תופעה מוזרה נרשמה במוסכים הירושלמיים בשנה שעברה: מעת לעת היה מגיע גרר ופורק מכונית שנתקעה בדרך. המוסכניקים איבחנו נזקים לאטמי המנוע - אף שזה לא סבל מליקוי מכאני כלשהו.
דגימות ממכלי הדלק שהובאו למעבדה בקיבוץ בית העמק שבצפון פתרו את התעלומה: "הממצאים העלו חשד כי לבנזין שמילאו הנהגים בתחנות התדלוק נוספו ממיסים, כנראה מתעשיית הצבעים, שפגעו ברכיבים הרכים במנוע וגרמו למכונית להיעצר", מספרת ד"ר עדינה לביא, מנהלת המעבדה.
באוקטובר עצרה היחידה הכלכלית של המשטרה כנופיה בת שמונה חברים בחשד לשורת עבירות, בהן מהילת עשרות מיליוני ליטרים של שמנים וממיסים בדלק, ששווק בשש תחנות בירושלים וסביבתה.
כיצד הצליחו התחנות לפעול במשך כשלוש שנים מבלי שאותר דבר המהילה? פשוט מאוד - משרד התשתיות, שאמון על אכיפת איכות הדלקים המשווקים בתחנות, צימצם במשך שנים את היקף האכיפה והבדיקות שהזמין. במחצית הראשונה של 2006, למשל, לא ביצע המשרד ולו ביקורת אחת בתחנות ברחבי המדינה. לאחר חשיפת הפרשה מיהרו לפתע קברניטי המשרד להוציא צוותי פיקוח לשטח, הזמינו 800 בדיקות דלק עוד ב-2006 וחתמו על חוזה להזמנת כ-3,000 בדיקות שוטפות ב-2007.
מי בודק את הדלק שלנו?
הפיקוח על הדלק והמאבק בזיופים נתון בידי מפקחי משרד התשתיות, שאמורים לדגום את 1,000 תחנות הדלק ומסופי התדלוק שברחבי ישראל באופן שיטתי. הפקחים מבצעים בדיקות פתע שבהן הם שואבים כליטר בנזין או סולר ישירות מן המשאבות לבקבוקים מיוחדים, המוכנסים למיכלים אטומים ומועברים למעבדה.
את הבדיקות כולן מבצעת מעבדה אחת בלבד - המבדקה הכימית, שבה מועסקים כ-15 עובדים. אלה, מספרת ד"ר לביא, עוסקים בניטור אוויר במקומות עבודה, בדיקות מים ושפכים, בחינת הרכבי מתכות בפרויקטי תשתית, ובעיקר - בבדיקת איכות הדלק והרכבו.
מי נמנה עם קהל לקוחותיכם?
"חברת החשמל, צה"ל וחברות הדלק שבודקות, לרוב בעצמן, לפחות פעם בחודש את מרבית התחנות שלהן. לחשיפת הפרשה באוקטובר 2006 - היתה השלכה עצומה על היקף הבדיקות".
בכמה מן הבדיקות מתגלות מהילות?
"בשנתיים האחרונות המצב יחסית טוב, ואנו נתקלים במקרים בודדים. בשנים עברו הגענו לשיעור זיופים של 2%-3% מן הדגימות, שזה המון".
מדוע הדלק הלא תקני מתויג כ"זיוף"?
"מכיוון שאנו מניחים כי ממסופי הניפוק ומבתי הזיקוק הוא יוצא תקין. לחברות הדלק אין הרי אינטרס למהול אותו. המהילה נעשית בדרך אל הצרכן, אצל המובילים או אצל בעלי התחנות".
מהם סוגי המהילות השכיחים?
"בעבר היו הזייפנים מוסיפים לבנזין נפט או סולר שמחירם זול יותר. אלה היו מתערבבים עם הבנזין היטב - וכך היו מרוויחים המשווקים הרבה כסף. לאחר מכן התגלו מקרים של הוספת נפטא - חומר הדומה לבנזין מבחינת נקודת הרתיחה, אך איכותו נמוכה והוא משמש לתעשייה. בשלב הבא עלתה רמת התחכום, ועבריינים החלו מוסיפים לדלק מרכיבים המותרים כתוספת לבנזין - אך בריכוזים גבוהים מן המותר. המדובר היה בחומרים ארומטיים מסרטנים דוגמת בנזן או MTBE שזלגו מן התעשייה הפטרוכימית, שיפרו את רמת האוקטן, אך יצרו סיכון של ממש לבריאות המתדלקים ולאיכות הסביבה".
