אדמונד צ'אנג: "סין מסוכנת - ולכן המטרה היא 15% בשנה"

קשה למצוא הרבה מיליארדים שמחזיקים בחברה בשווי 1.76 מיליארד דולר, שיפתחו פגישה עם עיתונאי במלים: "ראשית כל, אני רוצה להודות לך על שהואלת להקדיש לי את הזמן שלך".



כלל לא משנה אם אלה הנימוסים המזרח-אסייתיים הידועים או תכונות אישיות. כך או כך, התנהגותו של אדמונד צ'אנג, הבעלים של חברת הנדל"ן הסינגפורית ווינג טאי, בולטת בנימוסיה על רקע המנטליות העסקית הישראלית האגרסיווית.



צ'אנג הוא דמות בכירה בכלכלת סינגפור. הוא מכהן כיושב ראש של כמה חברות המשתייכות לתאגיד הענק טמסק. זהו תאגיד של ממשלת סינגפור, המנהל 84 מיליארד דולר. בין היתר, הוא מכהן כיו"ר חברת ההשקעות הממשלתית מייפלטרי עם נכסי נדל"ן בשווי של 4.3 מיליארד דולר, וכיו"ר חברת שירותי תעופה סינגפורית בשווי 2 מיליארד דולר.



את הצניעות של צ'אנג ניתן אולי להסביר ברקע שלו. מהרבה בחינות, הסיפור של צ'אנג וחברת ווינג טאי הוא הסיפור של התהליכים הכלכליים בסין ובמזרח אסיה ב-100 השנים האחרונות. אביו של צ'אנג, מייסד תאגיד ווינג טאי, נולד למשפחת דייגים בסין. בגיל תשע יצא האב לעזור לאביו, סבו של צ'אנג, בעבודתו, ועד גיל 20 הספיק להפוך לסוחר זעיר בסין. הוא הצליח בעסקיו ולדברי צ'אנג, בגיל 40 כבר היה אביו איש עסקים מצליח במונחי התקופה.



ואולם, עם עליית הקומוניזם בסין הפך האב הקפיטליסט בן לילה ל"אזרח לא טוב", כפי שמגדיר זאת צ'אנג. בגיל 40 נאלץ האב, שחיין טוב (לטענתו של צ'אנג), להימלט מרדיפת המשטר הקומוניסטי באמצעות חציית נהר הפנינים ושחייה להונג קונג - ללא כל רכוש.



כך יצא שאדמונד צ'אנג גדל למשפחה ענייה מאוד בהונג קונג. לאביו היו שלוש נשים ו-17 ילדים. בדירת שלושת החדרים שבה גדל צ'אנג הצטופפו 15 נפשות על שטח של 55 מ"ר. "למדנו לשרוד", הוא אומר. "גדלנו בסביבה צפופה, ולמדנו להתנהל מול אנשים. אבא לימד אותנו תמיד לדחוף את הגבולות שלנו ולנסות להשיג כמה שיותר".



בהונג קונג בנה האב את עצמו מחדש, והפך לקבלן משנה המוכר ציוד לאחזקת בתים בהונג קונג. צ'אנג מספר כי האב למד בעצמו לעשות עסקים עם הזרים שהציפו אז את הונג קונג. "אבא היה אדם קפדן", הוא משחזר. "העסק שלו שכן על הר, כמה קילומטרים מהבית. אבא נהג לטפס ולרדת מההר שש פעמים ביום. כדי לחסוך הוא היה חוזר הביתה לאכול בצהריים, חוזר לעבודה, יורד הביתה לארוחת ערב וחוזר אחריה שוב למשרד, לעבוד עוד קצת. הדברים החשובים היו מוסר עבודה והקפדה על איכות גבוהה".



עם השנים התחילה ווינג טאי לעסוק בנדל"ן, וב-63' נכנסה לפעילות בסינגפור. ב-89' היא נרשמה כחברה בסינגפור, ופיתחה וניהלה עד כה 70 פרויקטים בסינגפור, מלזיה, אינדונזיה, הונג קונג וצפון אמריקה. החברה משקיעה בנדל"ן בסין כבר 15 שנים, ובונה שם בעיקר נדל"ן למגורים ונדל"ן תעשייתי.



