טור ארוך של אנשים לבושים וריחניים הזדנב לאטו בין שבילי קיבוץ להבות חביבה. היעד היה ברור, הדרך קצת פחות. אור גדול, שהיבהב לפתע מתוך החשיכה, נתן סימן מרגיע. מפתיע, אבל אנחנו במקום הנכון.
כרטיסים מחליפים ידיים, שמות מסומנים ברשימה, שני צעדים קדימה, וואו קטן - אך מופתע - נפלט מן הפיות. בצד אחד של החלל האינטימי נמתח בר משקאות ארוך ומזמין, מול הבמה פוזרו שולחנות עץ נאים, התפריט הקטן הבטיח גורמה. ברקע ריחפה מוסיקה ישראלית בסגנון אהוד בנאי ומעשנים הוגלו לפינה צדדית.
אוטוטו יעלו שם-טוב לוי, שלמה ידוב ויצחק קלפטר לשחזור ימיה היפים של "צליל מכוון". איש לא ירקוד פה על השולחנות, אבל השירה בציבור תעיף את הגג לשמיים. ארץ ישראל הישנה והטובה נהנית.
בין המבלים מתרוצץ המנהל, גלעד גודר (25), מוודא שהכל בסדר. אבא, דודי גודר, יזם נדל"ן מצליח, ושותפו הוותיק, גרשון קדמוני (החולש גם על המתפרות בנות היובל שמייצרות מדים לצבא ולמשטרה), החליטו לנצל את כישוריו של הילד ופתחו עסק משותף - מועדון הופעות.
בארבעת החודשים האחרונים הופיעו במקום הסלתה והשמנה: שלום חנוך ומתי כספי, ברי סחרוף ויזהר אשדות, קרן פלס ונינט טייב. את העונה פתחה להקת היהודים, צליל מכוון הביאו את קשישי העמק, שוטי הנבואה הביאו מאות צעירים. לטובת חובבי השירה בציבור נטשה עינת שרוף את הגברת גלזר והגנקי, והצפינה גם היא.
המיקום מפתיע: חדר האוכל לשעבר של קיבוץ להבות חביבה שבלב עמק חפר. המועדון, המכיל 300 איש בישיבה, פועל רק בסופי שבוע ולמרות גילו הצעיר מלא עד אפס מקום. היזמים מרוצים. כסף דווקא לא ברור מתי הם יראו שם.
משלום חנוך עד קרן פלס
"ברל'ה היה שייך בעבר הלא רחוק לידידי יוני רועה, שנקלע למצוקת מזומנים", מספר גרשון קדמוני בדיפלומטיות. "יוני היה אמור להיות המנהל האמנותי ושותפו היה אמון על ההשקעה הכספית. המועדון פעל, אבל התזרים פסק בשלב מסוים, ומלחמת לבנון השנייה חיסלה אותו לחלוטין. יוני ביקש סיוע, ואני, שלא מבין הרבה בחיי לילה, לא יכולתי לעזור, אבל חשבתי שגלעד, שעסק כמה שנים בארגון מסיבות לחיילים ולסטודנטים בתל אביב, דווקא יוכל".
קדמוני, יחד עם שותפו גודר ובנו גלעד, יצאו לביקור במקום. "לא ממש הגעתי לאזור הזה בעבר" מספר גלעד בגילוי לב, "מה לתל אביבים כמונו ולעמק חפר?".
הנוף, האווירה והריחוק מהעיר הגדולה פעלו כבמטה קסם. מהר מאוד החליטו השלושה לעבור מתוכנית א' (שלפיה גלעד ינהל את המקום הקיים) לתוכנית ב': לרכוש את המקום.
"זיהינו את הפוטנציאל העסקי הגלום פה" מספר גודר האב. "היה לנו ברור שהקהל האיכותי שגר באזור צמא להופעות מכיוון שאין מועדון בסביבה שמספק את המוצר. חיים פה 200 אלף איש, מנתניה ועד יקנעם עבור דרך זיכרון יעקב, קיסריה וכל יישובי העמק, שצריכים לנסוע להרצליה או לתל אביב כדי ליהנות ממוסיקה ישראלית טובה.
"הקרבה של המקום לכביש שש הופכת אותו לנגיש לאזור כוכב יאיר וסביבתו, מה שמרחיב את גבולות הקהל הפוטנציאלי".
