בתחילת השבוע אירעה במפעל של מכתשים אגן תקלה שבעקבותיה זוהם האוויר בחומרים רעילים. שלושה ימים אחר כך ועד לרגע זה, עוד לא יצאה הודעה מסודרת מהמפעל ברמת חובב - המפרטת מה השתחרר לחלל האוויר באותו יום ומהן הסכנות הנשקפות לתושבים שנחשפו לחומרים אלה. נכונותו של המשרד להגנת הסביבה להסדיר מחדש את תחום החומרים המסוכנים בישראל - לפי הסטנדרטים שמציב ארגון ה- OECD - יכולה לעורר תקווה בקרב התושבים הגרים בסמוך למפעלים מזהמים, אך גם חשש בקרב התעשייה מהעלויות הכבדות הכרוכות בתהליך.
הטיפול בחומרים מסוכנים מוסדר באופן מיושן: היתר רעלים שמספק המשרד להגנת הסביבה, ורישיון עסק שניתן ברשויות המקומיות. ברישיון העסק כל רשות קובעת תנאים לפי ראות עיניה בתיאום עם האחראים לכך במשרד להגנת הסביבה. לדברי ולרי ברכיה, סמנכ"ל תכנון ומדיניות במשרד להגנת הסביבה, במדינות המפותחות התעשייה צריכה לטפל בחומר המסוכן מרגע ייצורו ועד לסיום חייו - דבר שמעביר את נטל הזיהום הסביבתי אל המזהם. הדוגמה היומרנית ביותר לכך היא תקנות ריץ' (Reach - ראו מסגרות) לדבריה, "נצטרך לשנות את החקיקה, אבל זה יקח כמה שנים, אולי חמש".
מנהל תחום הכימיה והפרמצבטיקה בהתאחדות התעשיינים, ניר קנטור, אומר כי הוא צופה שתהיה החמרה בדרישות הסביבתיות שיוטלו על התעשייה הכימית בעתיד, ומעריך כי השינויים שיידרשו יסתכמו בעלויות נכבדות שיושתו על החברות בענף. לדבריו, בהתאחדות לא ביצעו עבודת מחקר בתחום, אבל ההערכה היא כי יהיה מדובר בכמה מאות מיליוני שקלים לפחות.
החשש שלו הוא לא מפגיעה במפעלים הגדולים שנערכו ונערכים לתקינות המחמירות, אלא ממצבם של מאות מפעלים בינוניים וקטנים - שהנטל בשינוי עלול לגרום לקריסתם. לדבריו, "אם הנטל יתפרש על 10-15 שנה, ההשקעות שיצטרכו לבצע יוכלו להיות הגיוניות יותר". ברכיה אומרת בתגובה כי אינה יודעת על מה קנטור התבסס בשעה שקבע זאת; "נשמח לראות כל מחקר שיציג לנו מהו משך הזמן הדרוש לתעשייה להסתגל".
"דרישות מוגזמות"
לדברי קנטור, בגלל המצב הרגולטורי בתחום הסביבה, המשתנה ועתיד להשתנות, מפעלים אינם מבצעים השקעות סביבתיות. "אנחנו מתנהלים בחוסר-ודאות", הוא אומר, "זה משפיע על ההתנהלות שלנו מול כל מה שקשור לתקינה הסביבתית, שכן בשנים האחרונות המדינה דורשת מהמפעלים בכל פעם דבר אחר. זה מקשה על התעשייה לבצע השקעות סביבתיות - כי בעוד שנה יכולים לשנות את הדרישות".
האם יש מפעל ספציפי שטען כך בפניך?
קנטור: "אני לא יכול לדבר על מפעל ספציפי, יש הרבה מפעלים שאני מדבר איתם ואומרים לי 'אנחנו לא יכולים לעמוד בחוסר הוודאות הזאת ומעדיפים לייצר בסין והודו'. מהבחינה הזאת הסדרת החוק - כך שיהיה אחיד בנוגע לחומרים מסוכנים - תקל על התעשייה".
כיצד אתם נערכים לקראת השינוי שמתכוננים לבצע במשרד להגנת הסביבה עם ההצטרפות ל-OECD?
"כרגע צריך להקים צוות חשיבה משותף של התעשייה עם המשרד להגנת הסביבה ומשרדים אחרים - וללמוד מה נדרש כדי להיכנס ל-OECD".
