מנואל טרכטנברג: "מניפולציה של קצבאות לא תהיה כאן"

ביום ראשון השבוע הציג ראש המועצה הלאומית לכלכלה, פרופ' מנואל טרכטנברג, את התוכנית שגיבש צוות בראשותו, "יעדים למדיניות כלכלית חברתית לישראל 2008-2010", בפני שרי הממשלה. הממשלה אישרה את התוכנית פה אחד. "הרגשתי הקלה עצומה", אמר טרכטנברג כמה ימים לאחר מכן. "בבת אחת כל האדרנלין השתחרר".



על פי החלטת הממשלה, בתקציב לשנים 2008-2010 ישולבו לראשונה בתולדות תקציבי המדינה שני יעדים חברתיים - יעד להגדלת התעסוקה ויעד לצמצום העוני. יעד התעסוקה קובע כי שיעור התעסוקה בישראל בגילאי 25-64 יגיע ב-2010 ל-71.7% מכוח העבודה, בדומה לממוצע במדינות ה-OECD. כיום מגיע שיעור התעסוקה ל-69.1%. היעד לצמצום העוני קובע כי הכנסות החמישון התחתון יגדלו בשלוש השנים הקרובות ב-10% יותר מצמיחת התוצר לנפש. המשמעות: הכנסת משק בית בחמישון התחתון תגדל ב-15.5% עד 2010.



"לא רצינו יעדים אגרסיוויים"



לפני שנה מונה טרכטנברג על ידי ראש הממשלה, אהוד אולמרט, לעמוד בראש גוף חדש בלשכת ראש הממשלה, המועצה הלאומית לכלכלה - גוף מקביל למועצה לביטחון לאומי (מל"ל). בכוח כישוריו, מרצו וגם אישיותו הכובשת, הצליח טרכטנברג לקדם ולבסס את המועצה הלאומית לכלכלה, חרף כל המכשולים הניצבים לפתחה במרווח הצר שבין האוצר לבנק ישראל. טרכטנברג עצמו השתתף בוועדת ברודט לתקציב הביטחון, והיה מעורב מאוד בניסיון לקדם הסכם שכר חדש בבנק ישראל.



טרכטנברג עמד בראש צוות מומחים שגיבש בארבעת החודשים האחרונים את תוכנית שני היעדים החברתיים. לדבריו, "לא רצינו לקבוע יעדים אגרסיוויים. רצינו להיות זהירים. היה לנו חשוב לקבוע יעדים ברי השגה. עבדנו על התוכנית הכלכלית חברתית ארבעה חודשים אינטנסיוויים. החטאת היעדים, הרמת ידים לאחר שנתים-שלוש, עלולה לעשות דה-לגיטימציה ליעדים חברתיים-כלכליים.



"גם כשקבעו לפני 15 שנה לראשונה יעדים כלכליים בתקציב, יעד אינפלציה ויעד גירעון, עברו שנים עד שהיעדים הושגו. לא רצינו להיות במצב שמזמין לחצים. בכל אופן, תוספת של 89 אלף איש לכוח העבודה בתוך שלוש שנים, מעבר לתוספת של 155 אלף בשל הריבוי הטבעי, אינה יעד שאפשר לזלזל בו. אגב, שיעור ההשתתפות של גברים בישראל בכוח העבודה נמוך מאוד, ב-10% פחות מאשר במדינות ה-OECD. 10% זה המון. המצב עם הנשים בסדר. הבעיות בישראל ידועות, גברים חרדים ונשים ערביות לא עובדים. נכון, אחוז האבטלה בישראל ירד השנה ל-7.6%, אבל הוא עדיין גבוה ביחס למדינות ה-OECD, 6.6%, וביחס לארה"ב, פחות מ-5%. יש לנו עוד הרבה עבודה".



