התנועה הקיבוצית חתמה הסכם עם הבנקים והמדינה להעברת התמורה ממכירת תנובה

מאת גלי ברגר ויורם גביזון



התנועה הקיבוצית חתמה ביום רביעי האחרון על הסכם עם הבנקים והמדינה שיסדיר את מעבר התמורה ממכירת תנובה לאייפקס ומבטח שמיר. דורון סט, ראש אגף הכלכלה של התנועה הקיבוצית, מסביר כי למערכת הבנקאות שעבוד שוטף על נכסיהם של 50 עד 60 קיבוצים, שאינם פורעים כסדרם את תשלומי הריבית וקרן ההלוואות שנקבעו בהסדר הקיבוצים המשלים מ-99'.



התנועה הקיבוצית התחייבה ב"הסדר המשלים לחובות הקיבוצים", שנחתם ב-99', להעביר למדינה ולבנקים 25% מתמורת מניות תנובה לטובת הסדר החובות (60% לבנקים ו-40% למדינה). שווי המניות שעל הקיבוצים למסור למדינה ולבנקים מסתכם ב-107 מיליון דולר - שהם 10.5% מהשווי של תנובה לפי עסקת המכירה, 1.025 מיליארד דולר - בהנחה שכל הקיבוצים ימכרו את כל אחזקותיהם.



"פרט ל-16 הקיבוצים שלא חתמו על העברת 25% לטובת הסדר החוב, יש עוד 50-60 קיבוצים שאינם עומדים כבר היום בהחזר החובות, ולגביהם היה צריך למצוא פתרון", מסביר סט. "היה חשוב לנו להימנע ממצב בו הבנקים והמדינה יתנפלו על הכסף שיקבל הקיבוץ ממכירת תנובה כדי להסדיר את החובות שלא שולמו עד היום". סך כל החובות של קיבוצים אלו נאמד ב-99' ב-2 מיליארד דולר.



בתנועה הקיבוצית חילקו את הקיבוצים הללו לארבע קבוצות לפי רמות הפיגור בהחזרי החוב, ולגבי כל קבוצה נקבעו שיעור ההפרשה לפנסיה מהתמורה נטו ושיעור ההחזר לבנקים ולמדינה.







הקבוצה הראשונה כוללת ארבעה קיבוצים שנמצאים בהליכי כינוס או הקפאת הליכים, ואשר לגביהם יחליט בית המשפט בדבר חלוקת התמורות ממכירת מניות תנובה; הקבוצה השנייה כוללת קיבוצים שמשלמים את תשלומי הריבית אך לא את תשלומי הקרן. קבוצה זו תזרים 25% מהתמורה להסדר העזרה ההדדית מ-99', 50% לפנסיה ו-25% לבנקים; קבוצה שלישית, שהפיגור שלה בפירעון חובותיה לבנקים חמור יותר, תעביר 25% מהתמורה ממכירת תנובה להסדר העזרה ההדדית, 43% לפנסיה ו-32% לבנקים.



הקיבוצים בקטגוריה הרביעית יחתמו על הסדר פרטני למחיקה של חובות ולפרישתם, כולל המרה של חוב לזמן קצר בחוב לזמן ארוך, מתוך הערכה שקיבוצים אלו הצליחו לפתח מקורות הכנסה שיכולים לשרת ברמת סבירות גבוהה יחסית גם הלוואות לזמן ארוך.



סט מסביר שהתנועה הקיבוצית עמדה על כך שעניין הפנסיה לחברי הקיבוצים ישולב בפעם הראשונה באופן מוסדר כחלק בלתי נפרד מההסכם לחלוקת התמורה ממכירת תנובה, באופן שהופך את הפנסיה לאחד מהנושים של הקיבוצים, לצד הבנקים והמדינה, ובמטרה להגיע לפנסיה חודשית של 2,800 שקל.



סט גילה שעל פי עבודה שנעשתה באגף הכלכלה של התנועה הקיבוצית, החוב האקטוארי של הקיבוצים מגיע ל-4 מיליארד דולר. לדבריו, התמורה ממכירת תנובה עשויה לצמצם חוב זה ל3- עד 3.5 מיליארד דולר. חוב זה ניתן לסגירה בתוך 3 עד 4 שנים. עם זאת, כ-30 עד 40 קיבוצים לא יהיו מסוגלים לסגור את החוב האקטוארי, ועל כן בוחנת התנועה הקיבוצית דרכים ליצור מיזוג תפעולי בינם לבין קיבוצים חזקים יחסית, דוגמת בארי או רמת יוחנן, אם כי פתרון מסוג זה קשה יותר בעידן ההפרטה שאליו נכנסו הרוב המכריע של הקיבוצים.



ההסכם אינו כולל את 16 הקיבוצים שלא חתמו על העברת 25% מתמורת המכירה של תנובה לטובת הסדרת חובות לבנקים ולמדינה (הסכם העזרה ההדדית). לדברי סט, לגבי קיבוצים אלה הוחלט כי תוקם קרן אליה יועבר חלקם של הקיבוצים, הנאמד ב-10 מיליון דולר. התנועה הקיבוצית, הבנקים והמדינה יעמידו ביטחונות לסכום זה, ובמשך שלוש השנים הבאות ינסו להגיע להסכמות בעניין סכום זה. "קיבוצים עמם לא יגיעו להסכמה תוך שלוש שנים ילכו לבוררות", אמר סט.



קיבוצים אלו יוכלו, אם יסכימו להעביר 25% מתמורת המכירה לטובת הסכם העזרה ההדדית, ליהנות מהטבות המס הגלומות בתקנה 2 ובתקנה 3(א), שפוטרות את הקיבוצים ממס על מחיקת החוב וממס על רווחי ההון ממכירת הזכויות בתנובה - ובלבד שמכירת המניות תשמש להחזר החוב למדינה ולבנקים.