במציאות, היו צריכים להעמיד אותי לדין פלילי, ולא לחכות אפילו דקה".
בכל זאת בג"ץ גיבה את ההחלטה של רובינשטיין.
"שוכחים שהעתירה שהוגשה היתה נגד היועץ מדוע אינו מעמיד אותי לדין פלילי או משמעתי, ואת העמדה הזאת קיבל בג"ץ במלואה ובזה קודם לכל גיבה אותו. להערת האגב של השופט מצא, שספק אם אין לכאורה התרשלות במילוי תפקיד, אדרבה, הרי לפני פרסום הדו"ח תבענו מהיועץ להעמיד לדין משמעתי ולאפשר לי במה ראויה להתגונן בה והיועץ סירב. היו ליועץ סיבות טובות מאוד כנראה להימנע מכך".
עונת החפרפרות
ליברמן אמר בעבר שהוא ידע מגורמים במשטרה על כל צעד שאתם עושים. זו התרברבות או שיכול להיות שיש בסיס לדברים האלה?
"ציון ששון (חוקר לשעבר ביאחב"ל שהפך לחפרפרת בפרשת נמרודי) סיפר בחקירתו שלא רק נמרודי הפעיל את כל החברים הטובים האלה מול היחידה שלי. הוא מספר שאבי כהן, שהיה ראש אגף המודיעין במשטרה וקרוב לליברמן, אחרי שהוא פרש, הביא את ציון ששון כשהשתחרר לפגישה עם ליברמן כדי ללמוד מה היחידה עושה וכו', תחת המעטה כאילו לבדוק אם אנחנו אנטישמים, ולחפש חומרים גם עלי וגם על היחידה. וכשרחל דוידוביץ' - גם כוכבת של פרשת נמרודי - ברגע שפרשה מהיחידה, לוקח אותה ציון ששון לליברמן, הוא מבטיח לנסות לסדר לה עבודה בארגון נתיב, כתגמול על שירותיה הטובים. מה היו אותם שירותים טובים, אפשר רק לשער. לכן אני מאמין שמה שליברמן אמר זה נכון. הרי כשהיינו במהלך החקירה הסמויה, הוא עצמו הצהיר בעיתון שאנחנו מאזינים לו אלפי שעות".
יש קווי דמיון מדאיגים בין פרשת נמרודי לפרשת ליברמן. בשתיהן התגלו חפרפרות ששיתפו פעולה עם חשודים ביחידות שעליהן פיקדת. אמר לי מישהו: "רק על זה מזרחי היה צריך ללכת הביתה".
"אולי הוא צודק במרכאות. בשנה הראשונה שלי ביאחב"ל הבנתי במה אנחנו עוסקים: באנשים שיכלו לקנות את היחידה שלי בכסף הקטן, רבי כוח והשפעה, חלקם כאלה שיכולים לתעל אותך קדימה או אחורה. לך תתמודד עם אנשים כאלה. יזמתי פגישה יחד עם ראש אח"ק דאז סנדו מזור אצל אחד מבכירי השב"כ לעשות סינון ביטחוני ולהעביר את אנשי היחידה בדיקות קפדניות. המערכת שלי לא ששה לזה והשב"כ לא רצה להרחיב את מספר הבדיקות שלו".
האם השכר העלוב הוא שהניע את תעשיית החפרפרות ביחידות העילית של המשטרה?
"לא יודע, אנחנו לא מרוויחים עד כדי כך גרוע כמו בחבר המדינות, ששם אין ספק שיש קשר ישיר בין השכר הירוד לבין ההשחתה. אבל אצלנו יש סימנים מאוד מדאיגים, כי הכמויות הולכות וגדלות, גם בצמתים המאוד-רגישים. אני לא מדבר על השוטרים האלה, שמדליפים לבתי הקזינו ולבתי הבושת. תסתכל במי עסקנו. נמרודי היה מוכן לשלם לעד שיעיד מטעמו 600,000 דולר. הוא שילם בשביל קלטת 400,000 דולר פלוס מע"מ, ועוד 68,000 דולר. אז על מה אנחנו מדברים? לרנר החזיק במזוודה שלו, כשהורדתי אותו מהמטוס, מיליארד דולר למוכ"ז בניירות ערך!"
