האנשים השקופים: מה קורה עם 80 אלף הבדואים החיים בנגב ושאינם זוכים להכרה?

בנגב מתגוררים כיום קרוב ל-80 אלף תושבים בדואים ב-45 יישובים בלתי מוכרים. "תושביהם הם בבחינת אזרחים שקופים", נכתב לפני שנתיים במסמך שפירסם מרכז אדווה. "המדינה אינה מבחינה בהם בבואה לקבוע מדיניות, לבנות תקציב, לספק שירותים, או להעניק הגנה חוקתית. שכניהם היהודים אינם רואים אותם אלא כמטרד שאת ממדיו יש לצמצם ככל האפשר".



את המסמך הזה חיברו הסוציולוגים שלמה סבירסקי ויעל חסון, והוא קובל על ההזנחה הממשלתית המתמשכת של הבדואים. ואכן, לבדואים יש מחלוקת מרה ומתמשכת עם הממשלה על האופן שבו יש לתכנן את התיישבותם ועל הדרכים להסדיר את בעלותם על הקרקע.



בחודש האחרון החליטה ממשלת ישראל על הקמת גוף שאמור להסדיר אחת ולתמיד את התיישבות הבדואים בנגב. הרשות החדשה, שתפעל כחלק ממשרד הבינוי והשיכון, אמורה להתמודד עם הבעיות של אוכלוסייה שחלקה הגדול מוסיף להתגורר בבתים בלתי חוקיים וביישובים לא מוכרים בשטחים שבהם יש לממשלה שפע של תוכניות פיתוח.



אחד התפקידים המרכזיים של הגוף החדש יהיה להסדיר את תביעות הבעלות על הקרקע מצד הבדואים, ולסייע בהקמת מגורי קבע ותשתיות ביישובים קיימים ומתוכננים. מועצת הרשות תכלול גם שבעה נציגי ציבור, ובהם וארבעה בדואים בנגב שאין להם תביעות בעלות על הקרקע.



הרשות אמורה ללוות את האוכלוסייה הבדואית בכל שלבי ההתיישבות. כחלק מהרשות תפעל גם ועדה ציבורית בראשות שופט בדימוס, שתגיש בתוך שלושה חודשים המלצות בעניינים כמו הסדרת ההתיישבות בנגב, הסדרים להקצאת קרקע חלופית, פיצויים למפונים ופעולות אכיפה כלפי בנייה בלתי חוקית.



במקביל להחלטת הממשלה ביקשו שרי הפנים והשיכון מהיועץ המשפטי לממשלה לעכב את הפעולות להריסת מבנים בלתי חוקיים עד להשלמת עבודת הוועדה הציבורית. בשטח אין בינתיים ביטוי לבקשה זו, ובשבועיים האחרונים נמשכו פעולות להריסת בתים שהקימו הבדואים באופן בלתי חוקי. בחודש שעבר נהרסו צפונית מערבית לערד בתים לא חוקיים כדי לפנות שטח ליישוב קהילתי חדש בשם חירן, המיועד ליהודים.



כפי שמציינים סבירסקי וחסון, המשמעות המעשית של יישוב בלתי מוכר היא שאין לו תוכנית מתאר ולכן לא ניתן לקבל בו היתרי בנייה. לדבריהם, אחת הסיבות לכך שביישובים הלא מוכרים יש מבנים רבים מבד, פח או עץ, היא החשש להריסה מצד השלטונות. ביישובים אלה התושבים מנועים מלהפעיל את הזכות הבסיסית של רכישה ומכירה של דיור. הם נשלטים על ידי גופים שהוקמו על ידי המדינה, באופן שמפריד אותם משאר הישראלים.



הבדואים והמדינה נמצאים במלכוד עמוק. המדינה אינה מכירה בתביעות הבעלות של הבדואים על שטח של קרוב ל-700 אלף דונם, אך מכירה בכך שיש לפצותם על פינוי מהקרקע. הבדואים מנועים מלהקים על הקרקע בתים ותשתיות באופן מוסדר ואילו המדינה מנועה מעשיית שימוש אחר בקרקע, בלא לפצות את הבדואים תוך השגת הסכמתם.



הבדואים בונים, המדינה הורסת



בשטח נמשכת המציאות שבה הבדואים בונים אלפי בתים בלתי חוקיים מדי שנה, והמדינה הורסת את מקצתם. הבדואים אינם מוותרים על תביעות הבעלות שנדחו עד היום על ידי המדינה וגם על ידי בתי משפט. המדינה לא הצליחה למצוא הסדר שיקבע כיצד ניתן לתכנן מגורים ותשתיות לכל אותם תושבי כפרים לא מוכרים וגם לפתור את שאלת הבעלות.



