מנכ"ל טאואר בראיון לפני חמישה חודשים: "ברבעון השני ניהנה מהגדלת הקיבולת - כך שאני מקווה שהוא יהיה מצוין"

בראיון ל-TheMarker אמר במארס האחרון ראסל אולוואנגר, מנכ"ל , הרבה דברים טובים ואופטימים על החברה שהוא מנהל מזה שנתיים. בין היתר אמר אולוואנגר כי הוא צופה שהרבעון השני של טאואר יהיה מצוין, בשל הגדלת קיבולת הייצור במפעל פאב 2 המתקדם.



אבל בינתיים, תחזיות אופטימיות ומציאות לחוד - טאואר דיווחה אתמול על דו"חות מאכזבים לרבעון השני, עם ירידה חדה של 35% בפעילות פאב 1 - המפעל הוותיק.



הירידה בפעילות תשפיע גם ברבעון השלישי, מה שמעמיד בספק גדול את היכולת של החברה להגיע לרמת הכנסות של 75 מיליון דולר ברבעון הרביעי, כפי שאמר אולוואנגר בעבר.



גם השוק אמר את דברו, ומניית טאואר צנחה אתמול ב-14% בוול סטריט, בהמשך לירידה של 10% בחודש האחרון.



הנה הראיון המלא, כפי שהופיע כאן במארס.



שנתיים עברו מאז שיא המשבר אליו נקלעה טאואר. ההכנסות לא התרוממו, ההפסדים נערמו עד השמיים ועידן עופר, בעל השליטה, פתח פה על היו"ר והמנכ"ל, כרמל ורניה. "היו בעיות ניהוליות בטאואר תחת ורניה. החברה לא עמדה בתוכניות העסקיות שלה", אמר עופר.







ורניה לא שתק. הוא הגיב בהתפטרות ובטריקת דלת, שלוותה בראיון רווי כעס ב-TheMarker. ורניה האשים כמעט כל גורם אפשרי בשרשרת האירועים שקדמה להקמת מפעל השבבים 2 FAB במגדל העמק ולניהולו בכל שנות קיומו. כך אמר ורניה: "הטענה שייתכן שלמפעל שבבים אין זכות קיום בישראל אינה מופרכת. העסק נוהל בצורה חובבנית ורשלנית והסיכוי של המפעל להחזיר את ההשקעה בו הוא קלוש. בכלל לא היה צורך בהקמת מפעל בעלות של יותר ממיליארד דולר. אפשר היה לקנות מפעל ישן ב-100-200 מיליון דולר".



היום לטאואר יש מנכ"ל אחר, ראסל אולוואנגר - איש המשרה רוגע, ומצליח לטעת את הרושם שהוא בא עם תחושת שליחות, ואפילו ציונות, גם כחלק מאמונתו הדתית המורמונית. אבל העיקר הוא שאולוואנגר שהתמנה למנכ"ל באפריל 2005 משדר מקצוענות, היכרות עמוקה עם הענף שבו פועלת טאואר ודחף חזק מאוד להצליח.



שנתיים בתפקיד הן מספיק זמן כדי לשבת עמו לשיחה בניסיון להבין אם ורניה "שפך את התינוק עם המים" בעת שרתח על עופר על שהשמיץ את כישורי הניהול שלו, או שאולי בכל זאת היה משהו בדבריו.



כיום פועל ורניה בחברת בלנק צ'ק (חברה ללא פעילות, עם הון המיועד להשקעה בחברות אחרות) שגייסה כ-50 מיליון דולר בוול סטריט בקיץ האחרון. הדברים הקשים שאמר ורניה לפני שנתיים יישארו בארכיון עוד שנים רבות, אבל אולוואנגר לא מסכים עם רוב הדברים.



"אני לא יכול להסתכל על הזמן לאחור ולחפש את הטעויות. אני מרוכז בהווה וחושב כל הזמן מה עושים מנקודת הזמן הנוכחית והלאה. לעשות טעויות זה בסדר וזה אנושי אבל אני חושב שטעויות כדאי לעשות מהר, וצריך את האומץ לחתוך אותן ולשנות. לרבים אין את האומץ והיכולת לעשות זאת", הוא אומר בשיחה עם TheMarker.



הטענות ושברן



להלן תזכורת קצרה ל-6 הטענות החשובות שאמר ורניה לפני שנתיים בראיון ל-TheMarker ותגובת אולוואנגר לטענות.







1. ורניה: "יכול להיות שלמפעל לא היתה מעולם זכות קיום בישראל. לצוות לא היה ניסיון וידע מספיקים כדי להקים אותו".



אולוואנגר: "אם חברה עוברת ל-EBITDA חיובי וההכנסות קופצות מ-18 מיליון דולר ברבעון ל-55 מיליון דולר, אז עדיין אין הצדקה? אני לא חושב שהצוות בטאואר לא טוב. יש לאנשים כאן יכולות טכנולוגיות טובות וגם יכולת למכור".



2. ורניה: "המפעל הוקם מכיוון שיואב ניסן כהן (המנכ"ל שלפני ורניה) היה כריזמטי ומדד נאסד"ק היה ב-5,000 נקודות. זה שיכנע את עופר, המדינה והבנקים להקים את המפעל".



