בדיוק לפני עשור, בקיץ 97', יצאה האדריכלית ספי רודב מהווילה המשפחתית שתכננה בסביון, ונכנסה למכוניתה. החיים נראו אז כסיפור אגדה. רודב גדלה בבית רגיל, יש האומרים אפילו דל אמצעים, מרחק שנות אור מהווילה בסביון. הנישואים לשלמה רודב סופרו בסביבתה כסיפור סינדרלה.
אבל היא היתה הרבה יותר מסינדרלה. היא היתה אדריכלית עטורת שבחים והישגים בזכות עצמה, ותמונות בית החלומות המשפחתי שהקימה, שיש הטוענים שהוא היפה בסביון, הופיעו בכתב העת "אדריכלות ישראלית". לא ברור אם זה היה החום המעיק, שיחת טלפון שהעסיקה אותה או השילוב ביניהם, אך ביציאה מסביון אירעה תאונת דרכים שממנה רודב לא שבה.
התאונה שינתה את חיי שלמה רודב. הוא המשיך להתגורר עם שתי הבנות בבית החדש, שמר על קשר עם משפחתה של אישתו, כשהוא תומך בהם כספית, כשצריך. הוא נישא מחדש, הרחיב את התא המשפחתי ועדיין מתגורר באותו בית. ואולם לדברי מקורביו משהו בסיסי, עמוק בפנים, לא נותר כשהיה.
הביטוי החיצוני לכך, הם אומרים, היה שקיעתו בעבודה לשעות ארוכות. הוא יכול לסיים פגישה עסקית בעשר בלילה, לבוא הביתה, להיות עם הילדים ("הוא אב למופת", הם אומרים), ואחר כך להתיישב מול המחשב בשתיים לפנות בוקר, ולהתחיל את היום הבא כאילו לא עבד חצי לילה. "אני לא יודע מתי הוא ישן", אומר אחד מידידיו.
רודב לא הסכים להתראיין לכתבה זו. הוא הסביר בנימוס שהוא אף פעם לא מתראיין. השיחה הקצרה הותירה רושם של אדם ענייני, תרבותי, קצר בזמן, חף מגינוני מעמדות, ישיר וברור. מקורבים מאשרים את הרושם הזה. מכיוון שהוא סרב להתראיין, הם מעדיפים שלא להיות מצוטטים בשמם.
"הוא אחד המנהלים המוצלחים שאני מכיר", מספר אחד מהם. "הוא וורקוהוליק בצורה יוצאת דופן. הוא עובר על כל החומרים בעצמו ונכנס לפרטים הקטנים. במהות הוא איש פיננסים. הוא מנהל עם אוריינטציה של דו"חות כספיים ובנקים. הוא מחובר מאוד למספרים.
""הוא מאוד מקצועי וחכם, לפעמים קשוח מידיי, אבל בסך הכל מאוד חיובי", ציין מקורב נוסף. "הוא מאוד ענייני, איש של מילה. סיכמת איתו משהו בעל פה? אתה יכול לדעת שזה גמור. אתה לא צריך להסתכל אחורההוא ממעט בחיוכים ולא נוהג להתחכך עם אנשי עסקים אחרים בקוקטיילים. הוא מתלבש קז'ואל לגמרי. ארצישראלי", הוא מוסיף.
"מים מהסלע"
מקור אחר במגזר העסקי מספר על רודב: "חלק מהחופשות שלו מוקדש לעבודה, כך הוא יכול לצאת לטיולים עם המשפחה. בדרך כלל אלה טרקים במקומות אקזוטים. אפשר לראות אותו עם אשתו באיי גלפאגוס, או כשהוא לוקח את הבן לטיול ג'יפים באיסלנד. הוא איש של ספרות, של שירה. גם הנישואים השניים שלו נראים מאוד מוצלחים", הוסיף עוד מקורב.
"הוא איש מאוד חיובי בכל המובנים. כשהיה היו"ר של , הוא תמיד ידע על מה הוא מדבר. תמיד היה בקי בפרטים הקטנים. הוא מבין עניינים פיננסים. יש מנכ"לים מנותקים מענייני כספים, חפים מכל הבנה, לא הוא", הוסיפו במיגזר העסקי.
"אומרים שהוא ורוני גת, שמחזיקים יחד ביפאורה, מוציאים מים מהסלע - שאין להם מותג, ולמרות זאת, הם עושים בית ספר למתחרים כמו טמפו. רוני גת אחראי על הקטע התפעולי. רודב שידר איכשהו, שהוא 'פנוי להובלה'. וככה הגיע ל. ההערכות הן שאין לו מספיק כסף כדי להשקיע בבזק, אבל הוא שם בגלל כישורי הניהול שלו. הוא עשה סדר בגילת, ויעשה סדר בבזק", העריך עוד מקורב.