מה דעתך על חובת גילוי רחבה יותר בשימוש בחומרים מסוכנים?
"אנחנו לא ששים לספר על חומרים בתהליכי ייצור מכיוון שאני לא רוצה שהמתחרים יגלו את זה. אנחנו לא רוצים שיידעו גם מהן הפליטות מאחר שאז יידעו אילו תהליכים קורים בייצור. יש חשש גדול בתעשייה לחשוף את תהליכי הייצור - לא מול המשרד להגנת הסביבה, אלא מול הציבור. אני לא חושב שנידרש לסטנדרטים אחרים של שקיפות אחרי הכניסה ל-OECD".
מהו תהליך העבודה שלכם מול המשרד להגנת הסביבה?
"אנחנו מנסים לשמור על יחסים טובים עם המשרד - ההנהלה בירושלים היא היעד. המחוזות דורשים דרישות מוגזמות מכיוון שאין להם תקנות מסודרות ולכן אנחנו עובדים ברמת המאקרו. ברמה הפרטנית קשה יותר כי כל מנהל מחוז לא תמיד מכיר נהלים ומה שאנחנו סוגרים מול המטה לא יורד כלפי מטה.
"אנחנו די מעורבים ויש מקומות שבהם אנחנו מובילים את המשרד, למשל שיקום קרקעות. אנחנו מביאים יועצים מחו"ל, מציעים מתודולוגיות ובהסכמה עמנו מחליטים מה יתאים לישראל".
"אין לנו כלים להתמודד"
מנהל מינהל כימיה וסביבה במשרד התמ"ת, אוהד אורנשטיין, לא מופתע מהטענות שהעלה קנטור. לדבריו, לא ידוע לו על כוונת המשרד להגנת הסביבה להסדיר מחדש את תחום החומרים המסוכנים. "זה חדש לי ואני לא יודע על זה. אנחנו בקשר עמם וידוע שהחקיקה הולכת ומחמירה - התעשייה מודעת לכך שמה שהיה בעבר לא יהיה בעתיד".
האם התעשייה תעמוד בנטל השינוי?
אורנשטיין: "התעשייה לא עומדת בסטנדרטים אירופיים. אין לנו כלים להתמודד עם הבעיות של הסביבה - אין לנו רגולציה, אלא דרך חקיקת בטיחות בעבודה. אם ייקבע שהמזהם צריך לשלם, צריך יהיה לדרוש מהממשלה לסייע, מכיוון שסטנדרטים חדשים יקשו מאוד על המפעלים הבינוניים והקטנים".
מה היקף התמיכה הנדרשת?
"הממשלה תצטרך להקצות סכום התחלתי של 500 מיליון שקל לחמש שנים - כלומר כמיליארד שקל. בעבר סכום כזה הוקצה למשרד להגנת הסביבה עבור השקעות סביבתיות במפעלים. גם בתמ"ת, עד לפני שנים ספורות, היתה קרן השקעות לתמיכה במפעלים שייצאו - וכל מפעל חויב להקצות 30%-40% מסכום ההשקעה לטובת הסביבה - אבל הקרן קוצצה".
מה דעתך על טענתו של קנטור על אווירת חוסר הוודאות שבה פועלת התעשייה, והקיפאון בהשקעות סביבתיות שהיא יוצרת?
"זו טענה מעניינת, שיש בה היגיון ואולי מגיעה ממקרה מפעלי רמת חובב - שפעלו כל השנים בידיעת המשרד להגנת הסביבה ובעידודו - אבל בשלב כלשהו נכפו עליהם השקעות חדשות; ב-2006 הם השקיעו 800 מיליון שקל בסביבה. כיום מפעל לא יכול לדעת כמה יידרש ממנו להשקיע, מכיוון שרישיונות עסק ניתנים לפי אזור ובכל אזור נדרש דבר אחר.
"המשרד להגנת הסביבה חשב שהסדרים וולונטריים עם המפעלים יספיקו - אבל זה לא עבד; יש צורך בחוק", מסכם אורנשטיין.
ניר קנטור, מנהל תחום הכימיה בהתאחדות התעשיינים: "החמרה בדרישות הסביבתיות תעלה לחברות מאות מיליוני שקלים"
תהל פרוש
16.8.2007 / 9:28