מי באמת מבין את השוק?

אליהו כוכבי, בעל מאפייה בשוק הכרמל, משקיע כבר 25 שנה בבורסה. כוכבי לא מתרגש מהנפילות האחרונות, ובטוח שהעליות יחזרו עוד השבוע. "בטח שהיה לי שווה להשקיע בבורסה. איפה אני אשים את הכסף - בפק"מ? בפק"מ מפסידים כסף. אני הרבה זמן בבורסה, נכנסתי בנפילה של 83'. הרווחתי הרבה מאז, וכמו לב לבייב - עכשיו גם אני מפסיד קצת", הוא אומר.

כוכבי מסביר כי "בטווח הארוך מרוויחים בבורסה. הבעיה היא שאנשים הם כמו בן אדם שנכנס לקזינו ושם את הכסף על רולטה. יש לו 1,000 דולר על השולחן. הוא מרוויח ומרוויח ומגיע ל-3,000 דולר, אבל אז הוא מפסיד ויורד ל-1,500. אז הוא מתעצבן, ושוכח שבעצם הרוויח 500 דולר יחסית למה שהשקיע בהתחלה", הוא אומר.

כוכבי צודק. באופן היסטורי הטענה נגד הציבור הישראלי היא שהוא יוצא מהבורסה ברגע הלא נכון - בירידות, שהן דווקא הזמן הטוב ביותר להיכנס לבורסה - ונראה שהמצב במשבר הנוכחי אינו שונה.

כפי הנראה כי הציבור הישראלי נושא עדיין את הצלקת העמוקה של משבר המניות של שנות ה-80. אמנם, מאז התמוטטות הבורסה בימי ארידור עבר שוק המניות הישראלי שני מחזורים של גיאות ושפל וחלק מדור המשקיעים הנוכחי היה אז בגיל גנון, ובכל זאת, שיחה על השקעה במניות עם האדם ברחוב תמיד תחזיר אותנו אל הנפילה של 83'.

דוגמה נוספת לבורסה בירידה לצורך עלייה הוצגה למשקיעים בדיוק לפני שנה - בנפילות השווקים כתוצאה ממלחמת לבנון השנייה. רבים מהמרואיינים בכתבה זו הודו כי נמלטו אז מהבורסה בתגובה אינסטינקטיבית.

מאיר, בעל דוכן ירקות, לא סומך על הבורסה. "מאז 83' אני לא משקיע אגורה בבורסה. מאז שנשרף לי הבית והלך הכל, אני לא מתקרב לבורסה. המשקיעים הגדולים יכולים להריץ מניות, ולקטן כמוני אין מה להיכנס למשחק הזה. גם עיתונאי כמוך יכול לעשות כתבה קטנה ולהריץ בקלות מניה למעלה, אם הוא רוצה. איפה אני כן משקיע? בשוק המט"ח. שם אפשר להרוויח. שם אי אפשר להריץ מניות", הוא אומר.

מאיר אינו היחיד שמודה שהוא משקיע במט"ח. הציבור הישראלי אולי נגמל מעט מהנטייה לשים דולרים מתחת לבלטות, אבל מתברר שקסם ההשקעה במט"ח עדיין לא פג. בעוד שאנשי מקצוע בשוק ההון מתייחסים להשקעה במט"ח כאל האפיק המסוכן ביותר - מאחר שאי אפשר לנחש את כיוונם של שערי המטבע - הרי שסוחרים רבים בשוק הכרמל הצהירו כי הם מתרחקים ממניות, ומעדיפים דווקא מט"ח.

במבינו, בעל דוכן תבלינים בשוק, מסביר למה עבר מהבורסה למט"ח: "אני משקיע רק בדולרים - או ביורו. למשל, את הדולר קניתי ב-4.6 שקלים ומכרתי ב-4.2 שקלים, אז הפסדתי. פעם כל השוק היה מושקע במניות, אבל בשנים האחרונות מי שהיו בבורסה הלכו לקזינו. מי שנשאר לו כסף שם אותו בצד. כיום אין טעם להשקיע בבורסה.

"פעם היה אפשר להשקיע בבורסה דרך קשרים. יכולתי להשקיע במניה 1,000 שקל - ולקבל עליה 1,500, רק דרך מידע, לא היה צריך יותר. היום זה בלתי אפשרי. פעם היה לי חבר שהיה לו חבר שעבד בבנק, והוא היה אומר לי במה להשקיע. בנפילה של שנות ה-80 אמרו לי לצאת מהבורסה יומיים לפני כן. היום כבר אין טיפים, ומי שאין לו מידע - לא נכנס לבורסה. אף אחד לא נכנס באוויר. היום הכי בטוח זה לשים את הכסף בבלטה".

