גם בעולם המדד משקר

אין אינפלציה בעולם, ואם יש - היא נמוכה. הצמיחה בארה"ב ובאירופה מתקדמת בצעדים יפים, והאינפלציה שם מתונה - פחות מ-3%. נתוני הצמיחה הטריים בארה"ב מראים קפיצה לצמיחה של 3.4% ברבעון השני, ואילו האינפלציה היתה 2.7%; באירופה הקונטיננטלית היא נמוכה מ-2%, ביפאן אין אינפלציה כלל (0%), ורק בבריטניה היא מתקרבת לסף ה-2.5%, בעיקר בשל סעיפי הדיור.



בשורות אלה משמחות למי שמבסס את תצפיותיו על מדד המחירים לצרכן (CPI), כפי שנעשה בדרך כלל. אולם מבט לשוק חומרי הגלם והסחורות מגלה תמונה שונה לגמרי. הנפט, הנחושת, הניקל, התבואות העיקריות - כולם נמצאים במגמת התייקרות חדה. כיצד נוצר מצב שבו חומרי הגלם יקרים, אבל התוצרים הסופיים - אותם מוצרים שאנחנו קונים בחנויות - זולים? התשובה היא מרובת סעיפים, אולם הבולטים שבהם יהיו סין, פריון העבודה בארה"ב, שכר העובדים והריבית.



סין, כמו כלכלות מתפתחות אחרות בדרום מזרח אסיה, שואבת אליה חלק נכבד מהמשאבים העולמיים הנדרשים להפעיל את מכונת הייצור האדירה שלה. התיעוש המסיווי והתעשרותו של המעמד הבינוני בסין הם הסיבה העיקרית לעלייתם של מחירי התבואות וחומרי הגלם. מנגד, דיכוי מחיר תוצרי היצוא שלה גורם לכך שבשאר העולם הצרכנים רוכשים מוצרים רבים במחירים נמוכים מאוד. צעצועים, כלי בית, מכונות ומחשבים, כלי תעופה וכלי רכב, רהיטים וכלי עבודה - מחיריהם כיום נמוכים בהרבה משהיו לפני 20-30 שנה.



בארה"ב, הממשיכה להיות אחת היצרניות הגדולות בעולם - אם כי של מוצרים עתירי ידע, ולא מוצרי תעשייה פשוטים - המחירים לצרכן ממשיכים להיות נמוכים יחסית, מכיוון ששכר העבודה בה אינו עולה כמעט, ופריון העבודה צומח. כך מתאפשר לחברות לייצר יותר - בלי להגדיל את ההוצאות.



מבט בגרף האינפלציה מגלה גם כיצד הצליחה הכלכלה האמריקאית לשמור על רמה נמוכה של אינפלציה, לאחר שבשלהי 2005 היא התרוממה מעל לרמה הרצויה לבנק המרכזי. הבנק פשוט העלה את הריבית, בתגובה להתחממותו של שוק הדיור. התוצאה: נפילה חדה באותו שוק עצמו ודעיכה מהירה באינפלציה. משבר האשראי בשוק האמריקאי אינו נראה כקצר מועד, והסיכויים להתחממות אינפלציונית נמוכים מאי פעם. התוצאה עשויה להיות, בסופו של דבר, שגם חומרי הגלם ותוצרי האנרגיה ידעכו במחירם, ובכל מקרה, הסיכויים שהיצרניות יגלגלו את ההתייקרות הנוכחית לצרכנים נמוכים אף הם.