הסטטיסטיקה קובעת כי מאז 95' גדל קצב פיטורי מנכ"לים על ידי הדירקטוריונים פי ארבעה - מגמה שמעוררת תהיות: האם הדירקטוריונים חותרים תחת יכולתם של המנכ"לים להוביל חברות לטווח ארוך?
לכאורה, אם דירקטוריונים פועלים בפזיזות ומגיבים תגובת יתר לשינויים זמניים בביצועים הפיננסיים או לדרישותיהן של קרנות גידור ומשקיעים אחרים לטווח קצר, אזי התשובה היא כן. חברות יסבלו, ללא ספק, כי המנכ"לים, שינסו לחמוק מעריפת הראשים, יתמקדו רק בתוצאות הרבעוניות. אולם מחקר שנמשך זה עשור, שערכה חברת בוז אלן המילטון, בנוגע לתחלופת מנכ"לים ב-2,500 החברות הגדולות ביותר בעולם, מצביע על תשובה אחרת: הדירקטוריונים אינם יוצאים משליטה. הם עושים את מה שהיו צריכים לעשות זה מכבר: להדיח מנכ"לים לא מוצלחים שבשנים עברו חסו תחת כנפי פיקוח לקוי.
מהן הסיבות לפיטורי מנכ"ל? קומץ מפוטר מסיבות הנובעות מהפרת חוק או התנהגות לא מוסרית, אבל לרוב הסיבה לפיטורים היא תוצאות פיננסיות לקויות הנובעות מהידרדרות משמעותית בעסקיה המרכזיים של החברה. הקביעה הזו באה לידי ביטוי גם בתוצאות המחקר: בבדיקת ממוצעי תזרים המזומנים, שווי השוק והרווחים של חברה בתקופה שבה כיהן מנכ"ל שפוטר לבסוף, נרשם כי אלה היו קטנים ב-50% יחסית לחברה שהנהיג מנכ"ל אפקטיווי באותו משך זמן.
בימים שבהם מנכ"לים היו משולים לקיסרים, תקופת כהונתם היתה ממושכת גם אם הביצועים שלהם היו גרועים. כיום, הדירקטוריונים עצמאיים יותר, וכוחם גדל כתוצאה משינוי בנוהלי המינהל התקין. הם מדיחים מנכ"לים לא אפקטיוויים לאחר שהם מעניקים להם הזדמנות ראויה, אך לפני שהם מצליחים לחולל נזק בלתי הפיך לחברה. מעניין לגלות כי ב-2005 פוטרו פחות מ-5% מהמנכ"לים - מספר לא מוגזם. הפואנטה בסיפור פיטורי המנכ"לים אינה כמה מהם מפוטרים כיום, אלא כמה פוטרו ב-95' - רק 28 מתוך 2,500 חברות.
נותנים הזדמנות - דורשים תוצאות
הדירקטוריונים מעניקים למנכ"לים אותה הזדמנות להוכיח את עצמם שקיבלו מנכ"לים ב-95'. בממוצע, השנה שבה מפוטרים מנכ"לים היא השנה השישית לכהונתם, בדיוק כפי שהיתה ב-95'. תקופת כהונתם של מנכ"לים שפורשים באורח רגיל נותרה בעינה - 9 שנים. משך הכהונה הממוצע של מנכ"לים בכלל התקצר, כתוצאה מכך שיותר מנכ"לים מפוטרים מתפקידם.
יש היגיון במסגרת הזמן של שש שנים לפיטורים: הדינמיקה של התחרות הגלובלית - שינויים מהירים, בלתי צפויים, הנובעים מחידושים של המתחרים, טכנולוגיות חדשות וצעדים ממשלתיים גורמים לעסקים לשוב ולחדש את היתרון התחרותי שלהם מדי שלוש-ארבע שנים. בסביבה כזו, ההתמקדות שהיתה נהוגה בעבר בטווח הארוך בלבד, גורמת לשאננות, מעוררת תגובות לא מתאימות לחידושים של המתחרים ומכשילה ניצול הזדמנויות.
אולם באותו אופן יש להטיל ספק בביצועים הפיננסיים החודשיים בתור אמת מידה לתשואה עבור המשקיעים. הטווח הבינוני הוא אופק הזמן האסטרטגי הקריטי: זמן ארוך מספיק כדי לאפשר למנכ"ל לבצע שיפורים עסקיים משמעותיים, אולם קצר דיו כדי לאלץ את העומד בראש החברה לפעול באופן שיניב תוצאות מיידיות.
אין זה מקרה, אם כן, שחברות המניבות תשואות גבוהות יחסית בעבור המשקיעים מפגינות שיפורים גדולים בביצועים בטווח הבינוני - באופן עקבי. יתר על כן, שיעור פיטורי המנכ"לים התייצב באחרונה, כך שככל הנראה הגיעו החברות לשיווי משקל כלשהו, שיניב תועלת לכל בעלי המניות - ייצור מנהיגות טובה יותר, ישפר את התשואה למשקיעים וייצר הזדמנות גדולות יותר לצמיחה.
צ'אק לוסייר הוא סגן נשיא בכיר בחברת בוז אלן המילטון, ומחברם של מחקרים בנושא תחלופת מנכ"לים. ג'אן דייר הוא יועץ ולומד בסמינר התיאולוגי של פרינסטון
הסוגיה: בעשור האחרון מפוטרים פי ארבעה יותר מנכ"לים על רקע ביצועים עסקיים כושלים.
הפתרון: יש הטוענים כי הדירקטוריונים דורשים תוצאות לטווח המיידי, אך המחקר מלמד כי הם דווקא מגלים אחריות ואינם מוכנים לספוג כישלונות בטווח הארוך.
הדרך: ביצועים צריכים להימדד רק בטווח הבינוני כדי למנוע רצון להצליח על ידי ראייה קצרת טווח, ומצד שני לקדש "היתקעות" מנכ"ל כושל בתפקידו.
Harvard Business Monday Morning
מפרסומי בית הספר למינהל עסקים של אוניברסיטת הרווארד
פיטורי מנכ"לים - החדשות הטובות
Harvard Monday Morning
30.7.2007 / 7:48