אולוואנגר: "המשקיעים הגדולים במפעל היו דווקא ארבע חברות שבבים - סנדיסק, מקרוניקס, אליאנס וקוויקלוג'יק. אני לא מכיר את ורניה, ומעולם לא דיברתי אתו, אבל החברה לא הצליחה בתקופתו. זו עובדה. עם ניסן כהן נפגשתי לא מעט, הוא איש מאוד חכם".



3. ורניה: "העסק נוהל בצורה חובבנית ורשלנית מלכתחילה. המודל של הבאת משקיעים שהם גם לקוחות נכשל".



אולוואנגר: "אם אתה מנכ"ל ויש חובבנים מסביבך, התפקיד שלך הוא להחליף אותם, או שאתה הופך לחובבן בעצמך. קשה לי להבין את הטענה כלפי משקיעים שהם גם לקוחות. סנדיסק תורמת לנו כ-22% מכלל ההכנסות".



4. ורניה: "עידן עופר הריח את הכישלון ואמר לעצמו 'נזרוק את כל האשמה על ורניה ונחפש את העגלה הבאה לרכב עליה'".







אולוואנגר: "אני מעריך מאוד את עידן עופר, וגם את אביו סמי, שהוא אחד האנשים המועדפים עלי. גם בגיל 85 הוא לא מפספס שום פסיק. ולגבי עידן - אני חושב שהוא אדם מרשים ונוטף אישיות, וזה על אף שאנחנו לא מסכימים על הכל ושהוא לא אדם קל".



5. ורניה: אי אפשר להאשים את כישלון 2 FAB רק בעיתוי, כי באותו זמן הוקם מפעל SMIC בסין, שהצליח מאוד. מפעל כזה צריך להיבנות בשנה וחצי ולא ב-7 שנים".



אולוואנגר: "חלק מהטענות נכונות. את 2 FAB אכן היה צריך לבנות מלכתחילה כך שיוכל לייצר מזומנים בעצמו, כלומר עם מספיק קיבולת". לגבי מספר השנים שאורכת הקמת המפעל אמר אולוואנגר בהומור: "ורניה טעה, זה ייקח 8 שנים ולא 7".



6. ורניה: "כדי לייצר מוצרי נישה כפי שטאואר עושה, לא היה צורך בבניית מפעל ושפיכת 1.5 מיליארד דולר. אפשר היה לקנות מפעל קיים ב-10-200 מיליון דולר".



אולוואנגר: "יש מקרים שבהם זה נכון לרכוש מפעל קיים, אבל כדי לייצר ערך צריך מגוון מוצרים וליבה עסקית, ואת זה אי אפשר להשיג רק על ידי רכישת מפעל עם כמה מכונות ב-100 מיליון דולר. ובכלל, רכישת מפעל קיים לא היתה יכולה להיות בישראל כי לא היה כזה. אם היו רוכשים מפעל ישן טאואר במגדל העמק לא היתה קמה".



איפה תהיה טאואר ב-2008



הנה כמה נתונים פיננסים וכמותים על טאואר של היום וטאואר שאולוואנגר היה רוצה לראות בעתיד הלא רחוק: ברבעון הרביעי של 2006 מכרה החברה ב-55 מיליון דולר ואת השנה כולה היא סיימה עם הכנסות של 187 מיליון דולר, פי שניים בהשוואה ל-2005.



ברבעון הרביעי השיגה טאואר רווח גולמי של 18.7 מיליון דולר, 34% מההכנסות. שולי הרווח משתפרים והולכים - שנה קודם הם היו 22%. כמובן, מדובר על שולי רווח בניטרול הפחת שרושמת החברה.



את הנהלת טאואר לא תתפסו בדיבורים על רווח/הפסד נקי. טאואר מדברת במונחי - EBITDA רווח לפני הוצאות מימון, מסים, פחת והפחתות. ברבעון הרביעי נרשם EBITDA של 10 מיליון דולר וב-2006 כולה הוא הסתכם ב-27 מיליון דולר. הסיבה העיקרית לשיטת ה-EBITDA היא הפחת המואץ שרושמת החברה עד 2008 על הציוד שהותקן במפעל 2 FAB שהוקם בשלבים החל מ-2000.







הפחת אינו הוצאה במזומן, ולכן חברות מרשות לעצמן "להחליק" אותו בניתוחים פיננסים שהן עושות לעסקיהן. ואולם פחת הוא גורם משמעותי שלא כדאי להתעלם ממנו, מכיוון שההפחתה היא בגין ציוד שמתיישן, ובסופו של דבר יהיה לא שמיש, כלומר - בעל ערך אפס במאזן החברה ויהיה צורך להשקיע שוב.



בנוסף, אסור לשכוח שבשיטה זו גורעת החברה מהשורה התחתונה גם את הוצאות המימון הכבדות שלה - 48 מיליון דולר בשנה שעברה. כאן כבר מדובר בהוצאה שהיא כולה במזומן. ההוצאה הזו אמורה לקטון מאחר שטאואר הגיעה ב-2006 להסכם עם הבנקים על המרה של 160 מיליון דולר מהחוב למניות.