ווינג טאי מנוהלת כיום על ידי צ'אנג ואחד מאחיו, והיא מעסיקה 15 אלף עובדים. החברה נכנסה באחרונה לרשימת S&P Global Challengers, שמכילה 300 חברות גלובליות בעלות של עד 5 מיליארד דולר, שלהן מאפייני הצמיחה הגבוהים ביותר.



ב-88' סגר אביו של צ'אנג מעגל, כשתרם בית ספר לעיר הסינית שנולד בה. באמצע שנות ה-90 האב אפילו השתכנע שהוא יכול לחזור לסין לביקור מבלי לחשוש, וזכה לראות שוב את הבית שגדל בו. האב נפטר לפני שנתיים בגיל 94.



סין במצב של אל חזור



אדמונד צ'אנג הגיע לישראל לרגל השקת קרן השקעות נדל"ן בסין בשיתוף פעולה עם עוזי עילם, שתגייס בישראל 100 מיליון דולר. ווינג טאי השקיעה עד כה 300 מיליון דולר בסין, וצ'אנג הוא מאמין גדול במדינה זו.



לא צריך לחשוש מהיציבות החברתית-פוליטית בסין?



"מאז תחילת שנות ה-90, כאשר המדיניות הכלכלית בסין השתנתה, עברו כבר שני מחזורים בכלכלה העולמית. גם בסין התחלפו כבר שני שליטים (מחליפים שם שליט כל חמש שנים). גיל ההנהגה הסינית ממשיך לרדת. פעם לא יכולת להיות שר אם היית בן פחות מ-70, והיום יש מזכירי מפלגה בני 40. יש שם תופעה של צמיחת מעמד ביניים, והעושר עובר לאינדיווידואלים. יהיה קשה לשנות את התהליכים האלה.



"ברגע שאנשים בסין טעמו את החיים הטובים - לא תוכל לקחת מהם את זה בחזרה. שליט אחד כבר לא יוכל לעשות את זה, ולהחזיר את השוק הסיני בחזרה למצבו הקודם. סין היא מדינה ענקית ולא תוכל לשנות אותה בן לילה. אנשים בקהילה העסקית מסתכלים היום על סין כעל השקעה לטווח ארוך, והאווירה העסקית בסין היא טובה מאד".



ומבחינה חברתית? יש הרבה אזרחים שסובלים בסין ורמת חייהם לא טובה.



"הממשלה הנוכחית, לדעתי, באמת חושבת על האנשים. במדינות מתפתחות יש סכנה, אבל אי אפשר לפסול כל מקום השקעה שיש בו סכנה. יש במשטר הנוכחי פקטור סיכון, שמתומחר בהשקעה בסין. אם בסינגפור אנחנו משקיעים גם בשביל תשואות של 5%-6% בשנה, בסין השאיפה שלנו היא ל-15%. הסיכון מתומחר בהשקעה הזו, ולפיכך ההחזר על ההשקעה בסין יהיה הרבה יותר מהיר".



אין בועה במחירים בסין? במחירי הנדל"ן? בבורסה?



"תמיד יש חשש לבועה. אבל זו הסיבה לכך שהממשלה הסינית מקשה בימים אלה על מי שרוצה לקחת הלוואות, ועצרה בתקופה האחרונה חברות ממשלתיות מלהשקיע בנדל"ן. הממשלה גם התחילה לגבות עוד מסים מרווחי החברות, כדי להאט את העסקים ואת ההתפתחות. ברמת הנזילות, גם בסין אנשים נוטים להשקיע את הכסף במקום לשמור אותו, ולכן המחירים ממשיכים לעלות. יש עדיין נזילות עצומה שמחפשת השקעות במדינה, ועשויה להיות שם בועה.



"ואולם, צריך להבין שמרבית הערים בסין נמצאות עדיין בתחילת התהליך של הפיכה לערים מפותחות. זוהי טרנספורמציה שבה סין נמצאת בדרך להיות כמו המרכזים העסקיים הגדולים בעולם המערבי.



"לא בטוח שהמקומות האלה יגיעו עד לרמה של ערים מפותחות כמו ניו יורק, אבל רק כשסין תתקרב לשם נדע שאנו צריכים לעצור ולצאת מההשקעות שם".