לפוליטיקאים, יש טענה קבועה שהתחדדה בעקבות האירוע שלך, לגבי השימוש המופרז בהאזנות סתר. בישראל יש אותה כמות האזנות כמו בבריטניה, שמספר תושביה הוא פי עשרה מאשר כאן.
"אלה בלבולי מוח. אני חושב שעושים שימוש לא נכון בסטטיסטיקה הזאת. חוץ מזה, אם הממשל שלנו ינהג כמו הממשל של טוני בלייר, למשל, שבמקום לנאום לנו על בכי ונהי (נאומו של אריאל שרון בפני צמרת המשטרה בזמן החקירות נגדו), הוא יקצה אלפי שוטרים וכו', אז אולי נוכל להשתמש באמצעים דרסטיים פחות. איך אתה תוקף אחד כמו לרנר, שמסתובב בארץ עם שתי מזוודות של טלפונים לווייניים, וגם את השיחות המקומיות שלו הוא מנהל דרך לוויין בתוך בית עם חומה, ומזמין את יוצאי מוסדותינו למיניהם, לעשות לו ביקורת של האזנות סתר יומיים בשבוע? איך אתה יכול להגיע אליו בכלל? אז על מה הם מדברים? אז או שתתנו חלופות שימזערו את הצורך באמצעי הדרסטי הזה, ואם אין חלופות, אל תתפלאו שנשענים על כלי כזה. הרי למערכת המשטרתית אין היום יכולת אפילו להגן על עדים, כאשר כבר יש עדים. אז למה אתם עושים השוואה למדינה כמו בריטניה?"
קרוב לעשר שנים המשטרה יושבת על ליברמן ומחשידה אותו בדברים מאוד קשים, אבל שום הליך פלילי נגד האיש, חוץ ממקרה שולי, לא מוצה. גם פה יש משהו מעוות, תסכים איתי.
"הייתי בכנסת לאחרונה כאזרח, ושאל אותי ח"כ ובצדק את השאלה הזאת, כי למראית עין זה נראה כאילו מחפשים את ליברמן. השבתי לו: תראה, כשמצטבר חומר מודיעיני חמור, מורכב ומסועף למשטרת ישראל, חובתה לפעול כדי לבחון אותו. קח את זאב רוזנשטיין - לא שחלילה אני אומר שליברמן הוא רוזנשטיין, אבל אני עושה הקבלה. הפעם האחרונה שרוזנשטיין ישב בכלא, אתה יודע מתי היתה? לפני שנים רבות ורק לאחרונה ההליך החקירתי נגדו הגיע לידי מיצוי. ובכל זאת משטרת ישראל הגדירה אותו לאורך השנים הרבות האלה כיעד מספר אחת שלה, והאיש נעצר ונחקר עשרות פעמים ולא שמעתי שזה הפריע לחבר כנסת ההוא, או לך, ולא שאלתם למה עברו שנים מאז שלכדתם את רוזנשטיין ואתם עדיין מגדירים אותו כיעד מספר אחת".
גאידמק מגיע לנו
מי שהוציאו לפועל את המלצתו של רובינשטיין להדיח את מזרחי היו גדעון עזרא והיועץ שהחליף את רובינשטיין, מני מזוז. המפכ"ל אהרונישקי ערך למזרחי שימוע והחליט להמליץ לשר לביטחון פנים צחי הנגבי לא להדיח אותו מהתפקיד ולהסתפק בהערה בתיק האישי. הנגבי נטה לקבל את ההמלצה, אבל אז נאלץ לעזוב את תפקידו בשל פרשת המינויים הפוליטיים. לטענת מזרחי מי שפעל במרץ להדיחו היה היועץ החדש מזוז שהודיע למפכ"ל הטרי משה קראדי כי יש להדיח את מזרחי, וגם כי לא יגן בבג"ץ על החלטה להותיר אותו בתפקיד.
"כשאני קורא שמזוז אומר בעניין קצב שהליך השימוע הוא הליך מהותי, ולא טכני, אני אומר לו, אדון מזוז, אם זה עניין מהותי, אני עברתי את העניין המהותי הזה במשך חודשים רבים אצל המפכ"ל, שהחליט מה שהחליט בשורה תחתונה. למה אתה לא מכבד את ההליך המהותי הזה, ומתערב, בלי ידיעתי ומאחורי הקלעים?"
