תקרת הזכוכית ביפאן ממשיכה להיות מוצקה - רק 10% מהתפקידים הניהוליים מאוישים על ידי נשים

מאת מרטין פקלר



יוקאקו קורוזה נכנסה למעגל העבודה ב-1986, שנה לאחר חקיקת חוק שוויון ההזדמנויות הראשון שלה. כמו נשים קרייריסטיות צעירות אחרות, היא קיוותה כי החוק יפתח בפניה דלתות. אך הקריירה המבטיחה שלה במשרדי רשת חנויות כלבו, הגיעו לסיומה לפני 15 שנה, עם לידת ילדה הראשון.



"נהגי העבודה ביפאן כמעט ואינם מאפשרים לנשים לקיים משפחה לצד קריירה", אומרת קורוזה, שעובדת כיום בחברת ייצור פוליאסטר בתפקיד שנועד לקדם נשים בחברה.



מאז חקיקת חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה ב-1985, נראות נשים יותר ויותר במפעלים, אתרי בנייה ובמוניות. אך הן עדיין מראה נדיר במשרות ניהוליות, שנותרו מנת חלקם של הגברים השכירים בחליפותיהם האפורות.



נשים החזיקו ב-1985 רק ב-6.6% ממשרות הניהול בחברות ובממשל ביפאן, לפי ארגון העבודה הבינלאומי (ILO), אחת מזרועות האו"ם. עד 2005 עלה שיעור זה אך ורק לרמה של 10.1%, אף כי 27 מיליון הנשים במעגל העבודה היפאני מהוות כמחצית מכוח העבודה היפאני. לעומת זאת, בארה"ב מחזיקות נשים ב-42.5% מהמשרות הניהוליות, לפי הארגון.



מומחים אומרים כי דעות קדומות מהוות רק חלק מהבעיה ביפאן. מחסום גדול אף יותר הוא תרבות העבודה הדורשנית במיוחד ביפאן, בייחוד הציפייה לעבודה מהבוקר ועד חצות.



נתוני הממשל מראים כי נשים רבות נושרות ממסלול ניהולי בסוף שנות ה-20 לחייהן או תחילת שנות ה-30 - עם לידתן הראשונה. על רקע הירידה בשיעור הילודה ביפאן והזדקנות האוכלוסייה, גוברים החששות כי יפאן לא יכולה להרשות לעצמה להפסיד פוטנציאל עבודה כה רב.



"אם מצפים מהן לעבוד 15 שעות ביום, מרבית הנשים יוותרו מראש", אומרת קוניקו אינוגוצ'י, לשעבר שרה בממשלה שהיתה אחראית על שוויון מגדרי. "יפאן מאבדת מחצית מכוח החשיבה שלה, בעודה מתמודדת עם מחסור עובדים עתידי", היא אומרת. נשים אחרות בוחרות לוותר על הקמת משפחה. "שיעור הילודה יורד בשל היעדר שוויון לנשים".



גם במקרים של אפליה בוטה, מעטות התביעות בנושא, בשל סלידה תרבותית מתביעות. בעיה גדולה נוספת היא שחוק שוויון ההזדמנויות חסר שיניים. למרות שני תיקונים, החוק אינו כולל עונש על חברות שממשיכות להפלות נשים. כתוצאה מכך, מדורגת יפאן כחסרת השיוויון ביותר מבין המדינות העשירות, לפי תכנית הפיתוח של האו"ם לנשים, במקום ה-42 מבין 75 מדינות.



אך השינוי האיטי משקף את הגישה החברתית לתפקידים מגדריים, המושרשת בתרבות היפאנית. טקאקו ארישי חוותה תפקידים אלה בצורה קיצונית. כבת יחידה לנשיא חברת דייאה סייקי, יצרנית חלפים ליצרנית המכוניות ניסאן, נאסר עליה לשחק בבובות ושיערה סופר קצר כשל בן.



אך בעת לידת בנה הראשון לפני עשור, אביה פיטר אותה מהחברה וסימן את נכדו כיורש. עם מות האב, קיבלה ארישי לידיה את נשיאות החברה. לדבריה, היא האשה היחידה בקבוצה של כ-160 ספקים לניסאן, ועדיין צריכה להוכיח את עצמה כל פעם מחדש. בכל ערב היא חוזרת הביתה בשבע בערב על מנת להשכיב את בנה לישון, אך לאחר מכן חוזרת לעבודה.



למרות התנאים, טוענים פעילי זכויות נשים ביפאן כי המציאות של הצטמצמות והזדקנות האוכלוסייה ביפאן מובילה לשינוי איטי. לדבריהם, הצורך בעובדים מוכשרים מעודד מספר גדל של חברות לשכור נשים לתפקידים בעלי מסלול קידום ניהולי. לדברי אנליסטים מסוימים, כרבע מהגיוסים בשנים האחרונות לתפקידים מסוג זה היו נשים.