מי ששרד תקופות קודמות של עליות ומשברים בשוק המניות, מכיר היטב את המצוד הנואש אחר "הטיפ הנכסף" - אותו שביב מידע פנימי שינבא את העליות העתידיות. גם כיום אין לזלזל בטיפים בלעדיים, אלא שהכניסה של רשת האינטרנט לחייהם של המשקיעים שינתה את מעמדם של הטיפים האלה ועמם את מעמדה של הבורסה. לא במפתיע, העליות הנוכחיות בשווקים התחילו ב-2002, במקביל לתקופה שבה הושלמה "מהפכת הפס הרחב" בעולם.

לצד שגשוגה וצמיחתה של התקשורת הכלכלית, הגיעו לשיא גם אפשרויות החשיפה של המשקיע הקטן לבורסה דרך האינטרנט. כיום לא צריך יותר מחיבור אינטרנט כדי לסקור את הדו"חות הכספיים של כל החברות בבורסה, ולעקוב אחר ההודעות העסקיות שהן משחררות. רבים מאותם פריטי מידע שהושגו בעבר דרך חבר שעבד בבנק, או מישהו שהיה נגיש פיסית לחברות, זמינים כיום ברשת באופן חופשי.

ואולם, רבים מאלה שבשנות ה-80 היו חלק מאותו "ציבור שנכנס לבורסה" לא הצליחו לאמץ את האינטרנט ככלי זמין ולגיטימי, וניתן לומר שהוא אף הרחיק אותם מהמסחר. מי שמנצל את מהפיכת המידע הוא הדור הצעיר יותר.

דלאל, בעל דוכן ירקות איכות בשוק, אומר כי "הבורסה היא הימור, ובהימור יש סיכוי לרווח. אבל רק לעשירים הכבדים יש מושג מתי להוציא את הכסף. הגדול יכול לשחק בבורסה - כי יש לו מושג מה יקרה. זה כמו קזינו - ומשקיע מי שיש לו מיליארדים. לי יש סכום כסף מסוים שאני מחזיק כביטחון בצד, אבל אני לא אהמר בבורסה על ה-100 אלף שקל היחידים שיש לי".

ואכן, הבורסה היא עדיין מקומם של העשירים. לפי נתוני בנק ישראל, תיק הנכסים של הציבור הגיע במאי השנה, כחודשיים לפני הנפילה, לשיא של 30% - הרמה הגבוהה ביותר מזה חמש שנים. ואולם צריך לזכור כי יותר ממחצית מהשקעות אלה הן השקעותיהם של אנשי עסקים בעלי עניין (כלומר מי שמחזיק ב-5% מהחברה), דוגמת ארקדי גאידמק, נוחי דנקנר ולב לבייב. שיעור האחזקות של בעלי העניין בבורסה של תל אביב אמנם ירד - מ-55.7% ב-2003 ל-50.8% במאי 2007 - אך עדיין מדובר על רוב המניות בתיק נכסי הציבור.

שאול, בעל דוכן למכירת עופות בשוק, מאמין רק בנדל"ן. "הבורסה תירגע אבל אז תהיה שוב נפילה. הבורסה מושכת אותך ומושכת אותך, עד שאתה מתפתה - ואז היא נופלת. הבורסה היא כמו בלון שמתפוצץ, כי הוא תמיד מלא רק באוויר מבפנים.

"לעומת זאת, מה שתמיד הוכיח את עצמו ותמיד ימשיך להוכיח את עצמו הוא הנדל"ן. בערים הגדולות באזור המרכז לא מייצרים קרקעות חדשות, אבל האוכלוסייה כל הזמן גדלה. הנפילה של חפציבה זו לא דוגמה, הם משקיעים בפרברים. במיוחד נדל"ן למגורים זה טוב. בנדל"ן למשרדים, ההיצע יכול להיות לפעמים גדול מהביקוש. אבל גם כאן היו בניינים למשרדים שהסבו אותם למגורים.

"בשנתיים האחרונות נכנסו המון אנשים לבורסה, בהם גם הרבה פנסיונרים. המגמה להוציא אנשים לפנסיה מוקדמת גרמה לאנשים למצוא עצמם עם זמן פנוי וכסף זמין של הפנסיה".

מתברר כי בשוק הכרמל, כמו בכל העולם, אוהבים נדל"ן, ושאול אינו היחיד שמזכיר את האטרקטיוויות שבהשקעה בחברות הנדל"ן הגדולות. קשה כבר לזכור, אבל רק לפני כשלוש שנים היה נדל"ן שם נרדף ל"מסוכן". ואולם כששווקים לא מפותחים צומחים במהירות (הודו, סין ומזרח אירופה), הדבר הראשון שצומח יחד עמם הוא נדל"ן ותשתיות. אף אחד לא זוכר שעסקי הבנייה הם גם אלה שסופגים את המכות הגדולות ביותר - בהתחשב במינוף שהענף דורש - במקרים של מיתון ונפילות.

