פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      השקט שנשאר בצימר

      שנה חלפה מאז שנדמו התותחים, אך ענף התיירות בצפון עדיין לא החלים לגמרי. בגליל מתגעגעים לשיעור התפוסה שלפני המלחמה

      מעל למתחם שבו עומדות כיום בקתות אירוח מפוארות, ניצבה בקיץ הקודם סוללת תותחים וירתה אל מקורות הירי בלבנון. "היה מפחיד. היינו מטווחים והיו פגיעות ישירות בגבעות מולנו", נזכרים עדי ועמוס כהן, בעלי בקתות הבוטיק במושב גורן שבגליל המערבי.

      בשבוע שעבר, כשנה מאוחר יותר, הרחיבו בני הזוג את מרכז האירוח שלהם, "הרוח הגלילית", והוסיפו אל שמונה בקתות העץ שבנו ב-2000 שמונה בקתות נוספות מעץ, אבן וברזל. הבקתות צופות אל הנוף הרוגע של שמורת נחל כזיב ומבצר המונפור שבמרכזו.

      הבקתות, המעוצבות לפי תורת הפנג שווי, זרועות עבודות נפחות של האמן יובל תלם ממצפה מתת, והרהיטים - מעץ אגוז אפריקאי. לכל בקתה (המשתרעת על 60 מ"ר) צמודה מרפסת גדולה ובה בריכת עיסוי ענקית עם מים מחוממים. ליד הבקתה גזיבו מעץ לישיבה בצל, וגדרות האבן המובילות לבקתות בנויות אלפי אבנים שבני הזוג אספו בידיהם. ההשקעה במקום הגיעה ליותר ממיליון דולר, ושיעור המענק של משרד התיירות למיזם - כממוקם באזור קו העימות - הגיע ל-24%.

      מיד אחרי המלחמה החלו עדי ועמוס לבנות את הבקתות החדשות. לעמוס, יליד המושב, היתה בעבר חוות סוסים, והוא עסק גם בטיולי טרקטורונים. "ב-20 השנים האלה שאני בתיירות, תמיד היו קטיושות. אחרי כל ירידה בתיירות יש פריחה והישראלים באים לגליל. איזו אלטרנטיווה יש לנו להתפרנס, כשהחקלאות פשטה את הרגל?" הוא שואל.

      על לילה בבקתות העץ גובים ב"רוח הגלילית" 470 שקל באמצע השבוע ו-700 שקל בסוף השבוע, כולל ארוחת בוקר. בבקתות החדשות המשולבות, המחיר הוא 750 שקל באמצע השבוע וכ-950 שקל בסוף השבוע, כולל ארוחת בוקר בחדר.

      שנה אחרי המלחמה, נשמעת אכזבה כללית בקרב אנשי התיירות בצפון מחודשי הקיץ הראשונים - יוני-יולי והמחצית הראשונה של אוגוסט. התפוסות בצימרים לא עלו על 60%-70% לעומת 80% בשנים קודמות, והיו גם שבתות שצימרים עמדו ריקים.

      מנכ"ל ארגון בעלי הצימרים בישראל, דוד קויפמן, אומר שלפני המלחמה, היו על הנייר הזמנות לאוגוסט בתפוסה של 90%-95%. לפני שנתיים, הוא אומר, היתה תפוסה של יותר מ-100% בכל אזור הצפון. כיום הצימרים המשפחתיים מתמלאים והולכים, אך התפוסה בצימרים הזוגיים לא עולה על 65%-70%. "גם רבים מהצימרים המפוארים פנויים, ובעלי הצימרים שואלים מה קורה", אומר קויפמן. לדבריו, יש בעלי צימרים שנשברים ועושים הסבה ליחידות האירוח שלהם - משכירים אותן לסטודנטים, למגורים או משתמשים בהן כמקום לינה לבן שחזר מהודו.

      לפי סקר שנעשה עבור משרד התיירות, ענף הצימרים מגלגל כ-1.1 מיליארד שקל בשנה. בקיץ, שהוא שיא העונה, מתבצעות כ-30% מכלל הלינות - ואז מדובר על כ-350 מיליון שקל ביולי-אוגוסט. סכומים אלה אבדו בקיץ שעבר. קויפמן מעריך שמחירי הצימרים ירדו ב-20%-25% לעומת השנה שעברה, ומחיר ממוצע בלילה באמצע השבוע הוא 600-650 שקל. בסוף השבוע, אפשר לקבל חדר גם ב-700 שקל, במקום 850 שקל, עם הנחה לשני לילות. כל זה תלוי כמובן בשאלות כמו, אם הצימר עבר שדרוג או אם יש בו בריכה.