לטאואר ימשיכו להיות הוצאות מימון גבוהות, כי נותר לה עדיין חוב של 357 מיליון דולר לבנקים הפועלים ולאומי, מזכרת מהקמת 2 FAB, וגם חוב לבעלי האג"ח של 62 מיליון דולר. לא ניתן לראות כיצד החברה שוב "מגלגלת" את כל אלה והופכת למניות.



רבעון ראשון ללא צמיחה, רבעון שני מצוין



אם כך, אולי באמת טאואר תישאר תמיד מפעל קטן עם רווחיות נמוכה? אולוואנגר דווקא אומר שמפעל שבבים ציוני מצליח הוא אינו בגדר אגדה. "ברבעון הרביעי עברנו לתזרים מזומנים מפעילות שוטפת של 2 מיליון דולר. אנחנו ממשיכים להרחיב את המפעל".



"כיום אנחנו בקיבולת ייצור של 15 אלף פרוסות סיליקון בחודש ובשלב הבא נהיה ב-24 אלף פרוסות, מה שיביא הכנסות שנתיות של 300 מיליון דולר, EBITDA של 100 מיליון דולר והרבה יותר מזומן מפעילות שוטפת - 80 מיליון דולר", אומר אולוואנגר. שוב, בנקודה זו צריך להזכיר שתזרים מפעילות שוטפת אינו מנכה הוצאות מימון, כך שהרווח בדו"ח רווח והפסד נותר עדיין נמוך.



"בסוף 2008 הייתי רוצה לראות את 2 FAB בקיבולת מקסימלית, של ייצור 44 אלף פרוסות בחודש, מה שיביא את החברה להכנסות שנתיות של כ-400 מיליון דולר, EBITDA של 200 מיליון דולר, ובכלל לא מעט מזומן מפעילות שוטפת. זו תהיה הצלחה מבחינתי".







טאואר סיפקה תחזית מאכזבת לרבעון הראשון של 2007, לפיה היא לא תצמח בהכנסות. "אם היתה לי יותר קיבולת ייצור במפעל, התחזית היתה נראית אחרת. אני לא יכול לתת תחזיות לרבעון השני, אבל אני יכול לומר שבמהלכו כבר ניהנה מהגדלת הקיבולת, כך שאני מקווה שהוא יהיה מצוין". מה זה מצוין, נשאלת השאלה. אולוואנגר לא מוסיף, אבל גורם בשוק אומר כי בחברה מדברים על הרבעון הכי טוב שלה אי פעם.



"אני חושב שאנחנו בדרך הנכונה. המטרה שלנו היא המשך עלייה בשולי רווח גולמי ל-44%, כאשר כבר ברבעון הרביעי היו לנו 12 לקוחות גדולים, שכל אחד מזמין יותר מאלף פרוסות בחודש. השנה המספר הזה צפוי לעלות ל-16. הלקוחות מגיעים אלינו כי טאואר מוסיפה להם ערך ואני חושב שישראל היא בהחלט מקום נכון למפעל שבבים".







"ישראל היא עדיין מקום זול ויש בה את המדע הטוב בעולם. כשאני אומר זול אני מתכוון לכך שבסין עלויות ההעסקה של מהנדסים הן כבר לא כל כך נמוכות כמו שהיה פעם. למעשה, כלל העלויות בסין נמוכות רק ב-8% מאשר כלל העלויות שלנו. בטיוואן הן נמוכות ב-5% ובאירופה הן גבוהות ב-57%".



ואיך תגיע טאואר לקיבולת ייצור של 44 אלף פרוסות בחודש? "סביר להניח שזה לא יהיה באמצעות רכישת ציוד חדש כפי שהיה עד כה, אלא במודל של רכישת ציוד יד שנייה או אפילו רכישת מפעל קיים מחברה אחרת".



"לא נרכוש את מפעל אינטל בירושלים כפי שנכתב בעיתונות, מאחר שהטכנולוגיה שלו ישנה יותר אפילו מאשר ב-1 FAB שלנו. אני מעריך שהשקעה נוספת של 200 מיליון דולר תספיק להרחבה. חלק גדול מהכסף כבר יגיע ממזומן שהחברה מייצרת, ומעט יגיע מגיוס חיצוני".



אולוואנגר הגיע לטאואר בעקבות פנייה אישית של אלי הררי, מנכ"ל סנדיסק, אחת החברות שהשקיעו במפעל 2 FAB. הוא הגיע לאחר שטאואר כבר חיפשה זמן רב מנכ"ל קבוע, במקום ורניה שמילא את התפקיד באופן זמני.



"לא בדקתי כמה זמן הם חיפשו מנכ"ל, זה לא היה אכפת לי. נפגשתי בזמנו עם עידן עופר ויוסי רוזן (מנכ"ל החברה לישראל בעלת השליטה), עשיתי בדיקת נאותות על החברה וקיבלתי החלטה. אחרי שנתיים בתפקיד אני לא חושב שזה נכון להמשיך להגיד שטאואר לא יכולה לבנות כאן מפעל מצליח"