גם לנו יש סאבפריים

קריסת הגשר שמעל המיסיסיפי במיניסוטה ביום רביעי שעבר, יצרה ודאי משבר אמון כלשהו בין תושבי האזור לאחראים על התשתיות ולרגולטורים שמפקחים עליהם. הקריסה תשנה גם את ההתנהגויות של חלק מתושבי ארה"ב, שלא מעטים מהם עוברים על גשרים שש פעמים ביום שגרתי. היא תקטין, לפחות לזמן מה, את החשק שלהם להמשיך לעשות זאת, תגדיל את החיפוש אחר אלטרנטיוות אפילו אם מדובר בתשלום מחיר גבוה יותר, ותעלה אצלם פחדים בכל פעם שאחד מיקיריהם עומד לעבור על גשר.

גם נפילת הבורסות בוול סטריט שנמשכה בסוף השבוע תשנה התנהגויות, תעלה פחדים ישנים ותכרסם עוד יותר באמון המשקיעים. ולא רק בוול סטריט. לפחות בזמן הקרוב יקטינו אנשים וגופים את רמת הסיכון בתיק ההשקעות שלהם, גם אם הם עלולים להפסיד תשואה. כשמדובר בפחד ובאמון, החשבון הכלכלי מפנה מקומו לפסיכולוגיה. שינוי התנהגותי זה יפיל חברות שהיו תלויות בגיוסי הון ויעלה את מחיר הגיוס של אחרות, יבטל עסקות ויוריד מחיריהם של נכסים ומניות.

עדיין לא ברור אם מדובר בשינוי כיוון קיצוני (מגאות לשפל), ובכל זאת בכל יום שעובר מתברר שסיפור משכנתאות הסאבפריים מתגלגל להיות משבר אשראי של ממש. הנפקות של חברות רבות נכשלות או מבוטלות בשלב התכנון, הריבית להנפקות שכן יוצאות אל הפועל עולה, והשילוב של כל זה עם מחירי הנפט הגבוהים נראה רע. אצלנו נוסף על כל הצרות מתחיל תהליך של העלאת ריבית, האינפלציה חוזרת וגם תוכנית הגיוסים של הממשלה מטילה צל כבד. כך שבשלב זה קצת קשה לראות מה יציל את הבורסה שלנו מלהמשיך למטה. ודאי שקריסת חפציבה לא תסייע בכך.

במובן מסוים נפילת חפציבה היא משבר סאבפריים ישראלי שאינו מאוד רחוק מהמשבר המקורי האמריקאי, שכן גם חפציבה מכרה דירות בעיקר באזורי הפריפריה והבעיה שיצרה לאלפי רוכשי דירות עלולה למוטט אותם ולגום נזקים גדולים לענף הנדל"ן ולמי שמממן אותו.

אחד החוקים הכלכליים-חברתיים החיוביים שחוקקה הכנסת מימיה הוא חוק המכר (דירות) - הבטחת השקעות של רוכשי דירות. החוק מחייב כל מוכר דירה חדשה להבטיח את כספו של הרוכש. ברוב המקרים מעניק הקבלן לרוכש ערבות בנקאית על התשלומים. זהו חוק חיובי מכיוון שהוא נכנס בדיוק בנקודה שבה היה כשל שוק חמור, שאיפשר לחברות וקבלנים למכור דירות ואחר כך לא לספק אותן ולהותיר את הרוכשים חסרי כל.

במצב שבו לרוכש ערבות בנקאית על כל שקל ששילם, דאגותיו שמא הקבלן יתמוטט פעוטות יחסית. כלומר, אולי הוא לא יקבל את דירתו במועד, וגם עד שהכסף יחזור ודאי יקח קצת זמן. ובכל זאת הכסף הגדול, מאות אלפי השקלים ששילם, מובטחים.

הבעיה היא שכאשר חברה מנצלת אנשים שלא לגמרי מעודכנים, מושכת אותם במתן הערבויות ומעניקה להם הנחות פה ושם - החוק נשכח ואתו הכסף. ולכן יש להניח שחלק גדול מנפגעי חפציבה לא מחזיקים בידיהם ערבויות בנקאיות. למרות שאם היו מתעקשים על כך הם היו ישנים הרבה יותר בשקט בסוף השבוע האחרון, ולא היו צריכים לפלוש לדירות של עצמם.

כדאי שנפילת חפציבה תפגע גם באמון שנוצר בין עמיתי קופות גמל, קרנות נאמנות וביטוחי מנהלים למנהלי ההשקעות שלהם. קשה להבין כיצד חודשים ספורים לפני הקריסה גייסו חברות בקבוצת חפציבה מאות מיליוני שקלים בשוק ההון. מאות מיליוני שקלים שתפקידם היה לנסות לחלץ את משפחת יונה מהברוך שהיא היתה נתונה בו.

כנראה שכדאי להאמין הרבה פחות לחברה שאתה קונה ממנה דירה, לאיש עסקים שאתה קונה ממנו אגרת חוב, לבית ההשקעות שאתה קונה ממנו קרן נאמנות, לאנליסט שממליץ על מניות, לחתמים רואי חשבון ועורכי דין שמשווקים ניירות וחותמים על דו"חות ותשקיפים ולרגולטורים שמפקחים על כולם.

ועכשיו צריך לעשות את החשבון ולנסות להעריך כמה מתוך ה-100 מיליארד שקל שהילווה הציבור ברוב טובו למנהלי חברות בבורסה בשנתיים האחרונות יחזרו אליו בתום תקופת החוב, וכמה כבר התאייד באוויר בכל מיני מיזמים מטורפים ברומניה או נבלע בחשבון הבנק של בעל הבית.