מחליפו של הנגבי במשרד לביטחון פנים היה השר גדעון עזרא. זמן קצר לאחר כניסתו לתפקיד ביקש עזרא לפגוש את מזרחי בשעת ערב בתחנת המשטרה במסובים. הוא הוציא פתק שהיה מקופל בכיסו והקריא לו את הודעת ההדחה. "אמרתי לו: 'תגיד, אתה מאמין בזה בכל לבך? זה אתה? אנחנו מכירים מקודם'", משחזר מזרחי. "גדעון עזרא השיב בחיוב והוסיף מיד: 'אבל זה עם היועץ המשפטי לממשלה'. אמרתי: 'הבנתי הכל'".
בצעד אירוני הועבר מזרחי לפקד על אגף הקהילה והמשמר אזרחי, אך אפילו שם ההתקפות עליו לא פסקו. דווקא על במת ועדת החקירה לאירועי עמונה, כינה אותו השר הממונה עזרא "מדליפן, שליח של השמאל". מזרחי ספג ושתק.
מזרחי, היום: "אני לא בא אליו בטענות. אני בא בטענות למי שלהערכתי דחף אותו לעשות את זה. שבוע לפני זה עשו ראיון כניסה לתפקיד עם ראש אגף החקירות שלו, יוחנן דנינו, ושאלו אותו הרבה מאוד שאלות קשות. ולאורך כל הראיון דנינו מכוון כאילו כלפי. אני מניח שעוד לפני שהתפרסמה הכתבה, הוא רץ ליילל לעזרא. הרגל שכזה, לאחוז בסינרם של אחרים. אז דנינו רץ, והשר הוטרף. לא היתה שום סיבה להשתלחות הזאת. תגיד 'מדליפן', אני מקבל. תגיד הכל, אני מקבל. מאיפה בא לך השמאלני? מה הקשר לשמאלני?"
הטענות על פוליטיזציה מרתיחות את מזרחי עד היום, בעיקר כשהן באות מגדעון עזרא, שרגע אחרי ההדחה רץ להתגאות בכך בכינוס של מרכז הליכוד: "זו אחת הטענות היותר מסוכנות שאני זיהיתי, כאילו נטפלים לצד אחד של המפה הפוליטית. ולכן חברי מרכז הליכוד, שקיבלו אותו במחיאות כפיים, זיהו כאילו את מערכת האכיפה, או את מזרחי, כאויב. זו טענה הזויה, פסיכית ומסוכנת. אם זה נכון, צריך כבר לסגור לנו את הבאסטה, כי זה באמת עולם שלישי.
"אבל זו טיפשות, משום שאיפה השחיתות נמצאת? היא נמצאת אצל מי שמחזיק את הזולה. מי שיושב על צומתי קבלת ההחלטות, מי שמחזיק את הממשל, זה שיכול להטות פנים ולהחזיר טובה. אז לשבחו של הליכוד, מה לעשות, הוא יושב בשלטון שנים ארוכות. והנה, תסתכל עכשיו, יוצאי הליכוד שעברו לקדימה ונמצאים בממשל, הם שנחקרים לאחרונה. אתה ראית את חברי הליכוד שיושבים באופוזיציה נחקרים על שחיתות?"
החקירות נגד ליברמן, הרשעתו של לרנר וחקירה שניהל מזרחי נגד איל ההון מיכאל צ'רנוי הובילו עוד לפני הדחתו לגל מתקפות אלים נגד מזרחי, בעיקר מצד חברי כנסת שטענו כי הוא מבריח מפה הון רוסי. "האוליגרכים לא עניינו אותנו ככאלה. אוליגרכים קשורי פשע, או ראשי ארגוני פשע עניינו אותנו. אני עושה את ההבחנה הזאת. וצריך להגיד את זה לכל מיני חוטאים, גם מן הממשל, שניסו להדביק לנו שאנו מכתימים ומבריחים את אנשי העסקים הרוסים. אני תמיד הייתי אומר לפונים: תפנו לשר, או לאיש, ותשאלו אותו על השמות האלה. אני רוצה שהוא יגיד בפה מלא שהם אנשי עסקים. אף פעם לא היו חוזרים עם תשובה".
מזרחי אומר כי בתקופה שבה כיהן כראש אגף חקירות לא היה סיכוי לראות את ארקדי גאידמק נוסע ברחובות ירושלים במכונית פתוחה לצד ראש העיר ירושלים.