אחרי שווידאו שיש קהל, החלו לבדוק את שוק האמנים. "שוק קשה" נאנח גודר. "בדיקה קצרה העלתה שמחיר האמנים, בעיקר בקיץ, מרקיע שחקים. היהודים, לדוגמה, מבקשים 45 אלף שקל לערב. גם אם כרטיס נמכר ב-100 שקל ואנחנו בתפוסה מלאה - עדיין אלפי שקלים יצאו מכיסנו. אמנים אחרים מן השורה הראשונה מבקשים 25-30 אלף שקל לערב. רוב הכסף אמנם לא מגיע אליהם, אלא לחברות ההפקה המנהלות אותם, אבל אנחנו נצטרך לשלם. מהר מאוד הבנו שממופעים נטו, פשוט אי אפשר להרוויח, גם כשהמקום מלא וכולם אוכלים ושותים. היה ברור שנזדקק לפעילות נוספת".
הפתרון, כך הבינו, יגיע מתחום האירועים. "גני האירועים שעל כביש 4 נסגרים אחד אחרי השני כי הם נבנו שלא כחוק", מספר קדמוני, "במקביל, ארגונים מחפשים מקומות חדשים לערוך בהם אירועי חברה, ומשתוקקים לצאת קצת מהפיח של תל אביב. זיהינו מיד כי למיקום יש ערך מוסף: מדשאות ירוקות, אוויר נקי ואווירה של קיבוץ. ערכים של פעם".
מאותה סיבה החליטו לאמץ את שמו של המקום שהגיע בירושה מרועה. "לברל'ה יש ניחוח ישראלי-כפרי", מסביר גודר, "זה לא ג'וליה או זאפה, קמלוט או בדולינה. זה משהו מפה".
רוצים שיאהבו אותנו
מרגע שהחליטו לקנות את המקום היתה היד קלה על פנקס הצ'קים. עד היום הוציאו כמיליון שקלים וזה לא הסוף.
"החלטנו שלא לחסוך בהקמה ולפמפם את המקום הזה לתוך התודעה של הקהל", מספר גלעד גודר, "השקענו מאות אלפי שקלים בציוד, תאורה, ריהוט וכל השאר. אנחנו מביאים את האמנים הטובים ביותר ומשקיעים הון בפרסום ושיווק. כהחלטה אסטרטגית אנחנו לא חוסכים בפינוק הקהל (למשל בהנפקת כרטיסי מועדון - שעולים במקומות אחרים 250 שקל, ואצלנו בלא תשלום) ולא בפינוק האמנים. הם מקבלים אוכל ושתייה עד שאומרים די, ולא משלמים אגורה בעבור זה. אנחנו אוהבים אותם, ורוצים שהם יאהבו אותנו". והם אוהבים. ספר האמנים של המקום מלא בסופרלטיווים בכתב של מיטב אמני ישראל שמהללים את היחס, האווירה והקהל החם.
לאחר שכבשו את היעד הזה, החלו להפעיל גם שלושה אנשי מכירות שטח שתפקידם להביא את הכסף הגדול ולמכור אירועים. זה קורה לאט, אבל קורה. עובדי מטריקס כבר בילו במקום ורשימת האירועים העתידיים ארוכה.
שני דברים לא יקרו שם: מוסיקה מזרחית ומסיבות לקהל הרחב. "לא צריך את זה", אומר גרשוני. "מסיבות זה אלכוהול, סמים, משטרה ולפעמים גם רצח. אנחנו רוצים מקום נקי".
מתי להערכתכם תתאזנו ואולי תתחילו להרוויח?
גודר: "לא מחר בבוקר, אבל בסוף זה יקרה. אין פה פילנתרופיה. זה עסק כלכלי לכל דבר. בגלל הצלחותינו הקודמות אנחנו נהנים מאורך נשימה משמעותי, והשקעה של חצי מיליון שקל נוספים לא תשבור אותנו - אבל בטווח הארוך אנחנו נרוויח. יש לנו סבלנות. אנחנו עדיין בשלב ההשקעה ולכן מכסים את רוב ההופעות מכיסנו, אבל גם רואים לאנשים את השמחה בעיניים, ונהנים מכל רגע".
yazam@themarker.com
מדוע החליטו יזמים תל אבבים להשקיע מיליון שקל בחדר אוכל מתפרק של קיבוץ בעמק חפר?
טלי חרותי-סובר
12.8.2007 / 8:51