"נגמר עידן הביסקוויטים והקפה, הדירקטורים נמצאים על הכוונת שלנו", אמר לאחרונה יו"ר רשות ני"ע משה טרי, וסימן את הכיוון החדש של תשומת הלב הציבורית. הדירקטור הישראלי באמת צריך להיות מוטרד. אם בעבר מינוי לדירקטוריון היה צ'ופר שהעניקו בעלי שליטה למקורבים, הרי שמאז קריסת אנרון בארה"ב חל מפנה בתפישת תפקידי הדירקטוריון. ארבע שנים אחר כך, אפשר לומר שהדירקטוריון נחשב לאחראי העיקרי לכל מה שקורה בחברה.
לדירקטורים של חפציבה, שקרסה בשבוע שעבר, זה כבר לא יעזור: הם כבר מתמודדים במגרש אחר. אבל לכל האחרים כדאי להתחיל להבין את גודל האחריות המוטלת עליהם, ולדאוג לכיסוי מתאים.
דירקטוריון מוגדר כאחד משומרי הסף שתפקידם להגן על בעלי המניות של החברה (בהם גם בעלי מניות המיעוט), אך גם על עובדי החברה, הספקים והלקוחות - ובמקרים מיוחדים, על הציבור כולו. ההצהרות של טרי באות גם על רקע תקנות הסרבנס אוקסלי, המגבירות את הבקרה על חברות, שאומצו בארה"ב ובהדרגה גם בישראל - וכן בעקבות המעבר בישראל לתקינה החשבונאית הבינלאומית, ה-IFRS.
כל אלה מגדילים באופן משמעותי את האחריות המוטלת על כל דירקטור, ובהתאם גם את החשיפה לביקורת, לחקירות ולתביעות. לפיכך ממליצים המומחים לדירקטורים להקפיד בנושא פוליסת הביטוח שהחברה רוכשת בעבורם.
עו"ד אהרון מיכאלי ממשרד מ. זליגמן ושות' מייעץ לדירקטור לא להסכים למינוי אם אין לו ניסיון, השכלה וידע חשבונאי שיאפשרו לו לשאול את השאלות הנכונות וגם להבין את התשובות. מיכאלי גם ממליץ לדירקטור לוותר על "הביישנות והנחמדות". "ה-IFRS היא שיטה חדשה ועדיין אין בה מומחים, ולכן לגיטימי שחבר דירקטוריון ישאל שאלות - גם כאלה שיציגו אותו באור פחות מחמיא", הוא אומר.
המלצה נוספת של מיכאלי היא להשתמש בכל הכלים שעומדים לרשות הדירקטור כדי לקבל מידע. לדבריו, "לא נוח להיות טראבל מייקר - אבל אם החלטת להיות חבר דירקטוריון, כדאי לך לפתח עור של פיל ולעמוד בלחץ חברתי".
להבין את החברה
שי סימקין, סמנכ"ל בברוקר הביטוח דוידוף-האוד, מציין כי כל אדם המתעתד להיות דירקטור של חברה ציבורית חייב לנתח לעומק את החברה שאליה הוא נכנס. "הסיכונים לדירקטור יחיד הם עצומים במצב קטסטרופלי כמו זה של 'אנרון', שם הדירקטורים הבודדים היו חייבים לשלם מכיסם", הוא אומר. לדבריו, חלק חשוב בניתוח החברה הוא הבנת סגנון ההנהגה שלה - כיצד חברי ההנהלה הבכירה מתקשרים עם מועצת המנהלים, איך הם מתנהגים כלפיה והאם הם רואים בה רק חותמת גומי.
כמו כן, לפני מינוי כדירקטור בחברה כדאי לבדוק אם קיימת תוכנית רצף, שמספקת ביטחון כי מועצת המנהלים מחויבת לתכנונים לטווח הארוך - וכי תהיה המשכיות בהנהגת החברה. בנוסף מציין סימקין כי היקף ההגנה של הדירקטורים תלוי באיכות הייעוץ המשפטי שהחברה מקבלת. הדירקטור צריך לוודא שקיים בחברה יועץ משפטי בעל כישורים מתאימים.
"התפישה שהיתה מקובלת בעבר היא שנושא הדו"חות הכספיים הוא מקצועי, כלומר הוא נחלתם של רואי חשבון - ושל מעט דירקטורים עם ניסיון ורקע חשבונאי, שיכולים לאזן ולהשלים את עבודת רואה החשבון", אומר מיכאלי. לדבריו, בשנים האחרונות חל מפנה בתפישה זו. כך, לדוגמה, כל אחד מהדירקטורים בחברות ממשלתיות חותם על הצהרות אישיות בהן הוא מאשר כי הוא מבין את הדו"חות הכספיים, וכי למיטב הבנתו הם משקפים את מצב העסקים של החברה באופן מלא. כך גם בבנקים, בחברות האשראי ובחברות הביטוח. להערכת מיכאלי, זו רק שאלה של זמן עד שרשות ני"ע תצטרף למגמה ותחיל כללים כאלה גם על החברות הציבוריות.