מה אתה חושב על תופעת גאידמק?
"אני חושב שהיא מגיעה לנו. להגיד לך שאני נהנה מזה? מה פתאום. אבל במציאות חיינו הנוכחית זה מגיע לנו, כנראה, ובגדול".
חרפת האי היווני
את יוחנן דנינו ואת היועץ המשפטי לממשלה מני מזוז - שני האנשים שאמורים עד היום לשמש כשחקני המפתח במלחמה בשחיתות הציבורית - פגש מזרחי גם בפרשת האי היווני. באותה פרשה נחשד אריאל שרון בקבלת שוחד מאיש העסקים דוד אפל. מזרחי עדיין היה אז ראש אגף החקירות, דנינו עמד בראש היאחב"ל ומזוז רק מונה ליועץ המשפטי לממשלה.
ישיבה אחת במשרדו של מזוז, שעסקה בתיק, לא נמחקה עד היום מההארד-דיסק של מזרחי, בעיקר בגלל התנהגותו של דנינו. "זו היתה ישיבה פורמלית ראשונה בסיפור עם היועץ החדש", אומר מזרחי, "ואני ודנינו ישבנו שם יחד עם צוות החקירה והפרקליטות הבכירות. מזוז ביקש מדנינו סקירה כרונולוגית של הפרשה, והפלא ופלא מלותיו הראשונות שאותן שמעתי ישירות לראשונה בחיי היו שאין ראיות בתיק הזה. אני נפלתי מהכיסא! זה בא ללא הודעה מוקדמת. ומזוז אומר לו: אני ביקשתי סקירה, לא סגירה. מזוז רק רצה לשמוע על לוח זמנים, ודנינו גם לגמגם אותו כהלכה לא ידע. היינו בהלם שם כולם. אז אני נבחתי עליו כשהוא אמר את מה שהוא אמר. זה היה קטע הזוי לגמרי כי מעולם לא הבענו עמדה עד אז, לא הוא ולא אני לגבי הראיות בתיק, וחלקנו הסתכם בדיונים עם הפרקליטות בהבאת ראיות וניתוחן שם. מצדי, על המעמד הזה יכולים כולם ללכת להתנשף בפוליגרף. נו, לימים אי אפשר לומר שהעמדה הזאת לא שירתה את מי ששירתה".
אתה מינית את דנינו להיות ראש יחב"ל אחריך?
"לא. המפכ"ל דאז אהרונישקי. אני רציתי אותו למקום אחר, הוא ביקש לקדם אותו באגף. אמרתי: האיש חסר ניסיון, אני דווקא חשבתי שהוא יכול לשמש כסגן של ראש יאח"ה שזה תהליך הכשרה די ארוך, הוא גם משפטן, לא הכרתי אותו קודם, אבל גם לא היתה לו איזה שהיא עשייה שבגללה הייתי צריך לרקוד הורה. יכול להיות שהבחור מוכשר, אני לא יודע, לא ראיתי את זה".
אתה מסכים איתי שחקירת האי היווני נוהלה באופן לא טוב.
"אני יכול להסכים שלא היתה זו שעתנו היפה ביותר".
אתה היית ראש אגף החקירות. מדוע לא בוצעה חקירה יותר מקיפה ואינטנסיווית? זה כישלון שלך?
"כישלון זו מלה מרחיקת לכת. אני מודה שהיתה לי בעיה קשה, הייתי נתון בו-בזמן בחקירת מח"ש, שחקרה באותה עת גם את אנשי היאחב"ל. היה לי קושי מול היחידה לנהוג כפי שנהגתי קודם, כלומר לשלוט באופן מאוד צמוד בחקירה, אם אני רואה שלא מנהלים את הדברים כהלכה, לעשות את מה שאני תמיד הייתי עושה, מושך אלי ומנהל את זה מטעמי והיינו גומרים בחודש את מה שלקח חודשים. אני אומר לך את זה באחריות. ולצערי הגדול לא יכולתי לנהוג כך, למעט פעם אחת שנאלצתי להשתמש בזה כאיום, כדי שהחקירה תתנהל כהלכתה ובזמן הנדרש".
