רגע, מה זו הצלחה בכלל?

מאת יעקב בורק,מייסד בית ההשקעות אוורגרין וכותב הטור "בין פסיכולוגיה לכלכלה" במגזין



אני משער שספר זה לא היה נכתב, ובוודאי לא היה נקרא, אלמלא הצלחתי בעסקים.
אלא שתחושתי הסובייקטיבית בנושא אינה שואבת עוד סיפוק מהכללתי ברשימת עשירים כזאת
או אחרת. לגבי דידי קיימת כיום רק הצלחה אחת - החופש לחיות את חיי בדרכי שלי.



סוד ההצלחה מבחינתי הוא שאין כל סוד, ומי שהגיע "לפסגה" יודע גם שאין פסגה.
ההחלטה הקשה ביותר העומדת לפני מי שהצליח היא לוותר על המיומנות העצומה שרכש
בהשגת כסף לטובת איזון בחיים, ענווה ומחויבות למטרות שאינן כלכליות. הסוד היחיד
שאני מכיר הוא הסוד שגילה המחזאי האמריקאי טנסי ויליאמס: "ההצלחה ביישנית - היא
אינה מופיעה כאשר אתה מסתכל".



ולמרות זאת, אלפי יזמים, יועצים וכותבים מנסים לחלוק עם הקורא את סוד ההצלחה
שהתגלה להם כאשר העזו והסתכלו. השאלה, שבאופן מוזר כמעט שאינה נשאלת עוד בקשר
ל"סוד ההצלחה", היא - כיצד בכלל מוגדרת "הצלחה"?



הסיבה לכך פשוטה. בתרבות החומרנית המערבית הגדרת ההצלחה היא חד משמעית: בעלות על
נכסים, ואם ניתן - נכסים נזילים. הדרך שבה הושג העושר אינה כלולה בהגדרה זו. גם
לא המחיר ששילמו המצליחנים בדרכם הארוכה אל העושר.



אלפי שעות וימים שלא בילו עם משפחתם ועם ידידיהם, אורח חיים בלתי מאוזן שמנוחה
ותזונה נכונה אינם חלק ממנו, והגרוע מכול - הפשרה הערכית שבחרו בה לעתים, כאשר
תוך כדי טיפוס במעלה סולם ההצלחה לא התפנו תמיד לבדוק את הבניין שעליו נשען הסולם.



אחד ממשקיעי סיפר לי פעם שניתן לחלק את אוכלוסיית המנתחים לשני סוגים עיקריים.
עם הסוג הראשון נמנים המנתחים הטבעיים. אלה מסיימים את הניתוח שהתארך כשהם רעננים
כמעט כמו שנכנסו אליו וממהרים לביתם כדי לא להחמיץ את אירועי הערב.



בסוג השני נכללים המנתחים שמסיימים את הניתוח הארוך כשהם סחוטים, וממהרים לצלצל
לביתם כדי לבטל את אירועי הערב מחמת התשישות. אלה הם המנתחים הלא טבעיים. הפרט החשוב
באמת בסקירת סוגי המנתחים היא שאיכות העבודה של שניהם זהה.



אני מאמין שגם אנשי העסקים נחלקים לשתיים: אנשי העסקים הטבעיים, שסיומו של יום
העבודה בא להם בהפתעה, בעיצומה של עשייה רוגשת, ואלה שאינם טבעיים, שסיום יום
העבודה מגיע אליהם תמיד באיחור.



אבל גם כאן עשויה איכות העבודה של שתי הקבוצות להיות זהה, גם אם אופיין שונה כל כך. אנשי
העסקים הטבעיים מוחצנים וחברותיים יותר, ולרוב אנרגטיים יותר. הלא טבעיים מחפים על היעדר
תכונות אלה בהרבה משמעת עצמית, סבלנות, התמדה ונחישות. אני יודע שאני שייך לקבוצה השנייה.



אילו הייתי תולה שלט מעל שולחן הכתיבה שלי, היה מופיע בו ציטוט מדבריו של הבריטי ג'יימס
קרקנל, אלוף אולימפיאדות סידני ואתונה בחתירה: "אילו היו מקצים לי שמונה שעות
לחטוב עצים, הייתי מקדיש שש שעות מהן להשחזת הגרזן".



אני חושב שרוב אנשי העסקים הם לא טבעיים, ולא היו מתגלגלים כלל לעולם העסקים
אילו היה מקומם של העסקים מרכזי פחות בתרבותנו. המפתח החשוב ביותר להצלחתה של
קבוצה זו עשוי להיות, בפשטות, הענף הכלכלי שבחרו לפעול בו.



ענפים בעלי חסמי כניסה נמוכים, צורך מתמיד בהרחבת פעילות הכרוכה ביכולת ניהול גבוהה, או
תלות גדולה מדי בחסדיהם של פוליטיקאים ורגולטורים עשויים שלא להתאים להם. זהו שטח המרעה הטבעי של "הטבעיים".



הכתבה המלאה מתפרסמת בגיליון אוגוסט של מגזין TheMarker להזמנות חייגו 1-700-700-250