הפרשייה שהותרה לפרסום ביום חמישי חשפה חשדות חמורים כלפי שופטת בית משפט השלום דליה מארק-הורנצ'יק

מאת כרמל בן צור וענת רואה



הפרשייה שהותרה לפרסום ביום חמישי שעבר, חשפה חשדות חמורים כלפי שופטת בית משפט השלום בתל אביב, דליה מארק-הורנצ'יק. השופטת נחקרה במשטרה בחשד להפרת אמונים נוכח קשר עסקי שניהלה באופן לא כשר עם עו"ד גד פרנקל שהופיע בפניה ככונס נכסים.



אחד החשדות הוא האם השופטת מינתה את פרנקל ככונס נכסים, אף שידעה כי לשכת עורכי הדין פתחה בהליכים להשעייתו. פרנקל עצמו נעצר בחשד כי מעל במיליוני שקלים בכספי כינוס נכסים שבהם טיפל. עוד נבדק חשד כי השופטת קנתה מפרנקל דירה במחיר נמוך ממחירה בשוק, וכי הוא חתם לה על ערבות אישית בהלוואה שנטלה. פרנקל מיוצג על ידי עו"ד פרופ' דוד ליבאי, ואילו השופטת על ידי עו"ד פרופ' קנת מן.



בדיקה העלתה כי בכמה מקרים מינתה מארק-הורנצ'יק את פרנקל לתפקיד כונס נכסים בתיקים שנדונו אצלה. עוד התברר כי באחד מהתיקים בו מונה פרנקל לתפקיד כונס, התנהלה מחלוקת משפטית על גובה שכר הטרחה שיש לפסוק לו, כאשר בסופו של דבר פסקה השופטת לפרנקל שכר שתאם את בקשתו, והיה פי 75 מהשכר אותו דרשו בעלי הקרקע.



המדובר במכירת קרקע שבוצעה באמצעות פרנקל במסגרת בקשה לפירוק שיתוף במקרקעין, שהוגשה בספטמבר 2004 על ידי חברת ליהקום ויעקב קניגסברג נגד בעלי הקרקע הנוספים, בעקבות סכסוך שפרץ בין הצדדים. פרנקל מונה על ידי השופטת לשמש ככונס נכסים על קרקע זו ולהביא למכירתה ולחלוקת התמורה למוכרים.



בין בעלי הקרקע לפרנקל נתגלעו מחלוקות רבות, אך העיקרית שבהן נגעה לשכר הטרחה שלו. פרנקל טען שיש לפסוק לו סכום של 6%-10% משווי המכירה. חלק מבעלי הקרקע התנגדו, וטענו כי שכרו של פרנקל צריך להיות 10,000 דולר בתוספת מע"מ, שכבר קיבל, לטענתם, על פי פסק דין של השופטת שנה קודם לכן. לחלופין טענו כי יש לפסוק לו 10,000 דולר נוספים.



לתמיכה בטענתם כי 10,000 דולר הוא שכר הטרחה הראוי והמקובל לכונסי נכסים בתביעות לפירוק שיתוף, הציגו בעלי הקרקע שלוש החלטות, אחת מהן של מארק-הורנצ'יק עצמה.



בפסק דין מנומק וארוך יחסית דחתה השופטת את כל טענותיהם של בעלי הקרקע. מיד בפתח ההחלטה הבהירה כי פסק הדין הקודם שמסרה קבע "תשלום על חשבון שכר הטרחה בלבד", ולא את השכר המלא.



רק "על החשבון"



במסגרת ההחלטה שניתנה באוגוסט 2005, אישרה השופטת כי מינתה את פרנקל לתפקיד "שלא על פי הסכמת הצדדים", אלא "על ידי בית המשפט, לאחר שהצדדים לא העלו כל מועמד מוסכם על ידם, שאינו מייצג מי מהם". בהתייחס לפסק הדין שכתבה בעבר קבעה כי מדובר במקרה שונה, בו הסכמת הצדדים היתה ברורה והכונס גם נתמנה בהסכמה.



לכן, הוסיפה השופטת, גם לא נקבע שכרו של פרנקל בהסכמה אלא נפסק רק סכום ראשוני "על החשבון" על ידי בית המשפט. "חזקה על התובעים שאילו חפצים היו לקבוע את שכר טרחתו כשכר מוסכם וקבוע - היו הם עותרים לכך לפני המינוי או לאחריו, אך זה לא נעשה על ידם", ציינה.