גם כיום מתקשה מזרחי להתפעל מביצועיו של דנינו, שבינתיים טיפס למעלה ומונה לתפקיד ראש אגף החקירות. לאחרונה קרא כי דנינו ביקש לפתוח בחקירה דווקא נגד מבקר המדינה מיכה לינדנשטראוס בחשד לשיבוש חקירות. מזרחי: "קראתי את זה, וממש סמרו שערותי מעצבים. פתאום יש גיבורים גדולים? פתאום יש אומץ לב? לא ראיתי שאומרים: תביאו לנו את החומר הקשור לראש הממשלה כדי לחקור. איך אתם מוציאים אמירות כאלה החוצה? זה התפקיד של משטרה? לשחק לידיים של היריבים? את מי אתם משרתים פה?"
התנהגותו של היועץ המשפטי לממשלה מני מזוז, האיש שמחפש בכל תיק את האקדח המעשן וההרשעה הבטוחה, מקוממת גם היא את מזרחי: "אחרי הדחתי ראיין דן שילון את מזוז ושאל אותו 'איך נתת יד להדחה של מזרחי?' עונה מזוז: 'תראה, יש רבים שטוענים שבתקופתו התגברה השחיתות לאין שיעור. אם בתקופתי תתגבר השחיתות, אני אראה בזה כישלון גם אם אני אעשה הכל כדי להיאבק בה'.
"כשקראתי את זה, אמרתי: האיש הזה לא מבין כנראה מה זה שחיתות. מה זאת אומרת בתקופתי התגברה השחיתות? השחיתות הרי זה כמו עבירת סמים. זו עבירת חשיפה לעזאזל. אין פה מתלוננים, אין קורבנות, אין עדים, ואם יש כאלה, אז הם נשכבים על הגדר והולכים לכלא, או חוטפים את התיק במקום אלה שמעליהם. אין בתיקים האלה אקדחים מעשנים. הימים שבהם שמו מעטפות בכיס של איש ציבור נגוזו, היום יש פטנטים אחרים, טובות ההנאה הן מסוג אחר, ההקלות באות ממקומות אחרים, ההטבות חוצות גבולות מדינה. תסתכל על כל הפרשיות של העשור האחרון ומעלה, ואתה תראה משטרת ישראל טורס, משום שאתה צריך לטייל ברחבי הגלובוס כדי לסגור את קצוות החקירה. אני לא צריך אפילו להסביר את הקושי ואת משך הזמן, ואת שיתוף הפעולה שלפעמים לא ניתן לך במקומות האלה. זה לא פשוט. אז מה זאת האמירה הזאת, שבתקופתי השחיתות גברה? המבחן הרי של עבירות החשיפה זה היוזמה. אם אתה לא תיזום, אלוהים אדירים, לא תהיה שחיתות".
בסופו של דבר בפרשת האי היווני, קיבל מזוז את עמדתו של דנינו, וסגר את התיק נגד שרון מחוסר ראיות.
"כשהתפרסמה חוות הדעת היה צריך הרבה אקונומיקה לשפוך לחומר החקירה, כדי שכך ייראה הדו"ח. מי שמכיר את החומר, לא בדיוק זיהה אותו בדו"ח היועץ. היועץ מצטט למשל עד שאומר שלקחו את גלעד שרון לעבודה בגלל כישרון, אגב, כשמדברים על כישרון, תמיד הייתי שם מקף: כי-שרון. אבל אם תקרא את המשך המשפט של אותו עד תמצא שהוא מוסיף שכל עניין ההתקשרות עם אפל היה מופרך מבחינת גובה התשלום. ואני שואל את מזוז: למה אתה לא הולך עוד שתי שורות קדימה? למה הוא לא נותן אותן לציבור? איפה כל התמונה ההיא שבאמת החרידה אותנו? אז זה שסגרו, ניחא, ואני בוודאי לא בסטטוס להשיג על זה. אבל איך שסגרו היה סימן דרך בהיסטוריה של מערכת אכיפת החוק".
האם היה קושי מיוחד לחקור את משפחת שרון?
"אכן כן. זו תקופה שאני שמח שהיא חלפה. היו אז דריסות רגל בכל מיני מקומות, שלא דרכו בהם ככה. דרכו תמיד, אבל לא כך. לא בעוצמות כאלה. הימים האלה, ימי מרכז הליכוד, כמו שנראה אז, הבחירות הפומביות של המינויים הפוליטיים. היתה אז מעין חצר ביזנטית, חצר מאוד קטנה וסגורה, שהשפיעה כמעט על כל מהלכי החיים שלנו. זה לא תקין במדינה דמוקרטית. היה לזה אפקט שאני מקווה שלא ניגרר איתו לאורך שנים".