      אלי משש, מבעלי אתר האינטרנט "zimmer", אומר כי לפי נתוני האתר יש עדיין חדרי אירוח פנויים עד סוף אוגוסט. "לא חסר", הוא אומר. לדבריו, מבחינת מחירים, בשוק הצימרים אין יד מכוונת, כל בעל צימר קובע את המחיר לפי כושר המיקוח שלו.

      לחתוך וללכת

      עצים עבותים מלווים את הנוסעים על כביש הצפון הישן בואכה שתולה, הצופה אל גבול הלבנון. בקצה המושב נפתח באחרונה "על הקצה", הכולל שתי בקתות עץ שבחזיתן גינה עם 16 עצי זית צעירים, שיחי עגבניות וצמחי תבלין בגידול אורגני. מהמרפסת הפרטית של הבקתה אפשר לראות, במרחק כ-700 מטר, את מוצב ליבנה ואת קטע הכביש שממנו נחטפו חיילי המילואים אלדד רגב ואהוד גולדווסר ב-12 ביולי בשנה שעברה.

      הבקתות, המיועדות רק לזוגות, מעוצבות בסגנון מרוקאי, וכוללות ג'קוזי וסאונה יבשה, ומחוץ לבקתה יש בריכת ספא. בעל הבקתות, מאיר בן דוד (29) הוא בן המושב שחזר אליו זמן קצר לפני המלחמה, אחרי שבע שנים בלוס אנג'לס. "המלחמה היתה קשה", הוא נזכר, "היא נראתה מכאן כאילו שודרה על מסך פלזמה בשידור ישיר".

      לדבריו, לפני המלחמה החל לבנות את ביתו, שבסמוך לו הקים אחר כך את הבקתות. "בזמן המלחמה לא המשכנו לבנות, ואחריה הציעו לי אנשים 'לחתוך וללכת'. אמרו שלא כדאי לבנות את הצימרים, שלא שווה, כי כלום לא יילך פה. אבל אני החלטתי להישאר ולבנות. ואני לא מצטער".

      בן דוד מדגיש את התחרות העזה בענף שבו נפתחים צימרים כל העת, וללא שום תכנון. "צריך להיות ממש מיוחד כדי למשוך אורחים", הוא אומר. "כשאנשים מתקשרים אליך הם מדברים אליך קצת מלמעלה, כי יש המון צימרים לבחור מהם". אבל לסיכום הוא אומר: "אף אחד כבר לא שואל על המלחמה".

      מי שעדיין לא שכחה את המלחמה היא ריימונד אזולאי מזרעית. בעלה היה ראשון הפצועים במלחמה, ומביתה אפשר לצפות אל מוצב נורית. ב-2000, בנתה אזולאי במרתף ספא בשם "גל בטבע", בו היא מציעה טיפולים, ג'קוזי לארבעה וגם חדר כושר שנפתח בשנה שעברה.

      "אנחנו נשארנו בזרעית וישנו בספא בזמן המלחמה", היא אומרת. "חששתי שאנשים לא ירצו לבוא, כי כאן פרצה המלחמה, אבל כבר ביום שהוכרזה הפסקת אש אנשים רצו טיפולים. החלטתי שאני חייבת לחזור לשגרה של עבודה בספא. מבחינת המטיילים, המלחמה מאחורינו".

      אבל מסתבר שבכל זאת נותרו משקעים, ורמת הפעילות בספא של אזולאי פחתה. "יכול להיות שיש איזה מתח באוויר", היא אומרת. טיפול רגיל עולה אצלה 180 שקלים, וחבילה של ספא ושני טיפולים לזוג עולה 640 שקל.

      חוות "בת יער" שביער ביריה במרום הגליל היתה בעין הסערה בזמן המלחמה. עובדי החווה ותושבי עמוקה הסמוכה היו מהראשונים שהתייצבו במוקדי הנפילות, כיוונו את הכבאים שהגיעו עם הציוד הכבד ועזרו בכיבוי השריפות. בזמן המלחמה נשארו הסוסים בחווה ולראשונה זה שנים הם זכו למנוחה ביולי-אוגוסט: הם לא עבדו, רק אכלו.

