העיסוק בעשירים ובכספם נוגע במקרים רבים למקום המגורים שלהם. הסכומים שמחזיקים עשירי הארץ בבנק הם ערטילאיים עבור רוב האנשים, שקשה להם לתפוש את ההבדל המעשי בין 20 מיליון דולר ל-700 מיליון? קל יותר להבין הבדלים בגודל המטבח או בעלות התנור.
האפשרויות שהכסף נותן נראות אינסופיות ולעיתים גם מופרכות. לדוגמה מגדל עם מעלית שמביאה את המכונית לפתח הבית. הרי אף אחד לא רוצה שישרטו לו את הפורשה. גם אצלנו הצניעות כבר מזמן לא נר לרגלי החברה הישראלית, ו"אז כמה עלה" היא שאלה שמתגלגלת בקלות. אנחנו לא בריטים ואין אצלנו תה של חמש. אם מישהו השקיע בריצוף, הוא רוצה שהשכנים יקנאו. לכן האדריכלות לעשירים אצלנו היא מוחצנת, בולטת ובעיקר מתפרשת על מטראז' רב. מישהו אמר נובורישית?
אילן פיבקו, בעליו של משרד פיבקו אדריכלים, המתכנן פרויקטים גם לעשירים, מגלה הבנה לצרכים של לקוחותיו האמידים וטוען ש"אנשים רוצים הרבה וטוב. אם יש להם את הכסף הם גם מממשים". אך פיבקו מדגיש: "איכות האדריכלות לא קשורה לגודל הבית. אני מכיר בתים גדולים עם אדריכלות קלוקלת ואדריכלות נפלאה בבתים קטנים ובבנייה לעשירונים התחתונים. יש אדריכלות גדולה וראוותנית אבל זה לא קשור לאיכות שלה".
כמו אצלכם, רק בגדול
איכות אדריכלית קשה לכימות. כמה שווים פרטים מוקפדים וחלל מעניין? את זה קשה למכור במסיבת שיווק למוזמנים בלבד. לעומת זאת, אדריכל עם שם עולמי, בעיקר מאלה שאפשר לחלק לאורחים את הספרים כבדי המשקל שלהם, עוזר הרבה יותר להרשים את האורחים. פיבקו מסביר: "יש הרגשה שאנשי השכבות העשירות יכולים להרשות לעצמם אדריכלות יותר טובה, אבל הם לא תמיד עושים זאת. צריך לבחון כל פרויקט לגופו, ללא קשר אם הוא משרת עשירים או עניים. בכל מקרה שהפרויקט עושה טוב למישהו ולא מפריע לאחר, אז זה נפלא".
מכיוון שניקור עיניים לא נחשב לפשע, העשירים יכולים לבנות ככל שליבם חושק. אבל מה עושים עם וילה של אלף מ"ר או עם דירה המשתרעת על שלוש קומות בראש מגדל? אילו חדרים יש לעשירים שאין לשאר? פיבקו עונה: "הפונקציות הן אותן פונקציות, אבל הכל יותר גדול. גם אצלם מספר החדרים נקבע לפי מספר הילדים. אולי מוסיפים חדר הקרנה, אבל אין הבדל גדול במספר הפונקציות. כולם רוצים את אותם דברים הקשורים בעיניהם באיכות חיים".
חלק משמעותי בחיים הטובים הוא האוכל. או ליתר דיוק, המטבח. האדריכל צביקה דונסקי מ"דונסקי אדריכלים ומעצבים בע"מ", מספר: "לעתים קרובות מדובר במטבחים שמורכבים משני חלקים - מטבח עבודה, המיועד לבישול והכנת התבשילים, ומטבח ייצוגי, המיועד להגשה". חס וחלילה שיהיה ריח של בישול בבית או כלים בכיור, מה יגידו האורחים.
דונסקי מוסיף כי "שני החלקים יוצרים אזור המתאים לשימושם של עשרות סועדים, הם מאובזרים בציוד מקצועי מתקדם ומעוצב, עשויים מחומרים משובחים מאוד במגוון סגנונות ומגובים בברביקיו מקצועי כחלק אינטגרלי מהחצר, שעלותו 150 אלף דולר בממוצע".
עלות כל אחד מהמטבחים האלה היא בין 100 אלף שקל למיליון שקל. המגמה שעליה מדבר דונסקי קשורה לחלק המשמעותי ביותר ב"שופוני" - האירוח. בפרפראזה על הפתגם המפורסם, בית שהושקעו בו מיליונים ואין בו מסיבות, כאילו לא הושקע בו הכסף.