תיק נעמי בלומנטל טופל בתקופתך. מה דעתך על המתקת העונש שהעניק לה פרס?
"העבירות שהיא ביצעה היו חמורות מאוד - גם המתן לפעילים, וגם הניסיונות לשבש את החקירה וההכחשה - אבל היא למדה מגדולים ממנה, למה שהיא לא תשבש? למה לבוא אליה בטענה? היום הציבור אומר: היא נפלה קורבן לטיפשות שלה. תפסו את הפראיירית והמתוחכמים האלה נמלטים והולכים להם למקומות אחרים. אסור שזה יהיה חישוב בשכלול הסופי של החומרה של הדברים, כי לעולם לא תהיה לנו הרתעה. יחד עם זה, כשאתה מסתכל על הנסיבות האישיות, וכשאני מביט בה, באומללה הזאת, שהוציאה מכספה האישי כדי לעשות את זה, ולא חלילה מכל מיני עמותות ותורמים בעלי אינטרסים מימין ומשמאל, אז התחושה היא שהצדק יהיה יותר נכון אם היא לא תשב בכלא, אלא תעשה עבודות שירות, כמו רמון".
אז יבוא עכשיו עמרי שרון ויגיד לך: אבא שלי מתנדנד בין חיים למוות, תן לי גם.
"זו אופרה אחרת. אין קשר בין הפרשה הזאת, ואפילו ברמז, לפרשה של נעמי בלומנטל. זה הבדל של שמים וארץ. ואני מדבר על העוצמה של הדברים במקרה שרון, על השיטתיות, הסכומים, ומאיפה הם הגיעו, על הזיופים והצ'קים, הניהול הזה של בית מכולת. אתה חושב שלחינם הם רצו לעשות עסקת טיעון בתיק הזה?"
חבר כבוד בכנופיה
אז את שלוש השנים האחרונות שלו במדים עשה מזרחי באגף הקהילה והמשמר האזרחי במשטרה, הרחק מאור הזרקורים.
זה מצחיק קצת להגיע לשם מאגף החקירות. לא?
"ממש לא. התפקיד מכבד אותך בכל מקום שבו אתה נמצא. אני לקחתי את זה בשתי ידי, ותאמין לי שזו היתה חלקה נפלאה להיות בה בימי האחרונים במערכת. לא שהניחו לי גם אז, כן? לחצו עלי: לך, לך, לך. לא יודע למה, דווקא עשיתי שם מעשים לא רעים, טובים מאוד אפילו, שייזכרו בהיסטוריה של האגף. השיטור הקהילתי הוא דגל שהמערכת שלנו כבר 20 שנה מדברת עליו אך לא יודעת להרים אותו כמו שצריך".
בגיל 57 מוצא את עצמו הגמלאי מזרחי מבלה שעות עם ילדתו בת השנה, שנקראת, כמה סמלי, טוהר. הוא בוחן בימים אלה הצעות בעיקר מהתחום העסקי והוא לא שולל על הסף כניסה לחיים הפוליטיים. "אני לא יודע להגיד לך. קודם כל, ציננו אותנו, לדעתי במה שנקרא חוק חלוץ".
האם תשמש בעתיד בתפקיד שיסייע למלחמה בשחיתות?
"אני לא יודע. אני לא מתבייש להגיד לך שאני נעתר כמעט לכל בקשה לבוא לדבר בתחומים האלה, כי צריך להמשיך להציג אותם על המפה כל הזמן, לדבר עליהם, חשוב לא להרפות מזה. אחרת נגיע יום אחד לבוקר מאוד רע".
מי שזוכה לתשבחות ממזרחי הוא מפכ"ל המשטרה הטרי, דודי כהן: "הוא איש מצוין, הגון ונקי כפיים, נטול מניפולציות ואם צריך הוא גם יילחם בשחיתות, כאשר יהיו לידו אנשים עזי רצון ומחשבה. צריך לתת לו את ימי החסד. אני מקווה שהמשטרה תגלה פנים אחרות מאלה שבהן חזינו בשנים האחרונות, שהיו פנים לא טובות במיוחד".