      "בכל שנה, הקיץ מחזיק אותנו מבחינה כלכלית עד פסח", אומר בעל החווה, איתן לבל. "זה כולל את טיולי הסוסים, המסעדה, פארק החבלים, הבאולינג וטיולי המיסטיקה בצפת וביקבים. בקיץ שעבר הכל הופסק". לדברי לבל, אחרי תקופת הסתגלות לעובדה שהמלחמה הסתיימה - שנמשכה עד סוף אוגוסט שעבר - המבקרים חזרו, ומספטמבר 2006 הגיע גל של מאות מבקרים, של משפחות ושל קבוצות, ששינו את יעד החופשה שלהם, מחו"ל ומאילת וים המלח, לגליל.

      ביטויים כאלה של סולידריות ניכרים עד היום, כשבחברת "טבע", למשל - שבעבר איפשרה לעובדיה בחירה חופשית בנופש בישראל - החליטו להתגייס לטובת האזור שנפגע במלחמה, ובקיץ 2007 מבלים אלפי עובדיה ומשפחותיהם את הנופש השנתי בצפון. "בגדול", מסכם לבל, "הדברים חזרו למסלולם".

      עזובה ושיממון

      במטולה, שבה כ-600 חדרים במלונות וצימרים, שיעורי התפוסה גבוהים וברחוב הראשי ובשבילים משוטטים מטיילים. "כרגע המושבה כמעט מלאה", אומר ראש מועצת מטולה, קובי כץ, "ויש גם הזמנות לחגים". לעומת זאת, בעמותת התיירות בראש פינה אומרים שמאמצע יולי עד סוף אוגוסט יהיו רק כ-60% תפוסה במקום כ-80% בשנים קודמות. גלי רז, מנהל התיירות במועצה האזורית מטה אשר שבגליל המערבי, אומר שאנשים מזמינים ברגע האחרון, ושואלים מה יקרה אם תהיה מלחמה עם סוריה.

      בעקבות מלחמת לבנון, התגייסו משרד התיירות בראשות השר דאז יצחק הרצוג ורשות המסים, והעניקו למלונות, למרכזי האירוח ולאתרי האטרקציות בצפון סיוע של 197 מיליון שקל לשיקום הענף. רק כמה עשרות מקומות נופש עדיין לא קיבלו את הפיצויים, ונמצאים בשלבי התדיינות סופיים מול מוקד הפיצויים.

      ההתגייסות למען הצפון פסחה על שני אזורים שמתקשים להתאושש עד היום. האחד, עמק הירדן וסובב כנרת, לא היווה אמנם מטרה לטילים, אך גם אליו שותקה כליל תנועת התיירות בזמן המלחמה.

      גם בעמק יזרעאל טוענים שהחיבוק לצפון פסח עליהם. "אנחנו נפלנו בין הכיסאות", אומרת אלה אילת, מנכ"לית עמותת התיירות בעמקים. "חלק גדול מהעסקים הקטנים אינם מצליחים להתאושש עד היום, אף שיש להם המון מה להציע".

      כזו היא לדוגמה המלונית "בינהרים" שבמושב גדעונה בעמק יזרעאל. המלונית, הכוללת שמונה חדרי אירוח בסגנון כפרי ומשפחתי, נבנתה בידי יואב וברכה גל, ונפתחה במרץ 2006. "בנינו אז על הקיץ שיביא אתו את הזינוק. באה המלחמה, נפלו טילים והיה נורא ואיום. ואז השלטונות החליטו שלא סבלנו מספיק, והוציאו אותנו מקו הפיצוי", מספר יואב גל.

      לא פחות ממיליון דולר השקיעה המשפחה במלונית, תוך התחייבויות כספיות כבדות. "המלחמה עברה בעזובה ושיממון ואחר כך, בעצם בכל השנה שעברה, כבר לא היתה תיירות", אומר גל. "אספנו את השברים והתחלנו מחדש. הקיץ הזה נראה יותר טוב כי אין מלחמה, אבל כל מה שהיינו צריכים לעשות בשנה שעברה אנחנו עושים השנה, עם גיבנת ענקית של מימון והפסדים. הכל חייב להיות משולם כמו שעון, בעוד הפעלת העסק נדחתה בשנה".