במקביל מציין מיכאלי כי המעבר ל-IFRS מחייב כללי דיווח חדשים לגמרי, והדו"חות הכספיים שהיו מבוססים על כללים פשוטים יחסים הופכים להיות מבוססי עקרונות. המשמעות היא שאין פתרונות מן המוכן לאופן שבו ייערך הדו"ח הכספי, והדבר מחייב שיקול דעת. שיקול דעת כזה מצריך גם מהדירקטורים הפעלה של מיומנות ומומחיות. מיכאלי מציין כי הדו"חות הכספיים הם נקודת המגע בין החברה למשקיעים, ועל כן טעות או רשלנות בשיקול הדעת עלולות לגרור תביעות ייצוגיות ואישיות נגד חברי הדירקטוריון. "דירקטור שהגיע לחברה כדי לעסוק בפיתוח עסקי או בהגברת מכירות צריך להבין גם בחשבונאות, ולהיות זהיר בהחלטותיו", הוא אומר.
על מה להקפיד כשקונים ביטוח
נקודה נוספת שנהפכה לקריטית היא ביטוח אחריות מקצועית. זהו ביטוח שהחברה רוכשת בעבור הדירקטורים שלה, ועל פי רוב הוא קבוצתי. הפוליסה מכסה את חבותם האישית של הדירקטורים, העלולה לנבוע מכשל בביצוע חובתם הניהולית - כשל הנובע ממעשה רשלני שלא כדין, מטעות או מהשמטה שגרמו נזק לצד ג' (בעל מניות, עובד, משקיע, ספק, לקוח, מתחרה, רשויות וכדומה).
לדברי סימקין, הפוליסה נועדה לכסות תביעות המוגשות רק כנגד הדירקטור או נושא המשרה ולא כנגד החברה עצמה. אם מוגשת תביעה כנגד הדירקטור והחברה יחד, תתבצע חלוקה של הסכומים לפי הוראות הפוליסה. במקרה בו החברה תובעת דירקטור שלה, הפוליסה לא תכסה את הטיפול בתביעה מבחינת הדירקטור. הפוליסה נועדה לכסות "מעשים שנעשו שלא כדין" על ידי דירקטורים או נושאי משרה בחברה - כלומר, מחדל של הדירקטור, מצג שווא או רשלנות. ואולם, הגדרה זו מבוססת על כך שאותם מעשים נעשו ברשלנות ולא בזדון. כאשר הדירקטור עושה מעשים פליליים, הוא אינו מכוסה על ידי הפוליסה.
סימקין מציין כי החברה צריכה להעריך נכונה את היקף הפוליסה המבוקש בהתאם להיקף ואופי פעילותה, ובהתאם לסיכונים שהיא והדירקטורים שלה חשופים אליהם. "עיקר התביעות מוגשות על ידי בעלי מניות מטעם הציבור, ועל בסיס עובדה זו ניתן לגזור את היקף הכיסוי הביטוחי לפי שווי אחזקות הציבור במניה", הוא מסביר. "בחברות פרטיות, הנושא נקבע בעיקר לפי מידת אהבת הסיכון של מנהלי החברה ומידת נכונתם להוציא כסף על הפוליסה. בחברות סטארט-אפ, שווי החברה לגיוס יכול להיות אינדקציה מסוימת להיקף הכיסוי הביטוחי הנדרש".
כך, לדוגמה, נניח ששוויה הבורסאי של חברה ציבורית הנסחרת בארה"ב הוא 100 מיליון דולר. בנוסף, נניח שבחברה זו הציבור מחזיק כ-50%, ושווי אחזקות הציבור הוא 50 מיליון דולר. מסטטיסטיקות שנעשו בארה"ב עולה כי קריסה במניה של 30% בפרק זמן של יומיים עלולה, בסבירות גבוהה, להוביל לתביעה ייצוגית. במקרה זה, קריסה של 30% בערך המניה תהיה שווה להפסד של הציבור בסך 15 מיליון דולר. לאור זאת, ההיקף המינימלי של פוליסת ביטוח דירקטורים לנושאי משרה בחברה אמור להיות 15 מיליון דולר.
לדברי סימקין, בפוליסת ביטוח אחריות דירקטורים ונושאי משרה, נטל ההשתתפות העצמית נופל על החברה ולא על הדירקטור עצמו - ולכן האינטרס הברור של החברה הוא לרכוש פוליסה עם השתתפות עצמית נמוכה ככל האפשר.
עם זאת, סימקין טוען כי הדירקטור לא צריך לסמוך בעיניים עצומות על החברה, וכדאי לו לבדוק את הפוליסה שהחברה רכשה עבורו. במקרה בו הכיסוי אינו הולם, סימקין ממליץ לשקול רכישת פוליסה משלימה. לדבריו, דירקטור צריך לשים לב בעיקר לשלושה חלקים בפוליסה:
1. סעיף ההפעלה: כל פוליסה חייבת לכלול לפחות שני סעיפי הפעלה, שמפרטים באילו מקרים ניתן להפעיל את הכיסוי הביטוחי. דירקטור צריך לשים לב שהוא יכול להפעיל את הפוליסה באופן עצמאי, ולא רק החברה יכולה להפעיל אותה - שכן יכולים להיווצר מקרים בהם הדירקטור עוזב את החברה, ובמקרה של הגשת תביעה כנגדו החברה תבקש להתנער מאחריות.