גבי גל, בעל דוכן לסדקית וצעצועים בשוק, תומך גם הוא בנדל"ן, אבל באופן כללי דואג לשמור על אופטימיות. "יש לי חבר שהפסיד עכשיו 100 אלף שקל בירידות. אבל העליות יחזרו. הנגיד סטנלי פישר הוא איש חכם, הוא יודע מה הוא עושה. גם הדולר יעלה בחזרה עד דצמבר. עכשיו שווה לקנות מניות לעלייה. גם לפני שבועיים היה טוב לקנות. אבל הכי טוב זה להשקיע בנדל"ן. היום נדל"ן זו ההשקעה הכי מצליחה והכי בטוחה. גם להשקיע בטבע זה טוב".

מוכר הזיתים של שוק הכרמל תורם את הדימוי הבלתי נמנע: "הבורסה דומה מאוד לשוק הכרמל. השנה, למשל, אין הרבה זיתים בשוק, אז עכשיו עולה המניה של מי שקנה אותם בזמן. שוק המניות דומה מאוד לשוק רגיל, פשוט צריך לתפוס אותו בזמן".

אז מה סיכום מדד שוק הכרמל לגבי הבורסה? חלקה הראשון של התשובה נמצא בתחושה כי 2007 אינה 83', והציבור הישראלי - ברמת הפרט הקטן, מהמעמד הבינוני מינוס - לא נמצא בהמוניו בבורסה. הסיבה לכך יכולה להיות טראומה לאומית מנפילות קודמות, או העובדה שהפערים החברתיים התרחבו - העניים היום עניים יותר, והעשירונים שבעבר היו יכולים להרשות לעצמם לפנות כמה מאות שקלים להשקעה במניה, כבר לא יכולים לעשות זאת כיום.

במקביל, מדד הפסיכולוגיה של שוק הכרמל קובע כי אין סכנה למפולת - הציבור לא נשמע מודאג מדי והאווירה לא מעודדת נפילה כלכלית. אלא אם יהיה טריגר נוסף שיעורר חשש ודיכאון לאומי. אך מאחר שמרבית המשקיעים בשוק ההון לא מגיעים בסוף היום לשוק, ולא רואים את העניים אוספים עגבניות רקובות מהרצפה, נראה שטריגר הדיכאון לא יגיע משם.

"שוק המניות נע עכשיו בעיקר על אמוציות של אנשים. אתם יודעים מה? בעצם תמיד הוא נע על אמוציות" - דיוויד באך, משקיע אמריקאי.

הציבור הישראלי לא נותר אדיש לחמש שנים של עליות בשוק המניות העולמי ובתל אביב בפרט - ונכנס לבורסה. ואולם באמצע יולי השתנו הדברים, והמשבר בשוק המשכנתאות המשני בארה"ב (הסאבפריים) גרם לגל של נפילות בשווקים - בהם גם תל אביב.

במאי 2007, חודשיים לפני שהחל גל הירידות הנוכחי בבורסות העולם, הגיע שיעור המניות בתיק הנכסים של הציבור הישראלי לנקודת השיא של חמש השנים האחרונות - כך לפי נתוני בנק ישראל. בתקופה זו, קרוב ל-30% מתיק הנכסים של הציבור הוחזק במניות - 25.5% במניות ישראליות ו-3.7% במניות בחו"ל - לעומת 17% בלבד ב-2003.

מאז 2000 הונפקו בארה"ב אג"ח המגובות במשכנתאות בערך של יותר מ-1.8 טריליון דולר. מתוכם, ההערכות מדברות על 150-200 מיליארד דולר שהלווים בארה"ב לא יחזירו לבנקים האמריקאיים. הסכום מרשים, אבל בפרמטרים אמריקאיים לא מדובר על היקף שכלכלת ארה"ב לא תוכל לעמוד בו.

לכך צריך להוסיף את העובדה שמנועי הצמיחה של כלכלת העולם בשנים האחרונות - וכנראה גם בעשורים הקרובים - יהיו בהודו, סין ומזרח אירופה - סדרה של כלכלות ענק לא מפותחות, שעסוקות בהדבקת את הפער ממדינות המערב, ולא בארה"ב. בנוסף, יש גם פרמטרים כמו נזילות גבוהה.

