בית המשפט לתעבורה: במקרים רבים ראוי לסטות מעונש המינימום של פסילה לשנתיים בעבירה של נהיגה בשכרות

בית המשפט לתעבורה בירושלים קבע בגזר דין שניתן השבוע, כי ראוי שבית המשפט ישתמש בצורה מרחיבה בסמכותו, להורות בעבירה של נהיגה בשכרות על פסילה הקצרה מהמינימום הקבוע בחוק (שנתיים).



אגב הדיון בעניינו של הנאשם אושרי שושן, בן 25 ללא עבירות תנועה קודמות, שנתפס נוהג כשבגופו ריכוז אלכוהול הגבוה מהכמות המותרת בתקנות, העלה השופט אברהם טננבוים את השאלה: מהן הנסיבות המיוחדות בגינן יחרוג בית המשפט מעונש המינימום בעבירה של נהיגה בשכרות?



השופט השיב כי אין מבחן חד משמעי, אלא יש לבדוק ולשקלל את כלל הנסיבות באירוע. בעיקר יש לשים לב לעונשים תחליפיים אחרים שניתנו, הודאתו באשמה של הנאשם וחרטתו הכנה, רמת האלכוהול שנמדדה, עברו התעבורתי והשכרותי של הנאשם, חוות הדעת של שירות המבחן, ושילוב גורמים אלה עם נסיבות אחרות של האירוע.



הכמות המותרת בישראל היא 240 מיקרוגרם אלכוהול בליטר אחד בדוגמה של אויר נשוף. הבעיה אותה מציין השופט היא כי אין לשותה המקרי כל דרך לדעת אם הוא שיכור לפי המידה. לדבריו, "אין כל מכשיר אמין היכול למדוד מידה זו בבירור ואף על מכשירי המשטרה יש קוראי תגר חדשות לבקרים".



פסק הדין מתייחס ל"נהג התמים יחסית, ששתה כמות לא גדולה וסבור בכנות כי מצבו תקין, ולו היה יודע כי ישנה בעיה, לא היה נוהג והיה דואג לנהג חליפי".



לדברי השופט, לקביעת עונשי מינימום יש השלכה רבה בהיבט הכלכלי והערכי. לדבריו, ההשפעה הבעייתית ביותר היא בכך שעונשי המינימום משפיעים בראש ובראשונה על הנאשמים מהמעמד הסוציו-אקונומי הנמוך יותר. זאת, משום שאוכלוסייה חזקה יכולה לדון ביתר קלות עם התביעה ופעמים רבות מגיעה לעסקת טיעון בה יבוטלו או יוחלפו הסעיפים או יוסכם עונש נמוך יותר.



לדעת השופט, בעייתיות זו גדלה לאור העובדה ש"מדובר בעונש דרקוני של שנתיים ימים ואפילו היתה החריגה מהכמות המותרת שולית להפליא".



השופט דחה את טענת המדינה כי יש להטיל את עונש המינימום בכל מקרה וקבע כי זוהי טענה מוזרה. "העובדה שהתביעה עצמה אינה עקבית ובעבירות מסוימות מתעלמת בבירור מדרישת המינימום של המחוקק, מחלישה מאוד טענה זו".



לדעת השופט, בנסיבות הקיימות כיום, צריך בית המשפט להשתמש בצורה מרחיבה יותר מהמקובל בסמכותו להורות על פסילה הקצרה יותר משנתיים.



לדברי השופט, לעונש הפסילה ישנה השלכה כלכלית קשה, בעיקר ביחס לאנשים שפרנסתם מבוססת על נהיגה. בנוסף, בעיה קשה יותר היא שקשה לעקוב אחרי מפירי העונש, ולכן לא ברור כלל כי עונש הפסילה הוא העונש העדיף על פני אמצעי ענישה אחרים.



השופט ציין כי ישנם נהגים שהימצאותם על הכביש מסוכנת לציבור וחובה לפסלם לתקופה ארוכה, ואולם חלק גדול מנאשמי השכרות אינם מסוכנים לציבור ולגביהם ראוי לשקול אמצעי ענישה חלופיים. לדעת השופט, העונש החלופי האפקטיווי והמתאים ביותר הוא העונש של שירות לתועלת הציבור.



בעניינו של שושן קבע השופט כי זהו המקרה המתאים להפחתת עונש המינימום, וגזר עליו פסילה בפועל של 6 חודשים ו-250 שעות לתועלת הציבור.



(ת 6858/07)