הגל הסיני שוטף את אפריקה: הסחר של סין עם מדינות אפריקה הגיע ל-55 מיליארד דולר ב-2006

סין מגבירה בשנים האחרונות את השפעתה באפריקה, בחיפוש אחר נפט, חומרי גלם והשפעה. היקף הסחר של סין עם היבשת גדל מעשרה מיליון דולר בשנות השמונים ל-55 מיליארד דולר ב-2006.



את השפעת ההשקעות הסיניות ניתן לראות בקודג'יוואי שבצ'אד. כמו מקומות רבים באפריקה, צ'אד מבודדת מבחינה גיאוגרפית - וזה מורגש היטב באזור המרוחק הזה. היא גם אחת המדינות העניות והפחות יציבות ביבשת, והיתה זירה למלחמות אזרחים חוזרות ונשנות מאז 1960, אז קיבלה את עצמאותה מצרפת. אבל זה לא מרתיע את הסינים.



בינואר, רכשה סין את הזכויות על אזור חיפושי הנפט הנרחב שסביב הכפר קודג'יוואי. כך הפכה השממה הלוהטת, חסרת הכבישים, החשמל או הטלפונים, לחזית החדשה ביותר של תעשיית הנפט הסינית, שאינה יודעת שובע - כמו גם לדוגמה חיה לשאיפותיה הגלובליות של סין.



וזה לא קורה רק בצ'אד, אלא בעוד ועוד ארצות באפריקה. במדינות שהן יצואניות נפט גדולות, כמו אנגולה או ניגריה, סין בונה או מתקנת מסילות רכבת. היא גם חותמת על חוזי ענק לחיפוש נפט בקונגו וגיניאה. סין אף רכשה השפעה רבה במדינות חקלאיות כמו חוף השנהב, שבעבר היתה היהלום שבכתר האימפריה הצרפתית באפריקה. כעת נבנית בה בירה חדשה, יאמוסוקרו, הממומנת בכסף סיני.



באפריקה מרוצים מהגידול במעורבות הסינית, לנוכח השנים הקשות שחלפו מאז תום המלחמה הקרה. אחרי קריסת בריה"מ, הדמוקרטיה פרחה ובמערב דיברו על "דיבידנד השלום", שעשוי להקל על העוני ביבשת. אולם תשומת הלב לאפריקה נעלמה במהירות, יחד עם כמה מהדמוקרטיות החדשות. מאז קובל המערב על השחיתות הכרונית וחוסר היעילות הממשלתי, בעוד שהאפריקאים מבכים את הבטחות הסיוע שהופרו ואת עוינות הקפיטליזם העולמי.



כעת הסינים נכנסו לתמונה, והגיעו לארצות קשות כמו צ'אד כשברשותם כסף רב להשקעה. בניגוד למערב, הם בעיקר נותנים - ופחות מטיפים מוסר. כמו שאמר השגריר הסיני בצ'אד, ואנג ינגוו, "התוצרת של צ'אד פטורה ממסי יבוא". כשציין המראיין כי צ'אד לא מייצאת דבר מלבד נפט, לא היסס ואנג לפני שענה: "אם הם לא מייצרים היום, הם ייצרו מחר".



במסגרת הסחר עם אפריקה עקפה סין מוסדות רב-לאומיים כמו הבנק העולמי וקרן המטבע הבינלאומית, והתעלמה מרבים מהקריטריונים שלהם למתן הלוואות, בהם דרישות לשקיפות מינימלית, מכרזים פתוחים על חוזים ובדיקת ההשפעה על הסביבה. "באיזו צורה התפתחה אפריקה, איזה מגזר התפתח?", תהה נשיא צ'אד, אידריס דבי, בהתייחסו לעשרות שנים של קשרים הדוקים עם המערב. "למרות כוונותיהן הטובות של חברותיה ושותפותיה הוותיקות של אפריקה, היבשת לא התפתחה כלל".



ועדיין, שאלות רבות תלויות באוויר. האם הרעב של סין לחומרי גלם יאפשר ליבשת להתפתח? או שמא נכונותה של בייג'ין להשקיע באפריקה, בלי להתייחס לזהירות פיסקאלית, לדמוקרטיה, להתנהגות עסקית הוגנת ולזכויות אדם, תוביל לשחזור השגשוג הכלכלי מן העבר - זה שהעשיר אליטות מקומיות אבל הותיר את היבשת שדודה וענייה עוד יותר?



מזה בדיוק חושש לימסאו סאלח, מנהיג קהילה בבונגור שבדרום צ'אד. "אנו אולי המדינה המושחתת ביותר בעולם", אמר סאלח. "יש לנו היסטוריה ארוכה של הפרת זכויות אדם וחוסר שקיפות. לסין יש מוניטין של שחיתות. הפגיעות בזכויות אדם אצלם הן מהקשות בעולם. אין אצלם שקיפות. למה לנו לחפש את קרבתה של מדינה כזאת? זה רק יגרום לבעיותינו להחמיר".



מיד לאחר קריסת בריה"מ, שטף את אפריקה גל של תקווה. המערב הבטיח סיוע לדמוקרטיות החדשות, אך חזר בו נוכח השחיתות המעמיקה. באפריקה, לעומת זאת, האשימו את המערב ואת התאגידים הבינ"ל בהפרת ההבטחות ובניצול ציני. כעת, חלק ממדינות היבשת מרוצות ממעורבות סין, שפירושה הרבה כסף בלי לדרוש בתמורה שינויים משטריים ודמוקרטיה