אחת הטענות שהעלו חלק מבעלי הקרקע היתה כי יש לבחון את מספר שעות העבודה שהשקיע פרנקל בתיק. לדברי השופטת, שכר טרחה הנפסק לכונס בהליך זה נגזר משווים של המקרקעין, וזאת ללא קשר לשעות העבודה שהשקיע במכירה. "עם זאת", קבעה השופטת, "אינני מתעלמת מהעובדה שכונס הנכסים נזקק במקרה זה לנקיטת הליכים יוצאי דופן אשר בדרך כלל אין בהם צורך ואין הם נדרשים".



השופטת הוסיפה כי טענת פרנקל שעמדת התובעים נובעת מניגוד אינטרסים עמו כמבצע המכירה עולה בבירור מטענותיהם במהלך כל ניהול ההתדיינות בתיק. לדבריה, היו 20 נסיבות שהביאו להתמשכות הליכי החתימה על הסכם המכר, וכפי שעולה מדו"ח הכונס, העיכוב לא נבע ממנו.



מארק-הורנצ'יק דחתה את הטענה כי פרנקל הטעה בניסוח חוזה הרכישה. "התובעים מיוצגים כל העת על ידי עורכי דין", כתבה. "לו ביקשו הם לשנות סעיף כלשהו בטיוטת חוזה הרכישה טרם חתימתו - יכולים היו לפנות לבית המשפט בבקשה מתאימה, אם לא ניתן היה להסכים על השינוי עם כונס הנכסים. התובעים לא עשו זאת ועתה מנסים הם לטעון לכך שכביכול הוטעו הם".



טענה נוספת שהועלתה על ידי התובעים היתה כי הכונס התחמק מלפעול לחלוקת התמורה בין הצדדים. "טענה זו נדחית", קבעה השופטת. "כעולה מן הדו"ח והחומר המצוי בתיק בפני, כונס הנכסים פעל ללא לאות לקדם את חלוקת התמורה בין הצדדים.



לדבריה, פרנקל אכן סירב לבצע חלוקה כלשהי של כספים ללא אישור בית המשפט, "אולם בכך אין לי אלא לחזק את ידיו, שכן - אל לו לכונס הנכסים לחלק כספי תמורה ללא הוראות מבית המשפט. משכך עשה כונס הנכסים ודרש את אישורו של בית המשפט בטרם יבצע תשלום - פעל כדין וכנדרש".



באשר לגובה שכר הטרחה, פסקה השופטת כי בתי משפט קבעו בעבר ששיעור השכר צריך להיות 6%-10%, כפי שביקש פרנקל, וכי שכר טרחה בגבולות אלה הוכר בבית המשפט העליון. לדבריה, סיכום תמציתי של היקף הפעולות להן נדרש הכונס מצביע על השקעת עבודה רבה ויוצאת דופן מצדו. השופטת מנתה את הפעולות אותן ביצע פרנקל, וביניהן רישום הערות אזהרה, הזמנת חוות דעת של שמאי ופרסומה בעיתונות, טיפול בפניות של עשרות מתעניינים, קיום שתי התמחרויות ועוד.



לסיכום קבעה כי לאחר שבחנה את היקף פעולות הכונס, במהלך יותר מעשרה חודשים, היא הגיעה למסקנה כי שכר הטרחה יהיה 8% משווי הקרקע, בתוספת מע"מ, שהם 577 אלף דולר - לפני מע"מ (א 47885/03).ד



על החלטה זו הוגש ערעור בספטמבר 2005 על ידי בעלי הקרקע לבית המשפט המחוזי בתל אביב. לפי הנטען בערעור, באמצעות עו"ד גיל בריצמן, שכר של 2.6 מיליון שקל אותו קיבל פרנקל אינו שכר ראוי למי שעבד לדבריו במשך "ימים רבים". לפי הנטען, אף אם שכר הטרחה שנפסק לכונס עומד בהגדרות החוק לפי התקנות ואף פחות מכך - 8% בלבד משוויו המלא של הנכס - הרי ששכר זה אינו פרופורציונלי ואינו ראוי בהתחשב בכמות העבודה שביצע הכונס. לכן הם מבקשים לצמצם אותו באופן משמעותי. לטענתם, ההליך כולו נמשך עשרה חודשים והסכום שנפסק אינו עומד בקריטריונים של סבירות.



כשנה לאחר מכן, באוגוסט 2006, מסרה השופטת החלטה נוספת בתיק בה אישרה את בקשתו של פרנקל לשחרר אותו מתפקידו ולהחליפו באחר. זאת בנימוק של "סיבות רפואיות ואישיות". השופטת אישרה את הבקשה, בכפוף לכך שפרנקל ימציא לכונס הנכנס בנעליו את כל המסמכים שברשותו, וכן יעביר את מלוא יתרות הכספים שבקופת הכינוס לחשבון בנק שיפתח כונס הנכסים החדש.