לפי המסמך של מרכז אדווה, בעוד שמינהל מקרקעי ישראל מגלה נדיבות ונכונות לגמישות בהקצאת קרקע ליהודים, הוא לא עשה זאת ביחס לבדואים. עניין זה מעכב גם את התפתחותם של היישובים הבדואיים המוכרים, כי גם בתוכם יש שטחי קרקע רבים שלגביהם יש תביעות בעלות. כל עוד לא הוסדרו התביעות האלה, לא ניתן לפתח על שטחים אלה תשתיות או מבני ציבור.



סבירסקי וחסון מוצאים חיזוק לטענתם בראיון שערכו עם מנהל מחוז דרום במשרד הפנים, דודו כהן. "האינטרס שהמינהל הגדיר לעצמו הוא רישום מרב הקרקעות של הבדואים על שם המדינה", אמר להם כהן. "אני אומר להם: 'זה לא האינטרס שלכם. האינטרס שלכם הוא לכנס את מרב הבדואים בתוך יישובים'. מה ההבדל אם הבית של הבדואים יושב על קרקע שרשומה במינהל כקרקע של מדינת ישראל או על השם הפרטי שלו? מה זה - איום אסטרטגי או טקטי על המדינה?"



רפלקס התיישבותי



אחת השיטות של המדינה להרחיב את האחיזה היהודית בנגב ולהשתמש בה כבלם של התפשטות הבדואים היא הקמת יישובים חדשים והתיישבויות בודדים. באחרונה אף החליטה הממשלה להמשיך בקידום התיישבויות בודדים בנגב ולמצוא דרכים להסדיר את מעמדן החוקי של התיישבויות קיימות - שכמעט כולן הוקמו בניגוד לחוק.



מדיניות זו זכתה לביקורת נוקבת מצד ארגונים חברתיים וסביבתיים וגם מצד מומחים לתכנון. אחד מהמומחים האלה הוא מתכנן הערים ד"ר יודן רופא מהיחידה לאדריכלות ותכנון ערים במדבר במדרשת שדה בוקר, ואחד המקימים של עמותת "מרחב" לקידום עירוניות מתחדשת.



"בישראל יש עדיין רפלקס התיישבותי שאומר להתמודד עם כל בעיה באמצעות הקמת יישוב חדש", אומר רופא. "זה עבד עד מלחמת העצמאות וקצת אחריה. כיום זה לא עוצר אפילו בניין אחד בלתי חוקי ביישובים ערביים או בדואיים. אפשר היה לקדם בנייה חוקית אילו היו יישובים מתוכננים ותוכניות מתאר המאפשרות הקמת בתים. מה בדיוק מצפים, שהבדואים יתאיידו?"



"פיצוי כמו למתנחלים"



בשנים האחרונות נעשו כמה מהלכים שמטרתם שינוי המצב התכנוני והפיסי של חלק מהיישובים הלא מוכרים, אושרה הקמתם של קרוב לעשרה יישובים בדואים חדשים והוקמה מועצה אזורית הנקראת אבו-בסמה. המועצה מטפלת בחלק מהיישובים הלא מוכרים. היא מקדמת תוכניות מתאר והחלה להקים כבישים ובתי ספר.



עם זאת, עד עתה לא הושגה כל התקדמות בפתרון המחלוקת בשאלת הבעלות על הקרקע. יש גם ביקורת כלפי תוכניות כמו "מטרופולין באר שבע" המקודמת כתוכנית מתאר מחוזית חלקית שאחד מיעדיה הוא שילוב הבדואים בפיתוח המתוכנן של יישובים ואזורי תעסוקה תוך השקעה נרחבת בקידום החינוך. עמותת המתכננים "במקום", שהגישה התנגדות לתוכנית, טוענת שהיא מצמצמת את אפשרויות הבדואים להקים גם יישובים בעלי אופי כפרי ומשמרת את המדיניות של ריכוז הבדואים במספר מצומצם של יישובים.



חסון וסבירסקי הציעו לקדם מהלך לטיפול בבעיית הקרקעות שיתבסס על רישום קרקעות בתוך יישובים מוכרים או כאלו שבתכנון על שם תובעי הבעלות על הקרקע. לחילופין ניתן להעניק להם קרקע חלופית כפי שנעשה במקרה של תושבים ערבים בעלי קרקע חקלאית בשטחים שבהם נסלל כביש חוצה ישראל.



עיקרון נוסף בהסדר הקרקעות הוא הגדלת הפיצוי שיינתן לחלק מהתובעים, כך שהוא יהיה דומה לפיצוי שניתן למתנחלים שפונו. סבירסקי וחסון מציעים להכליל חלק מהקרקעות במשבצת של יישובים בדואיים, ובכך להעניק אפשרויות לעיבוד חקלאי.