אחד מנערי אייזנברג
רודב, 58, גדל בתל אביב, לא ממש הסתדר בבתי הספר הקונוונציונלים שלה והמשיך את לימודיו התיכוניים בפנימיה צבאית בחיפה. הוא סיים תואר ראשון בכלכלה ותואר שני במנהל עסקים באוניברסיטת קולומביה. היכרות עם יונתן זוכוביצקי, חתנו של איל ההון שאול אייזנברג באותה עת, הובילה אותו לקבוצת אייזנברג ולכינוי שדבק בצעירים שהקיפו אותו באותה תקופה, "נערי אייזנברג". באותו זמן התגלגל לקבוצה גם רוני גת, הצעיר ממנו בשש שנים, ומאז דרכיהם העסקיות לא נפרדו.
החיים במחיצת אייזנברג לא היו קלים, אך היו מלאי אתגר ועניין. לא קל היה לרצות את אייל ההון הזועף, שלפני שהיה בוטח במישהו היה מעמיד אותו בשלל מבחנים. רודב הפגין כנראה אותה נאמנות מוחלטת שהפכה אותו לאיש אמונו של אייזנברג. אייזנברג הותיר את הצמד רודב-גת לשמור על גחלת עסקיו בישראל, שהתנהלו באמצעות .
העבודה המשותפת הפכה לידידות אישית בין גת ורודב. במאי 90' החליטו יחד לצאת לדרך עצמאית. תחילה גיששו את דרכם ביעוץ ובהשקעות פיננסיות ועל הדרך התיידדו עם אליעזר פישמן. טורל היתה החברה הראשונה שהקימו, עם שותף יפאני שמיהר לפרוש בשל קשיים פיננסים. העסקה הראשונה היתה רכישת 10% מחברת הברוקרים נשואה שבשליטת אייזנברג תמורת 1.1 מיליון שקל. לאחר מכן הקימו עם פישמן ועם החברה לישראל את חברת ווסט מנג'מנט.
קפיצת המדרגה העסקית של הצמד התרחשה במארס 96', כשהשניים קנו מאייזנברג את חברת ספנות והספקה. לצורך העסקה הקימו השניים את חברת מריז, שרכשה 76% מספנות והספקה תמורת 134 מיליון שקל. ספנות והספקה שלטה אז בארבע חברות בנות: יפאורה, חברת קירור ואספקה ליבוא בשר ודגים, חברת תפוד ליצור צ'יפס וחברת ההשקעות מקס. באותם ימים החזיקה מקס ב-12% ממניות החברה לישראל.
העסקה נתפרה כנראה בתנאים נוחים על ידי אייזנברג, והשניים הצליחו בתוך שנה וחצי להחזיר כ-30% מההשקעה באמצעות דיווידנד שמשכו מהחברה. ואולם שנה לאחר מכן אייזנברג נפטר בפתאומיות, ורודב וגת אספו מניות כדי לקחת חלק פעיל בניהול החברה לישראל. המהלך טורפד בהשתלטות המהירה של משפחת עופר על החברה.
רודב וגת החלו לחפש יעד להון שהיה אמור להגיע ממכירת אחזקותיהם בחברה לישראל, וחודשיים לאחר מכן הפתיעו את השוק והניחו על שולחנו של צדיק בינו הצעה לרכוש את פז תמורת 375 מיליון דולר. ההצעה לא היתה מספיק אטרקטיווית כנראה ולא זכתה להגיע למימוש. בספטמבר 99' הם מכרו את המניות לבנק לאומי ברווח של 212 מיליון שקל, על השקעה מצטברת של 300 מיליון שקל.
המשבר שאליו נקלעה גילת רשתות לווין ב-2002 היה השלב המשמעותי הבא בקריירה של רודב והמקפצה שלו לתפקיד יו"ר בזק. גילת, שנחשבה לחברה מבטיחה, קרסה ונקלעה להסדר נושים. בעל המניות הגדול בה היה פישמן. פישמן הציע לרודב את תפקיד היו"ר, שאותו מילא רודב בנאמנו עד להבראת החברה ומכירתה ב-2005 לקרן יורק ולמבטח שמיר שבשליטת מאיר שמיר. התגמול היה בהתאם - 3.3 מיליון שקל בונוס בגין ביצועי 2004, 750 אלף דולר ל-2005, לא כולל האופציות שקיבל.
מכיוון ששמיר מכיר את רודב ושהוא שותף עם איפקס בתנובה, ומכיוון שאיפקס שותפה בבזק, ניתן לשער, ששמיר היה מעורב בדרך זו או אחרת בהמלצה למינוי רודב ליו"ר. עכשיו רודב יצטרך להביא קבלות, ואפשר להמר, שמי שמינה אותו לא יצטער.
נא להכיר: שלמה רודב, היו"ר החדש של בזק - וורקהוליק ומומחה לעשיית סדר
אורה קורן
5.8.2007 / 10:50