במקומו של פרנקל, עתרו חלק מהמעורבים למינוי של עו"ד יעקב קורן ככונס חליף. השופטת דחתה את הבקשה כשקבעה כי יש קשר מקצועי או אישי בין עו"ד קורן לבעלי חברת ליהקום המעורבת בהליך, וכי האינטרסים של ליהקום אינם עולים תמיד בקנה אחד עם האינטרסים של הצדדים האחרים. לכן קבעה כי היא ממנה את עו"ד זאב הרטבי לתפקיד כונס חליף לצורך השלמת ביצוע פסק הדין לפירוק השיתוף. עוד קבעה כי שכרו והוצאותיו של הרטבי ישולמו לו משכר הטרחה של פרנקל.



"ביצע את כל הפעולות הנדרשות"



ההחלטה האחרונה של מארק-הורנצ'יק בעניינו של פרנקל, ניתנה לפני פחות מארבעה חודשים, באפריל 2007, בתיק אחר בו שימש ככונס ושגם בו ביקש לשחרר אותו מתפקידו. השופטת אישרה את שחרורו של פרנקל מהתיק, ודנה בשכר הטרחה שיש לפסוק לו בגין מימוש נכס מקרקעין מעוקל.



בהחלטתה סקרה השופטת פסיקה של בית משפט השלום בנתניה שבו נפסקה לכונס בנסיבות דומות שכר טרחה בסך 8%, כאשר בית המשפט המחוזי אישר את ההחלטה. הקרקע נמכרה ב-795 אלף שקל. "עינינו הרואות: כונס הנכסים היוצא, מר גד פרנקל, ביצע את כל הפעולות הנדרשות, מיד לאחר מינויו... והכל - על מנת להשלים את הליכי פירוק השיתוף במקרקעין בתיק זה".



לדבריה, על פי ההלכה הפסוקה, אילו השלים פרנקל את פעולתו, היה שכרו 8%, בתוספת מע"מ, מהתמורה על מכירת נכס המקרקעין. לדבריה, בהתחשב בהליכי ההתמחרות והפינוי שבהם טיפל כונס הנכסים היוצא, היא החליטה ששכרו יהיה 3.5% בתוספת מע"מ, שהם 27,825 שקל (לפני מע"מ).



(בשא 152599/07)



עו"ד פרנקל הושעה מלשכת עורכי הדין ב-2006



באפריל 2006 הורה בית המשפט העליון על השעייתו הזמנית של עו"ד גד פרנקל מעיסוק בעריכת הדין. זאת לאחר שהורשע לפי הודאתו בבית הדין המשמעתי המחוזי של לשכת עורכי הדין בתל אביב בעבירות של פגיעה בכבוד המקצוע והתנהגות שאינה הולמת עורך דין.



בפסק דין זה נקבע כי במסגרת תפקידו ככונס נכסים לא העביר ליעדם, במשך זמן רב, כספי פיקדונות שהתקבלו אצלו, לא פרע את חובו בגין שכר דירה ולא ביצע פסק דין שניתן בעניינו.



בתחילה נגזר על פרנקל בבית הדין המשמעתי המחוזי עונש של שש שנות השעיה, מהן ארבע בפועל. בית הדין קבע כי בשל חומרת מעשיו יחול בעניין פרנקל סעיף בחוק לשכת עוה"ד שלפיו יושעה זמנית לארבע שנים, אף קודם להכרעה בערעור שהגיש.



ואולם, בית הדין הארצי קיבל את ערעורו של פרנקל, וקבע כי פרנקל אמנם הודה בעיכוב כספים שלא כדין, אך אין בכך כדי ללמד כי מעל בכספים או שלח ידו בהם. בשל כך העמיד את העונש על שלוש שנות השעיה בפועל בלבד.



פרנקל עירער לבית המשפט העליון, וביקש לעכב את השעייתו הזמנית עד להכרעה בערעור. השופט אדמונד לוי דחה את טיעוניו וקבע כי ההשעיה הזמנית נועדה לשמור על רמתם המוסרית והמקצועית של עורכי הדין ועל האמון שרוחש הציבור לחברי הלשכה. (על"ע 2071/06 ,1630/06).



עוד קודם להליכים אלה, בדצמבר 2002, חייבה שופטת בית משפט השלום בתל אביב, שושנה אלמגור, את פרנקל לשלם 59 אלף שקל ללקוחו לשעבר, וזאת כפיצוי בגין שירות רשלני. התובע, דוד גבאי, שיוצג באמצעות עו"ד אלי מרקוביץ, הוא נהג מונית שטען כי פנה לפרנקל כדי שיפעל לגבות עבורו, באמצעות ההוצאה לפועל, שני שטרות - האחד בסכום 25 אלף שקל והשני בסך 15 אלף שקל.