המקרה הראשון הוא שיפוי הדירקטור בצורה ישירה במקרים שבהם החברה לא יכולה לשפות אותו. מקרה זה מתאים בעיקר למצב בו החברה נכנסת למצב של חדלות פירעון והליכי פירוק. סעיף ההפעלה השני רלוונטי יותר לחברה, והוא מתייחס לתשלום הוצאותיה במקרים שבהם היא כבר שיפתה את הדירקטור.
2. הגדרות ברורות: הדירקטור צריך לוודא שהגדרות הפוליסה מנוסחות כראוי, ואין החרגות שמרוקנות מתוכן את המונחים - למשל, שהמונח "תביעה" לא יוחרג לתביעות שמוגשות בישראל. כדאי לשים לב להגדרות של המונחים "דירקטור ו/או נושא משרה", "הפסד", "מעשה שלא כדין" ו"הוצאות משפטיות".
3. בדיקת החריגים: הדירקטור צריך לבחון היטב את חריגי הפוליסה. פוליסה סטנדרטית כוללת שתי קבוצות של חריגים. הקבוצה הראשונה מופיעה בתוך "תמליל המדף" של כל חברת ביטוח, והיא כוללת חריגים כגון "מבוטח כנגד מבוטח" (הפוליסה לא תכסה תביעות שהוגשו כנגד הדירקטור או נושא המשרה על ידי החברה עצמה, או על ידי מבוטח אחר תחת הפוליסה). חריג נוסף מכונה "חריג תביעות קודמות", דהיינו, תביעה המתייחסת לתביעות שכבר הוגשו ומכוסות על ידי פוליסה אחרת. עוד חריג הוא "מלחמה וטרור", לפיו תביעות הקשורות למלחמה או פעולות טרור לא יכוסו תחת הפוליסה.
קבוצה שנייה מופיעה כאוסף של סעיפים נלווים לפוליסה, וכוללת חריגים כגון "חריג העוסק בקניין רוחני" - לפיו לא יהיה כיסוי לתביעות שעילתן הפרת פטנט או הפרת זכויות יוצרים - וחריג "בעל מניות", שלפיו לא יינתן כיסוי לתביעות שיגישו בעלי מניות המחזיקים יותר משיעור מסוים מהמניות. חשוב לשים לב כי קיומם של החריגים, היקפם והנוסח שלהם נתונים למשא ומתן מול המבטחים, ואת כל החריגים השייכים לקבוצה השנייה ניתן לצמצם או לבטל לגמרי.
שוק ביטוחי הדירקטורים
שוק ביטוח הדירקטורים בישראל הוא בהיקף כ-50 מיליון דולר פרמיה. מנורה, כלל, מגדל, ו-AIG מחזיקות יחד כ-80% מהשוק, והפניקס, הראל ואיילון חולקות את יתרתו. בנוסף, יש עוד פרמיות בהיקף של כ-25 מיליון דולר שעוברות ישירות לשווקים בלונדון או ארה"ב.
ב"דוידוף-האודן" ניתחו נתונים בינלאומיים מהרבעון השלישי של 2006 ואילך, והם מציינים כי שיעורי פרמיות הביטוח של דירקטורים ונושאי משרה נמצאים דווקא בירידה. לדברי סימקין, מדובר במגמה זמנית, שנובעת מכמה גורמים:
? ירידה במספר התביעות: סימקין מציין שמחקרים שונים שבוצעו בתחום העלו כי יש ירידה של 45% בתביעות ניירות ערך במהלך ששת החודשים הראשונים של 2006, בהשוואה לאותה תקופה ב-2005. עם זאת, צריך לזכור שהסכומים שבהם נסגרות התביעות עלו באופן משמעותי.
? שוק ההון הפרי: כאשר המשקיעים מרוויחים והשוק ממשיך לטפס מעלה, אין להם סיבה להגיש תביעות נגד חברי מועצות מנהלים או נושאי משרה בחברות.
? תחרות סוכני הביטוח: הסוכנים הגדולים שמתעסקים בביטוחי נושאי משרה חזרו לחפש עסקים חדשים, והחרפת התחרות מביאה לכך שהסוכנים מציעים הבטחות להפחתות פרמיה בשיורים גבוהים. במסגרת המשא ומתן לעריכת הביטוח, סוכנים רבים נתנו למבטחים אולטימטום שלפיו עליהם להפחית את שיעורי הפרמיות - או שהם יאבדו את הלקוח.
הדירקטורים של חפציבה כבר לא צריכים לקרוא את הכתבה הזו - אבל כל השאר כן
אתי אפללו
6.8.2007 / 7:47