נראה שכל עוד הכלכלה מתנהגת בהיגיון, אין סיבה אמיתית למשבר. ואולם שאלת המפתח במשבר הנוכחי היא פסיכולוגית. הכתובת של החברות שיספגו את תגובת השרשרת ממשבר המשכנתאות וההפסד של 200 מיליארד הדולרים עדיין אינה ידועה. לציבור המשקיעים בארה"ב ובעולם מצפה תקופה לא קצרה שבמהלכה יתעורר בבוקר לידיעות על אירועים כלכליים שליליים. השאלה היא מה רמת החוסן של המשקיעים. גל של מימושים ושל משקיעים שיוצאים מהבורסה יכול להיות הרסני. המפתחות, אם כך, נמצאים בידי הציבור.

"אני הכי אוהב אותן כשהן נמצאות בשלב של הבטן הקטנה, רגע לפני העלייה" - כך אומר אלי סיידון, מנהל מכירות של מכוניות פולקסוואגן. אלי, אם תהיתם, מדבר על גרף מניה. בעולם שוק ההון, הבטן הקטנה היא שלב הירידה בגרף המניה - "תיקון" בשפה המקצועית - רגע לפני שהיא יוצאת שוב למסע עליות.

אלי, דודו, שלום (בעל עסק להשכרת ציוד לאירועים) ומושיקו (סטודנט למינהל עסקים) הם דוגמה לדור החדש של משקיעי הבורסה, שנכנס אליה בעקבות הגאות של השנים האחרונות. שלושתם בני 28, מושקעים בבורסה בין שנה לשלוש שנים. כל אחד מהם מושקע בכמה עשרות אלפי שקלים, ומחובר לשוק ההון הישראלי ברמה יום-יומית - עוקב אחר הודעות הבורסה של החברות, מתעדכן בדו"חות ובודק את איכות ההנהלה.

"אני חוזר מהעבודה ב-19:00. אז כמה אפשר לשחק שש בש, להביא בחורות - משעמם. אני לא אהיה מיליונר מזה. אבל אפילו אם אני מפסיד, ולא משנה כמה אני מפסיד - העיקר זה שאני נהנה מהפעילות הזאת. זה מעניין וזה מפתח את המחשבה", אומר אלי. "הגעתי לזה דרך העבודה. יש לי כמה אנשים שאני עובד אתם שקשורים לחברות שנסחרות בבורסה".

"כבר שלוש שנים שאני משקיע בבורסה", מסביר מושיקו, "עבדתי בבנק, ראיתי את היועצים והיה לי כסף פנוי. השקעה בפק"מ לא משכה אותי כי בשביל פק"מ אתה צריך לעבוד ולי היו חודשים שבהם הרווחתי יותר מ-7%-8% במניות. המניה הראשונה שלי היתה של חברת ביטוח ישיר - שעשתה 300% בשנתיים".

חלק מהחוקים האינטואיטיביים של השלישייה לגבי השקעות מזכירים בהרבה בחינות את האמיתות שדוגלים בהן גם מנהלי השקעות מקצועיים. אלי: "צריך להשקיע לטווח ארוך. יהיו ירידות עכשיו, אבל אני לא זז. השיטה היא לשים 50-100 אלף שקל - ולא להסתכל עליהם. אנשים הרי קמים כל יום בבוקר ואומרים 'היום אנחנו עושים את המכה של החיים שלנו'. אני איש מכירות והסיפוק עם הטווח הכי ארוך שלי זה 10-20 דקות שבהן אני סוגר מכירה. העולם של ההשקעות הוא שונה לחלוטין מזה".

דודו: "אני עובד הרבה מהבית, אז יש לי הרבה זמן פנוי. אני כל היום נכנס ומסתכל על המסכים. כל שעתיים-שלוש אני נכנס לראות מה העניינים בבורסה. השיטה שלי היא לקנות מניה שאני מאמין בה, לעשות עליה תשואה של 10%-20% ואז למכור אותה. תבחר מניה שאתה חושב עליה, מאמין בה - ותשקיע שם. אסור למשל להיכנס למניות שעולות כל הזמן. בבורסה זה חוק. ברגע שנכנסת - הן יפסיקו לעלות".

כמו כל ברוקר טוב, השלושה גם מאמינים בבחינה של איכות הניהול בחברות שבהן הם משקיעים. "אני משקיע יותר באנשים מאשר במניה. החוכמה היא להיכנס לחברה איכותית, עם מנהלים טובים", מצהיר אלי. "יש למשל בעלי חברות שמדברים הרבה, ומקפיצים ומורידים את המניה עם הדיבורים שלהם. למשל חיים כצמן, הבעלים של גזית גלוב, הוא שקט, הוא לא מדבר הרבה. צריך להקשיב לבעלי החברות ולהבין אותם".