      גם בעלי המסעדות מרגישים מקופחים בעניין הפיצויים, וחלקם אף עתרו לבג"ץ. רן רייכין, בעל צמד המסעדות "מור" ו"קינמון" בכביש כורסי-אפק בדרום רמת הגולן, מספר שבתקופת המלחמה האזור כולו היה משותק. המסעדה הבשרית שנסגרה במלחמה לא נפתחה שוב משך שמונה חודשים; לאחר מכן היא נפתחה לחגים ונסגרה שוב. "קיבלנו פיצוי נמוך יותר, כמו ענף השירותים. היה הבדל גדול בין הפיצוי לענפי החקלאות והתיירות לבין הפיצוי לענף השירותים", הוא אומר. "האוצר לא הבחין בין מסעדת פועלים באזור המרכז, השייכת לענף השירותים, לבין מסעדה שמבוססת על תיירות ובמיקום כמו שלנו". בשבועות האחרונים פתח רייכין את המסעדות החלבית והבשרית באופן מלא, והוא מקווה שיתאושש כלכלית.

      באוגוסט קשה למצוא מבין 1,700 יחידות האירוח בגולן אפילו צימר פנוי אחד. בימים שהקייטנות נגמרות, המורים בחופשה וגם תלמידי הישיבות בטלים מלימודי תורה - הגולן הוא יעד נחשק ביותר לחופשה. עם זאת, לדברי מנכ"לית עמותת התיירות בגולן, הדס מרקוס, גם כאן שולטת המגמה של הזמנות ברגע האחרון - שגורמת למתחים וחששות בקרב בעלי הצימרים.

      עונת השדרוגים

      אנשי התיירות בצפון מאמינים כי לירידה בתיירות בקיץ הנוכחי יש שלושה גורמים עיקריים: הפיקוח על האשראי שצימצם את הצריכה התיירותית; התחרות עם ה"דילים" לטורקיה; ורמזים שפיזרו פוליטיקאים על מלחמה קרבה עם סוריה. לכך נוספת העובדה שמספר הצימרים גדל ללא שום תכנון. התחרות הגוברת, והצורך להגדיל את התפוסות ואת ההכנסות, הביא את העוסקים בתיירות בצפון למסקנה שהם צריכים לכוון את עצמם לקהלים אמידים יותר. "מי שלא יצליח לחשוב באופן יצירתי ולהציע אטרקציות חדשות לקהל שונה, לא יוכל להעלות את התפוסות ואת המחירים", אומר מנכ"ל עמותת התיירות בגליל המערבי, חיים ברום.

      דובי בנארי, מנכ"ל מלון פסטורל בכפר בלום שבגליל העליון אומר שהגליל מכוון יותר ויותר לבעלי אמצעים שמחפשים נופש יוקרתי. "רוב מתקני האחסון באזור נכנסו או ייכנסו לתהליך של שדרוגים. האווירה בצפון היא של פריחה ואופטימיות", הוא מוסיף.

      ואמנם, במלון פסטורל נפתחו מרכז כנסים חדש וספא יוקרתי, ואחרי הקיץ מתוכננת תוספת של 16 חדרים; ברמת הגולן נוספו חדרים במרום גולן ובכפר חרוב, בקתות עץ מהודרות נבנו בקיבוץ אורטל וסוויטות נפתחו בכפר הנופש ברמות; בגליל המערבי עברה אחוזת אסיינדה שליד מעלות, שנפגעה מפגיעת קטיושה ישירה, שיפוץ מקיף, שבו נבנה לובי חדש ונוספו 14 חדרים וספא. במלון קרלטון בנהריה שבגליל המערבי השלימו בחורף שיפוץ גדול.

      שתי אטרקציות תיירותיות מרכזיות בגליל הושבתו בגלל המלחמה: אתר צוק מנרה בגליל העליון, שחזר לפעולה רק לפני שבועות ספורים, ואתר ראש הניקרה. מנהל האתר, משה גבעתי, מספר: "ב-12 ביולי, ב-9.20 בבוקר, נפלו רסיסי פצצות מרגמה במגרש החנייה. בתוך דקות קיבלנו הוראה לסגור את האתר והוא נשאר סגור עד בוקר ה-16 באוגוסט. אך עד סוף אוגוסט 2006 זו כבר לא היתה העונה הרגילה. נעלמו המשפחות והגיעו מטיילים שרצו לראות איפה היתה המלחמה".

      לדברי גבעתי, החל באפריל חזרו הדברים לקדמותם, וביולי 2007 הגיעו לראש הנקרה יותר מ-34 אלף מבקרים, המספר הגבוה ביותר בשמונה השנים האחרונות. ובכל זאת, גם הגליל המאושש עדיין מסגיר משהו מהמלחמה ההיא: לא מעט מהאורחים הם משפחות מהדרום, אותן משפחות שאירחו את המשפחות הגליליות בקיץ שעבר.