מסיבות כצורך
דונסקי מנסה לסנגר על לקוחותיו. "חשוב לזכור שבתי המסיבות המפוארים אינם ניסיון לנקר עיניים, אלא צורך אמיתי", הוא אומר. לדבריו, מדובר בלקוחות שאירוח אצלם הוא חלק מהחיים. בין אם מדובר בקבוצות גדולות או באורחים בודדים, מישראל או מחו"ל.
"בבתים גדולים יש התלבטות אמיתית לגבי השטח שיוקצה לאירוח לעומת אזורי המחיה האחרים", מוסיפה האדריכלית אסנת ממון ממשרד ממון אדריכלים. מעבר לכך, שטחי האירוח בבית עשויים להיות חלק ממנו - כמו חדר אורחים רחב ידיים או בריכה במרתף, אגף נפרד, שמחובר למבנה פיזית, אבל מובחן משטחי המגורים של בני הבית או יחידה נפרדת לגמרי, בחצר. ויש אזורי אירוח שיכולים להשתלב בכל אחת מהאפשרויות האלה.
לטענת דונסקי, חדר אורחים של 120-150 מ"ר אינו דבר נדיר. לעתים מדובר אפילו בשטחים מרווחים יותר, כאשר חדר האורחים בא בצמידות לפינת אוכל גדולה ופורמאלית. "חדרים כאלה מחוברים כמעט תמיד לשטחי חוץ, בריכה או פטיו, שהותאמו גם הם לאירוח בסגנון קוקטייל או בישיבה סביב שולחנות. החדרים מצוידים במערכות אודיו, וידיאו, תאורה מתקדמות ומקצועיות, וכן מערכת מיזוג אוויר המתוכננת לאירוח מספר רב של אנשים.
"לעתים קרובות", מוסיף דונסקי, "מדובר בחדר עבודה או ספרייה מאובזרים, שבהם ממוקם מקרר יינות - או חדר יין צמוד - ארון לחות לסיגרים, מסך פלזמה, מערכת שמע מתקדמת. כמובן גם יהיו בהם גישה לאינטרנט, פקס, מחשב וטלפון עם אפשרויות לוועידת וידיאו, וההתכנסות בהם יכולה להיעשות בישיבה סביב שולחן או בחדר הסבה".
הפינוק לאורחים יכול להתבטא בסוויטות אירוח המאובזרות ברמה של בית מלון יוקרתי, שנבנות בצמידות לבריכה ולחדר כושר. "בסוויטה כזאת תמצאו מערכות אודיו ווידאו מושקעות, חדר קולנוע להקרנות פרטיות, סאונה לשישה אנשים ויותר או חמאם טורקי מאובזר", מסביר דונסקי. "סוויטות האירוח הנפרדות נבנות בסטנדרטים גבוהים של גימור, על פני שטח נרחב ובמרחק כזה מהבית המארח, שלאורחים מובטחת פרטיות מלאה".
את חדוות האירוח לא צריך למקד בלינה או בפעילויות מיושבות בבית. הרי אולי האורחים כבר ראו את הגימיקים האלה אצל אחרים. רעיונות לפעילויות צעירות ומגניבות יש בשפע. חובבי המים ישמחו לשמוע מממון על בריכה שחלקה האחד ריבועי ומיועד למשחקי מים, וחלקה האחר הוא "לאפ פול" באורך 20 מטר, המיועד לשחייה, או חמאם שמתאים לשימושם של 6-8 אנשים.
באותה אווירה ספורטיווית מזכירה ממון שגם מגרש כדורסל מתחת לבית, בחלל שגובהו 5 מטרים, מתאים לאירוח, בעיקר של ילדים ובני נוער, אבל לא רק. ולסיום, אומרת ממון, "חדר הקרנה עם ציוד מקצועי, הכולל מקרן, מסך ומערכות אודיו-וידאו מתקדמות, הוא בוודאות רעיון נפלא לאירוח".
השאלה העיקרית העולה ממספר חדרי ההקרנה היא מתי יש להם זמן להשתמש בכל החדרים האלה וגם לעשות כסף?
מה ההבדל בין 20 מיליון דולר ל-700 מיליון? התנור והמטבח, למשל
שני שילה
3.8.2007 / 11:01