לטינית היא שפה עתיקה שאין לה הרבה שימושים, אבל אם יש פתגם לטיני אחד שצריך לזכור ולשנן הרי שהוא זה: Caveat Emptor. משמעותו: "על הקונה להיזהר" - בכל עסקה מסחרית, חובת הזהירות, הבדיקה והאחריות מונחים על כתפיו של הקונה - ולא על אף אחד אחר.
זה היה נכון בעת העתיקה כאשר שפת המסחר היתה לטינית, וזה נכון גם היום. אין זה משנה אם אתם חיים במשטר קפיטליסטי, בדמוקרטיה, במדינת חוק מתוקנת או בדיקטטורה: הסוחרים ואנשי העסקים תמיד ישימו את האינטרסים שלהם לפני האינטרסים שלכם. החוק, הרשויות ואפילו הצדק הבסיסי הם לא יותר מאשר מגבלות ואילוצים, שסוחרים נדרשים לקחת בחשבון בדרך למטרה הסופית שלהם - להתעשר ולחיות טוב יותר על חשבונכם. הנה כמה דוגמאות מקיץ 2007.
1. לאחר חודש של ירידות שערים והפסדים כואבים, פתאום כולם שוב מרגישים שסידרו אותם. מצד אחד, מנהלי ההשקעות שמנהלים את הכסף שלכם רכשו עבורכם כמויות גדולת של סחורה במחירים מפוקפקים, ובעיקר איגרות חוב של קבלנים ויזמי נדל"ן.
מצד שני, אותם מנהלי השקעות היו אלה שהנפיקו את הסחורה הבעייתית, דרך חברות החיתום שלהם, כאשר את העמלות והרווחים הם גורפים לכיס הפרטי שלהם, ואילו את הסיכון הם העבירו לקרנות הנאמנות ולקופות הגמל שלכם.
שערורייה? מרגיז? מסריח? בוודאי, אבל כך היה גם בשנת 2000, כך היה בשנת 1993, כך היה בבורסה של ניו יורק, כך זה מתנהל בבורסה של לונדון. בשנת 2000 התגלו בוול סטריט מאות מקרים שבהם אנליסטים המליצו על מניות שהם עצמם כינו אותם "זבל" בשיחות פרטיות - וחלקם הועמדו לדין. גם מי שקנה לכם את האיגרות של חפציבה ושל עשרות קבלנים אחרים ידע שהוא קונה סחורה בעייתית.
תזכרו ותשננו: לא משנה אם הם מכנים את עצמם "מנהלי השקעות", "יועצים", "ברוקרים", "מנהלי תיקים" או "מתכננים פיננסיים", מה שהם רואים לנגד ענייהם הוא רק דבר אחד: איך לגרוף יותר עמלות ואיך לסחוט מכם יותר כסף, מבלי להיתפס במעשה לא חוקי, או לפגוע במוניטין שלהם ביחס למתחרים.
ניגודי אינטרסים? בוודאי - אבל כסף גדול נמצא תמיד במקומות שבהם יש ניגוד אינטרסים גדול. גם בימים הקרובים, ובוודאי שבגל העליות הבא, אתם תראו את היועצים הפיננסיים שלכן קונים עבורכם סחורות מפוקפקות, דברים שכדאי להם למכור ולא דברים שכדאי לכם לקנות. למשל: רבים מהם ינצלו את המשבר הנוכחי כדי לשכנע אתכם שצריך לבצע "הערכות מחדש" של תיק ההשקעות שלכם - הערכות שבעיקר תעלה לכם בעוד סיבוב של עמלות. Caveat Emptor - רק אתם יכולים לעצור אותם.
2. חושבים שמשבר הסאבפריים בארצות הברית הוא תקלה כלכלית טבעית, או מחזוריות של עולם העסקים? טעות: גם משבר הסאבפריים הוא מקרה של תאוות בצע שיצאה מכלל שליטה. הפעם הסוחרים הם אנשי המכירות של הבנקים למשכנתאות בארצות הברית, שעודדו את העשירונים הנמוכים של אוכלוסיית ארצות הברית לקנות בתים ולקחת משכנתאות של 100% מבלי לבדוק או להתנות את העסקה בהצגת יכולת החזר כלשהי. "משכנתא בלי מסמכים" - כך הם קראו לזה. לאחר מכן הם מיהרו לארוז את עסקות המשכנתא האלה, לגזור עליהם עמלה שמנה, ולמכור אותם כאיגרות חוב לקרנות גידור, בנקים להשקעות וקופות פנסיה.
כל המעגל הזה התנהל יפה עד שהתברר שחלק ניכר מנוטלי המשכנתאות אפילו לא מצליח לבצע את תשלום המשכנתא הראשון - והאוויר החל לצאת מהירות מהבלון מהמנופח. זוכרים את Caveat Emptor? אף קונה לא נזהר: לא הבנקים למשכנתאות, לא החתמים והמתווכים בוול סטריט, לא חברות הדירוג שנתנו ציון גבוה לסחורה הזו, לא קרנות הגידור ולא המשקיעים המוסדיים.
עכשיו כולם נזהרים ממשכנתאות, אבל השאלה המעניינת היא מה יהיה הבלון הבא. ביוטכנולוגיה? סטראקצ'רים חדשים? טכנולוגיה ירוקה? דבר אחד בטוח: הבלון יגיע יותר מוקדם ממה שאתם חושבים - והסוחרים שוב ימכרו לכם סחורה שהם עצמם בקושי מאמינים בה או במחיר שלה.
3. לאחר התפוצצות הבלון של חברת הבנייה חפציבה, ממהרים כולם להפנות אצבע מאשימה אל מנהלי החברה, רואי החשבון והבנקאים - ובצדק. כאן לא היה כוח עליון כמו מלחמה או משבר כלכלי שידרדר את החברה, והיא נפלה בגלל ניהול גרוע ותאוות בצע של הבעלים. לאף אחד, גם אם היה מי שחשד, לא היה אינטרס להתריע: הבנקים לא רצו למחוק הלוואות, בשוק ההון לא רצו לרשום הפסדים, רואי החשבון לא רצו להפיל ולאבד לקוח גדול, העובדים לא רצו לאבד מקום עבודה. כולם חשבו על עצמם, ורק על עצמם.
אבל חלק מהאחריות מוטל על כתפי הקונים, בעיקר אלה שוויתרו על ערבויות בנקאיות תמורת הבטחה לקבלת הנחה, או הסכימו לרשום צ'קים לטובת בועז יונה במקום לטובת הבנק. הם שכחו את Caveat Emptor - ונתנו לבועז יונה הזדמנות לאסוף עשרות מיליוני שקלים ולברוח איתם לחו"ל.
בעסקים ובמסחר אל תסמכו על אף אחד, אל תקבלו דבר כמובן מאליו, על תאמינו לאיש - ובדקו את הכל שוב ושוב.
הזהר הקונה, גרסת קיץ 2007
איתן אבריאל
19.8.2007 / 11:48