אבל כשהוא בוחן את צמרת המשטרה והפרקליטות מאז הדחתו, מזרחי לא אופטימי. ראש אגף החקירות הוא דנינו. היועץ המשפטי לממשלה הוא מזוז. פרקליט המדינה הוא ערן שנדר, שהיה ראש מח"ש ובין הדוחפים העיקריים להפלתו. "הנשים האמיצות ההן", כפי שמזרחי מכנה את פרקליטת המדינה עדנה ארבל, המשנה שלה לעניינים פליליים נאוה בן אור וראש יאח"ה מירי גולן, גם הן כבר לא שם. ארבל מצאה מפלט בעליון, בן אור במחוזי, וגולן פרשה מהמשטרה בעוגמת נפש, לאחר שלא קודמה לדרגת ניצב למרות ניסיונה הרב בחקירות. החבורה הזאת, שכונתה על ידי מתנגדיה בלעג "כנופיית שלטון החוק", נפוצה לכל עבר.
"גם למזוז היתה תרומה לעניין הזה", אומר מזרחי. "הוא השתלח בפרקליטות סביב סגירת האי היווני והגדיר אותנו כתופרי תיקים ומסמני מטרות וכו'. כשאני שומע שאומרים את זה היום עליו, בא לי לצחוק צחוק מר. הרי מבפנים עשית את זה בצורה כל כך קשה ופוגענית - לאנשים של המערכת שלך. ואת מי אתה הזזת? אלה אנשים שהיה להם אומץ לב בלתי רגיל להכניס את הידיים לאש! ואני לא מכניס את עצמי כרגע לרשימה הזאת, כשאני אומר את זה.
"אני כבר לא יודע מה יותר מסוכן, השחיתות עצמה, או כללי המשחק החדשים האלה, שקודם כל מפעילים את כל התותחים כדי לגרוס את מערכות האכיפה, שאמורות להגן עלינו, על חיינו, ואז עוד הממשל שלך עצמך משתלח בך ושוחק אותך עד עפר. האשימו אותנו שאנחנו יצרנו את האווירה המכוערת הזאת של שחיתות, 'צל הרים כהרים' וכו'. שלוש שנים אנחנו לא שם, ואתה רואה את הנוף מסביב, את הפנורמה, שנראית קצת יותר גרוע, ושומע את אותם קולות ואותן טענות, כאילו לא השתנה דבר".
מה חשבת על ההתקפות נגד מינויה של נאוה בן אור לשופטת בית המשפט המחוזי?
"אם היתה מישהי שיכלה להיכנס לתפקיד החשוב הזה של שופטת ושיש לה, למרות החזות המאוד-עדינה, עמוד שדרה שיצוק מברזל, זו נאוה בן אור. היום אני מזהה בסביבה הרבה עמודי שדרה אלסטיים. המרדף הבלתי פוסק הזה מזעזע אותי. ואלה יכולים לצעוק עד מחר ולהדביק לי איזה שיקולים שהם רוצים, כמיטב המסורת הנקוטה בידם. אני יכול להעביר את הדף וללכת הלאה. אבל אם יש משהו שהכאיב לי, זה באמת כל הייחוס הזה של אג'נדות למיניהן, שבאו מאותה שורת מקהלה של אנשים שנגועים באינטרסים. כשאני מביט על המסע הארוך שלנו, האנשים שכינו אותם לגנאי 'כנופיית שלטון החוק', אני אומר שאין לי תעודת כבוד יותר גדולה מלהיות חבר בכנופיה ההיא".
משרד המשפטים: צר לנו
תגובת דובר משרד המשפטים: "צר לנו שניצב (בדימוס) מזרחי, כמי שהיה חלק ממערכת האכיפה שנים רבות, ואף כיהן כראש אגף החקירות במשטרה, בוחר כעת להשליך בליסטראות מבחוץ על היועמ"ש ומערכת אכיפת החוק, במקום לחזקם ולגבותם בהתמודדות מול תופעות שמזרחי ראה עצמו כנושא הדגל של הלחימה בהן.