לדברי טרכטנברג, "הדבר קשה ביותר היה לקבוע יעד לצמצום העוני. התלבטנו בין עוני יחסי ועוני מוחלט. בדקנו את כל השיטות. הגדלת הכנסות החמישון התחתון ב-10% מעבר לצמיחת התוצר לנפש היא יעד לא פשוט, אבל בר-השגה. לתדהמתנו, התברר לנו שמאז 2000, הכנסות החמישון התחתון באוכלוסייה ירדו אבסולוטית מ-3,517 שקל בחודש ל-3,290 שקל ב-2005 - מ-35.1% מההכנסה הממוצעת ל-32.2%.



"אחת הבעיות הקשות של המשק היא החלוקה הלא מאוזנת של פירות הצמיחה בשנים האחרונות. חובת הממשלה לדאוג שפירות הצמיחה יתחלקו בצורה יותר שיוויונית בין העשירונים. בעמידה ביעד העוני חשוב לנו יותר הכיוון ופחות האחוז הספציפי. הרי קשה לדייק בנושאים כאלה. במהלך העבודה חקרנו מה קורה לאנשים בחמישון התחתון. להפתעתנו, גילינו חמישון מאוד לא הומוגני. התברר שיש הבדלים גדולים בין העשירונים הראשון והשני, ושהעשירון השני דומה יותר לעשירון השלישי מאשר לראשון. בעשירון הראשון, התחתון, יש הרבה ערבים וחרדים. בשני יש הרבה משפחות חד-הוריות ואוכלוסיות אחרות.



"היעד שקבענו בהחלט לא שמרני, הגדלת ההכנסות מעבר לצמיחה לנפש ב-10% היא מהלך מורכב. זה לא קרה בעשור האחרון. היה קשה מאוד לשכנע את האוצר לקבל את היעד. הוויכוח היה מאוד ענייני, מאוד כלכלי. גם לי היו פרפרים בלילה ביחס ליעד. הרי אתה עלול להזמין לחצים פופוליסטיים להגדיל את הקצבאות. חישקנו את האופציה הזו כשקבענו כי ההכנסות מעבודה של החמישון התחתון צריכות לעלות בין 2008 ל-2010 מ-43% מכלל הכנסת החמישון ל-45%. כלומר מניפולציה של קצבאות לא תהיה כאן".



"היעד להקטנת העוני הוא בר-השגה, אבל צריך הרבה מאוד זהירות ואחריות. החלטות הממשלה נכונות, הן לא גימיק. אבל יש סיכונים. ההחלטות יתחילו לבוא לידי ביטוי בתקציב 2009. בתקציב 2008 תהיה ההתחלה, בין השאר מכיוון שהאילוצים על תקציב 2008 נוראיים. צעדי המדיניות שהצענו לממשלה בדרך להשגת היעדים צריכים להבשיל".



"לא משנים כללים באמצע המשחק"



ביחס לתקציב המדינה ל-2008 שאמור לעבור בממשלה ביום ראשון הקרוב, אומר טרכטנברג: "היה חשוב לעמוד ביעד ה-1.7% (ההוצאה התקציבית ב-2008 תהיה גבוהה ב-1.7% מההוצאה ב-2007), ואני נלחמתי על זה. היו כאלה שחשבו אחרת. נלחמתי, לא מכיוון שהמספר הזה קדוש, אלא כיוון שהדבר הכי גרוע שאפשר לעשות זה לשנות את היעד תוך כדי תנועה בעקבות לחצים. עקרון האמינות קובע כי לא משנים כללים באמצע המשחק, בוודאי לא בגלל לחצים רגעיים".



לדברי טרכטנברג, על תקציב 2008 הופעלו לחצים כספיים כבדים מאוד גם מצד ועדת ברודט לבחינת תקציב הביטחון וגם מצד הרפורמה בחינוך. "כאשר אלה נתוני הפתיחה, והאוצר נאלץ לקצץ בתקציב 6 מיליארד שקל, התוצאה לא אופטימלית. נאלצים להתפשר. תקציב הביטחון יגדל ב-100 מיליארד שקל בעשר השנים הקרובות (מהם 46 מיליארד שקל ממקורות התקציב) בהתאם להמלצות ועדת ברודט, אבל ההוצאה לביטחון בעשר השנים הקרובות תרד מ-8% מכלל הוצאה הציבורית ל-6%".