אל תדברו באינטואיציות

לו היה לי שקל אחד על כל פעם ששמעתי ממנהל השקעות או אנליסט את המשפט, "תראי, אפילו איתמר דויטשר עושה עסקים עם פאנגאיה", ודאי שהייתי מיליונרית.



לו היה לי שקל על כל פעם ששמעתי ממנהל השקעות או אנליסט את המשפט, "הכי חשוב זה להסתכל להנהלה בעיניים - הנהלה בחברות נדל"ן זה הכל", הייתי אפילו מולטי-מיליונרית.



אבל לא רק שלא קיבלתי פיצוי על מכת הקלישאות הזו, הרי שהסיפור עם חפציבה מספק את ההוכחה שאמנם החיים היו הרבה יותר יפים אם קלישאות היו מתקיימות דרך קבע. אולם עד שמשאלות יתגשמו, לא רק שהן אינן מתקיימות אלא שבדרך כלל הן גם מטעות. ואם ללמוד מסיפור חפציבה, הן עלולות לעלות ביוקר.



מובן שאין ללמוד דבר מהתנהלות אלקטרה באשר לחברת פאנגאיה, וייתכן כי מדובר ביזמים מאוד מוכשרים. עם זאת, מה שבטוח הוא כי הנימוק לפיו אלקטרה ודויטשר שם אז בוודאי מדובר בחברה מצוינת עם פוטנציאל "שאנחנו בטח מפספסים", לא רק שאיננו תופס אלא גם לא יכול לשמש בסיס לשום מגדל קלפים שייבנה עליו.



כי הנה מסתבר שדויטשר הוא כנראה לא אלוהים, ואף שהוערך מאוד על ידי אנשי שוק ההון עד היום, גם הוא יכול גם לטעות - ובגדול. טעויות מסוג זה מכונות "הרות גורל" ועלולות לעלות בנזקים כספיים כבדים למשקיעים ובאובדן אמונם, ועבור דויטשר - גם במוניטין ואולי אפילו במשרה.



ועוד דבר מסתבר: המשפט "לראות את הלבן בעיניים של המנכ"ל" לא תמיד מסגיר את האמת, כל האמת או חלק מהאמת. אחרת, איך אפשר להסביר את רשימת המוסדיים הארוכה שאספה סחורה בהנפקות חפציבה בשנתיים האחרונות וכוללת, למשל, את הגופים של אייפקס אלטשולר אנליסט ועוד? הרי סביר להניח, או לכל הפחות אפשר לקוות, שהם ראו לפחות פעם אחת את הלובן בעיניים של בעז יונה.



וכמו רשימת המוסדיים הארוכה, ארוכה יותר רשימת הגופים שחבריה השליכו את יהבם על יונה שהצליח לקנות את אמונם. רשימה זו כוללת בנקים גדולים, חתמים ובראשם פועלים אי.בי.אי, חברות ציבוריות כשיכון ובינוי ודניה סיבוס ואולי גם את עורכי הדין או רואי החשבון שבדקו וחתמו על התשקיפים של החברות הציבוריות.



אך למען האמת, אני לוקחת בחזרה את השם הרע שהוצאתי לקלישאות. שכן בחלקן נראה שיש צדק. כמו בזו שטוענת כי כדאי להסתכל על חצי הכוס המלאה, ובמקרה הזה - להפיק לקחים וללמד לקח. שהרי עם כל הכבוד להנהלה או לבעל השליטה - ויהיו אלה איתמר דויטשר, לב לבייב, שרי אריסון או אפילו "ילד הפלא הישראלי תכול העיניים" נוחי דנקנר - הרי שפגישות עם חברי הנהלה, בעלי שליטה ושותפים אטרקטיוויים (אפילו באם נלווה להן רקורד מוצלח בעבר), אין בהם דבר בכדי להעיד על העתיד.



בשורה התחתונה, מנהלי השקעות, אנליסטים ושאר אחראים לגורלם של כספי הציבור, ולעתים למיטב חסכונותיו: דברו בפרויקטים ובתוצאות, לא באינטואיציות. את תחושות הבטן, שימרו לחיים הפרטיים.