לפי המפורט בפסק הדין, במסגרת הסדר שהושג בין התובע לחייב, הוחזר אחד השטרות לחייב. אלא שבדיעבד התברר כי במועד זה החזיר פרנקל גם את השטר השני לחייב, כאשר גבאי טען כי הדבר נעשה בניגוד להוראתו, וכי מדובר בפעולה רשלנית שגרמה לו נזק, ועל כן הגיש את התביעה.



פרנקל טען, להגנתו, כי הטיפול בתיקי הוצאה לפועל במשרדו נעשה רק עבור לקוחות קבועים. גבאי, לטענת פרנקל, לא היה לקוח קבוע וכל קשריו נבעו מכך שגיסתו של גבאי עבדה תקופה מסוימת במשרדו. לכן, טען כי הוא הסכים שהליכי ההוצל"פ יעשו על ידי משרדו, אך את כל המגעים לדברים ניהל גבאי מול גיסתו, וזאת ללא כל מעורבות מצדו. עוד טען פרנקל כי חלפו כמה שנים ממועד החזרת השטר לחייב ועד שיצר גבאי קשר עם המשרד. לאחר בדיקה, טען, התברר כי השטר הוחזר לחייב ותיק ההוצל"פ נסגר.



השופטת אלמגור קיבלה את התביעה בקובעה כי פרנקל אחראי בכל פעולות משרדו והוא לא יכול לעצום עיניו ולגלגל את האחריות על הפקידה שאינה בעלת רישיון בעריכת דין. עוד קבעה השופטת כי פרנקל העלה טענה "מוזרה", שלפיה החתימה על השטר היתה מזויפת, ופסקה כי מדובר בטענת סרק; זאת נוכח העובדה שפרנקל הגיש את השטר לביצוע בהוצל"פ על סמך אותה חתימה.



בשולי פסק הדין מתחה אלמגור ביקורת על התנהלותו הדיונית של פרנקל.



(א 22946/00)



"מיום שהתמניתי לשופטת - הביקורת מקובלת עלי"



במאי 2006 פורסם ב-TheMarker הטור "מסע אולמי" שבמסגרתו העברנו יום דיונים שגרתי באולמה של השופטת דליה מארק-הורנצי'ק. התרשמותנו היתה כי מדובר בשופטת נעימה שהפגינה יחס מנומס ואדיב לצדדים המופיעים בפניה ולאנשי הצוות שלה.



ביום הדיונים שבו נכחנו, נקבעו לשופטת כ-20 דיונים בתיקים שונים שנשמעו בזה אחר זה. הביקורת שפרקליטים השמיעו כלפי השופטת נגעה בעיקר לטענה שתיקים נמשכים אצלה זמן רב וכי היא אינה מגיעה מוכנה לדיונים.



במהלך יום הדיונים נראה היה כי השופטת מוטרדת מאוד מהטענות על הסחבת בבית המשפט, והיא סירבה בתוקף להעניק לפרקליטים פרקי זמן מוגזמים לצורך הגשת תגובות ("אנחנו לא נפגש כאן ב-2008", אמרה להם). מאידך, בניגוד לטענות של עורכי דין, השופטת הגיעה לדיונים מוכנה, ואף מצויידת בחלק מהתיקים בטיוטת החלטות שהכינה מראש אותן הכתיבה לקלדנית.



מבחינה אישית הפגינה השופטת יחס מנומס, נעים ומכובד כלפי כל הנוכחים באולמה. היא בירכה את העוזבים את האולם בברכת יום טוב, טרחה לוודא שלא שכחה לטפל במישהו הממתין לה ולא שכחה לדאוג גם להפסקת הצהריים של הקלדנית.



את תשומת הלב משכה דווקא התנהגותם הלא מנומסת של חלק מהפרקליטים שהופיעו בפני השופטת. אחד הפרקליטים שהופיע בפניה לאחר ההפסקה סבר כי היא העניקה זכות דיבור ארוכה יותר לפרקליטת הצד השני והתפרץ לעברה בכעס.



פרקליט אחר לא הפסיק להתפרץ לדברי השופטת ולהציע הצעות שיזרזו את הטיפול בתיק. בתום הדיון התנצל הפרקליט בפני השופטת: "אני מתנצל אם נשמעה נימת ביקורת, זה תיק שאני מחכה לו הרבה זמן", אמר. "מיום שהחלטתי להיות שופטת, הביקורת מקובלת עלי", השיבה לו השופטת.