עד שבאמת יקרה משהו
בדיקת ההתאמה לתקן של הבנזין מתבצעת במנוע מיוחד שעלותו כ-200 אלף דולר ושמיוצר בידי חברת אחת בלבד - ווקשה (Wokesha) האמריקאית. בישראל קיימים רק ארבעה מנועים כאלה: בבית הזיקוק בחיפה, בבית הזיקוק באשדוד ושניים (מסוגים שונים) במבדקה הכימית.
בדיקת איכות הבנזין מורכבת מ-15 בחינות המבוצעות באופן מדגמי, כשבמעבדה מסתפקים לרוב בבדיקת האוקטן בלבד. "המטרה היא לבדוק כמה שיותר ולא לבדוק לעומק", מודה ד"ר לביא. "יש 1,000 תחנות שצריך לבדוק לעתים קרובות". הבדיקה אורכת כ-15 דקות, ועלותה 220 שקל בלבד, מה שלא מפריע למשרד התשתיות לקצץ בתקציב הזעום יחסית של 660 אלף שקל לשנה, האמור להגן על כלל ציבור הנהגים.
לביא עובדת במעבדה כבר 20 שנה. ובחלוף השנים, היא מציינת, הולכים ופוחתים היקפי הבדיקות - בעיקר מסיבות תקציביות. ב-85' נבדקו 4,560 דגימות. 20 שנה מאוחר יותר נבדקו רק 1,770.
לאחר חשיפת הכנופיה בירושלים אמנם התעוררו במשרד התשתיות - אך לדברי לביא, אין בכך די: "אם בעבר פעלו שני צוותים בני שמונה עובדים, שהיו מביאים אלינו 20 דגימות ביום, הרי שכיום לא רק שמספרם צומצם, אלא שהם עוסקים גם בביקורות גז ביתי". הישועה, היא מזכירה, תבוא אולי מהצעת החוק הפרטית של חברי הכנסת מאיר פרוש (יהדות התורה) ונסים זאב (ש"ס), שהוגשה לפני כשנתיים, ותכליתה חיוב בעלי תחנות הדלק עצמם במימון בדיקות המעבדה התקופתיות.
"אנשים לא מתייחסים לסוגיה עד שבאמת קורה משהו", מסכמת לביא. "גם רף הבדיקות שנקבע השנה יילך וידעך עם הזמן. כך זה בישראל: 'אם לא קורה כלום - אז למה לבדוק?'".
עד סגירת הגיליון לא נמסרו ממשרד התשתיות סכום התקציב המיועד לפיקוח על מהילות הדלק ומספר העוסקים בתחום מטעם המשרד. במשרד לא התייחסו גם לשאלה מדוע לא מוסדר התחום באמצעות מנגנון שיאפשר ביקורת איכותית על בסיס שוטף וקבוע.
מהו אוקטן?
אוקטן הוא יחידה למדידת איכות הבנזין לפי עמידותו בפני הצתה עצמית. מדובר בתערובת של החומר איזו-אוקטן - שערכו 100 - עם החומר הפטן - שערכו 0 - כך שתערובת המכילה 95% איזו-אוקטן ו-5% הפטן, המכונה בפי כל "אוקטן 95". ככל שמספר האוקטן גבוה יותר - כך גם איכות הדלק גבוהה יותר.
כדי שהמנוע יעבוד באופן תקין, תערובת הדלק והחמצן צריכה להידלק בדיוק ברגע שהבוכנה מגיעה למקומה הנכון בצילינדר. כאשר האוקטן בתערובת הבנזין נמוך מדי, גורמת פעולת הדחיסה של הבוכנה להצתה עצמית מוקדמת, לאי-סינכרוניזציה בפעולות הבוכנות ("צלצולים במנוע"), ולפגיעה במנוע.
הבדיקה נעשית באמצעות השוואה של הדגימה עם שתי תערובות אוקטן 94 ואוקטן 96 - שהכינו הלבורנטים מבעוד מועד.