מסתבכים במגדל בבל של כלי התקשורת

מאת ליסה בלקין



בישיבה שהשתתפתי בה בתחילת הקיץ הועברה דפדפת בין הנוכחים, והתבקשנו לכתוב את שמנו ואת "אמצעי ההתקשרות המועדף" עלינו. "יש מי שנוח להם להשתמש בדואר אלקטרוני, אחרים מעדיפים טלפונים ניידים או הודעות טקסט", אמר מנהל הישיבה. "אנחנו רוצים ליצור אתכם קשר בדרך הנוחה לכם".



בעבר היתה רק דרך אחת ליצור קשר: למצוא את מספר הטלפון ולחייג. כיום, כדי לדאוג שהמסר יועבר צריך לפענח את ההעדפות האישיות של האדם שאליו פונים. הבחירה באמצעי התקשורת הלא נכון עלולה להוביל לתגובה צוננת, או לעתים לדממה רועמת.



האם הנמענים שונאים דואר אלקטרוני וקוראים אותו רק לעתים רחוקות, אבל ממהרים לענות כבר בצלצול הראשון של הטלפון הנייד? האם הם מסרבים להצטייד בטלפון נייד, אבל מדברים ללא הרף בטלפון הקווי במשרד? האם זה מוגזם לשלוח דואר אלקטרוני, להשאיר הודעה במשרד ולבסוף לנסות את הטלפון הנייד ליתר ביטחון? ואולי עדיף לשלוח הודעת טקסט למזכיר/ה?



"זה כבר גובל באבסורד", אומרת אוליוויה פוקס קביין מ"Spitfire Communications", חברה לאימון עסקי מניו יורק. "נהפכנו לתרבות שבה אנחנו מצפים שהכל ייעשה בדרך שלנו. אנחנו הולכים לסטארבקס ומזמינים קפה הפוך עם שתי מנות אספרסו, חם במיוחד ועם מעט קצף, ומרגישים שמותר לנו להשאיר הודעה בתא הקולי שלנו שאומרת: 'אפשר להתקשר בין 08:00 ל-08:05, אבל רק אם נימת הקול שלכם נעימה'".



יש שפע של הודעות כאלה, שמודיעות למתקשר בדיוק מה עליו לעשות. "אני בדרך כלל בודק את התא הקולי הזה לעתים רחוקות יותר מאשר את זה של הקו במשרד", נאמר בהודעה הקולית בטלפון הנייד של דייוויד גולדסמית, נשיא "MetaMatrix Consulting Group", שמסרב לתת את מספר הטלפון הנייד שלו ללקוחות ומתרגז כשהם מחייגים אליו. ההודעה מנחה את המתקשרים לנסות את הקו במשרד.



ואילו ההודעה הקולית במשרד של אלן קסוף גריי, הבעלים של מסעדת "אקווינוקס" בוואשינגטון, מזהירה את המתקשרים: "אני לא בודק את ההודעות כאן לעתים קרובות, אז אם תרצו להשיג אותי בזמן אנא שלחו לי מייל".



משפטים קצרים ומתוקים



הודעות כאלה אולי אינן מנומסות, אבל הן לפחות מרמזות על אמצעי התקשורת המועדף. החלופה היא משחק זיכרון: לנסות לזכור את דרך ההתקשרות המועדפת של כל אדם.



"אני מעדיפה שיתקשרו לטלפון הנייד שלי", אומרת ג'ני הטר, הדוברת של רולינס קולג' בפלורידה. "זה אמצעי תקשורת מיידי, והוא תמיד אצלי".



אבל לא לכולם יש טלפון נייד. "אין לי, ואני לא רוצה שיהיה לי", אומרת טרודי שוט, ספרנית מיומה באריזונה. "אם היה אפשר הייתי עושה הכל בדואר אלקטרוני".



אבל דואר אלקטרוני "עלול להתמלא בדואר זבל", אומר ג'ון מזוצ'י, שותף במשרד בניו יורק של חברת כוח האדם "Winter, Wyman Companies". "הדרך היחידה היא טלפון".