אם אכן יתפתח עכשיו משבר כלכלי בארה"ב - איך הוא ישפיע על סין?



"הירידה בארה"ב היא משמעותית ותשפיע על כולנו. על כל מדינה בעולם זה ישפיע ברמה אחרת.



"סין ייצרה עד כה כל כך הרבה ערך. יש לסינים את רזרבות המט"ח הגדולות בעולם, כך שבתור מדינה הם יוכלו לשרוד כל סערה כלכלית. בעבר הם אולי נשענו על ארה"ב בתור צרכנית של מה שהם ייצרו וייבאו, אבל כיום הרבה מוצרים שלהם הם לצריכה פנימית.



"מעבר לכך, כרגע ארה"ב לא תיפול. אין לאמריקאים בעיה כלכלית חמורה. הבעיה שלהם - שקיימת תמיד וגם עכשיו - היא שהם תמיד לוו כסף כדי לבזבז ולצרוך. בנקודת זמן כלשהי הם יצטרכו לפתור את הבעיה הזו, אבל לא בהכרח עכשיו".



איך אתם מתמודדים עם סכנת המשבר?



"אי אפשר להשקיע במקום שלא ייפול אף פעם. אף אחד לא יודע כרגע מה היקף קרנות הגידור שהשקיעו בסאבפריים בארה"ב. גם אם יש משברים, הם משפיעים על מגזרים מסוימים. אנחנו צריכים כיום להתפלג בין התעשיות שבהן אנו משקיעים, ולהתמקד בתעשיות שמשרתות את צרכי הכלכלה.



"אני, למשל, לא משקיע רק באזור שנגחאי, כי אז אני גוזר את דיני. בשנגחאי, עם עליית המחירים המטורפת, אני אף פעם לא אוכל לדעת מתי המחירים הגיעו למקסימום. לכן אני מפזר את המקומות בהם אני משקיע, כדי שאם השוק יפול - אני לא אפול יותר מדי. אני תמיד מסתכל על ערים אחרות, על ערים מהשכבה השנייה במערב סין, מחוץ לשנגחאי. אלה אזורים נמוכים בעלויות שלהם יחסית לשנחאי, שהמחירים בהם עלו פחות - ולא יפלו במקרה של נפילה".



צ'אנג דואג גם לאמנות



לאיש העסקים צ'אנג יש כובע נוסף: הוא משמש כיו"ר המועצה הלאומית של סינגפור לאומנויות ועיצוב. הוא השלים תואר ראשון בהנדסה אזרחית, ותואר שני בארכיטקטורה בארה"ב.



גם את הגישה שלו לאסתטיקה הוא מסביר באמצעות המקום שממנו בא. "לא היו לנו אמצעים, אז למדנו ליצור דברים לעצמנו כדי לבדר את עצמנו. גם בטבע יש דברים יפים וצריך ללמוד ליהנות מהם. גם לסתם סלע קטן יש טקסטורה יפה שאפשר להתייחס אליה וליהנות ממנה. כך פיתחתי חוש ליופי".



על הבנייה ההמונית בסין, שנועדה למקסם רווחים, צ'אנג אומר: "כאיש עסקים אני מחויב לספק נוחות לאנשים שיכולים להרשות לעצמם רק שטח קטן, ולהעביר את הנוחות הזו למעמד הבינוני. אצל הדור החדש הבנייה היא אחרת, אבל גם כיום הונג קונג והערים במזרח עמוסות. נכון, צריך לשנות את ההתייחסות לאסתטיקה. עיצוב הדירות לא צריך בהכרח להיות יקר.



"ואולם, עוד לפני שחושבים על הארכיטקטורה וההנדסה, חשוב שהאדם שיגור בדירה ירגיש בנוח. צריך לבנות משהו שישרוד, לחשוב על צרכי המשתמש, ולראות מעבר לטרנדים עכשוויים. אני לא חושב רק במונחים אופנתיים, אלא גם על סגנון החיים שאנשים ירצו לחיות בו עוד חמש שנים. חשוב לי שלאנשים יהיה נוח כשהם נכנסים לבית שלהם".