בית המשפט קבע: מותר לצרף גיליון הרשעות ישן של עד בהליך משפטי

בית משפט השלום בתל אביב זיכה עורך דין שהואשם במסגרת קובלנה פלילית בהשגת מידע סודי מהמרשם הפלילי ופרסומו, בניגוד לחובת הסודיות הקבועה בחוק המרשם הפלילי.



הקובלנה הוגשה נגד עו"ד אייל בר לב; בר לב נתבע בתביעה כספית על ידי חברה מסחרית ובמסגרת ההליך הזמינה החברה לעדות אדם בשם עמוס ליכט. בעקבות זאת הגיש בר לב בקשה לבית המשפט להוספת גיליון ההרשעות של ליכט, אליה צירף את גיליון ההרשעות. הוא טען כי בגיליון ההרשעות, הכולל עבירות זיוף ושימוש במסמך מזויף, יש עדות ברורה לאופיו של ליכט והוא רלוונטי לדיון נשוא התביעה, משום שעל בית המשפט להכריע בו האם ליכט זייף את חתימת בר לב.



בעקבות זאת פתח ליכט נגד בר לב בהליך של קובלנה פלילית, שבה טען נגדו כי הפר את חובת הסודיות הקבועה בחוק המרשם הפלילי. כן טען כי בהעתקת תוכנו של המרשם עבר בר לב על חוק הגנת הפרטיות ועל חוק איסור לשון הרע. בר לב מצידו טען כי פעל במסגרת הליך משפטי וכי הוא חוסה תחת ההגנות הקבועות בחוקים אלה.



לאחר שהשופט ציון קאפח קבע כי בר לב השיג את גיליון ההרשעות בדרך לגיטימית ולא בשל הטעיה מצידו, הוא העלה את השאלה "האם לא ניתן להעלות על דל שפתיים מעשים שנעשו על ידי אדם ואשר הורשע בגינם?"



קאפח קבע כי מחיקת הרשעה אינה בהכרח מחיקת המעשה, ויש לדון בכל מקרה לגופו. בעניינו של ליכט קבע השופט כי "אין מדובר במחיקה גורפת ומוחלטת של המעשים בגינם הורשע הקובל, בבחינת 'הס מלהזכיר'". באשר לחוק הגנת הפרטיות וחוק איסור לשון הרע, קבע השופט כי בנסיבות המקרה לבר לב קמה חובה מקצועית לנהוג כפי שנהג "בהיותו עורך דין במקצועו, והדבר נעשה לשם הגנה על עניינו האישי בהיותו נתבע אישית".



בנוסף קבע השופט כי סעיף 5 (13) לחוק איסור לשון הרע מעניק לעורך דין חיסיון כמעט מוחלט, ובמקרה זה מדובר באירועים שהתרחשו אגב ולצורך הליך משפטי וכל אלה שנחשפו לחומר קשורים בטבורם לעשייה המשפטית. לאור כל האמור פטר השופט את עו"ד בר לב מלהשיב לאשמה וזיכה אותו מהאישום.



(ק"פ 16/06)