אין בדעתנו להתעמת עמו באופן פרטני, במיוחד לגבי נושאים שהוא כלל אינו מכיר, אך נבקש לציין רק זאת בעניינים שהעלה:
א. לא ברורה לנו הטענה התמוהה וחסרת השחר על פעולה מאחורי הקלעים של היועץ המשפטי לממשלה להדחתו. כזכור, היועץ לשעבר רובינשטיין גיבש דו"ח חמור על התנהלותו של מזרחי בפרשת האזנות הסתר, אשר כלל בסופו המלצה שלפיה ישקלו השר לביטחון פנים והמפכ"ל נקיטת צעדים מנהליים נגדו עד כדי העברה מתפקיד. לא למותר לציין, כי בג"ץ בהרכב של שלושה שופטים בראשות השופט מצא קיבל ואישר למעשה את מסקנות הדו"ח.
למיטב ידיעתנו, המפכ"ל פעל על יסוד המלצה מפורטת בכתב שגובשה במשטרה על ידי גורמי המשמעת והיעוץ המשפטי. לאחר הליך שימוע שקוים למזרחי החליט השר לביטחון פנים דאז גדעון עזרא, להעבירו מתפקידו כראש אגף חקירות, והחלטה זו היתה מקובלת על היועץ המשפטי לממשלה.
ב. אף שאנו מניחים כי דברי מזרחי ביחס לעניין קצב נובעים רק מחוסר היכרותו עם התיק, לא נתייחס לדימוייו המקוריים, שכן העניין תלוי ועומד בפני בג"ץ. נציין רק, כי דומה שמעבר לביקורת כזו או אחרת על החלטת היועץ המשפטי, הטענה על 'היעדר אומץ לב' דווקא בהחלטה זו - תמוהה בלשון המעטה.
ג. חידודי הלשון של מזרחי לא יכולים לכסות על העובדה כי חוקרי המשטרה המליצו לסגור את התיק בפרשת האי-היווני, וכך גם פרקליטות המחוז. לא למותר להזכיר גם, כי בג"ץ ברוב של שישה מתוך שבעה שופטים החליט לדחות עתירה זו על הסף. סביר להניח כי לו חשבו השופטים שהדו"ח 'שטוף באקונומיקה', כלשונו של ניצב מזרחי, ההחלטה היתה שונה.
ד. בנוגע לראיון עם דן שילון, היועץ ציין כי מאבק בשחיתות לא נמדד על פי רטוריקה של מאבק בשחיתות או על פי כמות ההדלפות לעיתונים, או פתיחה בחקירות מתוקשרות שלא מובילות לשום דבר. עובדה היא כי מעמדה של ישראל במדד השחיתות הידרדר בתקופה המדוברת. ואגב חשיפה, בתקופה שאחרי מזרחי היו בתחום השחיתות הציבורית יותר חקירות, יותר העמדות לדין ויותר הרשעות מאשר קודם לכן".
תגובת מערך התקשורת וההסברה של משטרת ישראל: "לפרסום בדבר כוונת חקירת מבקר המדינה אין כל אחיזה במציאות, ואף הופצה לתקשורת הודעת הכחשה לפרסום בעניין, מטעם דובר משרד המשפטים ודובר המשטרה, לפיה 'אין בידיעה אמת, לא הוצג כל מסמך בנדון ולא היתה בקשה לפתוח בחקירה'. עם זאת איננו מופתעים כי המרואיין, כהרגלו, אינו נותן לעובדות לבלבלו.
הטענות המועלות בראיון מופרכות מיסודן, אנו מצרים על המחזור המתמשך של טענות אלו, כדוגמת פרשת האי היווני, שלגביה נבדקו הטענות על ידי היועץ המשפטי לממשלה ונשללו לחלוטין. יחד עם זאת, אנו תמהים על העיתוי לפרסום טענות אלה, דווקא בעת שמשטרת ישראל, בהובלת אגף החקירות והמודיעין, פועלת בנחישות ובמקצועיות נגד תופעת השחיתות הציבורית והפשיעה בכלל.
ניצב יוחנן דנינו, מונה לעמוד בשעתו בראש יאחב"ל, לנוכח כישוריו וניסיונו המקצועי הרב ולא בכדי, מונה מאוחר יותר לעמוד בראש האגף לחקירות ולמודיעין ולהמשיך להובילו להישגים".
ניצב משה מזרחי: "יש תהליך של שחיקה קשה ומתמדת של מערכת האכיפה"
גידי וייץ
26.7.2007 / 12:53