טלפון הוא אמצעי תקשורת מוצלח רק אם "אין הפרעות באמצע", אומר אלן וייס, נשיא "Summit Consulting Group" מאיסט גריניץ' ברוד איילנד. לכן הוא לא עונה לטלפון, אבל ההודעה הקולית מבטיחה שיתקשר כעבור 90 דקות "בשעות העבודה, לפי שעון החוף המזרחי בארצות הברית".



בעבר משחק הזיכרון הזה היה מוגבל לטלפון נייד, טלפון קווי במשרד ודואר אלקטרוני, אבל כעת האפשרות של הודעות טקסט טרפה את הקלפים. בעוד שהטלפון הנייד הוא אמצעי תקשורת שדומה לטלפון הקווי, והדואר האלקטרוני מזכיר את הפקס, הודעות טקסט הן מצד אחד חזרה לעידן הטלגרף ומצד שני מבשרות על עידן חדש. במלים אחרות, או שאוהבים אותן או ששונאים אותן.



גריי רואה בהודעות טקסט את צורת התקשורת הטהורה ביותר: "משפטים קצרים ומתוקים, ישר ולעניין". שוט רואה בהן איום על הציוויליזציה: "משפטים צריכים לכלול סימני פיסוק, וצריכה להיות הקפדה על חוקי הדקדוק", היא אומרת.



בהודעות טקסט גלום פוטנציאל עצום לעלבונות. קורי בוקר, ראש העיר ניוארק, למד זאת על בשרו. בוקר כנראה חשב שבוחריו ישמחו לקבל גישה מיידית אליו באמצעות הודעות טקסט, ולכן נתן את מספר הטלפון שלו לכל דורש. ואולם, הוא גילה שמישהו ראה בכך סטירת לחי. עם ראש העיר הקודם היה אפשר לדבר בטלפון, התלונן האיש באוזני כתב בעיתון, אז מה כל הסיפור הזה עם הודעות הטקסט?



התעייפתי מהדואר האלקטרוני



גם אני למדתי שהעדפות מסוימות עלולות לעורר בעיות. בהודעה הקולית שלי במשרד נאמר: "אני בודקת את התא הקולי הזה רק לעתים רחוקות. הדרך הכי טובה ליצור אתי קשר היא במייל לכתובת belkin@nytimes.com".



המטרה היא יעילות. ובכל זאת, כמו נהגים שמתקבצים מתחת לשלט "אין חניה", לעתים קרובות משאירים לי הודעות בתא הקולי הזה. לא מעט מהמתקשרים נשמעים נרגזים. כמה מהם אומרים שאין להם גישה קלה לדואר אלקטרוני ואני מבינה אותם; למעשה, בגללם אני בודקת את התא הקולי בכל זאת. ואולם, רבים אחרים פשוט נעלבים מההודעה. "זה כל כך לא מנומס", אמר אחד מהם, "מי את חושבת שאת?"



הוא לא השאיר את שמו או את מספר הטלפון שלו, ולכן איני יכולה להתקשר כדי לומר לו שאני שוקלת לנסח מחדש את ההודעה הקולית שלי. לא רק מפני שאני שונאת שחושבים שאני לא מנומסת, אלא גם משום שהתעייפתי מהדואר האלקטרוני. יש כרגע 118 הודעות בתיבת הדואר הנכנס שלי. אם רק הייתי מרימה את השפופרת כשהטלפון מצלצל, חלק גדול מהעניינים האלה היו מסתדרים בתוך כמה דקות.



זה גורם בלתי צפוי נוסף במשחק "מה הדרך הטובה ביותר ליצור אתך קשר": כולנו נוטים לשנות את דעתנו. "בעבר העדפתי דואר אלקטרוני", אומר של הורוביץ, שכותב ספרים על שיווק עסקי. אבל בגלל התוכנות שמסננות דואר זבל, "כבר אי אפשר לסמוך על המייל". הוא נאלץ ללוות כל הודעת דואר אלקטרוני בשיחת טלפון, כדי לוודא שהגיעה. "אני חוזר להשתמש בטלפון", הוא אומר. לפחות לעת עתה.